https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AAאימהיות - היסטוריית גרסאות2026-09-15T05:41:58Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=411494&oldid=previmported>בא והולך: עריכה2026-05-31T15:07:50Z<p>עריכה</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>'''אִמָהִיוּת''' (באנגלית: '''Motherliness''') הוא מושג המתייחס ל[[תכונה (אישיות)|תכונות]] המשמשות את האם בתפקידה ה[[הורות|הורי]]. גם נשים שלא ילדו וגם גברים יכולים להיות בעלי התכונות האלה. בין תכונות נמנות: [[אמפתיה]], [[הכלה (פסיכולוגיה)|הכלה]], החזקה, הקשבה, הזנה ודברים הקשורים בדאגה לאחר. אלו נחשבות גם תכונות ה-Caring.<br />
<br />
== הגדרת המושג ==<br />
<br />
בשונה מ[[אמהות|אימהוּת]] (Motherhood) שהיא מצב ותפקיד הנובעים מכך שאישה ילדה תינוק, היא מתארת את האישה-אם ו"את היחס בינה לבין ילדיה מבחינה פיזיולוגית, סוציולוגית ורגשית"{{הערה|שם=פרוני 9|פרוני, 2009, עמ' 9}}. אימהיוּת (Motherliness) היא תכונה נרכשת מתפתחת, ובעיקר מיוחלת, סך כל התכונות המצופות והרצויות חברתית, לכל אם, אולם הן מתקיימות לעיתים גם אצל מי שאינן כאלה, וביניהם גם גברים. אימהיות, על פי פרוני, "היא תכונה המבטאת עמדה רגשית כלפי הזולת וכלפי עצמנו, ללא קשר לאמהות ביולוגית"{{הערה|שם=פרוני 9}}<br />
<br />
אף על פי שאימהיוּת אינה מנותקת לחלוטין מן ה[[ביולוגיה]], היא אינה קשורה ישירות לביולוגיה של ה[[רבייה]]. מהותה של האימהיוּת נמצאת ברכיב אידאולוגי, המהווה מושא לשאיפה, והוא המשפיע על תכונות כגון אמפתיה, קרבה, הבנה בלתי אמצעית, השתתפות רגשית עמוקה בחוויותיהם של ילדים, [[חמלה]] ודאגה לזולת{{הערה|ארליך בתוך פרוני, 2009}}<br />
<br />
השינוי המהותי שעברה ה[[פסיכואנליזה]], שהתבטא בין השאר במודעות של המטפל ליצור הגנה, הכלה והחזקה עבור המטופלים, הוביל לשינוי התפיסה כי אימהיוּת מיוחסת רק לנשים, שכן יותר ויותר מטפלים גברים ראו עצמם עתה בתפקידים אימהיים של דאגה ואחריות לזולת.<br />
<br />
"במאה שנותיה עברה הפסיכואנליזה שינויים רבים ביחסה לאימהוּת. [[פרויד]] ו[[לאקאן]] הזהירו מפני הסכנות הכרוכות בהתקשרות לאם, למרות מהותה המיטיבה"{{הערה|פרוני, 2009, עמ' 12}} דמות האם תוארה בספרות הפסיכואנליטית, בדרך כלל כאובייקט שתפקידו לספק את צורכי הילד, אולם במאה ה-21, ברוב הזרמים של הפסיכואנליזה, קיימת נטייה לנסות ולהשיב את דמותה של האם אל מקומה כסובייקט. [[ג'סיקה בנג'מין]] הייתה בין הראשונות לדבר על דמותה של האם כסובייקט. בספרה "כבלי אהבה" היא הציגה גישה שונה מזו של פרויד, להתפתחות התקינה של בנים ובנות וביצירת הנפרדות מאמהותיהם. בנג'מין טבעה את המונח "אינטר- סובייקטיביות" והדגישה כי לתינוק וגם לתינוקת, הבת, קיים הצורך להכיר באמא נפרדת ושונה ממנה לצד הצורך שלו להכיר בה כחלק ממנה. למרות זאת, בספרה "מאי-מהות לאימהוּת" תיארה ענת פלגי-הקר כיצד למרות מאמציהן הכבירים מתקשות גם הפסיכואנליטיקאיות הפמיניסטיות לאפשר התפתחות תקינה של סובייקט ([[סובייקטיביזם]]) אימהי. פלגי שאלה בספרה, האם ניתן לאחוז ב[[פמיניזם]] הפסיכואנליטי, ובו בזמן לתת מרחב למגוון חוויות של אימהוּת. לטענתה, "האפשרות להמשיג את האם תלויה לאו דווקא בבחירה בין הקול הנשי ובין הקול האימהי, אלא גם בזה וגם בזה" .{{הערה|פלגי-הקר, 2005, עמ' 302}}<br />
<br />
הקושי ליצור התפתחות תקינה של סובייקט אימהי נובע בין השאר כתוצאה מחשיפתם של הצדדים האפלים של האימהוּת בעשורים האחרונים. אמיליה פרוני, פסיכולוגית קלינית, סבורה שחשיפה זו, הנעשית בין השאר גם באמצעות הדה-מיסטיפיקציה של המיתוסים שהכבידו רבות על האימהוּת, נועדה להעלות את ערכן של האימהוּת והאימהיוּת, ולא להפך. לטענתה, חשיבותה של האימהיוּת גדולה היום יותר מאי פעם בעבר. "ברמה החברתית, המעבר לאימהיוּת היה כרוך במאבקים קשים בין הרצון הפאלו-צנטרי לחדור לשטח האויב ולהשתלט עליו, ובין הרצון להתכנסות ולבנייה מבפנים. התפנית לאימהיוּת היא בעלת השלכות מרחיקות לכת במדיניות החוץ והפנים כאחד" .{{הערה|שם=פרוני 15|פרוני, 2009, עמ' 15}}<br />
<br />
בעוד ה"פמיניזם האימהי" (Maternal Feminism){{הערה|1=[http://www.google.co.il/books?id=Avq58dqJwMkC&lpg=PR1&ots=QwKrH4pDUY&dq=maternal%20feminism%20in%20encyclopedia%20of%20motherhood&lr&pg=PR6#v=onepage&q=maternal%20feminism%20in%20encyclopedia%20of%20motherhood&f=false Maternal Feminism]|כיוון=שמאל}} של הגל הראשון ראה ברגישות מוסרית גבוהה וחוסר אגואיזם חלק מהתכונות השייכות לנשים בלבד וככאלה שאינן מצויות אצל גברים אך "אימהיוּת" כפי שהיא נתפסת בשיח הפסיכואנליטי פמיניסטי אינה מדברת על תפיסה מהותנית ([[אסנציאליזם]]) אלא על תכונות נרכשות ומתפתחות שהן נגזרות של הקשר האידיאלי בין אֵם לילדהּ, אך יכולות להתקיים גם במי שלא ילדה מעולם, וכן בגברים. ככזו, אימהיות כפונקציות של קרבה ודאגה אינה "נעלמת" כאשר האישה יוצאת אל החיים הציבוריים ואינה צריכה להשאיר אותה בבית. כוח האהבה חיוני לחברה האנושית ואינו צריך להיות ממומש רק על ידי נשים, ובוודאי לא רק בתוך קשרי הורים וילדים.{{הערה|שם=פרוני 15}} לא מדובר בהדגשת השונוּת בין המינים, אלא על שילוב של תכונות "[[גבריות]]" ו"[[נשיות]]" הקיימות בכל אדם .{{הערה|ארליך, בתוך פרוני, 2009, עמ' 49}}<br />
<br />
== מחקרים ==<br />
במחקר שפורסם בשנת 2014 בכתב עת בריטי להתפתחות פסיכולוגית, נטען כי אמהות מחזקות אצל ילדיהן את השפה הרגשית ומפתחות בהם יכולות של[[אינטליגנציה רגשית]]. לפי המחקר, ברוב המסגרות המשפחתיות מי שמנהל את השיח הרגשי מול הילדים הוא האם, ולכן היא נחקקת אצלם כ[[מורה דרך]] לעניינים אלה.<br />
<br />
עוד נמצא במחקר כי אמהות נוטות לשים דגש על שיח רגשי יותר עם בנותיהן מאשר עם בניהן, מה שיוצר באופן בלתי מודע [[סטריאוטיפ]] שלפיו הבת יותר בשלה לשיח רגשי מסוג זה מאשר הבן. סטריאוטיפ שכמובן ממשיך לאורך חייהם של הילדים ומודגש ביתר שאת כאשר הם בעצמם הופכים הורים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://time.com/3581587/mothers-emotion-words-girls-boys-surrey-studymothers-encourage-emotions-more-in-daughters-over-sons-study-says/|הכותב=Kristina Dell|כותרת=Mothers Talk Differently to Daughters than Sons: Study|אתר=Time|תאריך=13/11/2014}}</ref><br />
<br />
== מוסר אימהי לפי קרול גיליגן ==<br />
[[קרול גיליגן]], בספרה "בקול שונה"{{הערה|1="[http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=6551 בקול שונה]", באתר סימניה}} (1982) כתבה על "מוסר נשי". מחקריה על קולן של נשים הבהירו כי רגישותן של נשים לצורכי האחר וההנחה כי האחריות הדאגה והאכפתיות (ייצוגי האמהיות), מובילים אותן להסכית לקולו של האחר, מלבד קולן שלהן, ולכלול נקודות ראייה אחרות כאשר הן מביעות ומצהירות על עמדותיהן. במילים אחרות, טענה גילגן כי פונקציות אימהיות של 'דאגה לאחר' המתקיימות עבור נשים, הן חלק משיפוטן המוסרי. לטענתה של גיליגן, כאשר התפיסה המוסרית החברתית אינה מכירה בפונקציות אלו כלגיטימיות, [[שכל ישר|שיקול הדעת]] המוסרי של נשים הופך להיות בעייתי.<br />
<br />
ה[[דילמה|קונפליקט]] עבור נשים המעוניינות במקביל לקיומן של פונקציות אימהיות של דאגה לאחר, גם לממש את עצמן כאדם המסוגל לממש גם את זכויות העצמי שלה, מתקיים רק כאשר חברה אינה מצליחה להכיר בייחודיות של תפיסת העולם שלהן. כאשר הרמות הגבוהות ביותר של הסולם המוסרי הן נגזרות של זכויות והיפרדות ולא של אחריות וקשר. כאשר מערכות יחסים משועבדות לכללים והכללים משועבדים לעקרונות הצדק האוניברסליים, או אז חווה האישה קונפליקט פנימי. מוסר הנשען על זכויות ואי-התערבות הוא מוסר הנתפס בעיני נשים, אומרת גיליגן, כמוסר "מפחיד" המגלם את הפוטנציאל להצדקת [[אדישות]] וחוסר אכפתיות למצבו של הזולת.<br />
<br />
פונקציות אימהיות, התכוונות גדולה יותר כלפי מערכות יחסים ותלות הדדית, קשורים קשר הדוק לתפיסת מוסר חשובה הציגה נקודת מבט שונה וסדר קדימויות אחר וחיוני אל תוך החוויה האנושית. כאשר נשים משמיעות את קולן ביחס לאחר ולמצבו של האחר, הן משמיעות נקודת מבט חיונית של החברה וגיליגן טענה כי זוהי אינה קביעה נחרצת שגברים אינם מסוגלים להיות מייצגים שלה.<br />
<br />
== לקריאה נוספת ==<br />
* ש' ארליך, "מקום האב באמהות ואמהותם של גברים מטפלים", בתוך '''אמהות: מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר''', ת"א, 2009, הוצאת הקיבוץ המאוחד.<br />
* [[ג'סיקה בנג'מין]] '''כבלי האהבה'''. (1988), ת"א: דביר, 2005. (תרגום: תמר אלמוג)<br />
* דונת, א' .''' ממני והלאה הבחירה בחיים ללא ילדים''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 2011<br />
* [[קרול גיליגן]], '''בקול שונה – התאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האישה ''' 1982, (הדפסה חמישית, 2003). תל אביב: [[ספריית פועלים]].<br />
* סיירס, ג'. '''אמהות הפסיכואנליזה''', הוצאת דביר, 2000<br />
* פלגי הקר, ע' '''מאי - מהות לאימהות: חיפוש פסיכואנליטי פמיניסטי אחר האם כסובייקט''', ת"א, עם עובד, 2005<br />
* פרוני, א'. '''אמהות: מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר''', ת"א, [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2009<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:משפחה]]<br />
[[קטגוריה:הורות]]<br />
[[קטגוריה:אימהות]]</div>imported>בא והולך