https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%90%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7%A7%D7%90%D7%95%D7%95%D7%9Cאדית קאוול - היסטוריית גרסאות2026-09-14T09:51:27Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%90%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7%A7%D7%90%D7%95%D7%95%D7%9C&diff=564418&oldid=previmported>הידוע לשמצה: /* */2026-05-28T10:04:21Z<p></p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{קדוש נוצרי<br />
| תאריך פטירה = [[12 באוקטובר]] [[1915]]<br />
| יום חג = 12 באוקטובר<br />
}}<br />
'''אדית לואיזה קאוול''' (ב[[אנגלית]]: '''Edith Louisa Cavell'''; {{כ}}[[4 בדצמבר]] [[1865]] – [[12 באוקטובר]] [[1915]]) הייתה [[אחות]] [[בריטית]], שבמהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] הצילה חיילים משני הצדדים, ללא אפליה, וסייעה לכ-200 חיילים מ[[מדינות ההסכמה]] לברוח מן הכיבוש הגרמני ב[[בלגיה]] במהלך המלחמה.<br />
<br />
קאוול הייתה [[נצרות|נוצרייה]] אנגליקנית אדוקה ואמונתה הניעה אותה לטפל בכל מי שנזקק, חיילי מעצמות המרכז ומדינות הסכמה. אמרה ידועה שמצוטטת בשמה "''אני לא יכולה להפסיק כל עוד יש חיים להציל''."{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Judson, Helen|שם=Edith Cavell|כתב עת=The American Journal of Nursing|כרך=41 (7)|סדרה=|עמ=871|מו"ל=Lippincott Williams & Wilkins|שנת הוצאה=Jul 1941|doi=10.2307/3415077}} {{אנגלית}}}}<br />
<br />
קאוול נעצרה בידי [[גרמניה|הגרמנים]], הואשמה ב[[בגידה]], נמצאה אשמה על ידי [[בית דין צבאי]] גרמני ונידונה למוות. למרות הלחץ הבינלאומי לשינוי גזר הדין, היא נורתה על ידי [[כיתת יורים]]. [[הוצאה להורג|הוצאתה להורג]] גונתה בכל רחבי העולם וקיבלה כיסוי [[עיתונאי]] נרחב. קאוול הוצאה להורג בגיל 49 וכבר אז נחשבה כחלוצה בתחום ה[[סיעוד]] המודרני בבלגיה.<br />
[[הכנסייה האנגליקנית]] הנציחה אותה ב[[חגי קדושים נוצרים|לוח השנה של הקדושים]] ב-12 באוקטובר.<br />
<br />
== ילדות ונעורים ==<br />
אדית קאוול נולד ב[[סוורדסטון]], [[כפר]] ליד [[נוריץ']] [[נורפוק (מחוז)|במחוז נורפוק]] ב[[אנגליה]]. היא הייתה בתם הבכורה של ה[[כומר]] פרדריק קאוול ואשתו, לואיסה סופיה. אביה שימש ככומר ב[[הכנסייה האנגליקנית|כנסייה האנגליקנית]] בכפר במשך 45 שנה{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:1|{{Cite news|url=https://www.biographyonline.net/humanitarian/edith-cavell.html|title=Edith Cavell Biography|newspaper=Biography Online|language=en-GB|access-date=2017-11-07}}}}. לזוג היו ארבעה ילדים. המשפחה חייתה בצמצום והאב אסר על משחקים וקריאת ספרים, מלבד התנ"ך בימי ראשון{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:0|{{Cite news|url=https://edithcavell.org.uk/edith-cavells-life/|title=Edith Cavell’s Life & Legacy|date=2015-07-15|newspaper=Edith Cavell 1865-1915|language=en-US|access-date=2017-11-07}}}}.<br />
<br />
בילדותה סייעה לאביה שביקש להרחיב את הכנסייה ולבנות חדר לימוד לילדים. קאוול כתבה ל[[בישוף]] של נוריץ', ג'ון תומאס פלהאם, וסיפרה לו על הצורך. הוא הסכים לעזור, בתנאי שהכפר יממן חלק מבניית החדר. קאוול ואחותה גייסו כ-300 ליש"ט לבניית חדר הכנסייה{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:0}}.<br />
<br />
קאוול החלה את לימודיה בבית ובגיל 15 למדה בתיכון לבנות בנוריץ'. היא המשיכה את לימודיה בפנימיות שונות בערים קלוידון, ב[[סאמרסט]] ופטרבורו. במסגרת לימודיה, למדה [[צרפתית]] ובין השנים 1890-1895 עבדה כ[[אומנת]] אצל מספר משפחות בבריטניה וב[[בריסל]]. היא חזרה לטפל באביה שהיה חולה מאוד ובעקבות זאת החלה בלימודי [[סיעוד]] אחרי החלמתו{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:0}}.<br />
<br />
== לימוד סיעוד וקריירה ==<br />
=== לימודי סיעוד ועבודה בבריטניה ===<br />
באפריל 1896, בגיל 30, קאוול התקבלה ללימודים מעשיים ב[[סיעוד]] ב[[בית חולים|בית החולים]] של לונדון. היא עבדה תחת ה[[אח מוסמך|אחות]] הראשית [[אווה לוקס]]{{אנ|Eva Luckes}} שהייתה דמות מרכזית בעיצוב לימודי הסיעוד ותפקיד האחות. היא נחשבה אחות טובה ומסורה ובמהלך השנים עבדה במספר בתי חולים באנגליה. בנוסף לעבודתה בבתי חולים, היא גם טיפלה בחולים בבתיהם. קאוול התמנתה לסגנית אחות ראשית בבית החולים סנט לאונרד שורדיץ' בלונדון וב-1907 מותנה לאחות ראשית במוסד סיעודי לעניים וקשישיים ב[[מנצ'סטר]]{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:0}}.<br />
<br />
=== חזרה לבריסל ===<br />
[[קובץ:Nurse Edith Cavell 1865-1915; Brussels Q70204.jpg|ממוזער|אדית קאוול יושבת במרכז בין סטודנטיות לסיעוד]]<br />
בשנת 1907 קאוול גויסה על ידי הרופא ה[[מנתח]] ה[[בלגיה|בלגי]] [[אנתונין דפאז']] (Antoine Depage) לתפקיד האחות הראשית בבית הספר לאחיות שהוא ביקש להקים במרפאתו. דפאז' קיבל המלצות על קאוול דרך קרובת משפחה. בית הספר נפתח ב-1 באוקטובר 1907 עם ארבע סטודנטיות. שנה לאחר מכן למדו במוסד 13 סטודנטיות וב-1912, בית הספר התרחב ומשך אליו נשים מבלגיה ואנגליה. קאוול הנחילה פרקטיקות סיעוד מודרניות שהביאה מאנגליה לאחיות המקומיות. על אף היותה אדם מאמין, היא התנגדה לכך ש[[נזיר|נזירות]] חסרות הכשרה בסיעוד, ישמשו כאחיות בבתי חולים, כפי שהיה מקובל ברוב מוסדות הסיעוד בבלגיה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=K. Pickles|שם=Transnational Outrage: The Death and Commemoration of Edith Cavell|מו"ל=Palgrave Macmillan|שנת הוצאה=2007|עמ=98, 100|קישור=https://books.google.co.il/books?id=a8ByCwAAQBAJ&pg=PA102}}}}. תוכנית הלימודים שקאוול פיתחה כללה לימודים והתנסות שארכו חמש שנים וב-1910, היא ייסדה [[כתב עת]] מקצועי בתחום הסיעוד בשם L'infirmière (האחות){{הערה|{{Cite news|url=http://www.theguardian.com/science/the-h-word/2015/oct/12/edith-cavell-nurse-martyr-and-spy|title=Edith Cavell: nurse, martyr, and spy? {{!}} Vanessa Heggie|last=Heggie|first=Vanessa|date=2015-10-12|newspaper=The Guardian|language=en-GB|issn=0261-3077|access-date=2017-11-08}}}}. ב-1911, היא כבר הכשירה אחיות עבור שלושה בתי חולים, 24 בתי ספר, ו-13 גני ילדים בבלגיה{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:3|{{קישור כללי|כתובת=http://www.kumc.edu/wwi/essays-on-first-world-war-medicine/index-of-essays/biography/edith-cavell.html|כותרת=Edith Cavell – Nurse and Martyr|אתר=www.kumc.edu|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2017-11-08}}}}.<br />
<br />
== מלחמת העולם הראשונה וההוצאה להורג ==<br />
[[קובץ:Edith Louisa Cavell. Reproduction after pastel drawing by El Wellcome V0001038.jpg|ממוזער|אדית קאוול במדי [[הצלב האדום]]]]<br />
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה ביקרה קאוול את אמה ב[[נורפוק (מחוז)|נורפוק]] שב[[אנגליה]]. אמה ביקשה שתישאר באנגליה ולא תחזור, אך תגובתה של קאוול הייתה: {{ציטוטון|בזמן זה, אני נחוצה יותר מתמיד}}. היא חזרה ל[[בריסל]] על מנת לטפל בפצועי מלחמה שאושפזו ב[[בית ספר]]. כל מוסדות הרפואה בבריסל הועברו לניהול [[הצלב האדום]]{{הערה|{{cite book|author=Catherine Butcher|title=Edith Cavell: Faith before the firing squad|url=https://books.google.com/books?id=DhCVCgAAQBAJ&pg=PA16|year=2015|publisher=Monarch Books|isbn=978-0-85721-658-8|page=16}}}}. ב-[[20 באוגוסט]] 1914, מספר שבועות לאחר שחזרה קאוול מאנגליה, נכבשה בריסל על ידי הגרמנים{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:2|{{קישור כללי|כתובת=http://www.encyclopedia.com/women/encyclopedias-almanacs-transcripts-and-maps/cavell-edith-1865-1915|כותרת="Cavell, Edith (1865–1915)|אתר='''Women in World History: A Biographical Encyclopedia''', Encyclopedia.com|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2017-11-08}}}}. 60 אחיות נשלחו חזרה לאנגליה, אולם קאוול ואליזבת וילקינס, יד ימינה, נשארו על אף שהיו יכולות לעזוב{{הערה|{{Cite news|url=http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/1974068.stm|title=No reprieve for angel of mercy|date=2002-05-09|language=en-GB|access-date=2017-11-08}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:0}}.<br />
<br />
חיילים בריטיים רבים נותרו בבריסל לאחר נסיגת בעלות הברית. קאוול החביאה את החיילים הבריטים בבית החולים ובבתי מסתור בבלגיה וכ-200 חיילים בריטים הצליחו להימלט להולנד בסיועה. במקביל היא המשיכה לטפל בחיילים פצועים משני הצדדים. על אף האזהרות של הצבא הגרמני, שסייענים לחיילי בעלות הברית ייענשו בחומרה, היא המשיכה בפעילותה{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:1}}.<br />
<br />
ז'ורז' גסטון קווין, שהיה מודיע של הגרמנים, חשף את פעילותה של קאוול והיא ווילקינס נעצרו. וילקינס שוחררה ואילו קאוול הודתה בהאשמות נגדה ונעצרה{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:2}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Catherine Butcher|שם=Edith Cavell: Faith Before the Firing Squad|מו"ל=Monarch Books|שנת הוצאה=2015|עמ=154}}}}. היא אמרה להגנתה שחשה מחויבת לעזור לאנשים בעת צרה. לאחר משפט קצר, בית הדין הצבאי הגרמני מצא אותה אשמה בבגידה וגזר עליה הוצאה להורג. חומרתו של גזר הדין הפתיעה רבים, בהתחשב בכנותה ובעובדה שהיא הצילה חיים של חיילים רבים משני הצדדים{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:1}}. ברנד ויטלוק (Brand Whitlock), שגריר [[ארצות הברית]] בבלגיה (ארצות הברית עוד לא נכנסה למלחמה בשלב זה){{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:3}} שייצג גם את האינטרסים הבריטים כתב מכתב נרגש לברון פון דר לנקן, שהיה הנציג הגרמני הבכיר בבריסל, ועדכן כי הורו לו לקחת את קאוול תחת חסותו וביקש שיאפשרו לנציג אמריקאי לפגוש אותה לארגן לה הגנה{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:2}}. גם השגריר הספרדי ניסה לפעול למענה{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:1}}. המושל הגרמני האזרחי המליץ לחון את קאוול, אבל המושל הצבאי בבריסל חשש שאם ינהגו בסלחנות, נשים נוספות ייקחו חלק בפעילות אנטי גרמנית{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:3}}.<br />
<br />
ב-[[12 באוקטובר]] [[1915]] אדית קאוול הוצאה להורג על ידי כיתת יורים ונקברה ליד בית הסוהר. בלילה לפני ההוצאה להורג הותר לה לפגוש כומר אנגליקני והוא רשם את דבריה האחרונים:<br />
<br />
{{ציטוט<br />
|תוכן=אהבת מולדת אינה העיקר, אסור שתהיה לי שום שנאה או מרירות כלפי אף אחד.{{ש}}<br />
ראיתי את המוות לעיתים כה קרובות, שהוא אינו מפחיד אותי או זר לי.<br />
|מקור=https://www.biographyonline.net/humanitarian/edith-cavell.html<br />
|תוכן במקור=Patriotism is not enough, I must have no hatred or bitterness to anyone.<br /><br />
I have seen death so often that it is not strange or fearful to me.<br />
|שפה=אנגלית<br />
}}<br />
<br />
=== ההוצאה להורג ותעמולת מלחמה ===<br />
[[קובץ:C. 1916 Edith Cavell propaganda stamp.JPG|ממוזער|בול שהודפס לזכרה של אדית קאוול ב-1915 כחלק מתעמולת המלחמה]]<br />
לאחר ההוצאה להורג זכה סיפורה של קאוול לפרסום נרחב ב[[תקשורת]] הבריטית והאמריקאית. ההוצאה להורג הוצגה כראיה נוספת לברוטאליות הגרמנית. קאוול הוצגה כגיבורה [[חפה מפשע]] שהחזיקה באמונתה הנוצרית ובחרה למות למען ארצה. קובעי המדיניות קיוו שמעשיה יעודדו גברים נוספים להתגייס. התקרית וההצגה השלילית של גרמניה בתקשורת האמריקאית מילאו תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל, והקלה על כניסתה של ארצות הברית למלחמה, ב-[[1917]]{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:1}}.<br />
<br />
רבים ראו במותה "[[רצח משפטי]]" (judicial murder). [[ראש ממשלת בריטניה]], [[הרברט הנרי אסקווית'|הרברט ה. אסקווית']] אמר ב[[נאום]] ב[[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]] שאדית קאוול ניצבה בפני סבל קשה ביותר בשעתה האחרונה, אף יותר מזה של חייל בשדה הקרב{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Catherine Butcher|שם=Edith Cavell: Faith Before the Firing Squad|מו"ל=Monarch Books|שנת הוצאה=2015|עמ=87}}}}. גם הגרמנים הבינו, מאוחר מדי, את ההישג התעמולתי שבנות הברית השיגו ממקרה זה, ו[[וילהלם השני, קיסר גרמניה|הקיסר וילהלם השני]] הכריז כי אין להוציא להורג אישה ללא אישורו{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:2}}. אחרים טענו שההוצאה להורג הייתה מוצדקת על פי כללי המלחמה{{הערה|{{דבר||לענין האחות אדית קואל|19360908|24}}}}.<br />
<br />
=== אחרי המלחמה ===<br />
עם סיום מלחמת העולם הראשונה הוחזרה גופתה של אדית קאוול לאנגליה, וב-15 במאי 1919 נערך טקס הנצחה לכבודה ב[[מנזר וסטמינסטר]]. עם סיום הטקס המשיכה הלוויה ברכבת לנוריץ', שם נקברה בסמוך ל[[קתדרלה]]. [[פיסול|פסל]] לכבודה מוצב ב[[כיכר סן מרטין]] ליד [[כיכר טרפלגר]] בלונדון{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20171115065342:2}}; כמו כן, נקרא על שמה [[הר אדית' קאוול]] שב[[הרי הרוקי הקנדיים]]. ב[[פריס]] הוצב פסל לזכרה. פסל זה נותץ על ידי ה[[נאצים]] לאחר כיבוש פריס ב[[מלחמת העולם השנייה]]{{הערה|{{הצופה||חדשות בקיצור|19410622|55}}}}. לקראת סוף 1939 יצא [[סרט קולנוע]] הוליוודי על סיפורה{{הערה|{{הארץ1||במלכות הבדים|19391102|59}}}}.<br />
<br />
עוד שנים לאחר מכן הובא המאבק והזעזוע של העולם מהוצאה להורג של אדית קאוול, כדוגמה ליחס הראוי לפגיעה באחיות. לאחר [[רצח האחיות היהודיות]] ב[[יפו]] במהלך [[המרד הערבי הגדול]], הנגידו כותבים ב[[דבר (עיתון)|דבר]] את תגובת הבריטים להוצאתה להורג של קאוול לתגובה של שלטונות המנדט לרצח האחיות. אחד הכותבים תיאר באריכות את הפעילות למען קאוול וסיכם: "כך ייעשה כשהאחות היא אנגליה. אבל כשרוצחים שתי אחיות יהודיות תחת שלטון בני עמה של אדית קאואל - מה התוצאות?"{{הערה|{{דבר||אדית קול|19360828|41}}}}.<br />
<br />
לאחר כיבוש בלגיה על ידי גרמניה במלחמת העולם השנייה נימק שגריר ארצות הברית בבלגיה את אי עזיבתו את בלגיה למרות הכיבוש, בפעילות שעשה במלחמה הקודמת הציר של ארצות הברית למען קאוול{{הערה|{{דבר||ציר ארצות הברית לא יעזוב את בלגיה|19400514|16}}}}.<br />
<br />
בעיירה [[ארתור פוינט]] (Arthurs Point), פרבר של [[קווינסטאון (ניו זילנד)|קווינסטאון]] ב[[אי]] הדרומי של [[ניו זילנד]], נבנה [[גשר]] אשר נקרא על שמה של קאוול{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://drsurendra.com/arthurs-point-qweenstown-new-zealand-the-edith-cavell-bridge-is-a-100-year-old-historic-bridge-on-shotover-river-in-southern-island-of-new-zealand/|הכותב=admin|כותרת=Arthurs point, Qweenstown, New Zealand. The Edith Cavell bridge is a 100 year old historic bridge on Shotover river in southern island of New Zealand.|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2019-11-01}}}}.<br />
<br />
הנצחה נוספת של אדית קאוול נמצאת בפארק הלאוני ג'אפר בקנדה, שם נקרא הר על שמה - הר אדית [[הר אדית קאוול|קאוול]] ובאנגלית Mount Edith Cavell<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
* {{אתר רשמי}}<br />
* {{חיים של אחרים|אדית קאוול|14 בדצמבר 2014|אדית-קאוול}}<br />
* {{בריטניקה}}<br />
* {{Find a Grave}}<br />
* אדית קאוול - דף ההר הנקרא על שמה בפארק הלאומי ג'אספר שבקנדה.[https://parks.canada.ca/pn-np/ab/jasper/activ/itineraires-itineraries/cavell]<br />
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}<br />
<br />
{{בקרת זהויות}}<br />
<br />
{{מיון רגיל:קאוול, אדית}}<br />
[[קטגוריה:אחיות בריטיות]]<br />
[[קטגוריה:בריטים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה]]<br />
[[קטגוריה:נשים שהוצאו להורג בארצות אירופה]]<br />
[[קטגוריה:קדושות נוצריות]]<br />
[[קטגוריה:קדושים נוצרים]]<br />
[[קטגוריה:בריטיות שנולדו ב-1865]]<br />
[[קטגוריה:בריטיות שנפטרו ב-1915]]<br />
[[קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1915]]<br />
[[קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית]]</div>imported>הידוע לשמצה