קודקס בזה
פעולות נוספות
| קודקס בזה Codex Bezae | |
|---|---|
|
Codex_Bezae_-_Greek_Luke_23-47_to_24-1_(The_S.S._Teacher's_Edition-The_Holy_Bible_-_Plate_XXV) עמוד מתוך קודקס בזה, המציג את הבשורה על פי לוקאס (הטקסט היווני). | |
| שפת המקור | יוונית עתיקה ולטינית |
| ארץ מקור | לא ידוע בוודאות (משוער: דרום צרפת, איטליה, צפון אפריקה או המזרח התיכון) |
| הדפסה ראשונה | המאה ה-5 לספירה |
| סוגה | כתב יד של הברית החדשה |
.jpg){kind=link}
קודקס בזה (בלטינית: Codex Bezae, המוכר גם בשם Codex Bezae Cantabrigiensis, ומסומן במחקר באותיות D או 05) הוא כתב יד עתיק ודו-לשוני של הברית החדשה הכתוב על גבי קלף, אשר מתוארך למאה ה-5 לספירה. הקודקס, כולל את רוב ספרי הבשורה ואת ספר מעשי השליחים, כאשר הטקסט ביוונית והטקסט בלטינית מוצגים זה מול זה בעמודים נגדיים.
כתב יד זה נחשב לאחד החשובים והנחקרים ביותר בתחום ביקורת נוסח המקרא של הברית החדשה. חשיבותו העיקרית נובעת מכך שהוא מהווה את העדות המרכזית לטיפוס טקסט מערבי. מסורת טקסטואלית זו מאופיינת בחופשיות רבה, בניסוחים חלופיים, ובעיקר בתוספות ייחודיות שאינן מופיעות בכתבי יד קדומים אחרים.
הקודקס קרוי על שמו של התאולוג ההוגנוטי תאודור בזה, שהשיג את כתב היד בעיר ליון שבצרפת בשנת 1562 במהלך מלחמות הדת בצרפת. בשנת 1581 תרם בזה את הקודקס לאוניברסיטת קיימברידג', ומאז ועד היום הוא נשמר בספריית אוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה.
מאפיינים פיזיים עריכה
קודקס בזה כתוב על גבי קלף איכותי, בפורמט של ספר (קודקס) ולא כמגילה. ההערכה היא כי כתב היד במקור כלל לפחות 510 דפים (פוליו), אולם שרדו ממנו 406 דפים בלבד. מידותיו של כל עמוד הן כ-26 ס"מ גובה על 21.5 ס"מ רוחב.
הטקסט הוא דו לשוני והוא מסודר בצורה שנועדה להקל על הקריאה וההשוואה בין השפות:
השילוב מבוצע בשיטה של "שורה מול שורה" – כלומר, כל שורה בטקסט היווני מקבילה במדויק לשורה בטקסט הלטיני שמולה. כדי לאפשר תיאום זה, הטקסט אינו נכתב ברצף כפי שהיה נהוג ברוב הקודקסים העתיקים (כדוגמת קודקס ותיקנוס), אלא מחולק לשורות קצרות. מבנה זה נותן לעמוד מראה כמעט שירי ומקל על הקראה פומבית.
תוכן הקודקס עריכה
הקודקס מציג את הבשורות בברית החדשה ב"סדר הבשורות המערבי", כלומר הבשורה על-פי מתי, הבשורה על-פי יוחנן, הבשורה על-פי לוקאס, הבשורה על-פי מרקוס. לאחר הבשורות מופיע חלק מספר מעשי השליחים. הקודקס מכיל גם קטע לטיני קצר מאיגרת יוחנן השלישית.
בשל פגעי הזמן, הקודקס חסר במספר מקומות. למשל, חסרים בו הפרקים הראשונים של הבשורה על-פי מתי, חלקים מהבשורה על-פי יוחנן, ומספר פרקים ממעשי השליחים. בנוסף, חסר סיומה של הבשורה על פי מרקוס. כמו כן חסרים גם פסוקים בודדים בכל אחד מארבעה ספרי הבשורות.[1]
ייחוד טקסטואלי ותוספות בולטות עריכה
הסיבה המרכזית לכך שקודקס בזה מפורסם וחשוב כל כך בעולם חקר המקרא, היא שהוא מציג גרסה שונה משמעותית מהטקסט הסטנדרטי המוכר. הוא נחשב לנציג בולט של מסורת עריכה עתיקה הנקראת "נוסח המערב". בשונה מכתבי יד אחרים מאותה תקופה (כדוגמת קודקס ותיקנוס), שהועתקו בקפדנות ובדייקנות מרבית מילה במילה, מעתיקי "נוסח המערב" נטלו לעצמם חופש עריכה גדול בהרבה. הם שינו ניסוחים כדי להפוך את הקריאה לזורמת וברורה יותר, שינו פרטים בבשורה אחת כדי שיתאימו למה שכתוב בבשורה אחרת (פעולה המכונה "הרמוניזציה"), ובעיקר – הוסיפו סיפורים שלמים שאינם מופיעים באף כתב יד עתיק אחר.
הנה כמה מההבדלים והתוספות (אינטרפולציות) המפורסמים והמעניינים ביותר בקודקס זה:
- האדם שעבד בשבת: בבשורה על-פי לוקאס פרק ו', מופיע סיפור קצר וייחודי שאינו מתועד באף מקור קדום אחר. בסיפור זה פוגש ישו אדם שעובד בשבת ואומר לו: "אדם, אם אתה יודע מה אתה עושה, אשריך; אך אם אינך יודע, ארור אתה ועובר על התורה". קטע זה מספק הצצה למסורות שבעל-פה בקרב הקהילות הנוצריות הקדומות שלא נכנסו לבסוף לקאנון הרשמי.[2]
- חטא האישה שנתפסה בניאוף: הסיפור המפורסם על ישו והאישה הנואפת (שבו הוא אומר "מי מכם ללא חטא שיידה בה את האבן הראשונה") למעשה חסר בכתבי היד העתיקים והאמינים ביותר של הברית החדשה. קודקס בזה הוא כתב היד היווני הקדום ביותר המוכר שבו מופיע הסיפור הזה, מה שמראה כיצד התוספת הזו השתלבה בסופו של דבר אל תוך ספרי הבשורה המוכרים לנו.[3][4]
- הגרסה הארוכה של ספר מעשי השליחים: ההבדל הבולט מכל הוא בספר מעשי השליחים. הגרסה של הקודקס ארוכה בכ-8.5% מהגרסה המוכרת לנו כיום. היא מכילה שפע של פרטים היסטוריים וגאוגרפיים נוספים על מסעותיהם של השליחים. ההבדל הוא כה מובהק, עד שחלק מהחוקרים העלו השערה מעניינת שלוקאס (מחבר הספר) כתב למעשה שתי טיוטות: מהדורה ראשונה, מפורטת וארוכה (שהשתמרה בקודקס בזה), ומהדורה שנייה, ערוכה וקצרה יותר, שהפכה לגרסה הרשמית.[5]
היסטוריה ומוצא עריכה
קיימת מחלוקת באשר למקורו המדויק של קודקס בזה בקרב הפלאוגרפים. בשל נוכחות הטקסט הלטיני והסדר הייחודי של ספרי הבשורה (סדר "מערבי"), רוב החוקרים סבורים שהוא נכתב בחלקה המערבי של האימפריה הרומית. ההשערות המקובלות לגבי מקום כתיבתו נעות בין דרום גאליה (אזור ליון של ימינו), דרום איטליה (שם שגשגו קהילות דו-לשוניות של יוונית ולטינית), ואפילו צפון אפריקה. על פי השערות אחרות הקודקס הובא ממזרח, למשל מירושלים או מביירות.
האזכור ההיסטורי המתועד הראשון של הקודקס נוגע ככל הנראה לוועידת טרנטו (1546), שם ציין הבישוף של העיר קלרמון כי ברשותו כתב יד יווני עתיק ביותר, שנוסחו תואם בצורה יוצאת דופן לתיאורים המופיעים בקודקס בזה.
בשנת 1562, במהלך מלחמות הדת בצרפת, נבזז מנזר סנט אירנאיוס (St Irenaeus) שבעיר ליון על ידי הוגנוטים. הטקסט התגלגל לידיו של המלומד הפרוטסטנטי תאודור בזה, חברו וממשיך דרכו של ז'אן קלווין. בזה, שהיה חוקר מקרא בעצמו, זיהה מיד את ערכו וחריגותו של הטקסט והשתמש בו (אף על פי שהסתייג מחלק משינויי הנוסח שבו) למהדורת הברית החדשה ביוונית שהוציא לאור.[6]
בשנת 1581, כאשר אוניברסיטת קיימברידג' העניקה מחסה לגולים פרוטסטנטים, החליט בזה להעניק את כתב היד במתנה לאוניברסיטה כאות הוקרה. במכתבו המצורף המליץ בזה לשמור על הקודקס בספרייה ולא לפרסמו ברבים, שכן החריגות הרבות שבו עלולות לעורר סערה תאולוגית.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Frederick Henry Ambrose Scrivener, Bezae codex cantabrigiensis, Deighton, Bell, 1864. (בΕλληνικά)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).