https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%93%D7%95%D7%AAהתמודדות - היסטוריית גרסאות2026-09-14T16:36:40Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=899984&oldid=previmported>דובי123: תקלדה2025-06-18T15:39:04Z<p>תקלדה</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>'''התמודדות''' (ב[[אנגלית]]: '''Coping''') היא מאמץ מתמשך לשינוי [[קוגניטיבי]] ו[[התנהגות]]י, המכוון כדי לנהל דרישות ספציפיות חיצוניות או פנימיות שהוערכו כמכבידות או ככאלה שאינן [[עולה בקנה אחד|עולות בקנה אחד]] עם כמות המשאבים שהפרט מעריך כזמינים לו.<ref name=":0">Lazarus, R. S., & Folkman, S. (1984). ''Stress, appraisal, and coping''. New York: Springer.</ref> התמודדות מתבצעת תוך שימוש באסטרטגיות התמודדות המוגדרות כפעולות קוגניטיביות והתנהגותיות אותן מפעיל הפרט במטרה לטפל במצבי [[דחק]]. תהליך ההתמודדות עם מצבי דחק מושפע מתהליכים פנימיים מודעים (המציאות המודעת) ומאלה הבלתי מודעים (מנגגוני הגנה שונים שהפרט מגייס).<ref name=":0" /><br />
<br />
ה[[ספרות מקצועית|ספרות המקצועית]] מבחינה בין התמודדות כ[[תכונת אישיות|תכונה אישיותית]] יציבה (Trait) ובין זו שהיא דינמית ומשתנה בהתאם לסיטואציה (State).<ref name=":0" /><ref>{{צ-מאמר|מחבר=C. S. Carver, M. F. Scheier, J. K. Weintraub|שם=Assessing coping strategies: a theoretically based approach|כתב עת=Journal of Personality and Social Psychology|כרך=56|שנת הוצאה=1989-02|עמ=267–283|doi=10.1037//0022-3514.56.2.267|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/2926629/}}</ref><br />
<br />
== אסטרטגיות ==<br />
=== המודל של לזרוס ופולקמן (1984) ===<br />
המודל של [[ריצ'רד לזרוס|ריצרד לזרוס]] {{אנ|Richard Lazarus}} ו[[סוזן פולקמן]] {{אנ|Susan Folkman}} מתאר התמודדות מול מצב דחק כמצב התלוי בתפיסת האדם את האירוע והערכת האדם את יכולותיו להתמודדות עמו. תהליך זה מכונה הערכה קוגניטיבית, והוא אחד התהליכים החשובים המתווכים בין האדם והסביבה. הערכה קוגניטיבית הוערכה במחקרים כגורם המשפיע על תחושת הדחק: הערכה חיובית או שלילית של אירוע (איום או אתגר) מלווים בהפחתה או הגברת רמת הדחק.<ref name=":0" /><br />
<br />
תהליך ההערכה הקוגניטיבית מורכב משני שלבים: בשלב הראשוני האדם מעריך את משמעות האירוע, רלוונטיות הדרישה עבורו והפוטנציאל שיש בה לפגיעה, הנאה או רווח. הערכה זו קובעת את סוג התגובה הרגשית למצב ואת עוצמתה. בשלב השני האדם מעריך את יכולותיו להתמודד עם האירוע, הסיטואציה העומדת מולו ביחס ליכולותיו ומשאביו לשלוט ולנהל אותה, ואת ציפיותיו להתמודדות יעילה. שתי הערכות אלו תלויות זו בזו ומהוות גורם מתווך בין הפרט לבין האירוע, אשר משפיע על ה[[רווחה נפשית|רווחה הנפשית]] של הפרט, תגובתו הרגשית ועוצמת התגובה.<ref name=":0" /><br />
<br />
מתוך הבנה שהתמודדות הנה תהליך מורכב, המערב תהליכים פנימיים וחיצוניים, מציעים לזרוס ופולקמן שתי אסטרטגיות מרכזיות להתמודדות:<ref name=":0" /><br />
<br />
'''התמודדות ממוקדת בבעיה''' – המאמצים הקוגניטיביים וההתנהגותיים מופנים לשינוי ישיר של היחסים בין הפרט לסביבתו על ידי [[פתרון בעיות]]. הפרט יבחר באסטרטגיה זו כאשר יעריך כי התנאים הקיימים ניתנים לשינוי. התמודדות מסוג זה כוללת אסטרטגיות המכוונות כלפי שינוי פנימי אישיותי כגון: שינוי רמת שאיפות, גילוי איסוף מידע ולמידת מיומנויות התנהגותיות חדשות, כמו גם אסטרטגיות המכוונות כלפי שינוי חיצוני סביבתי כגון שינוי במשאבים החברתיים או הכלכליים.<br />
<br />
'''התמודדות ממוקדת ברגש''' – המאמצים הקוגניטיביים וההתנהגותיים מכוונים לוויסות ה[[מצוקה|מצוקה הרגשית]] הנגרמת בעקבות האיום. התמודדות זו מופעלת כאשר הפרט מעריך בשלב זה של ההתמודדות כי צמצום המצוקה הרגשית טמון בפעולות כגון פורקן רגשי ופחות בפעולות אקטיביות שנועדו להביא לשינוי בתנאי ההתמודדות. התמודדות זו כוללת מספר אסטרטגיות כגון [[התמודדות ממוקדת הימנעות|הימנעות]], יצירת מרחק, [[מינמיזציה|מינימיזציה]] של האיום, [[תאוריית ההשוואה החברתית|יצירת השוואות חיוביות]] עם מצבו של האחר ומציאת ערך חיובי לאירוע שלילי, בנוסף לאסטרטגיות התנהגותיות כגון חיפוש תמיכה רגשית.<br />
<br />
על פי פולקמן ולזרוס איון לסווג את מידת היעילות של האסטרטגיות רק לפי סוגן, כי אם על פי תוצאות ההתמודדות. כלומר, בהתאם למידת ההפחתה במצוקת הפרט הנובעת מתהליך ההתמודדות שלו.<ref name=":0" /><br />
<br />
== משאבי התמודדות ==<br />
בחירת אסטרטגיית התמודדות והמשמעות שהפרט מייחס לאירוע הדחק, מושפעות גם מתפיסת הפרט את המשאבים הפנימיים והחיצוניים העומדים לרשותו כחלק מתהליך של הערכה שניונית. משאבי התמודדות פנימיים כוללים משאבים אישיותיים כמו [[מיקוד שליטה]], [[הערכה עצמית]] ורמת [[אופטימיות]] בנוסף למשתנים דמוגרפיים, כמו [[גיל]], רמת השכלה, ארץ מוצא והתנסויות קודמות בהתמודדות עם מצבי דחק. רמתם וזמינותם של המשאבים אינן קבועות והן תלויות בשלב החיים בו הפרט נמצא.<ref name=":0" /><br />
<br />
משאבי התמודדות חיצוניים כוללים תמיכה בלתי פורמלית כמו קרובי משפחה, חברים, קבוצות ל[[עזרה עצמית]], וכן תמיכה פורמלית כמו רווחה ושירותי בריאות.<br />
<br />
=== קוהרנטיות אישית ===<br />
בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20]] הציע פרופסור [[אהרון אנטונובסקי]], [[פרדיגמה]] חדשה לחשיבה על חולי ובריאות ועל גורמי לחץ כגורמי סיכון פתוגניים. הוא הציע את התאוריה הסלוטגנית במקום הגישה הפתוגנית.<ref name=":1" /> ההנחה הפילוספית הבסיסית של התאוריה היא המהווה ההבדל, את השוני במוכוונות; במקום לתפוס את המערכת האנושית כמערכת תקינה, אלא אם כן תקף אותה גורם [[פתוגניות|פתוגני]] כל שהוא, הגישה הסלוטגנית רואה את המערכת האנושית כמערכת בלתי תקינה מיסודה, המותקפת תמידית ידי תהליכים וגורמים מפריעים שאינם ניתנים למניעה (כולל ה[[מוות]] הסופי של המערכת הזו). הגישה בבסיס התאוריה היא שכל אדם חי בעולם של גירויים דוחקים מתמידים ובלתי נמנעים. תשובתו של אנטונובסקי לשאלה הסלוטגנית הוא תחושת הקוהרנטיות.<ref name=":1" /><br />
<br />
תחושת קוהרנטיות אישית היא משאב התמודדות פנימי המסייע לפרט להמשיג את העולם ומאפשר לו [[תפיסה]] כללית עליו.<ref name=":1">Antonovsky, A. (1996). The Salutogenic Model as a Theory to Guide Health Promotion. Health Promotion International, 11, 11-18.</ref> המשאב כולל רכיבים קוגניטיביים, רגשיים והתהנגותיים. זהו מונח המתאר תפיסת עולם, אוריינטציה קוגניטיבית המבטאת את הנטייה לראות את העולם כמקום הגיוני וסביר, עולם שאיננו כאוטי ואשר ניתן לניהול רגשי ואינסטרומנטלי. שלושת המרכיבים של תחושת הקוהרנטיות הם מובנות, נהילות ומשמעותיות:<ref name=":1" /><br />
* '''מובנות''' – המידה שבה הפרט תופס את העולם כניתן לניבוי<br />
* '''נהילות''' – המידה שבה הפרט תופס שיש לו גישה למשאבים המתאימים להתמודדות<br />
* '''משמעותיות''' – המידה שבה הפרט מוצא [[משמעות (חשיבות)|משמעות]] רגשית בחייו<br />
<br />
כשאדם, משפחה, או קהילה עם תחושת קוהרנטיות גבוהה נדרשים להתעמת עם גורם [[דחק]], הם יאמינו שהאתגר הוא מובן (מובנות) ושיש להם המשאבים הנדרשים להתמודד עמו (נהילות) וישאפו להתמודד (משמעותיות). בהתאם למודל זה, אדם עם תחושת קוהרנטיות גבוהה יתפוס לחץ כמאיים פחות, יתמודד היטב עם המצב ויישאר ברמת [[בריאות]] טובה.<ref name=":1" /> ממצאים מכל העולם, לאורך יותר מ-30 שנה, מאששים כי תחושת הקוהרנטיות תורמת לבריאות נפשית בכל מצב שהוא, ובפרט במצבי לחץ.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=M. Eriksson|שם=Antonovsky's sense of coherence scale and the relation with health: a systematic review|כתב עת=Journal of Epidemiology & Community Health|כרך=60|שנת הוצאה=2006-05-01|עמ=376–381|doi=10.1136/jech.2005.041616|קישור=https://jech.bmj.com/lookup/doi/10.1136/jech.2005.041616}}</ref><br />
<br />
== לקריאה נוספת ==<br />
* [http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/KishureiChaim/meytaviyut/yeda/TaktzirAntovski.htm תקציר המאמר של אהרון אנטונובסקי "המודל הסלוטוגני כתאוריה מכוונת בקידום הבריאות"]<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
<br />
<br />
{{בקרת זהויות}}<br />
<br />
[[קטגוריה:כישורי חיים]]<br />
[[קטגוריה:דחק]]</div>imported>דובי123