תפילה לפני הארוחה
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
תפילה לפני הארוחה (באנגלית: Prayer Before the Meal) הוא ציור משנת 1660 מאת הצייר ההולנדי יאן סטיין. היצירה צוירה בשמן על לוח אלון ומידותיה 54.3 × 46 ס"מ. הציור חתום ומתוארך על שורה אחרונה של שלט גדול התלוי על הקיר: “JAN STEEN 1660”. הציור מתאר משפחה המתפללת לפני תחילת הארוחה ומדגיש אווירה של רוחניות שקטה וחיי משפחה צנועים.[1]
רקע עריכה
הציור הוא המוקדם מבין ארבע יצירות של יאן סטיין העוסקות בנושא תפילה לפני הארוחה ומשתייך למסורת איקונוגרפית ארוכה. כבר בראשית המאה השבע עשרה הופיעו בציורים ובהדפסים תיאורים של משפחות המתפללות לפני הארוחה, כחלק מאידיאל של חיי משפחה אדוקים, הרמוניים ופוריים שהתפתח בחברה ההולנדית. אידיאל זה בא לידי ביטוי גם בכתביו של יאקוב קאטס. משפחות פרוטסטנטיות וקתוליות כאחד הזמינו דיוקנאות המתארים אותן מתפללות לפני הארוחה. אמנים נהגו לרמוז להרמוניה ולפוריות באמצעות פסוקים מן המקרא, ובייחוד פסוק ג במזמור קכ"ח: “אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ”. בציור זה מטפסת גפן סביב החלון שמעל האם, דבר המצביע על כך שסטיין הסתמך גם על פסוקים מספר תהילים. עם זאת, בניגוד לציורים מוקדמים יותר של תפילה לפני הארוחה, שבהם הוצגו לעיתים משפחות אמידות, כאן מתוארת משפחה צנועה.[1]
תיאור היצירה עריכה
הציור מציג משפחה המתפללת לפני תחילת הארוחה. על הקיר האחורי תלוי שלט ועליו פסוק מתוך משלי ל, ז–ט המשמש כעיקרון מנחה לחיי המשפחה: הרצון לאהוב את האל, להימנע מתאוות לעושר רב ולשאוף לחיים ישרים בעולם הזה. בגדיהם הפשוטים של בני המשפחה, הריהוט הצנוע, הקירות החשופים והארוחה הפשוטה הכוללת לחם, גבינה ובשר חזיר מצביעים על כך שהמשפחה חיה בהתאם לעקרונות אלה. האם מתפללת כאשר היא מחבקת את ילדה, והאב מחזיק ביראה את כובעו לפני פניו. מפתח התלוי מאחורי האב משמש סמל לאמינותו וליושרו.
על נברשת עץ שבמרכזה תלוי פעמון נכתבו מילים מתוך תפילת האדון: “u wille moet geschieden”, כלומר “ייעשה רצונך”. על מדף בחדר מונחים נר כבוי, ספר גדול ככל הנראה תנ"ך וגולגולת. מעל המדף תלוי פתק שעליו כתוב “Gedenckt te sterven”, כלומר “זכרו כי עליכם למות”.[1]
פרשנות וסמליות עריכה
החפצים שעל המדף מזכירים לבני המשפחה את זמניות החיים בעולם הזה. הגולגולת משמשת סמל למוות, אך מעליה מונח זר של שיבולי החיטה מסמלת תקווה, משום שגרגר החיטה חייב תחילה למות ולהיטמן באדמה כדי לצמוח מחדש. באופן דומה נתפס המוות במסורת הנוצרית כשלב המוביל לחיי נצח. הציור אינו מצביע בבירור על השתייכות דתית מסוימת של המשפחה. אף על פי שהסצנה חוצה גבולות בין זרמים דתיים שונים, נראה כי האמן תכנן בתחילה את היצירה כבעלת אופי קתולי. בדיקות טכניות העלו כי מעל ראש האב היה תלוי במקור צלב. סטיין הסיר את הצלב וכיסה אותו בצבע, והחליף אותו בחפצים בעלי משמעות סמלית הקשורה למוות ולתחייה, כגון הגולגולת וזר שיבולי החיטה, סמלים המתאימים הן לקתולים והן לפרוטסטנטים.[1]
השוואות עריכה
האווירה והמבנה הקומפוזיציוני של היצירה קרובים במיוחד לתחריט אינטימי של אדריאן ואן אוסטדה משנת 1653 המתאר תפילה לפני הארוחה, אשר ככל הנראה שימש מקור השראה לסטיין. הקומפוזיציה של סטיין מתמקדת במספר קטן של דמויות בפינת חדר סמוך לחלון פתוח. מבנה זה יוצא דופן ביצירתו של האמן וייתכן שהוא משקף מודעות למסורות ציור שהתפתחו בעיר דלפט. עד שנת 1660 הציבו גם יוהנס ורמיר ופיטר דה הוך סצנות ביתיות בסביבות דומות. עם זאת, סטיין משתמש בחלון באופן ייחודי: המבט הקטן החוצה מדגיש הן את קשר המשפחה עם הקהילה והן את פרטיות תפילתה. האור והאוויר הנכנסים דרך החלון מחזקים את תחושת המציאותיות ומעצימים את האווירה הרצינית והשלווה של הסצנה.[1]