https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%93%D7%99%D7%9F_%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%A8דין יכיר - היסטוריית גרסאות2026-09-15T05:42:03Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%93%D7%99%D7%9F_%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%A8&diff=321884&oldid=previmported>בן-ימין: /* קישורים חיצוניים */ עריכה.2025-10-11T20:59:58Z<p><span class="autocomment">קישורים חיצוניים: </span> עריכה.</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{סוגיה<br />
|מקרא={{תנ"ך|דברים|כא|יז}}<br />
|משנה=<br />
|תלמוד בבלי={{בבלי|קידושין|עד|א|ללא=שם}}; {{בבלי|קידושין|עח|ב|ללא=שם}}; {{בבלי|בבא בתרא|קכז|ב|ללא=שם}}; {{בבלי|יבמות|מז|א}}<br />
|תלמוד ירושלמי=<br />
|משנה תורה לרמב"ם={{רמב"ם|איסורי ביאה|טו|טז|ללא=שם|ספר=קדושה}}; {{רמב"ם|נחלות|ד|ב|ללא=שם|ספר=משפטים}}<br />
|שולחן ערוך={{שולחן ערוך|חושן משפט|רעז|יב|ללא=שם}}<br />
|ספרי מניין המצוות=[[ספר החינוך]], מצווה ת<br />
|ספרות הלכתית נוספת=<br />
|שם=}}<br />
<br />
ב[[המשפט העברי|משפט העברי]], '''דין יַכִּיר''' מציין נאמנות של [[אב]] לקבוע את הסטטוס של [[בן|בנו]] או [[בת]]ו ביחס אליו;{{הערה|אין הבדל בין בן לבת; [[שו"ת תשב"ץ]], חלק ג, סימן רעב.}} לדוגמה, לקבוע שבן מסוים הוא [[חלל (יהדות)|חלל]] או [[ממזר]], או לקבוע שהוא ה[[בכור]] מבין הילדים, וזאת אף אם הקביעה סותרת [[חזקה (הלכה)|חזקה]] קיימת. נאמנות זו שייכת דווקא לאב, אך [[אם (משפחה)|אם]] אינה נאמנת.{{הערה|[[מנחם המאירי|המאירי]] על {{בבלי|קידושין|עח|ב}}.}}<br />
<br />
החידוש בדין זה הוא שאב אינו אמור להיות נאמן כ[[עדות (הלכה)|עד]], מפני שהוא יחיד וכן מפני שהוא קרוב משפחה של הבן, ולעדות דרושים שני עדים,{{הערה|{{ציטוטון|עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר|{{תנ"ך|דברים|יט|טו}}}}.}} שאינם קרובים של האדם עליו הם מעידים.<br />
<br />
==מקורות==<br />
המילה "יַכִּיר" לקוחה בהקשר זה מה[[מקרא]], בו נכתב {{ציטוטון|כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם|{{תנ"ך|דברים|כא|יז}}}}. על מקרא זה [[מדרש|דרשו]] [[חז"ל]]: {{ציטוטון|"יַכִּיר", יכירנו לאחרים; מכאן אמר [[רבי יהודה]]: "נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה". וחכמים אומרים - אינו נאמן.}}{{הערה|שם=מקורות תלמודיים|{{בבלי|קידושין|עד|א}}; {{בבלי|קידושין|עח|ב}}; {{בבלי|בבא בתרא|קכז|ב}}; {{בבלי|יבמות|מז|א}}.}} רבי יהודה טוען כי המקרא מוסיף ללא כל צורך נראה לעין את המילה "יַכִּיר", ולכן יש ללמוד מכאן כי אב נאמן לקבוע שבן מסוים הוא הבכור.{{הערה|כפי שמפרש [[רש"י]] בפסקה '''יכיר''' ב{{בבלי|בבא בתרא|קכז|ב}}: "קרא יתירא הוא".}} למרות שדין זה שנוי במחלוקת בין [[רבי יהודה]] ל[[חכמים]], ולשיטת חכמים האב אינו נאמן, ב[[תלמוד]] נפסקה ההלכה כרבי יהודה המעניק נאמנות זו לאב.{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קכח|ב}} בהתאם לפרשנות [[רש"י]] בפסקה '''נאמן''', וכך גם נפסק ב[[רמב"ם]] ב{{רמב"ם|איסורי ביאה|טו|טז|ספר=קדושה}} וב{{שולחן ערוך|חושן משפט|רעז|יב}}.}}<br />
<br />
[[רש"י]] בפירושו לתלמוד מסביר כי המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים האם לאב יש נאמנות, נסובה רק לגבי הקביעה של האב כי הילד הוא [[חלל (יהדות)|חלל]] או [[ממזר]], אך שוררת הסכמה ביניהם לגבי הדין שהאב נאמן לקבוע שילד מסוים הוא הבכור בין הילדים.{{הערה|כך כותב רש"י בפירוש בפסקה '''וחכמים אומרים אינו נאמן''' על {{בבלי|קידושין|עד|א}} ובפסקה '''אינו נאמן''' על {{בבלי|קידושין|עח|ב}}.}} אולם [[ראשונים]] אחרים, כדוגמת ה[[רא"ש]] וה[[רי"ד]] חלוקים וסבורים שהמחלוקת בין רבי יהודה לחכמים היא עקרונית, ונסובה על עצם נאמנותו של האב לקבוע את הסטטוס של בנו, ולשיטתם, דעת חכמים היא שהאב גם אינו נאמן לקבוע שאחד הילדים הוא הבכור בין הבנים.{{הערה|[[תוספות]] ה[[רא"ש]] ו[[תוספות]] ה[[רי"ד]] בפסקה '''וחכמים אומרים''' על {{בבלי|קידושין|עד|א}}.}}<br />
<br />
==גבולות הנאמנות==<br />
כאמור, האב נאמן לקבוע שבן מסוים הוא הבכור מבין בניו, אף אם הדבר עומד נגד [[חזקה (הלכה)|חזקה]].{{הערה|כפי שמפרש [[רש"י]] בפסקה '''נאמן אדם לומר''' ב{{בבלי|בבא בתרא|קכז|ב}}: "ואע"פ שמחזיקין אחר בבכור".}} נאמנות זו מורחבת גם לתחומים נוספים, וכך לדוגמה קובע [[רבי יהודה]] כי נאמנותו של האב מתרחבת גם לקביעה שבנו הוא [[ממזר]] או [[חלל (יהדות)|חלל]].{{הערה|שם=מקורות תלמודיים}}<br />
<br />
מגבלה מהותית שחלה על נאמנות זו, היא שהאב יכול לקבוע זאת רק לגבי בן שעדיין אין לו בנים.{{הערה|{{בבלי|יבמות|מז|א}}.}} מגבלה נוספת היא שהאב נאמן רק כל עוד הבן בחיים, אך אם הוא מת האב אינו נאמן לקבוע שהמת היה בנו.{{הערה|השלכה לעניין זה, לדוגמה, היא שבני הבן המת, הנכדים, יירשו את אביהם וסבם. [[מגיד משנה]] על {{רמב"ם|נחלות|ד|ב|ספר=משפטים}}; [[רמ"א]] על {{שולחן ערוך|חושן משפט|רעט|ב}}; [[שו"ת]] מהרי"ט החדשות, כו.}}<br />
<br />
==הגדרה משפטית==<br />
ישנן שתי גישות בסיסיות בנוגע להגדרת אופייה של נאמנות זו שב"דין יכיר". הגישה הפשוטה קובעת כי נאמנות זו מבוססת על [[עדות (הלכה)|עדות]], והתורה קבעה כי במקרה כזה יש נאמנות לאב כמו לעדים. מסיבה זו גם האב אינו יכול לחזור בו לאחר שקבע פעם אחת, כי הרי גם עדים אינם יכולים לחזור בהם מעדותם.{{הערה|זוהי שיטת ה[[יד רמה]]; תשובות הרי"ד, צב; ואחרים}} לפי שיטה זו, אם האב היה פסול לעדות בזמן שנולד הילד המדובר, אינו נאמן לעולם, כמו עדים שעליהם להיות כשרים לעדות בכל הזמן של נושא עדותם עד למשפט.{{הערה|כך קובעים כמה [[אחרונים]], בהם ה"אור גדול", סימן ב.}} ה[[רמב"ן]] וה[[רשב"א]] כותבים כי עקרונית, בדומה לכלל בהלכות [[עדות (הלכה)|עדות]] "[[כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד]]", אף כאן "כיוון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר"; כלומר, לאב נתונה נאמנות זו באופן חד-פעמי, ולאחר שפעם אחת זיהה את הילד כבכור, אינו יכול לחזור בו.{{הערה|[[מגיד משנה]] על {{רמב"ם|נחלות|ב|יד|ספר=משפטים}}.}} נראה משיטתם, אם כן, שגם הם סבורים שמדובר בנאמנות שנובעת מדין עדות.<br />
<br />
לעומת גישה זו, יש [[אחרונים]] שקבעו כי נאמנות זו של האב אינה נובעת מדיני עדות, אלא היא נאמנות שאופייה כשל נאמנות בעלים על רכושו; מעין זכות משפטית-ממונית שניתנה לאב. לפי גישה זו לא מדובר בנאמנות מוחלטת ואובייקטיבית, אלא בזכות פרטית של האב לקבוע מה יהא על בנו.{{הערה|[[שערי יושר (ספר)|שערי ישר]], שער ב, פרק כ; חידושי ה[[גרנ"ט]] על [[מסכת כתובות]], סימן לז.}} לפי גישה זו האב יכול להחליט שהוא מאמין באופן סובייקטיבי לאדם מסוים, ועל כן להחליט שילד זה הוא הבכור מבין הבנים רק כי הוא סומך על אמירתו של אותו אדם זר. לפי גישה זו ההשלכות שהיו כתוצאה מהקביעה כי מדובר בעדות - אינן נכונות, וכך האב יכול להיות עד פסול, ואולי גם יכול לחזור בו מקביעתו. ככלל, לפי גישה זו כל דיני עדות הפורמליים לא יחולו על "דין יכיר".<br />
<br />
==נאמנות לעניין ירושה==<br />
ביסוסו המשפטי של דין נאמנות האב לעניין ירושה שנוי במחלוקת ראשונים. יש מן הראשונים שטוענים כי נאמנות זו אינה נובעת מ"דין יכיר" אלא מכך שלאב יש [[מיגו]], כיוון שהוא יכול היה להעניק את נכסיו במתנה עוד בחייו לאחר, ולכן יש לו נאמנות לטעון כי הוא אינו בנו לעניין ירושה. הרשב"ם כותב, כהמשך לגישתו זו, כי לגבי נכסים שיבואו לאחר מכן, לגביהם אין לאב [[מיגו]] (שכן הוא לא יכול למסור אותם במתנה מעכשיו), הוא אכן לא נאמן לנשל את בנו מלרשת אותם; "דין יכיר" שחידשה התורה אינו נסוב על מצב כזה, אלא רק על מצב בו ידוע כי הילד הוא בנו, ורק לא ידוע האם הוא הבכור. רק במצב כזה חידשה התורה כי יש נאמנות לאב לקבוע כי אחד מהילדים הוא הבכור.{{הערה|כך כותב ה[[רשב"ם]] על {{בבלי|בבא בתרא|קלג|ב}}.}} נימוק נוסף שעולה בנוגע לעמדה זו, הוא כי יש [[חזקה (הלכה)|חזקה]] לפיה לא ייתכן שאב יתכחש לבנו ויאמר שהוא אינו בנו, ולכן סביר להאמין לאב.{{הערה|[[נימוקי יוסף]] על {{בבלי|בבא בתרא|קלד|ב}}.}} גם מנימוק זה משמע כי נאמנות זו אינה נובעת מ"דין יכיר" אלא מסבירות פשוטה שהאב דובר אמת.<br />
<br />
לעומת גישה זו של הרשב"ם, הרמב"ם וה[[שולחן ערוך]] פסקו להלכה כי נאמנותו של האב מתרחבת גם לעצם הקביעה שילד מסוים אינו בנו; כלומר, אדם נאמן לקבוע כי ילד מסוים, שהוחזק עד היום כבנו, אינו בנו ובכך לנשל אותו מה[[ירושה]],{{הערה|{{רמב"ם|נחלות|ד|ב|ספר=משפטים}}; [[ספר החינוך]], מצווה ת.}} וכך גם בנוגע למקרה ההפוך, בו אדם קובע כי ילד מסוים, שלא הוחזק עד היום כבנו, הוא בנו.{{הערה|{{רמב"ם|נחלות|ב|יד|ספר=משפטים}}.}}<br />
<br />
הרמב"ם מסייג קביעה זו במצב בו לילד המדובר יש ילדים, אז ההשלכות של מה שיאמר האב נוגעות לא רק לבנו שלו אלא גם לבני בנו. הרמב"ם קובע שיש חילוק בנוגע לנאמנות האב, ולהלכה הוא נאמן לקבוע שזהו אינו בנו רק לגבי [[ירושה]], כך שלא יירש אותו, אך אינו נאמן לקבוע שזה אינו בנו לעניין יוחסין לקבוע שהוא חלל או ממזר.{{הערה|{{רמב"ם|נחלות|ד|ב|ספר=משפטים}}.}}<br />
<br />
גישת ביניים היא זו של ה[[ר"י מיגש]], לפיה האב נאמן לקבוע שמי שהוחזק עד היום כבנו, אינו בנו, אך לא ההפך; האב לא יכול לקבוע שאדם שלא הוחזק כבנו, הוא כן בנו. הסיבה לכך היא ש"דין יכיר" מתייחס לבן, ואילו ילד זה עוד לא מוחזק כבנו של האב ולכן אין לאב נאמנות לגבי ילד זה.{{הערה|[[ר"י מיגש]] על {{בבלי|בבא בתרא|קלד|א}}.}}<br />
== נאמנות האב לעניין ממזרות ==<br />
<br />
במקום אחר{{הערה|משנה בקידושין עח ב}} הוזכרה המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים, אף לעניין דין [[ממזרות]], וגם בשאלה זו הם נחלקו האם נאמן האב לומר על בנו שהוא ממזר "האומר זה בני - ממזר". נחלקו ה[[ראשונים]] בגדר הנאמנות. לפי [[תוספות]]{{הערה| 1=[http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=964 תוספות] על קדושין עח ב.}} המחלוקת היא גם לעניין ממזרות מכל סוג שהיא. הוכחתו היא מכך שאדם נאמן לומר איזה מבניו הוא הבכור, וממילא באופן עקיף הוא גורם לכך שבית הדין יקבע שהבן האחר שעד עתה היה מוחזק כבכור אינו בנו אלא ממזר. לעומת זאת ה[[תוספות רי"ד]]{{הערה|ב"ב קכח, ב}} סבור וחולק שהאב נאמן לומר שהבן הוא ממזר, רק אם הוא מודה שהוא בנו, אלא שהוא סובר שנולד באיסור [[גילוי עריות]] (האם היא קרובתו או אשת איש), אבל אם הוא אומר שהבן השני הוא שלו (וממילא הראשון הוא של אחר) אינו נאמן.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* {{אוצר החכמה|פריס, יהודה|ויכר יהודה|644622|דין יכיר||עמוד דיגיטלי=1}}<br />
* {{ויקיסוגיה|דין יכיר}}<br />
* הרב חיים כץ, [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=3607 שיטת הרמב"ם בדין 'יכיר'], אתר [[ישיבת בית אל]]<br />
*הרב נחום אליעזר רבינוביץ, [http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=964 דין יכיר], אתר ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים<br />
*אושרי ורהפטיג, [http://www.yhy.co.il/content/view/403/168/lang,he/ דין יכיר] באתר ישיבת ההסדר ירוחם<br />
*הרב [[יהודה זולדן]], [http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=3936 דין יכיר] באתר פורטל דף היומי<br />
*הרב [[מיכאל ויגודה]], [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/havat/45-2.htm בירור חשדות לכשרות יוחסין בבתי הדין]<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
{{מיון רגיל:יכיר, דין}}<br />
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני משפחה ואישות]]</div>imported>בן-ימין