https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%98_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%9C%D7%A0%D7%93הפרלמנט של אירלנד - היסטוריית גרסאות2026-09-15T06:41:54Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%98_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%9C%D7%A0%D7%93&diff=366460&oldid=previmported>Idoiz: איפשר–>אפשר2025-12-03T00:16:32Z<p>איפשר–>אפשר</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{פירוש נוסף|נוכחי=פרלמנט שהתקיים באירלנד בין השנים [[1800]]-[[1297]]|אחר=פרלמנט של [[אירלנד]] המודרנית|ראו=[[אירכטס]]}}<br />
[[קובץ:Arms of Ireland (historical).svg|220px|ממוזער|שמאל|סמל הפרלמנט]]<br />
[[קובץ:Hoflentrance.jpg|250px|ממוזער|שמאל|בית הפרלמנט האירי]]<br />
'''הפרלמנט של אירלנד''' (ב[[אירית]]: '''Parlaimint na hÉireann''') היה [[פרלמנט|בית מחוקקים]] שהתקיים ב[[דבלין]] משנת [[1297]] עד שנת [[1800]]. בזמן [[ימי הביניים]] בתקופת [[הדוכסות של אירלנד]] היה מורכב משניים או שלושה תאים: בית הנבחרים, הנבחרים על ידי זכות בחירה מוגבלת מאוד, [[בית הלורדים]] המיוצג על ידי הלורדים מבני האצולה של אירלנד והלורדים הרוחניים (ה[[כמורה]] הגבוהה) כאשר במשך תקופה הודרו קתולים ממנו, ובכפוף לגוף שלישי, בית המשגיחים, שהיה מורכב מנציגי הכמורה הנמוכה, שלעיתים נדמה שנחשב כבית נפרד, ובזמנים אחרים, כחלק מבית הנבחרים.<br />
<br />
מטרתו העיקרית של הפרלמנט הייתה לאשר [[מס|מיסים]] שייגבו על ידי האצולה של אירלנד. מי שישלם את חלק הארי של המיסים, אנשי הדת, הסוחרים ובעלי הקרקעות, הרכיבו באופן טבעי את חברי הפרלמנט. בשנת [[1541]] הצביע הפרלמנט כדי ליצור את [[ממלכת אירלנד]]. הפרלמנט בוטל יחד עם הממלכה בשנת [[1801]].<br />
<br />
במשך מאות השנים, הפרלמנט האירי נפגש במספר מקומות בתוך ומחוץ לדבלין - המקום הראשון שנקבע היה קסטלדרמוט, ב[[קילדייר|מחוז קילדייר]] ב-18 ביוני 1264, כמה חודשים מוקדם יותר מהפרלמנט האנגלי הראשון המכיל נבחרים. בין מקומות המפגש המפורסמים ביותר היה [[טירת דבלין]], [[בית ספר בלוקוט]], ובית צ'יצ'סטר, בית הקבע הסופי שלו, [[בית הפרלמנט האירי]] ב[[קולג' גרין]].<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
===ימי הביניים===<br />
הפרלמנט האירי נוסד באופן רשמי ב-[[1297]] על ידי [[השופט העליון]], סר ג'ון דה וגן, כדי לייצג את האוכלוסייה האנגלו-נורמנית באירלנד בנסיכות של אירלנד. ב-[[1292]] הרכבה פחות רשמית של [[אצולה|אצילים]] וסוחרים בלתי נבחרים גייסה 10,000[[£]], המכונים "הסבסוד הפרטי". מס זה היה 1/15 מה[[הון עצמי|הון העצמי]] של מטלטלי האזרחים העשירים; העניים והכנסייה היו פטורים.<br />
<br />
הפרלמנט כונס מאזרחי הנסיכות של אירלנד, ומבוססים על חוקים ומנהגים אנגליים-נורמניים. ה[[מגנה כרטה]] הורחבה בשנת [[1217]] ב[[אמנה הגדולה של אירלנד]]. החברות הייתה מבוססת על נאמנות למלך, ושמירה על שלומו של המלך, כך שמספר של מלכים גאליים-איריים אוטונומיים היו מחוץ למערכת, והיו להם הסדרים מקומיים משלהם לחוק המיסוי. כינוס הפרלמנט המוקדם ביותר אשר היה ידוע כונס בטירת קילקה ליד קאסלדרמוט, [[מחוז קילדייר]] ב-18 ביוני [[1264]].<ref>{{צ-מאמר|שם=750th anniversary of 1st 'Irish parliament' marked|קישור=https://www.rte.ie/news/2014/0618/624735-irish-parliament/|שנת הוצאה=2014-06-18}}</ref><br />
<br />
במאות ה-14 וה-15 התכווץ מספרם של הנאמנים לכתר האנגלי, כוחן הגובר של אצולת הקרקע וחוסר היכולת הגובר לבצע פסיקות שיפוטיות, שהפחיתו את נוכחותו של הכתר ב[[היסטוריה של אירלנד בימי הביניים|אירלנד]]. רבים מהאצולה האנגלית העתיקה ההיברנו-נורמנית הצטרפו לאצילים הגאליים העצמאיים בהצהרת עצמאותם הפיאודלית. בסופו של דבר כוחו של הכתר התכווץ ל[[מובלעת]] מבוצרת קטנה מסביב ל[[דבלין]] הידועה בשם [[התחום (אירלנד)|התחום]]. לאחר מכן הפרלמנט הפך למעשה לפורום של הקהילה בשטח התחום עד המאה ה-16.<br />
<br />
כשהם לא יכלו ליישם ולהפעיל את סמכות הפרלמנט או שלטון הכתר מחוץ לסביבה זו, ויותר ויותר סובלים מפשיטות של האירים הגאליים והאצילים ההיברנו-נורמנים העצמאיים, עודדו אנשי התחום עצמם את [[מלכי אנגליה]] לנקוט במוערבות עמוקה יותר בענייני אירלנד. המרחק הגאוגרפי, חוסר תשומת הלב של הכתר בגלל [[מלחמת מאה השנים]] ו[[מלחמות השושנים]], והכוח הגדול יותר של הפלגים הגאליים, הפחיתו את האפקטיביות של הפרלמנט האירי. לפיכך, מודאג יותר ויותר מכך שהפרלמנט האירי נפגע בעיקרו על ידי משפחות נחלות חזקות באירלנד כמו באמצעות העברת חוקים שממשיכים את סדר היום של הפלגים השושלתיים השונים במדינה, עודד הפרלמנט את העברת חוק פונינגס שהכפיף את הפרלמנט האירי לזה האנגלי בשנת [[1494]].<br />
<br />
=== העת החדשה המוקדמת ===<br />
תפקידו של הפרלמנט השתנה לאחר [[1541]], כאשר [[הנרי השמיני, מלך אנגליה]], הכריז על [[ממלכת אירלנד]] והחל ב[[הכיבוש הטיודורי של אירלנד|כיבוש מחודש של שטחי האי]] שהושלם בשלהי המאה ה-16. למרות עידן שהציג מלוכה ריכוזית וירידה בכוח ה[[פיאודליזם|פיאודלי]] בכל שאר אירופה, הנרי השמיני השליט את הכללים שהעמידו משפחות ואדמות והכיר בפריבילגיות של האצילים הגאליים, ובכך הרחיב את סמכות הכתר [[דה יורה]]. בתמורה להכרה בסמכות הכתר תחת הממלכה החדשה של אירלנד, האדונים הגאליים-אנגלו-אירים היו זכאים להשתתף בפרלמנט האירי כשווים.<br />
<br />
ה[[רפורמציה]] באירלנד שהונהגה בשלבים על ידי [[בית טיודור]] לא תפסה אחיזה ברוב המדינה, ולא השפיעה על פעולת הפרלמנט עד לאחר החלטת האפיפיור לנדות את [[אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה]], בשנת [[1570]]. בתחילה בשנת [[1537]], אישר הפרלמנט האירי הכרה בהנרי השמיני כראש הכנסייה ([[חוק העליונות הראשון]]) ו[[פירוק המנזרים באנגליה|פירוק המנזרים]].<ref>Colm Lennon, Sixteenth Century Ireland - The Incomplete Conquest (1994), p113, 140</ref> בפרלמנטים של 1569 ו-1585, לנציגי הקתולים האנגלים העתיקים בציבור האירי היו כמה מחלוקות עם שלטונות הכתר על הנהגת חקיקת עונשין נגד קתולים ותשלום יתר של מס על הדחתם של גאלים וקתולים שמרדו.<ref>Lennon pp. 183, 206</ref><br />
<br />
מסיבה זו, והנפילה הפוליטית לאחר [[מזימת אבק השרפה]] ב-1605 ו[[יישוב אירלנד]] בשנים [[1613]]–[[1615]], שונו [[אזור בחירה|אזורי הבחירה]] של בית הנבחרים האירי כדי לתת רוב ל[[פרוטסטנטים]]. יישוב אירלנד (תהליך הפקעת אדמותיהם של תושבי [[אירלנד]] בידי [[ממלכת אנגליה|השלטון האנגלי במדינה]]) אפשר למועמדים פרוטסטנטים אנגלים ו[[סקוטים של אלסטר|סקוטים]] להיכנס כנציגים של הרבעים החדשים שנוצרו באזורים אלה. בתחילה פרוטסטנטים קיבלו רוב של 132–100 בבית הנבחרים. עם זאת, לאחר הפגנות [[קתוליות]] חריפות, כולל קטטה בחדר בישיבה הראשונה של הפרלמנט, חוסלו כמה ממחוזות הבחירה הפרלמנטריים החדשים, מה שהעניק לפרוטסטנטים רוב קל (108-102) של חברי בית הנבחרים לאחר מכן.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.theirishstory.com/2011/02/25/election-day-1613/|כותרת=Election Day – 1613 – The Irish Story|שפה=en-GB|תאריך_וידוא=2022-09-11}}</ref><br />
<br />
בבית הלורדים נמשך הרוב הקתולי עד [[1689]], למעט תקופת [[מלחמת האזרחים האנגלית]] ([[1649]]–[[1660]]) בה [[הרסטורציה האנגלית|בוטלה המלוכה לזמן המוגבל]]. בעקבות ההתקוממות הכללית של האירים הקתולים במרד האירי של [[1641]] וושלטון עצמי אירי-קתולי שמומש בשנים [[1642]]–[[1649]], נאסר על הנוצרים הקתולים להצביע או להשתתף בפרלמנט לחלוטין ב-[[1652]] בעקבות חוק של [[אוליבר קרומוול]], אשר בוטל על ידי [[צ'ארלס השני]] ב-[[1660]].<br />
<br />
עם מותו של צ'ארלס השני בשנת [[1685]] עלה על כס המלוכה באנגליה המלך [[ג'יימס השני, מלך אנגליה|ג'יימס השני]] הקתולי. עם עלייתו לשלטון החל לקדם את הקתולים בכל תחומי שלטונו. עד מהרה הוחלף הרוזן מאורמונד ברוזן מטירקונל (ריצ'רד טלבוט), קתולי קיצוני, כמשנה למלך באירלנד. טירקונל לקח על עצמו להפוך את גלגל ההיסטוריה, ולהחזיר את האירים לימים שלפני הרפורמציה. עד מהרה נחקקו חוקים רבים מכוחם הפכו הקתולים לרוב בבתי המשפט, בצבא, בכוחות [[אכיפת החוק]], וברשויות המקומיות. בשנת [[1687]] החל הפרלמנט האירי בחקיקת חוק אשר יחזיר לבעלי האדמות הקתולים המקוריים את אדמותיהם שנלקחו מהם בימי קרומוול. [[ג'יימס השני, מלך אנגליה|ג'יימס השני]] הודח והומלכו בתו [[מרי השנייה, מלכת אנגליה|מרי השנייה]] ובעלה [[ויליאם השלישי, מלך אנגליה|ויליאם השלישי]] (ל[[בית אוראנז']]), [[נצרות פרוטסטנטית|הפרוטסטנטים]].<br />
<br />
הפרלמנט האירי הכריז שג'יימס נשאר המלך.<ref>{{צ-ספר|שם=James II|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/890477037|שנת הוצאה=2000|מקום הוצאה=New Haven|ISBN=978-0-300-14341-6|oclc=890477037|מהדורה=[Yale edition, revised edition]|מחבר=John, July 5- Miller|עמ=226-227}}</ref> על פי דרישתו של ג'יימס, הפרלמנט האירי העביר חוק למען חופש המצפון שהעניק [[חופש דת]] לכל הקתולים והפרוטסטנטים באירלנד.<ref>{{צ-ספר|שם=Revolution : the great crisis of the British monarchy, 1685-1720|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/62225462|מו"ל=Allen Lane|שנת הוצאה=2006|מקום הוצאה=London|ISBN=0-7139-9759-1|oclc=62225462|מחבר=Tim Harris|עמ=440}}</ref> בבית הנבחרים חסרו 70 חברים מאחר שלא היו בחירות במחוזות הצפוניים; כתוצאה מכך חבריה היו ברובם המוחלט קתולי.<ref>{{צ-ספר|שם=Revolution : the great crisis of the British monarchy, 1685-1720|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/234047172|מו"ל=Penguin|שנת הוצאה=2007|מקום הוצאה=London|ISBN=978-1-4101-6523-7|oclc=234047172|מחבר=Tim Harris|עמ=437}}</ref> לאור דרישת הפרלמנט, אושר חוק להחזרת אדמות שנלקחו מהקתולים האירים בימי קרומוול.<ref>{{צ-ספר|שם=Revolution : the great crisis of the British monarchy, 1685-1720|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/234047172|מו"ל=Penguin|שנת הוצאה=2007|מקום הוצאה=London|ISBN=978-1-4101-6523-7|oclc=234047172|מחבר=Tim Harris|עמ=444}}</ref> לאחר תבוסה ביולי [[1690]], תומכי ג'יימס נטשו את [[דבלין]] ונסוגו ל[[לימריק]], בעוד ג'יימס עזב את אירלנד. לאחר שהסכם לימריק באוקטובר [[1691]] סיים את המלחמה בין תומכיו למתנגדיו, כל החקיקה שנחקקה על ידי הפרלמנט שכינס ג'יימס הוכרזה כבטלה על ידי [[הפרלמנט של אנגליה]]. הפרלמנט האירי משנת [[1695]] העביר חוק שהכריז על כל הפעולות כבטלות והורה להשמיד את רישומיו.<ref>Davis, Thomas Osborne (1843). ''The Irish Parliament of James II''. University College Cork, עמ' 54</ref> <br />
<br />
התקבלו 'חוקי עונשין', המגבילים את הבעלות על הרכוש הקתולי, החינוך והזכות לשאת נשק, וגירשו את אנשי הדת. כתוצאה מחקיקה זו, הבעלות הקתולית על קרקעות צנחה לרמות זניחות במהלך סוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.bbc.co.uk/history/recent/troubles/overview_ni_article_03.shtml|כותרת=The Road to Northern Ireland, 1167 to 1921|אתר=www.bbc.co.uk|שפה=en-uk|תאריך_וידוא=2022-09-26}}</ref> הפרלמנט הורכב כולו מ[[אנגליקנים]] ונאסר על הקתולים לבחור ולהיבחר.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.libraryireland.com/HistoryIreland/Penal-Laws.php|כותרת=Penal Laws in Ireland - Illustrated History of Ireland|אתר=www.libraryireland.com|תאריך_וידוא=2022-09-26}}</ref> כך גם כלפי פורשי הכנסייה הפרוטסטנטית - בעיקר [[פרסביטריאניזם|פרסביטריאנים]], [[בפטיזם|בפטיסטים]] ו[[מתודיזם|מתודיסטים]]. ההצדקה להדרה מהפרלמנט הייתה בחוק האנגלי, שהיה דומה לחוק ברוב מדינות אירופה באותה התקופה, שקבע שחברי פרלמנט יוכלו להיות אך ורק בעלי אדמות במדינה, ואולם גם האירים וגם פורשי הכנסייה הפרוטסטנטית נושלו מאדמותיהם עם תחילת [[יישוב אירלנד]] על ידי האנגלים. <br />
<br />
במהלך העשורים האחרונים של המאה ה-18, התחזק מעמדה של קבוצה אנגליקנית אשר ניסתה קודם כל להגדיר מחדש את הקשר בין האנגלים לאירים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20120127182355/http://multitext.ucc.ie/d/Politics_and_Administration_in_Ireland_1770-1815|כותרת=Multitext - Politics and Administration in Ireland, 1770-1815.|אתר=web.archive.org|תאריך=2012-01-27|תאריך_וידוא=2022-09-27}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.libraryireland.com/HullHistory/Grattan1.php|כותרת=Grattan's Parliament - History of Ireland and Her People|אתר=www.libraryireland.com|תאריך_וידוא=2022-09-27}}</ref> מטרתה העיקרית של קבוצה זו, המפלגה הלאומית, הייתה לשחרר את הפרלמנט האירי מן הכבלים החוקתיים שאסרו אותה. על פי "[[חוק פוינינגס]]" משנת [[1494]] אשר התקבל בימי המלך [[הנרי השמיני, מלך אנגליה|הנרי השמיני]] כל החקיקה של הפרלמנט האירי הייתה צריכה לקבל את אישור מועצת המלך ב[[לונדון]] בטרם תידון בפרלמנט. יתרה מזאת, הפרלמנט האנגלי ב[[ארמון וסטמינסטר|וסטמינסטר]] ראה עצמו בעל סמכות חקיקה המשתרעת על תחומה של אירלנד. בשנת [[1782]] החליט הפרלמנט האירי, אותו הוביל [[הנרי גרטן]], כי אינו יכול לשאת במגבלות אלו עוד. ב-[[16 באפריל]] 1782, מגובה בתמיכה עממית רחבה, הכריז גרטן על עצמאותו של הפרלמנט האירי. על פי ההסדר החוקתי החדש ישררו באירלנד רק חוקי הפרלמנט האירי ופסיקות בתי המשפט האיריים. לאחר חודש של משא ומתן קיבלו האנגלים את ההצהרה. <br />
<br />
על אף שהפרלמנט היה עתה עצמאי לכאורה, עדיין היה נתון להשפעה בריטית חזקה, באמצעות מתן [[שוחד]] של הממשל הבריטי לבעלי אחוזות איריים, אשר שלטו, למעשה, במחוזות הבחירה, שהיוו את "אחוזתם הפרטית". יתרה מכך, הזרוע המבצעת הייתה נתונה לשליטתם הישירה של האנגלים, ולא סרה למשמעת הפרלמנט האירי. המשנה למלך, מושל אירלנד, ו"ראש ממשלתו", היו עדיין מינויים שמינתה הממשלה ב[[לונדון]], ואחיזתם במשרתם הייתה תלויה בפוליטיקה בלונדון ולא בדבלין, כאשר בפרלמנט בלונדון לא היה כל ייצוג לאירים. מחוזות הבחירה לפרלמנט האירי היו לעיתים מחוזות קטנים בשליטתם של יחידים שסרו למרות הבריטים, ושאת ציותם ניתן היה לקנות באמצעות מתן תארים וקצבות. והחמור ביותר, שני שלישים מן האוכלוסייה, הקתולים, היו מנועים על פי החוקים הקיימים מלהיבחר לפרלמנט. <br />
<br />
[[המרד האירי של 1798]] הביא את המצב באירלנד בכוח לידיעת הממשלה הבריטית; [[ויליאם פיט הצעיר|וויליאם פיט הצעיר]], [[ראש-ממשלת בריטניה]], החליט שהפתרון הטוב ביותר הוא איחוד. היא קיווה גם שהאיחוד יסייע להשיג [[אמנציפציה]] לקתולים. האיחוד נתקל בהתנגדות עזה בפרלמנט האירי, אך [[ממשלת בריטניה]], באמצעות רכישה בלתי מוסתרת של קולות, במזומן או בהענקת תאירי אצולה וכבוד, השיגה רוב.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/event/Act-of-Union-United-Kingdom-1801|כותרת=Act of Union {{!}} United Kingdom [1801] {{!}} Britannica|אתר=www.britannica.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-09-27}}</ref> הפרלמנט האירי העביר את [[חוק האיחוד של 1800]], אשר למעשה ביטל אותו ואת עצם קיומה של ממלכת אירלנד.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=iBrJz9XYzNgC&pg=PA4&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Morley, Vincent (2002), Irish opinion and the American Revolution, 1760–1783] Cambridge: Cambridge University Press, p. 4, retrieved 20 January 2012|כיוון=שמאל}} החוק הועבר גם ב[[הפרלמנט של הממלכה המאוחדת|פרלמנט הבריטי]], וקבע את הקמתה של [[הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד]] ביום הראשון של שנת [[1801]], ואת איחוד הכתרים של בריטניה ואירלנד לישות אחת.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:הפרלמנט של אירלנד (לפני 1801)|*]]<br />
[[קטגוריה:אירלנד: פוליטיקה]]<br />
[[קטגוריה:רשויות מחוקקות לשעבר]]<br />
[[קטגוריה:אירלנד: היסטוריה]]</div>imported>Idoiz