https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%AA_%D7%97%27%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%9Dועידת ח'רטום - היסטוריית גרסאות2026-09-14T04:49:22Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%AA_%D7%97%27%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%9D&diff=82898&oldid=previmported>Liadmalone: משה שמש2025-10-17T16:30:36Z<p>משה שמש</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{ועידה<br />
| תמונה = קובץ:Khartoum Arab Summit, 1967.jpg<br />
| כיתוב = ועידת ח'רטום. משמאל לימין: [[פייסל, מלך ערב הסעודית|המלך פייסל]], [[גמאל עבד אל נאצר]], [[עבדאללה סלאל]], [[סבאח א-סלים א-סבאח]] ו[[עבד א-רחמן עארף]]<br />
| עיר = [[ח'רטום]]<br />
| מדינה = {{דגל|סודאן 1956}} [[רפובליקת סודאן (1956–1969)|רפובליקת סודאן]]<br />
| תאריך התחלה = [[29 באוגוסט]] [[1967]]<br />
| תאריך סיום = [[1 בספטמבר]] 1967<br />
| עילה = תוצאות מלחמת [[מלחמת ששת הימים]]<br />
| תוצאה = קביעות מדיניות משותפת למדינות ערב כלפי [[מדינת ישראל]]:<br />
* לא להכרה בישראל<br />
* לא למשא ומתן עם ישראל<br />
* לא לשלום עם ישראל<br />
| משתתפים = *{{דגל|ערב הסעודית}} [[פייסל, מלך ערב הסעודית|המלך פייסל]]<br />
*{{דגל|מצרים}} [[גמאל עבד אל נאצר]]<br />
*{{דגל|ירדן}} [[חוסיין, מלך ירדן|המלך חוסיין]]<br />
*{{דגל|לבנון}} [[שארל חילו]]<br />
*{{דגל|תימן}} [[עבדאללה סלאל]]<br />
*{{דגל|כווית}} [[סבאח א-סלים א-סבאח]]<br />
*{{דגל|עיראק}} [[עבד א-רחמן עארף]]<br />
*{{דגל|סודאן}} [[אסמאעיל אל-אזהרי]]<br />
}}<br />
'''ועידת ח'רטום''' נערכה בסוף אוגוסט [[1967]] בעיר [[ח'רטום]], בירת [[סודאן]]. הוועידה התכנסה בעקבות [[מלחמת ששת הימים]] והשתתפו בה מנהיגי שמונה מדינות ערביות. ההצהרה שנוסחה בסופה ([[1 בספטמבר]]){{הערה|הפרוטוקולים הסודיים של הוועידה, הושגו בסמוך לסיומה בידי [[יחידה 504]]: {{צ-ספר|מחבר=רפי סיטון|שם=אנשי הסוד והסתר|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=עידנים ידיעות אחרונות|שנת הוצאה=1990|פרק=פרק 25 סודות ועידת-חרטום}}.|כיוון=ימין}} הנחתה את המדיניות הערבית כלפי [[ישראל|מדינת ישראל]] עד [[מלחמת יום כיפור]].<br />
<br />
==הוועידה==<br />
מיד לאחר [[מלחמת ששת הימים]] פעלה מצרים לקיום ועידת פסגה כלל ערבית כדי להשיג תמיכה במדיניות של מאמץ צבאי ופוליטי משולב כנגד ישראל ולקבל סיוע כספי ממפיקות הנפט.{{הערה|Yoram Meital, [http://books.google.co.il/books?id=uoUBPUlU41kC&pg=PA41 Egypt's struggle for peace: continuity and change, 1967-1977], page 41}} בתחילת אוגוסט התכנסו שרי החוץ של מדינות ערב בח'רטום לצורך הכנת פסגה של ראשי המדינות.{{הערה|{{מעריב||תוניס התנגדה להופעת שוקיירי|19670802|22}}{{ש}}{{מעריב||פרט להחלטה על כינוס פסגה|19670806|31}}|כיוון=ימין}}<br />
<br />
הוועידה התקיימה מ-29 באוגוסט עד 1 בספטמבר 1967 והשתתפו בה ראשים של שמונה מדינות, בהם: [[פייסל, מלך ערב הסעודית]], נאצר נשיא [[מצרים]], [[חוסיין, מלך ירדן]], שארל חילו נשיא [[לבנון]], נשיא [[עיראק]] [[עבד א-רחמן עארף]], מלך [[כווית]] סבאח א-סלים א-סבאח, ו[[אסמאעיל אל-אזהרי]] נשיא [[סודאן]].{{הערה|שם=אנצ1|[http://books.google.co.il/books?id=YAd8efHdVzIC&pg=PA576 Khartoum resolution], The encyclopedia of the Arab-Israeli conflict, page 576}} מנהיג [[אלג'יריה]], חורי בומדיין, לא הגיע לוועידה בגלל התנגדותו למהלך של נאצר ושלח במקום זאת את שר החוץ שלו.{{הערה|[http://books.google.co.il/books?id=Bp8IfVxOcEQC&pg=PA248 Algeria the Politics of a Socialist Revolution], page 248}} [[סוריה]] החרימה את הוועידה, הגם ששר החוץ שלה נכח ברוב הוועידה.{{הערה|Ghada Hashem Talhami, [http://books.google.co.il/books?id=PqmlHwnSdNQC&pg=PA71 Syria and the Palestinians: the clash of nationalisms], page 71}} [[ערביי ישראל]] כלל לא הוזמנו, אך [[אחמד שוקיירי]] השתתף כנציג [[אש"ף]] ופרש לקראת סוף הדיונים בגלל התנגדותו להחלטות. הוועידה פעלה לחיזוק האחדות הערבית אל מול ישראל אך גם בתוכה, בין השאר בכך ש[[גמאל עבד אל נאצר]] התחייב לחדול מלהפיל את המונרכים של [[מדינות המפרץ]] והוחלט על סיום המלחמה ב[[תימן]] והעברת סיוע ממפיקות הנפט למצרים וירדן. [[סעודיה]] התחייבה לסיוע שנתי של 50 מיליון ליש"ט, כווית - 55 מיליון ליש"ט ולוב - 30 מיליון ליש"ט. 90 מיליון ליש"ט יועדו למצרים ו-45 מיליון לירדן. סוריה שהחרימה את הוועידה לא קיבלה סיוע.{{הערה|Yoram Meital, [http://books.google.co.il/books?id=uoUBPUlU41kC&pg=PA42 Egypt's struggle for peace: continuity and change, 1967-1977], page 42}}<br />
<br />
עם זאת, עלו בוועידה עימותים בין ערביים. שוקיירי הביע התנגדות לטענות המלך חוסיין לשליטה בגדה המערבית ויצר בכך עימות עם חוסיין.{{הערה|Moshe Shemesh, [http://books.google.co.il/books?id=4u-ZheMnqf8C&pg=PA244 Arab politics, Palestinian nationalism and the Six Day War], pages 244-245}}<br />
<br />
מצרים הובילה את הוועידה להחלטה שתקדם פעילות דיפלומטית להביא את ישראל לנסיגה מהשטחים שנכבשו ב[[מלחמת ששת הימים]]. על עצם הבחירה לקדם מהלכים פוליטיים ודיפלומטיים, לא הייתה מחלוקת. אולם, [[גמאל עבד אל נאצר]] הכיר בכך שקידום פעילות כזאת מחייבת הצגת עמדה פחות נוקשה בעיני העולם ועל כן הוביל להחלטה שאינה כוללת דרישות להמשך המאבק המזוין ולפתרון הבעיה הפלסטינית. הוא טען שהמשך הצגת דרישות מעין אלו תביא בפועל לסיפוח ישראלי של השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים והעריך שאם מדינות ערב יביעו הסכמה להחלטה המתגבשת של [[מועצת הביטחון]] של האו"ם, שבנובמבר הבשילה לכדי [[החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם]], המעצמות ילחצו על ישראל לסגת מהשטחים שנכבשו וכך יהיה ניתן להביא להשבת השטחים ללא [[הכרה בישראל]] וללא הענות לדרישת ישראל ל[[הסכם שלום]]. קו זה נועד בין השאר לסנדל את המלך [[חוסיין, מלך ירדן|חוסיין]] ולמנוע ממנו מלהגיע לשלום נפרד עם ישראל. לקו זה התנגדו [[אחמד שוקיירי]] ו[[סוריה]] שהחרימה בשל כך את הוועידה, כמו גם [[עיראק]] ו[[אלג'יריה]]. הם דרשו להמשיך במאבק לפתרון הבעיה הפלסטינית.{{הערה|שם=מיטל|Yoram Meital, [http://books.google.co.il/books?id=uoUBPUlU41kC&pg=PA41 Egypt's struggle for peace: continuity and change, 1967-1977], page 41-46}}<br />
<br />
נאצר הוביל את הוועידה להחלטה שתדגיש את הנכונות של הערבים לפתרון דיפלומטי ותתעלם מהדרישות של [[אחמד שוקיירי]]. אולם לאור העמדה של שוקיירי שזכתה לתמיכה של נציגי [[עיראק]] ו[[אלג'יריה]], הושגה פשרה על פיה הוכללו בהחלטה הקביעות:<br />
* לא להכרה בישראל<br />
* לא למשא ומתן עם ישראל<br />
* לא לשלום עם ישראל<br />
שנודעו כ'''שלושת הלאווים''', ואזכור הזכויות של הפלסטינים (מבלי לקבוע דרכים מעשיות להשגת זכויות אלו). נאצר הסכים לפשרה זו על מנת להשיג החלטה מוסכמת שתאפשר התקדמות בערוץ הדיפלומטי.{{הערה|שם=הארט|Alan Hart, [http://books.google.co.il/books?id=vgDjptY22V8C&pg=PA125 Zionism the Real Enemy of the Jews V3], pages 125-126}}<br />
<br />
==תוכן החלטת הוועידה==<br />
1) הוועידה מאשררת את האחדות הערבית, אחדות הפעולה והצורך בתיאום והסרת המחלוקות. המלכים, נשיאים ונציגים של ראשים אחרים של מדינות ערב אישרו את עמידת מדינותיהם לצד ויישום הכרזת הסולידריות הערבית בפסגה הערבית השלישית ב[[קזבלנקה]].<br />
<br />
2) הוועידה הסכימה על הצורך לרכז את המאמצים להעלמת התוצאות התוקפנות על הבסיס שהאדמות הכבושות הן אדמות ערביות והעול של השגת האדמות מחדש מוטל על כל מדינות ערב.<br />
<br />
3) ראשי המדינות הערביות הסכימו לאחד את מאמציהם הפוליטיים בזירה הבינלאומית והדיפלומטית להעלמת התוצאות של התוקפנות ולהבטיח את נסיגת הכוחות התוקפניים הישראלים מהאדמות הערביות שנכבשו מאז ההתקפה של ה-5 ביוני. דבר זה יעשה בתוך המסגרת של העקרונות הראשיים להן מדינות ערב מחויבות, כלומר:<br />
* לא לשלום עם ישראל<br />
* לא להכרה בישראל<br />
* לא לעריכת משא ומתן עם ישראל<br />
והתעקשות על זכויותיהם של ה[[פלסטינים]] בארצם.<br />
<br />
4) הוועידה של שרי אוצר, כלכלה ו[[נפט]] ממליצה שהשעיה של שאיבת נפט תשמש כנשק בקרב. אולם לאחר בדיקה מעמיקה, הוועידה הגיעה למסקנה ששאיבת נפט יכולה לשמש בעצמה כנשק חיובי מכיוון שהנפט יכול לשמש לחיזוק הכלכלות של מדינות ערב שנפגעו ישירות "מהתוקפנות", כך שמדינות אלה תוכלנה לעמוד איתן במערכה. הוועידה החליטה על כן לחדש את שאיבת הנפט, מכיוון שהנפט הוא משאב חיובי היכול לשמש להשגות המטרות הערביות. הוא יכול לתרום למאמצים לאפשר למדינות ערב שנחשפו לתוצאות התוקפנות ועקב כך סבלו מהפסד משאבים כלכליים לעמוד איתן ולהעלים את תוצאות התוקפנות. יצרניות הנפט ישתתפו במאמצים לאפשר למדינות הנפגעות לעמוד איתן אל מול הלחצים הכלכליים. [בעקבות הוועדה הסתיים [[אמברגו הנפט (1967)|אמברגו הנפט של מלחמת ששת הימים]] והוחלט להקים את [[אועפ"ק]]].<br />
<br />
5) משתתפות הוועידה אישרו את התוכנית שהוצעה על ידי [[כווית]] להקים קרן כלכלית וסוציאלית לפיתוח על בסיס המלצות ועידת בגדד של שרי אוצר, כלכלה ונפט ערביים.<br />
<br />
6) המשתתפים הסכימו על הצורך לנקוט באמצעים הנדרשים לחזק את ההכנות הצבאיות ולהתכונן לכל התפתחות.<br />
<br />
7) הוועידה החליטה להאיץ את חיסול הבסיסים הזרים במדינות ערב.<br />
<br />
==תגובות לוועידה==<br />
בישראל ראו בהחלטות ועידת ח'רטום אישוש לטענה שפני הערבים להמשך המאבק נגד ישראל וכי אין פרטנר למשא ומתן לשלום.{{הערה|שם=אנצ1}} ממשלת ישראל הוציאה החלטה המחויבת להשגת הסכמי שלום עם מדינות ערב, אך קובעת שאל מול סירוב הערבים לשאת ולתת על הסכם שלום, ישראל תעמוד "בעמדות החיוניות לביטחונה ולהתפתחותה הבלתי מופרעת של ישראל".{{הערה|{{דבר||לוי אשכול: לא נחזור לתנאים שיאפשרו|19670904|1}}|כיוון=ימין}} [[גולדה מאיר]] הגדירה את החלטות ועידת ח'רטום כקריאה להשמדת ישראל והוכחה לכך שהעמדה הערבית לא השתנתה.{{הערה|שם=מיטל}} [[ראש ממשלת ישראל]], [[לוי אשכול]], הגיב להחלטות הוועידה בעת שביקר ב[[תעלת סואץ]] ואמר: "כשאין הידברות, אין דרך אלא לחפש ולמצוא גבולות טבעיים, ואין גבול טבעי מתעלה זו - תעלת סואץ".{{הערה|{{דבר||"כשאין הידברות, אין דרך אלא לחפש ולמצוא גבולות טבעיים, ואין גבול טבעי יותר מהתעלה"|19670907|9}}|כיוון=ימין}} [[אבא אבן]] שלל את הפרשנות שהערבים גילו מתינות בוועידה.{{הערה|{{מעריב||אבא אבן: אין לאו"ם הזכות לזרוש מאתנו לוותר|19670910|21}}|כיוון=ימין}} תגובה דומה נשמעה מ[[הנרי קיסינג'ר]] שראה בהחלטות ועידת ח'רטום סימן לקיצוניות שהשתלטה על העולם הערבי לאחר מלחמת ששת הימים. פרופסור [[ויליאם קוונדט]] אמר שהעמדה הערבית הוקשחה בוועידה. היו גם אישים בעולם הערבי, כמו עבד אל עזיז רמאדאן, שהציגו את הוועידה כסתימת הגולל על כל פתרון פוליטי.<br />
<br />
מנגד, [[אחמד שוקיירי]] הגיב להחלטות הוועידה כתבוסה שנייה של הערבים לאחר התבוסה במלחמת ששת הימים. לטענתו, הוועידה היא התחלה של ויתורים פוליטיים גדולים וויתור על המאבק לשחרור פלסטין.{{הערה|שם=מיטל}} בהתבטאויות של אישים ערביים נאמר שהחלטות ועידת ח'רטום שוללות הסכם שלום עם ישראל, אולם אינן שוללות הגעה למצב של אי לוחמה.{{הערה|[http://books.google.co.il/books?id=s3torytPXdUC&pg=PA206 Middle East record], page 206}}<br />
<br />
התקשורת ב[[ארצות הברית]] ציינה את השינוי בעמדה הערבית וראתה בכך התפתחות חיובית.{{הערה|שם=גזית}} עמדה דומה הופיעה בדו"ח שהוגש לנשיא [[לינדון ג'ונסון]] והובעה על ידי גורמים מערביים שונים.{{הערה|{{מעריב||סיר דינגל פוט: נאצר מוכן לפגישה עם ישראל|19671013|6}}|כיוון=ימין}}<br />
<br />
==התפתחויות מאוחרות==<br />
לאחר קבלת [[החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם]] ותחילת שליחותו של [[גונאר יארינג]], ביקש המלך חוסיין לכנס ועידה ערבית נוספת, בטענה שהחלטות ועידת ח'רטום כבר אינן רלוונטיות למצב החדש שנוצר. ככל הנראה, חוסיין הרגיש שהחלטות ועידת ח'רטום אינן מאפשרות לו מספיק גמישות במשא ומתן עם יארינג.{{הערה|[http://books.google.co.il/books?id=s3torytPXdUC&pg=PA139 Middle East record], page 139, 218}} תגובת [[פייסל, מלך ערב הסעודית]], הייתה שלילית. דבריו הביעו את העמדה שהחלטות ועידת ח'רטום היוו את קצה גבול הוויתורים של הערבים וועידה נוספת צריכה להתכנס רק כדי להחליט על כישלון הניסיונות להגיע לפתרון פוליטי וחזרה למאבק מזוין.{{הערה|[http://books.google.co.il/books?id=s3torytPXdUC&pg=PA153 Middle East record], page 153}}<br />
<br />
ד"ר מתי שטיינברג ויהושפט הרכבי מסבירים כי סעיף 29 ל[[האמנה הלאומית הפלסטינית|אמנה הלאומית הפלסטינית]], המגדיר כי לפלסטינים הזכות להיות קובעי קו המדיניות הערבית בסכסוך, נוסף בעקבות כישלונו של נציג אש"ף שוקיירי לשכנע את מדינות ערב לאמץ את הרעיון המובע בו. עמדת אש"ף הייתה שכשם שמדינות ערב אחרות כאלג'יריה, תוניסיה, לוב ומרוקו תבעו לעצמן במאבקן זכות בלעדית להגדיר את שאיפותיהם להגדרה עצמית ותפקידן של מדינות ערב הוגבל לסיוע, כך יש ליתן זכות ראשונים זו גם לאש"ף.<ref>'''ערב וישראל''', מס' 1, עמ' 103</ref> בהמשך, החלטה ברוח זו התקבלה בוועידת הפסגה השישית באלג'יריה בנובמבר 1973, ובה נקבעה המחויבות להחזרת הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני בהתאם לקביעת אש"ף, בהיותו הנציג היחיד של העם הפלסטיני, ואושרהבהחלטת הפסגה השביעית ברבאט באוקטובר 1974.<ref>יהושפט הרכבי ומתי שטיינברג "האמנה הפלסטינית במבחן הזמן והמעשה : הסברים והשלכות" '''שירות הפרסומים - מרכז ההסברה''', תשמ"ח-1988, בעמ' 60.</ref> בכך הכתירו מדינות ערב את אש"ף להיות המכתיב של הקו הבינערבי בשאלה הפלסטינית (ירדן הסתייגה מהחלטה זו באלג'יריה אך הצטרפה אליה בהמשך ברבאט). מתי והרכבי מסבירים כי קבלת עיקרון זה אמנם חשוב ברמה התאורטית, אך ברמה המעשית מדינות ערב קבעו לעצמן את מדיניותן בסכסוך, תוך התחשבות בקונזנסוס הערבי בעניין אש"ף. <br />
<br />
המגבלות שנכללו בשלושת הלאווים הביאו להבנה בינלאומית רבה לעמדה הישראלית שעמדות הערבים אינן ריאליסטיות ובכך תרמו ככל הנראה למניעת השגת הסדר.{{הערה|שם=מיטל}}<br />
<br />
==הערכה==<br />
בוועידת ח'רטום החליטו מנהיגי המדינות הערביות - לראשונה - לנקוט דרכים מדיניות ודיפלומטיות להשבת אדמותיהם "הכבושות". עד אז דובר תמיד על "שחרור" האדמות ו"השמדת מדינת ישראל" בדרכים צבאיות. הדעות חלוקות לגבי המשמעות המעשית של שינוי זה בטון הערבי. [[בני מוריס]] הציג את החלטות הוועדה כמסמור עמדה סרבנית שטרפדה כל מהלך לשלום באזור למשך עשור. [[יהושפט הרכבי]] טען שהחלטות ועידת ח'רטום מבטאות מחויבות להשמדת מדינת ישראל. לדבריו, הערבים דחו את האפשרות של משא ומתן עם ישראל "לא בגלל שהם העדיפו דרך אחרת לשלום".{{הערה|שם=טסלר|Mark A Tesslar, [http://books.google.co.il/books?id=3kbU4BIAcrQC&pg=PA410 A History of the Israeli-Palestinian conflict], pages 409-410}} לפי עמדה זאת, הטון הערבי שלפחות כלפי חוץ הוצג כמתון יחסית בוועידת ח'רטום לא היווה יותר מניסיון לקדם לחץ בינלאומי לנסיגה ישראלית כמו שאירע לאחר [[מלחמת סיני]].<br />
<br />
לעומת זאת, היו שראו בהחלטות הוועידה יותר מפתח להשגת הסדר בין ישראל למדינות ערב. [[אבי שליים]] הציג את הוועידה כנקודת מפנה בעמדה הערבית. לטענתו, הערבים פירשו את שלושת הלאווים כ-"לא לשלום רשמי עם ישראל, אך לא דחייה של השלום, לא למשא ומתן ישיר, בלא לסרב למשא ומתן עקיף, לא להכרה [[דה יורה]] בישראל אך קבלת התקיימותה כמדינה.{{הערה|שם=טסלר}} [[שלמה גזית]] מעלה את השאלה האם ישראל החמיצה הזדמנות לפתוח בדיאלוג עם מדינות ערב בפרשנותה המחמירה של המשמעות של החלטות ועידת ח'רטום.{{הערה|שם=גזית|Shlomo Gazit, [http://books.google.co.il/books?id=RN1qLqgOftMC&pg=PA148 Trapped fools: thirty years of Israeli policy in the territories], pages 148-149}} [[אלן הארט]], הידוע כמבקר חריף של ישראל, טען שהחלטת ועידת ח'רטום נתנה לחוסיין ונאצר אור ירוק להתקדם בזהירות לקראת הסדר עם ישראל ואילו המנהיגים הישראלים רצו בשלום תמורת שטחים ולא היו מתעלמים מהשינוי בעמדה הערבית שהשתקפה בהחלטת ח'רטום, ההיסטוריה הייתה אחרת.{{הערה|שם=הארט}}<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[משה שמש]], "ועידת ח'רטום ותוצאותיה: גיבוש אסטרטגיה ערבית חדשה בסכסוך הערבי–ישראלי", בתוך: '''מהנכּסה לעֻבּוּר: הסכסוך הערבי־ישראלי והתנועה הלאומית הפלסטינית – מתבוסה צבאית לניצחון אסטרטגי 1967–1974''', [[רסלינג]], 2022, פרק 1, עמ' 27–41.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[https://archive.today/20140418164128/http://www.cfr.org/publication/14841/khartoum_resolution.html?breadcrumb=/publication/publication_list%3Ftype=essential_document&page=69 Essential Documents: Khartoum Resolution], Council on Foreign Relations<br />
* {{דבר||נפתחה ועידת חארטום|19670830|1}}, {{דבר||המשך|19670830|13}}<br />
* {{מעריב|יוסף חריף|"עמדת ראשי מדינות ערב מחזקת עמדת ישראל לא לשוב למצב הקודם"|19670904|30}}<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}<br />
<br />
{{תוכניות, מהלכים מדיניים והסכמים ישראל-ערב}}<br />
[[קטגוריה:הצעות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני]]<br />
[[קטגוריה:ח'רטום]]<br />
[[קטגוריה:1967 בפוליטיקה]]<br />
[[קטגוריה:הסכסוך הישראלי-ערבי: ועידות]]</div>imported>Liadmalone