https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%96%27%D7%90%D7%A7_%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%95 2026-09-15T06:55:06Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.8 https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%96%27%D7%90%D7%A7_%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%95&diff=434494&oldid=prev 2025-09-28T07:00:22Z

<p>אשה–&gt;אישה</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{אישיות משחק<br /> |תמונה = Copeau_Harcourt_1936.jpg<br /> |כיתוב = צילום משנת 1936, סטודיו ארקור<br /> }}<br /> [[קובץ:Jacques Copeau 001.jpg|250px|ממוזער|שמאל|קופו, 1917]]<br /> &#039;&#039;&#039;ז&#039;אק קופו&#039;&#039;&#039; (ב[[צרפתית]]: &#039;&#039;&#039;Jacques Copeau&#039;&#039;&#039;;{{כ}} [[4 בפברואר]] [[1879]] – [[20 באוקטובר]] [[1949]]) היה [[שחקן תיאטרון|שחקן]], [[מחזאי]], [[דרמטורגיה|דרמטורג]] ו[[במאי תיאטרון]] [[צרפתים|צרפתי]], [[מבקר תיאטרון]] ו[[מורה]] ל[[דרמה]], מן המשפיעים ביותר על עיצובו של התיאטרון המודרני בצרפת. יחד עם כותבים כ[[אנדרה ז&#039;יד]] ו[[ז&#039;אן שלומברגר]] ייסד ב-[[1909]] את [[כתב עת ספרותי|כתב העת הספרותי]] &quot;נובל רווי פרנסז&quot; (&#039;&#039;Nouvelle Revue Française&#039;&#039; - NRF) ממנו צמחה ב-[[1911]] [[הוצאת גלימאר]]. ב-[[1913]] ייסד את [[תיאטרון וייה-קולומבייה]] (Théâtre du Vieux-Colombier) ב[[פריז]] ולאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] ייסד [[בית ספר למשחק]]. שיטתו ביקשה ליצור קשר עמוק בין הקהל לשחקן באמצעות הדגשת מיומנויות משחק כתנועה ושימוש בדיבור להדגשת הטקסט והמקצב. הוא התנגד ל[[ריאליזם (אמנות)|ריאליזם]] מוגזם ונטה ל[[סימבוליזם]] ובכך השפיע גם על עיצוב ה[[תפאורה]] בתיאטרון המודרני שנטה לכיוון במה עירומה, אף זאת על מנת למקד את הדרמה בשחקן. שיטתו דרשה חזרות מרובות ועבודה רבה על טכניקות משחק, תרגילי [[אימפרוביזציה]], שימוש באביזרים ומסכות. כמנהל תיאטרון ביקש לייצר גישה מודרנית ל[[רפרטואר]] לשילוב שחקני [[אנסמבל]] בהצגות רבות במהלך השנה, קלאסיות ומודרניות, צרפתיות-מקוריות ומתורגמות ובכך לפתוח בפני השחקנים והקהל מגוון רחב של התנסויות. לקראת סוף ימיו ביקש לחזור אל המסורות הקדומות של התיאטרון כמו [[נו (תיאטרון)|תיאטרון הנו]] ה[[יפן|יפני]] וה[[קומדיה דל&#039;ארטה]].<br /> <br /> == ביוגרפיה ==<br /> === שנים ראשונות ===<br /> קופו נולד ב[[פריז]], בן למשפחה [[בורגנות|בורגנית]] בעלת אמצעים. כבר מגיל צעיר נמשך לתיאטרון, ו[[מחזה]]ו הראשון, &#039;&#039;Brouillard du matin&#039;&#039; (&quot;ערפילי בוקר&quot;) הוצג כבר כאשר היה בן 18. הוא למד [[פילוסופיה]] ב[[סורבון]], אך לא סיים. בשנת [[1902]] נשא לאישה ב[[קופנהגן]] את אגנס תומסן, אישה מבוגרת ממנו במספר שנים, בה התאהב עוד כאשר שהתה בפריז כאשר היה בן 17. עם שובם לצרפת ב-[[1903]], עם בתם מריאן-הלן, השתלב קופו בניהול עסקי משפחתו ב[[ארדנים]]. כך פגש את הסופר אנדרה ז&#039;יד שהתגורר ב[[אנז&#039;קור]] הסמוכה. ב-[[1905]] נולדה בתו השנייה, הדוויג. בנסיעותיו לבירה, שהלכו ותכפו, ביקר קופו בתיאטרון, כתב ביקורות תיאטרון למספר כתבי עת ועשה לו שם כמבקר תיאטרון. הצלחת המפעל המשפחתי סיפקה לקופו גב כלכלי איתן, הוא רכש [[אחוזה]] ב[[מחוזות צרפת|מחוז]] [[סן ומארן]] ליד פריז ועבר להתגורר שם עם משפחתו באופן קבוע. ב-1909 יסד עם ז&#039;יד את כתב העת &quot;נובל רווי פרנסז&quot; (&#039;&#039;Nouvelle Revue Française&#039;&#039; - NRF), שהיה לאחד הנחשבים בצרפת ופרסם בו את ביקורותיו שהלכו והפכו למשנה סדורה על התיאטרון.<br /> <br /> === תיאטרון וייה-קולומבייה והמניפסט ===<br /> [[קובץ:Manifeste Copeau 1913.jpg|250px|ממוזער|שמאל|כרזת הפרסומת לפתיחת תיאטרון וייה-קולומבייה שעוצבה כמנשר לצעירים]]<br /> ב-[[1910]] החל את עבודתו כדרמטורג כאשר עיבד לבמה את ה[[רומן]] &quot;[[האחים קרמזוב]]&quot; מאת [[דוסטויבסקי]] עבור &quot;[[תיאטרון האמנויות]]&quot; (Théâtre des Arts), עם [[שארל דולן]] בתפקיד סמיֶרדיָקוֹב ו[[לואי ז&#039;ובה]] בתפקיד זוסימה. קופו התנגד לתיאטרון הפריזאי המסחרי של התקופה, לצורת המשחק האופנתית המוגזמת והמלאכותית ולדגש שהושם על פרשנות [[ריאליזם (אמנות)|ריאליסטית]] מודגשת, אותה ראה כשטחית וכמכשלה בדרך להבנה עמוקה של הטקסט והדמויות. קופו ביקש לנקות את המשחק מקישוטיות וממלאכותיות ולייצר תיאטרון שיתבסס על פשטות, כנות ונאמנות לטקסט המחזה. על מנת לבצע את תוכניתו רכש תיאטרון ברחוב וייה-קולומביה ב[[הגדה השמאלית|גדה השמאלית]], הרחק מהמרכז התיאטרוני ב[[שדרה|שדרות]] האופנתיות והמלאכותיות של [[הגדה הימנית]] וסמוך למרכזי ה[[אוניברסיטה]] וה[[סטודנט]]ים, ה[[אינטלקטואל]]ים וה[[אמן (אמנות)|אמנים]]. נאמן לפשטות ולשקיפות בה דגל, קרא לו על שם הרחוב &quot;תיאטרון וייה-קולומבייה&quot; (Théâtre du Vieux-Colombier; מילולית: &quot;תיאטרון [[שובך|שובך היונים]] הישן&quot;). בשנת 1913 גיבש את [[אנסמבל]] השחקנים הצעירים, בהם דולן, ז&#039;ובה, רוז&#039;ר קארל ו[[סוזן בינג]], אותם ביקש לעצב ברוחו. בחזרות, שהתקיימו במהלך הקיץ באחוזתו, הדריך קופו את שחקניו לקריאה מדויקת וקפדנית של הטקסט, בד בבד עם תרגילי משחק, תנועה ו[[אימפרוביזציה]] יומיומיים. הלהקה שבה לפריז בספטמבר, ובאותה עת פרסם קופו ב-NRF את ה[[מניפסט]] של תאטרונו החדש &quot;חיבור על החידוש הדרמטי: תיאטרון וייה-קולומבייה &quot; (Un essai de rénovation Dramatique: le théâtre du Vieux-Colombier).<br /> <br /> את התיאטרון ביקש לבסס על קהל של מנויים, שיתן לו בסיס כלכלי קבוע ויאפשר הוזלה של הכרטיסים לקהל צעיר, בעל נטייה אמנותית. שנית, דרש קופו מגוון של לפחות שלוש הפקות שונות בשבוע, מן ה[[רפרטואר]] הקלאסי והמודרני כאחד, שיקסום לקהל רחב ויאפשר לשחקנים להתנסות בתפקידים רבים ושונים. בצד עידוד העלאת מחזות מהקלאסיקה של התיאטרון הצרפתי משל [[מולייר]] ו[[ז&#039;אן רסין]], בהפקה תקופתית וללא עיצוב מודרניסטי, עודד קופו מחזאים צעירים וחדשניים לשלוח לו מחזות. מבחינת עיצוב ה[[תפאורה]] ביקש קופו במה פנויה ככל האפשר לשחקנים, ללא עומס ויזואלי וטכני ראוותני, שהיה מקובל בתיאטרון הרפרטוארי של התקופה. מודעת הפרסום לתיאטרון החדש, שפורסמה באוקטובר 1913, עוצבה כ[[מנשר]] מהפכני הקורא לצעירים להפנות עורף לתיאטרון המסחרי.<br /> <br /> ואכן, התיאטרון הציג בשנתו הראשונה שלל הפקות קלאסיות (בהן &quot;[[הקמצן]]&quot; של מולייר ו[[הלילה השנים עשר]] של [[שייקספיר]]) ומודרניות (משל [[רוז&#039;ה מרטן די גאר]], [[פול קלודל]], [[אלפרד דה מיסה]] ואחרים) וקנה לו קהל נאמן וביקורות נלהבות. אולם, בעת תכנון העונה השנייה פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]]. קופו ניסה להעלות הפקה מצומצמת של [[אגדת חורף]] עם סוזן בינג, אך החדשות המרות מהחזית פגמו בהמשך ההצגות.<br /> <br /> === מלחמת העולם הראשונה והמסע לארצות הברית ===<br /> ב-[[1915]] יצא קופו ל[[פירנצה]] על מנת לפגוש את עמיתו [[גורדון קרייג]]. בדרכו חזרה לפריז נפגש עם [[אדולף אפיה]] ו[[אמיל ז&#039;אק-דלקרוז]] (אבי ה[[ריתמיקה]]) ב[[ז&#039;נבה]]. פגישות אלה סייעו להפיכת הרעיונות השונים (והמנוגדים לעיתים) על התיאטרון החדש, בהם דגלו אישים אלה, לגישה כלל-אירופית ושכנעו את קופו שהדרך לתיאטרון החדש עוברת דרך בתי הספר למשחק ולדרמה וחינוך השחקנים בשימוש נכון בתנועה. בקיץ [[1916]] הוזמן קופו עם להקת התיאטרון של וייה-קולומביה לסיור ב[[ארצות הברית]]. אולם, למרות נסיונותיו לשכנע את שלטונות הצבא שמדובר בפעולת [[תעמולה]] באמריקה לטובת צרפת, לא שוחררו השחקנים שהיו בשירות סדיר וקופו יצא לבדו למסע הרצאות.<br /> <br /> בין [[מרץ]] לאפריל נשא קופו מספר הרצאות ב[[ניו יורק]] בנושאים כגון &quot;אמנות דרמטית ותעשיית התיאטרון&quot;, חידוש הבימוי&quot; ו&quot;הרוח של התיאטראות הקטנים&quot;. אחד מפטרוניו בניו יורק היה ה[[בנקאי]] וה[[מצנט]] [[אוטו קאהן]] שהציע לקופו ניהול תיאטרון בשפה הצרפתית בניו יורק. קופו שב לפריז, ארגן כמה מחברי הלהקה ששוחררו מהחזית (בהם ז&#039;ובה) ובסתיו [[1917]] שב לניו-יורק על מנת לפתוח את העונה החדשה של תאטרונו ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]]. העונה, שכללה 21 הפקות שונות, נפתחה רשמית בנובמבר עם הצגה שנכתבה במיוחד על ידי קופו ועם הפקה של [[תעלולי סקפן]]. עשר מההפקות היו מן העונה הראשונה בפריז, ב[[ליהוק]] שונה ו-11 היו חדשות, בהן מחזות משל [[פרוספר מרימה]] ו&quot;ראש גזר&quot; של [[ז&#039;ול רנאר]]. הלהקה הופיעה גם ב[[וושינגטון די. סי.]], [[ניו ג&#039;רזי]] ו[[פילדלפיה]]. במרץ [[1918]] הצטרף דולן (ששוחרר מהצבא) ללהקה, דבר שאיפשר את העלאת &quot;האחים קרמזוב&quot; ו&quot;הקמצן&quot;. התכנון לעונת [[1919]] כלל 29 מחזות, 26 מתוכם חדשים. קופו ניהל משטר חזרות תובעני שקומם חלק משחקניו ובראשם דולן. לאווירה שלילית בלהקה תרמו גם החשש מהתפרצות [[השפעת הספרדית]], מחלת [[טיפואיד (מחלה)|טיפואיד]] בה חלו ילדיהם של קופו וז&#039;ובה ותחושות קשות נוספות בקרב חברי הלהקה ששהו זמן רב הרחק מביתם וקרוביהם. עם זאת, הצגת [[נישואי פיגארו]] מאת [[פייר בומרשה]], ההפקה השנייה של העונה, הייתה הצלחה כלכלית וביקורתית סוחפת. הפקה נוספת שזכתה להצלחה הייתה [[רוסמרהולם]] מאת [[הנריק איבסן]], בה שיחק קופו עצמו בתפקיד קרול מול דולן ששיחק בתפקיד רוסמר, דבר שהביא את הקיטוב בין השניים אל הבמה. למרות ההצלחות, החיכוכים בתוך הלהקה לא שקטו ובתחילת [[ינואר]] 1919 נאלץ קופו לפטר את דולן ומספר שחקנים נוספים, דבר שהוביל לביטול הצגות ומעבר להצגת [[מערכון|מערכונים]] קצרים ומאולתרים (Impromptu) במקום התוכנית המקורית.<br /> <br /> === שיבה לפריז ובית הספר למשחק ===<br /> ב-[[9 בפברואר]] [[1920]] שב התיאטרון לפעול בפריז עם הפקת &quot;אגדת חורף&quot; ועם להקה חדשה שחלק משחקניה היו מתלמדים לשעבר ב[[קומדי פראנסז]]. רצונו של קופו לנקות את הבמה מתפאורה מיותרת הובילה לבמה ריקה כמעט וקירות אפורים חשופים, שהדהימו והרתיעו את הקהל והביקורת. המשך הפקות העונה זכו להצלחה ביקורתית וקופתית כאחד. על מנת לגבש את הלהקה ולהתחיל לממש את חלומו על בית ספר למשחק, הדריך קופו את שחקני הלהקה החדשים בקריאת טקסטים, ברגישות ושימוש נכון ב[[מקצב]] וכן בתנועה ואימפרוביזציה. השיעורים התקיימו בבניין התיאטרון שהיה קטן וצפוף ולא מתאים. בנובמבר [[1921]] נמצא מקום מתאים לבית הספר, סמוך לבניין התיאטרון. סוזן בינג הייתה אחראית על המסלול לגילאי 14–18 וקופו למסלול הבוגרים. בית הספר העסיק 12 מורים, רובם אנשי התיאטרון והעביר קורסים תאורטיים ומעשיים מן ההיסטוריה של התיאטרון ועד סדנאות [[עיצוב תפאורה]] ותלבושות. דגש הושם על ההיבט הפיזי והפרקטי של המשחק, תנועה, שימוש נכון בקול, ריתמיקה ושימוש באביזרים. בנוסף להכשרה מקצועית סיפק בית הספר גם קורסים לחובבים שביקשו להתנסות במשחק ובתאוריה.<br /> <br /> עונת [[1922]]–[[1923]] היוותה שיא בהצלחת התיאטרון. ההצגות הועלו מול אולמות מלאים מפה לפה פריזאים ותיירים והכרטיסים אזלו במהירות. בדצמבר 1922 ביקרו בפריז [[קונסטנטין סטניסלבסקי]], מנהלו של [[התיאטרון האמנותי של מוסקבה]] ובעל [[שיטת סטניסלבסקי]] וקבוצת שחקניו. סטניסלבסקי ולהקתו התקבלו בכבוד תיאטרון וייה-קולומביה והדגישו את הקרבה בין שיטותיהם. עם זאת, מצבו הפיננסי של התיאטרון לא היה איתן. קופו לא נטה להתעניין בצד התפעולי ונסיונותיו של ז&#039;ובה לתכנן ולהפעיל רפורמות שיסייעו לאיתנותו הכלכלית של התיאטרון לא זכו לאוזן קשבת. כך, כאשר הוצע לז&#039;ובה ב-1922 לנהל את [[תיאטרון שאנז אליזה]], הוא עבר לגדה הימנית ללא היסוס. קופו התעניין יותר ויותר בבית הספר ואף איפשר לבוגריו הטריים להשתתף בהפקות רפרטואר.<br /> <br /> בעונת [[1923]]–[[1924]] מצא עצמו קופו בתחרות מול התיאטראות בניהולם של שותפיו לשעבר, דולן וז&#039;ובה, שנטלו ממנו את גישתו והיו מוצלחים ממנו מן הבחינה הכלכלית. בסיס המנויים של תיאטרון וייה-קולומביה הצטמק והוא כבר לא היה היחיד בעיר שהציע תיאטרון מרתק. עם זאת, קופו לא קפא על שמריו והביא לפריז הצגת תיאטרון [[נו (תיאטרון)|נו]] בהשתתפות סטודנטים ובבימויה של סוזן בינג. כן העלה מחזרה פרי-עטו בשם &quot;מקום הלידה&quot; (&#039;&#039;La Maison natale&#039;&#039;). במהלך סיור סוף העונה של להקת התיאטרון בצרפת, [[בלגיה]] ו[[שווייץ]] החליט קופו, שקץ בניסיון המתיש לשמור על איזון כלכלי ובתחרות, להתפטר מהנהלת התיאטרון. על אף ניסיון של ז&#039;ובה למצוא הסדר, התיאטרון חדל מלהתקיים וקופו עבר ל[[בורגון |בורגונדיה]].<br /> <br /> === בורגונדיה והשנים האחרונות ===<br /> באוקטובר 1924 גיבש קופו סדנת תיאטרון עם מספר שחקנים צעירים בכפר במחוז [[קוט-ד&#039;אור (מחוז)|קוט-ד&#039;אור]] שב[[חבלי צרפת|חבל]] [[בורגון]]. תוכנית העבודה שביקש להפעיל הייתה העלאת ארבעה מחזות בשנה, שמונה חודשי חזרות, ארבעה חודשי הצגה, חודש אחד בפריז ושלושה חודשים בשאר צרפת ובחו&quot;ל (בלגיה, שווייץ). על מנת לממן את הסדנה הרצה קופו ברחבי צרפת ובלגיה, אך לא הצליח להשיג את המימון הדרוש והקבוצה התפרקה.<br /> <br /> עם חלק משותפיו שלא עזבו, החליט קופו להעלות פרויקט חדש. מחזה בשם &quot;האלמן&quot; המבוסס על [[קומדיה דל&#039;ארטה]], עם [[מסכה|מסכות]] פרי יצירתם של השחקנים עצמם ומשחק שחלקו בנוי על אימפרוביזציה. הכפריים מהסביבה הוזמנו לצפות בחזרות וקראו לקבוצת התיאטרון &#039;&#039;les Copiaus&#039;&#039;. במאי [[1925]] יצאה להקת השחקנים עם [[כלי נגינה]] לכיכר הכפר והופיעה שם. בהמשך נדדה קבוצת התיאטרון לכפרי הסביבה והופיעה בכל חלל אפשרי, בדומה ללהקות התיאטרון הנודד של [[ימי הביניים]]. בהמשך הופיעה הקבוצה בערים קטנות ברחבי צרפת ובבלגיה, [[הולנד]], שווייץ ו[[איטליה]]. במקביל ניהל קופו לוח זמנים עמוס בהרצאות ברחבי העולם שנועדו לממן את הלהקה. בינואר [[1927]] ביים קופו את הפקת עיבודו ל&quot;האחים קרמזוב&quot; באנגלית עבור תיאטרון &quot;[[גילדת השחקנים]]&quot; בארצות הברית (עם [[אדוארד ג&#039;י רובינסון]] ואחרים).<br /> <br /> ב-[[1929]] יסד קבוצת תיאטרון נוספת, בשם &quot;חבורת החמישה-עשר&quot; (&#039;&#039;La Compagnie des Quinze&#039;&#039;) בראשות [[מישל סן-דני]], שהפך לממשיך דרכו המובהק של קופו ופתח מחדש את תיאטרון וייה-קולומביה. קופו נטש את ההדרכה הפעילה והתרכז בהרצאות, כתיבה, בימוי, תרגום עיבוד מחזות שייקספיר ובהקראה דרמטית. בין היתר הופיע עם המחזה [[סבונרולה]] ב[[בזיליקת סנטה קרוצ&#039;ה]] בפירנצה ב-[[1935]], כן ביים עבור הקומדי פרנסז את [[מהומה רבה על לא דבר]] ואת [[המיזנתרופ]] ב-[[1936]], את באיאזיד של רסין ב-1936 ואת הברית של האב ללו (&#039;&#039;Le Testament du Père Leleu&#039;&#039;) של [[רוז&#039;ה מרטן די גאר]] ב-[[1938]]. בשנת [[1940]] מונה למנהלו הזמני של הקומדי פרנסז והעלה את [[אל סיד]] של [[פייר קורניי]] ואת [[הלילה השנים עשר]] לפני שהתפטר במרץ [[1941]] עקב סירובו למלא אחר תכתיבי [[גרמניה הנאצית]] ששלטה בצרפת. ב--[[1943]] חיבר את מחזהו האחרון &#039;&#039;Le Petit Pauvre&#039;&#039; אודות חיי [[פרנציסקוס מאסיזי]].<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> {{ויקישיתוף בשורה}}<br /> * [http://vieux.colombier.free.fr/ אתר מפורט אודות תיאטרון וייה-קולומבייה] {{צרפתית}}<br /> * [http://www.culture.gouv.fr/culture/actualites/celebrations/copeau.htm מאמר ביוגרפי לרגל 50 שנה למותו] {{צרפתית}}<br /> * [http://www.alterman.org.il/יצירותיו/תרגום/האחיםקרמזוב.aspx על ההצגה &quot;האחים קרמזוב &quot;] בתרגומו של [[נתן אלתרמן]] לעיבודו של ז&#039;אק קופו באתר [http://www.alterman.org.il נתן אלתרמן]<br /> * {{יוטיוב|ObTKbp91rYY|שם=סרטון ביוגרפי וניתוח שיטתו}} {{אנגלית}}<br /> * {{בריטניקה}}<br /> {{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}<br /> <br /> {{בקרת זהויות}}<br /> <br /> {{מיון רגיל: קופו, ז&#039;אן}}<br /> [[קטגוריה:שחקני תיאטרון צרפתים]]<br /> [[קטגוריה:מחזאים צרפתים]]<br /> [[קטגוריה:מורים למשחק]]<br /> [[קטגוריה:תיאטרון צרפתי]]<br /> [[קטגוריה:מבקרי תיאטרון]]<br /> [[קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1879]]<br /> [[קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1949]]</div>

imported>Idoiz