imported>AutoMod: ניקוי תבניות

2025-09-26T10:01:44Z

ניקוי תבניות

דף חדש

{{אישיות}}
'''ז'אן פרידמן''' (ב[[צרפתית]]: Jean Frydman, {{כ}}[[26 ביוני]] [[1925]] – [[14 במרץ]] [[2021]]) היה איש עסקים [[צרפת]]י-[[ישראל]]י, חבר ב[[תנועת ההתנגדות הצרפתית]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], בשנת [[2016]] קיבל את אות [[לגיון הכבוד]] על מאמציו במלחמה.

פרידמן היה פעיל למען ישראל. הוא פעל למען ביטול [[החרם הערבי]] בצרפת, וכ[[פעיל שלום]] סייע בקידום ההסכמים הכלכליים בין ישראל למדינות ערב במסגרת [[הסכמי אוסלו]]. הוא יזם את [[עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל]] לצד [[שלמה להט]]. היה בין יוזמי פרויקט [[לוויין תקשורת|לוויין התקשורת]] [[עמוס (סדרת לוויינים)|עמוס]].

==ביוגרפיה==
פרידמן נולד למשפחה יהודית ב[[ורשה|וורשה]], [[פולין]], לשם היגרו אביו, נוח, מ[[רוסיה]], ואמו, ז'ודית (יהודית), מ[[אוקראינה]]. בילדותו המשפחה עברה לצרפת והוא גדל ב[[פריז]] ברובע [[בלוויל]], שם ניהלה משפחתו מפעל קטן להלבשה תחתונה לנשים{{הערה|שם=אדרת|{{הארץ|עופר אדרת|נכנסנו, חיסלנו, פוצצנו: כשז'אנו השיב מלחמה לגרמנים|0000017f-e6da-dc7e-adff-f6ff94cc0000|25 באפריל 2021|מנויים=לא}}}}.
===פעילות במחתרת הצרפתית===
בעקבות [[המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה|כיבוש פריז על ידי הגרמנים]], ביוני 1940 החליט פרידמן להצטרף אל המנהיג היחיד שקרא לצרפתים להמשיך במאבק באותה עת, [[שארל דה גול]]. בגיל 15, הצטרף לכוחות המחתרת הצרפתית שלחמה נגד גרמניה הנאצית, ועלה לרכבת בדרכו לספרד שם התארגנה. חמש פעמים נעצר, בכלא הכיר את סרז' ראוואנל לוחם מחתרת יהודי שהיה מקושר להנהגה. יום לפני המעצרים ההמוניים של יהודי פריז, ביולי 1942הבריח את הוריו לכפר במחוז קרז, שבמרכז ההררי של צרפת. בעודו שם היה ממקימי הרשת המחתרתית באזור, וקיבל הדרכה צבאית. בין השאר סייע בפיצוץ 14 רכבות גרמניות בקו הרכבת האסטרטגי פריז־טולוז. אז קרא לו ראוואנל לסייע להקים מחתרת במחוז סמוך. שהיו מחופרים באדמה בלב יער, לקה בדלקת ריאות נשלח קודח, גופו עטוף עיתונים, חזרה לקרז, מאה ק"מ ברגל. למחרת כיתרו הגרמנים את היער, וחבריו חוסלו{{הערה|שם=מעריב|}}.

אחר כך הצטרף ל"כוחות הפנים הצרפתים" של צבא [[צרפת החופשית]], שעסקו בפעולות התקוממות נגד הגרמנים ובסיוע לפלישת כוחות הברית בדרכים שונות. פרידמן מונה ליחידת עילית, "הכוח העצמאי הארצי", והשתתף בעשרות פעולות, כולל פיצוץ מועדון הלילה של ה[[אס אס]] בפריז, ירוט לאור יום של רכב משוריין גרמני, ופעולת חילוץ של אחד ממפקדי המחתרת ז'אן-פייר לוי. שההגרמנים היו קרובים לתפיסת חברי היחידה, והוחלט למלטם. כשהלך להיפרד מאמו, עט עליו ה[[גסטאפו]]. במשפט הצבאי שערכו לו, והוא בן, 19 נגזר עליו עונש מוות{{הערה|שם=אדרת|}}. הוא הועבר למחנה המעצר דראנסי צפונית לפריז, ולבסוף פונה על הרכבת האחרונה, שיצאה ממתקן המעצר למחנה הריכוז [[בוכנוואלד]] בגרמניה (שיירה מס' 79 מ-17 באוגוסט 1944). רוב נוסעיה של הרכבת היו אנשי צבא בנסיגה, ובקרון־משא אחד היו כמה משפתות יהודיות מיוחסות, בנקאים שהנאצים נעזרו בהם, וחסו עליהם עד הרגע האחרון. ביניהם היה מהנדס המטוסים מרסל בלוך, לימים [[מרסל דאסו]]. פרידמן קפץ מהרכבת, אך דאסו לא קפץ ונשלח לבוכנוואלד. אחר כך שמרו על קשרי ידידות ועסקים{{הערה|שם=מעריב|{{מעריב|אביטל עובר|זא'ן פרידמן על שמעון פרס, איב מונטאן, מישל רוקאר וחברים אחרים|19901221|375}}}}.

פרידמן חזר להילחם עם כוחות צרפת החופשית נלחם עד על שחרור צרפת והשתחרר מהשירות ב[[וינה|ווינה]]. שחזר לפריז חיפש את אמו ונאמר לו שייתכן ונשלחה ל[[ברגן בלזן]], הוא פנה ל[[פרנסואה מיטראן]] שהיה ממונה שחרור האסירים והשבויים בממשלה הזמנית וביקש להיות קצין קישור לצבא האנגלי בגרמניה. הוא נשלח במטוס לגרמניה שבדרך עצר במחנה בריטי ליד העיר [[לינבורג]], שם היה נוכח רגעים אחדים לאחר ש[[היינריך הימלר]] התאבד. כעבור כמה ימים היה בראש הנכנסים הראשונים למחנה לברגן־בלזן. על חוויה זו אמר "פלצות, תיעוב, חמלה. שום תסריט לא יוכל להמחיש את עוצמתן של שתיים שלוש הדקות חראשונות. החיילים הבריטים הלכו והקיאו. הם רדפו אחרי השומרים, ובחמת זעם קצרו אותם במקלעים". את אמו לא מצא במחנה. היא שרדה מאושוויץ, ושבה לפריז{{הערה|שם=מעריב|}}.

===קריירה עסקית בצרפת===
לאחר המלחמה עבד בעבודות מזדמנות, אחר כך התעניין ב[[טלוויזיה]] ונסע ללמוד את התחום בארצות הברית. ב-[[1953]] היה מעורב בהקמת תחנת טלוויזיה פרטית ב[[מרוקו]]. אך מרוקו הייתה על סף מלחמת אזרחים, והעסק התמוטט. שחזר לצרפת ב-1955 הציע לו סילבן פלוארה, בעלי תחנת הרדיו "אירופה 1" להיכנס לשותפות ולנהל את התחנה. פרידמן הוביל את התחנה להצלחה גדולה לאחר שהכניס חידושים רבים, כולל שכירת שדרנים צעירים ותוססים, שידור מבזקי חדשות כל שעה, גל פתוח לשיחות מאזינים ועוד. שכרו כלל אחוזים ממחזור ה[[הכנסה|הכנסות]], והוא צבר הון רב באותן השנים{{הערה|שם=מעריב|}}.

ב-1969 קיבל לידיו את ניהול [[TMC|תחנת הטלוויזיה מונטה קרלו]] (Télé Monte-Carlo) ובמטרה להרחיב את לוח השידורים של הערוץ, רכש מהמפיק והתעשיין האמריקאי [[הווארד יוז]] זכויות לסרטים ישנים באירופה, מהקלאסיקה של הקולנוע האמריקאי שהפיקו אולפני [[RKO]] (אולפנים היו בבעלות יוז אך נסגרו בתחילת שנות ה-50). קטלוג הסרטים שנרכש כלל סרטים דוגמת: "[[האזרח קיין]]", "[[קינג קונג (סרט, 1933)|קינג קונג]]", סרטי [[האחים מארקס]] ועוד, שבאותה עת נראו חסרי ערך. אך רישיון זכויות השידור שלהם לגורמים שונים, הפיק רווחים גדולים לחברה. בנוסף הפיק שני סרטים דוקומנטריים על מלחמת העולם השנייה: Le Chagrin et la Pitié מאת מרסל אופול (1969) ו-De Nuremberg à Nuremberg שביים [[פרדריק רוסיף]], שזכה ב[[פרס סזאר]] לסרט התיעודי הטוב ביותר ב-1989.

ב־1976 פוטר העורך הראשי של קבוצת "אירופה 1" בלחץ ראש ממשלת צרפת, ופרידמן זעם על הפגיעה בחופש הביטוי, והתפטר מניהול הקבוצה. הוא הקים חברת סרטים משלו, "פאראוויז'ן" (Paravision), שבין היתר, רכשה סרטים בהוליווד להפצה באירופה, עסקה בהפקת סרטים מקוריים והפצתם, ואספה ויצרה קטלוג של סרטים היסטוריים. ידידו פרנסואה דאל, שניהל את קבוצת "[[לוריאל]]", השקיעה בחברת הסרטים והיא הפכה לחברת בת של "לוריאל"{{הערה|שם=בר-זוהר|מיכאל בר-זוהר, "בושם מר" - חדירת הנאצים לצמרת "ל'וריאל" וכניעתה לחרם הערבי, ידיעות ספרים, 1996}}.

===קריירה עסקית בישראל===
ב-1960 נכנסה קבוצת "רדיו אירופה 1" לפעילות בישראל, שהייתה שותפה להקמת חברת "[[שירותי פרסומת בשידור]]" (שפ"ב) שהייתה אחראית של שיווק ומכירה של זמן פרסום ב"גל הקל" (לימים [[רשת ב']]){{הערה|{{הארץ1|שמעון ליניאל|שלש שנים ל<<גל־הקל>>|19630118|120}}{{ש}}{{הארץ1||המועצה הציבורית מסתייגת מפרסומת מסחרית ב'קול ישראל׳|19620410|36}}}}. לאחר שסילבן פלוארה, מבעלי הקבוצה, רכש תחנת טלוויזיה בלבנון, ונטען שהוא "סוכן ציוני" בכגלל פעילות הקבוצה בישראל, הציע פלוארה שפרידמן ירכש את מניות "רדיו אירופה 1" בחברת "שירותי פרסומת בשידור" יחד עם [[תיאו קליין]]. פרידמן המשיך להיות בעל מניות בחברה, עד שזו הפסידה את הזיכיון שלה ב-1993{{הערה|{{חדשות|הגר רם|חברת שידורי פרסומת מאוחדים זכתה במכרז למכירת פרסום ברדיו|19930713|95}}}}.

ב-1981 יזם יחד עם האלוף במילואים [[מאיר עמית]] והעיתונאי [[חזי כרמל]] את פרויקט לוויין התקשורת הישראלי [[עמוס (סדרת לוויינים)|עמוס]]{{הערה|{{מעריב|אברהם פלג|שני לוייני תקשורת "כחול לבן" ייצרו על ידי התעשייה האוירית|19841111|100}}}}{{הערה|{{גלובס|ענת גונן|אחריות חברתית הייתה פה כבר מזמן|1000510197|2 בנובמבר 2009}}}}. לצורך כך הקימו יחד את "החברה הכללית לשירותי לוויין", וגייסו משקיעים נוספים בישראל ובארצות הברית{{הערה|{{חדשות|אבי קרטין|הלוויין הישראלי הראשון – עוד חמש שנים|19841107|97}}}}. החברה החזיקה אחר כך כ-25% מחברת [[חלל תקשורת]] שהפעילה את הלוויינים{{הערה|{{גלובס|יצחק דנון|המיעוט בחברה הכללית לשירותי לוויין: בעלי השליטה נישלו אותנו מהניהול ומרוקנים נכסים|1000375203|25 באוגוסט 2008}}}}. ב-[[1990]] התמודד על זיכיון אזורי לטלוויזיה בכבלים{{הערה|{{מעריב|איה אורן|סכסוך בין חזי כרמל ל"קו־חד" ידון בחודש הבא בביהמ"ש|19900128|78}}{{ש}}{{חדשות|רן גפן|בקרוב אצלך|19870915|100}}}}. וב-[[1992]] ניהל משא ומתן על השקעה בעיתון "[[מעריב]]"{{הערה|{{חדשות|יגאל לביב|פרידמן לא ירכוש מניות במעריב|19920416|85}}}}.

ב-1993 היה שותף בקבוצת "נתיבי שידור" שהתמודדה במכרז לשידור [[ערוץ 2]].את הקבוצה ניהל [[נסים משעל]] יחד עם [[ישראל סגל (עיתונאי)|ישראל סגל]] כמנהל התוכניות והיו שותפים בה בנוסף לפרידמן, [[קבוצת הארץ]], משפחת פדרמן, תאגיד הטלוויזיה אנגליה ישראל בראשות דורון אברהמי, קבוצת "גלובס מוניטין תקשורת" של [[חיים בראון]], [[החברה לישראל]], חברת "מליבו ישראל" וחזי כרמל{{הערה|{{חדשות|הגר רם|היום יוגשו הצעות של 7 חברות למכרז לערוץ השני|19930331|37}}}}. הקבוצה הפסידה במכרז{{הערה|{{חדשות|הגר רם|השלב הבא – הקמת חברת החדשות|19930527|37}}}}. בסוף [[1994]] היה מעורב במגעים להצלת העיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" מסגירה' אך בחר בסוף לא להשקיע בו{{הערה|{{הארץ|ליטל לוין|09.11.1994 / לקראת הסוף: סכסוך עבודה בעיתון "דבר"|0000017f-e3a8-df7c-a5ff-e3faaa560000|9 בנובמבר 2011}}}}.

ב-1995 ייסד יחד עם איש העסקים [[אביטל ענבר]] את בית ההוצאה מדריכי יונתן בע"מ, שהיה בעל הזיכיון מטעם מדריך המסעדות והמלונות הצרפתי [[גומיו]] להפקת מדריך דומה בישראל, וניהלו, תחילה כמדריך מסעדות ומלונות, ואחר כך כמדריך מסעדות בלבד. המדריך נסגר ב-2003 בעקבות [[האינתיפאדה השנייה]] והמיתון הכלכלי{{הערה|{{הארץ|שלמה פפירבלט|במקום מישלן: מדריך גומיו מגיע לישראל והשפים נקראים לסדר|1.6164294|14 ביוני 2018}}}}.

בשנות ה-90 היה מעורב גם במספר במיזמי היי-טק, בין השאר היה שותף של [[שאול אייזנברג]] בחברה לשיווק ציוד תקשורת בסין{{הערה|{{גלובס|יצחק דנון|ז'אן פרידמן יפוצה ב-1.75 מיליון דולר - וימשוך תביעתו נגד אייזנברג|82545|3 בדצמבר 1998}}}}, היה מעורב בהקמת [[חברת הזנק|חברת ההזנק]] "מוביילקום", שעסקה בפיתוח אנטנות קטנות ממדים לתקשורת לוויינים{{הערה|{{גלובס|יצחק דנון|עובדי מוביילקום, מוביילסופט ופייג'קום מבקשות לפרקן|454969|4 בדצמבר 2000}}{{ש}}{{גלובס|מאת יצחק דנון|ז'אן פרידמן תובע ממייסד קבוצת סקייגט 17 מיליון שקל|253745|13 ביולי 2000}}}}, והשקיעה בקרן אגריטק של חברת ההשקעות להט-לב, שהקים [[שלמה להט]], לשעבר ראש עיריית תל אביב{{הערה|{{גלובס|שי שלו|להט-לב: לא מספיק לקרוא לעצמך "בנק השקעות" ולנפנף במשקיעים מפורסמים|129422|16 באפריל 1997}}{{ש}}{{גלובס|שי שלו|להט-לב: היו מיליונים|642335|10 בדצמבר 2002}}}}.

===פעילות למען ישראל והשלום===
פרידמן היה מקושר לצמרת הפוליטית של צרפת, בעקבות פעילותו במחתרת הצרפתית ובצבא צרפת החופשית, שראשיה הפכו למנהיגי צרפת לאחר המלחמה. פרידמן היה מעורב, מאחורי הקלעים, בקידום הסיוע הביטחוני הצרפתי לישראל ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] [[שנות ה-60 של המאה ה-20|וה-60]]. בשנות ה–50 פתח בפני [[שמעון פרס]], אז מנכ"ל משרד הביטחון, את דלתות השלטון בצרפת, וסלל את הדרך לעסקאות הנשק עמה{{הערה|שם=אדרת|}}. באותן השנים גם הכיר את [[טדי קולק]], בעת ששימש מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הם נשארו מאז ביחסי ידידות ופרידמן תרם אחר כך למספר פרויקטים בירושלים, שיזם קולק כראש עייריית ירושלים{{הערה|{{מעריב|יעקב העליון|עוד על "אבן במגדל דוד"|19690805|118}}}}.

לאחר [[מלחמת ששת הימים]] התבקש על ידי הנשיא [[שארל דה גול]], לפעול למען הסדר שלום בתום המלחמה. על פי הצעת [[פייר מנדס פראנס]] (שהנהיג את המהלך למתן עצמאות ל[[תוניסיה]]), פרידמן ביקש מ[[לוי אשכול]] שיתן הצהרה שמדינת ישראל מוכנה לפתוח במשא ומתן לשלום באופן מידי (באופן דומה להצהרה שנתן מנדס פראנס עשר שנים קודם בתוניס, שהביא לסיום המשבר שם ללא אלימות). אשכול אכן יצאה בהצהרה כזו, אך אחר כך התהליך המדיני לא התקדם. דה גול אימץ עמדה פרו-ערבית ופרידמן ביקר אותו בפומבי, ואף גייס את תחנת הרדיו שלו לקדם עמדות פרו-ישראליות{{הערה|{{דבר|ז'אק מוריס|שתי הזיקות ביהדות צרפת|19680126|82}}}}. בנוסף הפיק סרט תיעודי על ישראל, שהוקרן בהצלחה בצרפת וברחבי העולם{{הערה|{{למרחב||סרט תעודי על ישראל קוצר הצלחה בצרפת|19690311|84}}{{ש}}{{דבר|שמואל שי|סרט השבוע - 70 שנה ב-90 דקות|19690321|160}}}}. בתקופת [[ואלרי ז'יסקר ד'אסטן]] התבקש לסייע לתהליך [[הסכם השלום בין ישראל למצרים|תהליך השלום בין ישראל למצרים]] והיה נוכח בפגישת פסגה בין [[מנחם בגין]] ו[[אנואר סאדאת]]{{הערה|שם=מעריב|}}.
====המאבק נגד החרם הערבי בצרפת====
פרידמן הוביל מאבק להפסקת יישום [[החרם הערבי]] על ידי חברות בצרפת. זאת לאחר שפוטר מניהול חברת הסרטים שהקים על ידי החברה האם "לוריאל". היא גילה שפרוטוקול ישיבת מועצת המנהלים, שבו הודיעה כביכול על התפטרו זויף. הסיבה הייתה לחץ על חברת "לוריאל" לנתק את הקשרים שלה עם ישראל, לאחר רכישת חברת הקוסמטיקה [[הלנה רובינשטיין]] בשנת [[1988]]. מנהלי החברה הודו כי הדבר נעשה כדי לספק את דרישות החרם הערבי. והתברר כי משלחת של ועדת החרם ב[[דמשק]] הגיעה לפריז והודיעה ל"לוריאל" כי תרחיב את החרם הקיים על מוצרי "הלנה רובינשטיין" ותחילו גם על מוצרי "לוריאל". ערב בואם "פיטרו" ראשי לוריאל את פרידמן, כדי להוכיח לבני שיחם הערבים שאין בצמרת לוריאל אף ישראלי, או יהודי המקורב לישראל. פרידמן הגיש תלונה במשטרה, על כך ש"לוריאל" פעלה בניגוד לחוק הצרפתי הקיים נגד כניעה לחרם הערבי, חוק שעבר ב-1977 בתמיכת הנשיא מיטראן{{הערה|{{מעריב|תמר גולן|החוק החדש נגד החרם אינו מזכיר את החרם אך בצרפת ברור לכל שהכוונה היא לערבים|19770627|137}}}}. מיטראן היה מקרוב לראשי "לוריאל", מאז שעבד בחברה לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר שפוטר על ידי יריבו דה-גול, מהממשלה הזמנית שקמה לאחר המלחמה, כך שחשיפת פעילות "לוריאל" גרמה לשערורייה פוליטית{{הערה|שם=בר-זוהר}}.

מיד אחר כך חשף פרידמן פרטים נוספים: בראש התומכים בחרם הערבי עמד ז'אק קורז, פושע מלחמה צרפתי נאצי שנשפט בצרפת, בהיעדרו, לתקופת מאסר ממושכת. התברר שהוא חי בארצות הברית בשמו האמיתי ומנהל שם את חברה-הבת של "לוריאל". בהדרגה התברר לפרידמן שבנוסף לו רבים מנציגי "לוריאל" באמריקה הלטינית היו פושעים נאצים נמלטים. פרידמן גם גילה שקורז בא לישראל, הציג עצמו כידיד המדינה ושכנע את משפחת פרופר, בעלי מפעל "הלנה רובינשטיין" ב[[מגדל העמק]], וזיכיון להפצת מוצרי החברה באזור הים התיכון, לשנות את שם המפעל ל"אינטרביוטי", ולמחוק כך כל נוכחות של הלנה רובינשטיין בישראל. [[גד פרופר]], מנכ"ל החברה, לא ידע על מניעיו האמיתיים של קורז ועברו הנאצי. בעקבות תלונתו של פרידמן מונה [[שופט חוקר]] שבמרץ 1991 ערך פשיטה על מטה "לוריאל" ותפסו מסמכים שהוכיחו שהחברה עברה על החוק ונכנעה לחרם הערבי. כולל דו"חות מפורטים על סכומי [[שוחד]] ששילמה לבעלי תפקידים ב"ועדת החרם", כדי שימחקו את "לוריאל" מהרשימה השחורה של חברות מוחרמות. לאחר שהשופט-חוקר הגיש כתבי אישום נגד ראשי לוריאל, התערב הנשיא מיטראן וביקש שימשוך את תלונתו, במקום זאת ימנה ועדת חקירה לעניין לוריאל ויעביר חקיקה כלל-אירופית נגד החרם הערבי. בנוסף ראש החברה פנו, נפגשו עם מנכ"ל משרד החוץ, [[אורי סביר]], ובעקבות דרישתו חידשה "לוריאל" את פעילותה בישראל{{הערה|שם=בר-זוהר}}.

במקביל באותן השנים החל תהליך השלום, שהביא לשינוי האווירה הבינלאומית כלפי ישראל ובמזרח התיכון, בעקבות [[ועידת מדריד (1991)|ועידת מדריד בסוף 1991]]{{הערה|{{חדשות|עדי כץ|"צפוי גידול דרמטי בהשקעות זרות בארץ בעקבות הסרת החרם הערבי"|19930610|92}}}}, ואחר כך [[הסכמי אוסלו]], שערערו למעשה את היסוד לחרם, לאחר שירדן והפלסטינים החלו בשיתוף פעולה מדיני, מסחרי וכלכלי עם ישראל{{הערה|{{גלובס|דיאנה בחור-ניר|"הסכמי אוסלו ערערו למעשה את היסוד לחרם הערבי"|1000111007|10 ביולי 2006}}}}{{הערה|שם=מיתווים|רועי קיבריק, נמרוד גורן, מירב כהנא-דגן, '''[https://mitvim.org.il/wp-content/uploads/Hebrew-Israel-and-Arab-Countries-The-Unfulfilled-Potential-November-2020.pdf יחסי ישראל עם מדינות ערב: הפוטנציאל הלא ממומש]''', מכון [[מיתווים]], 2020, עמוד 17}}. פרידמן היה מעורב בארגון "הוועידות הכלכליות למזרח התיכון וצפון אפריקה", מפגשים לקידום שיתוף פעולה כלכלי ועסקי בנזרח התיכון{{הערה|[https://www.nli.org.il/en/newspapers/haretz/1994/10/31/01/?& קזבלנקה תעשה לכלכלה מה שעשתה ועידת מדריד לשלום], "הארץ", 31 באוקטובר 1994}}. הוועידה הכלכלית הראשונה נערכה ב-30 ב[[אוקטובר]] [[1994]], בעיר [[קזבלנקה]] שב[[מרוקו]] (אחר כך התקיימו עוד שלוש ועידות: ב[[רבת עמון]] שב[[ירדן]] בנובמבר 1995, ב[[קהיר]] שבמצרים בנובמבר 1996, וב[[דוחה]] שב[[קטר (מדינה)|קטר]] בנובמבר 1997){{הערה|{{גלובס||ביקורת על ישראל בהודעת הנעילה של ועידת קטאר: שטחים תמורת שלום|110148|19 בנובמבר 1997}}{{ש}}{{גלובס|אורה קורן|למרות הכל, ועידת קטאר|66173|12 בנובמבר 1997}}}}. ועידת קזבלנקה נערכה בחסות [[חסן השני, מלך מרוקו]] ובתמיכה והשתתפות של הנשיאים [[ביל קלינטון]] מ[[ארצות הברית]] ו[[בוריס ילצין]] מ[[רוסיה]]. בסך הכל השתתפו בוועידת קזבלנקה נציגים של 61 מדינות, כולל: ראש הממשלה [[יצחק רבין]], שר החוץ [[שמעון פרס]], נשיא מצרים [[חוסני מובארק]] ו[[חוסיין, מלך ירדן]]. בנוסף 1,114 אנשי עסקים מכל העולם השתתפו בוועידה. בסיום הוועידה פורסמה הצהרה משותפת שקראה לסיום החרם הערבי על ישראל{{הערה|[https://content.ecf.org.il/files/M00798_CasablancaMENASummit1994FinalDeclarationEnglish.pdf Casablanca Declaration (First MENA Economic Summit) - English (1994)]|כיוון=שמאל}}.

==חיים אישיים==
פרידמן היה נשוי שלוש פעמים ונולדו לו שישה ילדים{{הערה|שם=אדרת|}}.

מאז שנות ה-70 גר לסירוגין בישראל ובצרפת. החל משנת 1990 התגורר בקביעות בישראל בעקבות נישואיו לדניאלה.

הוא נהג לארח בביתו ב[[סביון (יישוב)|סביון]], אורחים מצרפת, ביניהם נשיא צרפת לשעבר [[ואלרי ז'יסקר ד'אסטן]]{{הערה|{{דבר|גדעון קוץ|ז'יסקאר דסטאן יבוא מחרתיים לישראל|19831226|3}}}}, שר האוצר לשעבר [[דומיניק סטראוס-קאהן]] והזמר [[איב מונטאן]]{{הערה|{{מעריב|חיים נגיד|איב מונטאן יבוא לארץ לפי הזמנת פרס|19860506|98}}}}{{הערה|{{TheMarker||דומיניק שטראוס-קאהן היה בישראל בביקור פרטי|0000017f-e9af-d639-af7f-e9ff839e0000|20 בנובמבר 2011}}}}.

בזמן [[מלחמת המפרץ]] נפגע ביתו מטיל סקאד, והוא ניסה לתבוע אישית את [[סאדם חוסיין]]{{הערה|{{חדשות|יגאל לביב|אחריות אישית - ז׳אן פרידמן תובע אח סדאם חוסיין|19920417|77}}}}.

נפטר ב-14 במרץ 2021 בגיל 95 בסביון, והובא למנוחות בבית העלמין של היישוב .

==לקריאה נוספת==
* [[אלי בר-נביא]], '''ז'אנוי: תמונות מחייו של ז'אן פרידמן''', מצרפתית: רפאל קינן, [[הוצאת ידיעות אחרונות|למשכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד]], 2010.
* [[מיכאל בר-זוהר]], '''"בושם מר" - חדירת הנאצים לצמרת "ל'וריאל" וכניעתה לחרם הערבי''', ידיעות ספרים, 1996.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:אנשי עסקים יהודים צרפתים]]
[[קטגוריה:סביון: אישים]]
[[קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1925]]
[[קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-2021]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות בסביון]]

ז'אן פרידמן - היסטוריית גרסאות

imported>AutoMod: ניקוי תבניות