לפני כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, חיל הנחתים של ארצות הברית תכנן אזור אימונים עבור יחידות תותחני שטח ותותחנים נגד מטוסים באזור נגיש על ידי מטוסים הממריאים מנושאות מטוסים בקרבת סן דייגו. כדי ליצור את בסיס האימונים, הושגו 631.345 דונם. הממשלה הודיעה כי הבסיס ייקרא על שמו של הגנרל רוברט הנרי דאנלאפ מחיל הנחתים. הבסיס הושק ב-15 באוקטובר1942. בבסיס היו בניינים פועלים, מים, דרכים ומערכת ביוב. הבסיס שימש במשך שלוש שנים במהלך המלחמה. עד 1949, פעילויות צבאיות בבסיס דאנלאפ צומצמו מאוד, אך צוות מצומצם המשיך לפעול עד שהבסיס פורק. עד 1956, כל הבניינים פורקו, אך לוחות הבטון נשארו.
האזור שהוא כיום סלאב סיטי שימש כשטח אימונים לתותחנים של הבסיס. האזור יושב לראשונה על ידי מספר ותיקי מלחמה שעבדו בבסיס חיל הנחתים, ולאחר מכן על ידי נוודים – ובהמשך על ידי בעלי קרוואנים שחיפשו מקומות קמפינג חינמיים מחוץ לפאלם ספרינגס. התושבים הנוכחיים מכנים את עצמם "סלאבים" (Slabbies), בעוד התיירים מכונים "נורמים" (Normies).
הפופולריות של סלאב סיטי עלתה לאחר שפורסמה כתבה במגזין Trailer Life ובמגזין RV בסביבות 1984. בשנת 1988 דיווח העיתון San Diego Reader כי בסביבות 1983 לא היו יותר מ-600–700 קרוואנים במקום, ותושב אחד העריך כי היו בערך 2000 נגררים כאשר התראיין במרץ, 1988.
לאונרד נייט, מראשוני המתיישבים שיצר את המיצב האומנותי הר הישועה, הופיע בסרטו של שון פן "עד קצה העולם". בהספדו של נייט נאמר כי הוא "השקיע כמעט 30 שנה בבניית ההר הצבעוני ... ההר בנוי מטיט וצבעים שנתרמו, נייט עבד על ההר כל יום, כל היום. הוא אפילו ישן בבסיס ההר בחלק האחורי של הטנדר, בלי חשמל או מים זורמים".
במאמר שפורסם במגזין Smithsonian באוקטובר 2018 תוארה הקהילה כ"גן עדן לפולשים" שהמקומיים מחשיבים את המקום להיות "אחד מהמקומות החופשיים האחרונים באמריקה." במאמר נאמר על האוכלוסייה "בבירור יש שם אנשים שלא רוצים שימצאו אותם, אז יש משהו בלהעלם, והמדבר מציע הזדמנות כזאת."
סלאב סיטי ממוקמת על כ-640 דונם של קרקע ציבורית, ליד החוף המזרחי של ימת סלטון. היא נמצאת כ-160 קילומטר צפון מזרח לסן דייגו, 272 קילומטר דרום מזרח ללוס אנג'לס ו-80 קילומטר ממקסיקו. ממזרח לסלאב סיטי נמצאת תעלת קואצ'לה, שמגודרת, אך הגדר נחתכת לעת עתה, במיוחד בסלאב סיטי, לפי מחוז המים של עמק קואצ'לה.
הוושינגטון פוסט דיווח בשנת 2020 כי האוכלוסייה היא עונתית, ויכולה להגיע עד כ-4,000 תושבים במהלך החורף, לפי הערכות מסוימות, ויכולה לרדת עד לכ-150 תושבים בקיץ. משנות ה-50 של המאה ה-20, משכה סלאב סיטי עלייה מגוון של אנשים, ביניהם אנרכיסטים, אמנים, תמהוניים, מנודים, פנסיונרים, ועניים. מאמר משנת 1990 שפורסם שיקגו טריביון על ידי עיתונאי ששהה בסלאב סיטי במשך שבוע העריך שתושבי החורף (באותה תקופה) היו בעיקר אזרחים ותיקים מעל גיל 60. זו "תחנה פופולרית בחורף לארעיים." סלאב סיטי משמשת בעלי קרוואנים, מטיילים, ופולשים מרחבי אמריקה הצפונית, לרבות קנדה.
העיתונאי פרד דיקי מהעיתון "San Diego Union-Tribune" כתב ב-2012, כי מקור ההכנסה העיקרי בין תושבי הקבע במקום הוא "ככל הנראה" צ'קים מתוכנית סיוע ממשלתית (SSI). בשנת 2020, האתר "Ranker" ציין כי ההכנסה של סלאב סיטי באה בעיקר מתיירים ומתרומות. בשנת 1995, כמעט כל תושבי סלאב סיטי גבו קצבאות נכות, ביטוח לאומי, או אבטלה. מקור הכנסה יציב נוסף באותה העת היה למכור סחורה ממוחזרת למבקרים.
תושבים רבים משתמשים בגנרטורים או לוחות סולרים כדי לייצר חשמל. מים נקיים מופקים ממכל מים בכנסייה המקומית. גוף האוכלוסייה הקרוב ביותר עם אכיפת חוק נאותה נמצא במרחק של כ-6 מטרים דרום מערב לסלאב סיטי, בנילאנד, לשם הלכו תושבים בדרך כלל בשביל קניות בסיסיות נכון ל-1990. תושבים עדיין ערכו קניות בנילאנד 30 שנה מאוחר יותר ב-2020.
ממוקם מזרחית לכביש 111 של מדינת קליפורניה, הכניסה לסלאב סיטי מזוהה על ידי הר הישועה הצבעוני, גבעה בגובה של כ-3 קומות שמכוסה כולה בצבע לטקס, בטון וטיט, ומהודרת בציטוטים מהברית החדשה ומהתנ"ך. הפרויקט נבנה במשך שני עשורים על ידי תושב סלאב סיטי בשם לאונרד נייט. העבודה היא 15 מטרים של יצירת אמנות עממית דתית, "מרכז לא רשמי עבור הקהילה והזהות היצירתית האנרכית של האזור", על פי דיווח משנת 2020.
בשנת 2002, זכה הר הישועה לתואר אוצר אמנות עממית לאומית של הקונגרס.
הר הישועה הנוכחי הוא השני להיבנות; נייט התחיל לבנות את הר הישועה הראשון ב-1984, והשתמש בטכניקות בנייה מאוד לא יציבות שגרמו להר להתמוטט ב-1989. נייט לא ויתר, הוא בנה את המבנה עם חומרים והנדסה טובים יותר, כולל ערבוב של טיט וקש.
לפני מותו ב-10 בפברואר 2014, נייט חי בבית אבות. הוא זכה לבקר בהר הישועה בפעם האחרונה במאי 2013. הביקור תועד על ידי "KPBS (TV)".
מזרח ישו הוא מיצב אמנות ניסיוני ומאוכלס הממוקם באזור סלאב סיטי. אין כל קונוטציה דתית בשם "מזרח ישו" – זהו ביטוי המתאר מקום מרוחק ונידח מעבר לקצה היכולת של השירותים הניתנים. המתקן פועל ללא תשתיות עירוניות.
בתחילת 2007, צ'ארלי רוסל עזב את עבודתו בתום הטכנולוגיה, ארז את כל חפציו לתוך מכולה, ושלח את המכולה לשדה מלא בזבל, שם הוא החל להקיף את שני רכביו עם פסלים. רוסל, לעיתים מכונה כצ'ארלי המכולה, שינה את שם המקום למזרח ישו. הוא מת ב-2011. קרן צ'אסטרוס, ארגון ללא מטרות רווח שנוסד לאחר מותו, מנחה מאז את הארכיונאות וההתרחבות של מזרח ישו.
מזרח ישו מציג מגוון אמנות ניסיונית, כגון אירועים חיים, מיצגי אומנות, מוזיקה, צילום, ובעיקר פסלים. עבודות חדשות מתווספות ללא הרף ונהרסות במהירות באקלים המדברי, למרות מאמצים של מטפלים לטפח ולשמור על המקום. המיצגים במזרח ישו משתנים כל הזמן, בניגוד לגלריות מסורתיות; זאת הודות למזג האוויר הקיצוני ואלפי האמנים שתורמים למקום בהוספת יצירות חדשות. ב-2014, הצוות המתגורר במקום ביצע עשרות סיורים בחינם, והביא אמנים אורחים ואורחי לילה.
הראנג' הוא מועדון לילה פתוח עם במה, אורות, מגברים ורמקולים, עם כיסאות ישנים וכורסאות קרועות לאורחים. כל ערב שבת, המקומיים והמבקרים נפגשים למופע כישרונות שמציג מוזיקאים תושבי המקום ואחרים שרוצים לעלות על הבמה ולהופיע. המקום מנוהל על ידי תושב ותיק, ויליאם אמון, הידוע כ"ביל הבנאי". אשתו של אמון, רובין אמון, אספה שמלות מנשף סיום תיכון ישנות עבור אנשים; השמלות הללו משמשות כאשר הקהילה עורכת נשף סיום תיכון, כי רבים מהתושבים לא הצליחו אי פעם להשתתף בנשף כזה.
דרכי העפר מסודרות על ידי מחוז אימפריאל ומפוקחות באופן קבוע על ידי משרד השריף של מחוז אימפריאל, כמו גם על ידי סוכני משמר הגבול האמריקאי המחפשים מהגרים לא חוקיים; סלאב סיטי נמצאת כ-80 ק"מ ממקסיקו. שירותי כיבוי אש לסלאב סיטי מסופקים על ידי מחלקת כיבוי אש של נילאנד. אוטובוסי בתי ספר מגיעים מקהילות סמוכות לאסוף את הילדים המעטים שגרים שם.
סלאב סיטי מחולקת לקומץ של שכונות עם מאפיינים שונים. נכון ל-2020, הקהילה מחולקת בעיקר לשתי שכונות: מזרח ישו וסלאב סיטי. אלפי בעלי קרוואנים ומחנאים, ברובם פנסיונרים, משתמשים באזור בעיקר בחודשי החורף. "ציפורי החורף" נשארים רק בזמן חורף לפני שהם עוזבים לצפון בעונת האביב, על מנת להגיע לאזורים קרים יותר. על אף הטמפרטורות הגבוהות, יש כ-150 תושבי קבע בסלאב סיטי. חלק מהתושבים הקבועים מתפרנסים מקצבאות ממשלתיות והגיעו לסלאב סיטי בגלל עוני או איבוד עבודתם. אחרים, הגיעו לסלאב סיטי על מנת להתנדב, ללמוד איך לחיות מחוץ לחברה המרכזית, או פשוט להיות מבודדים. "ביל הבנאי" תיאר "סוג של הפרדה" בין התושבים הוותיקים, שבצעו החלפת סחורות ושירותים, ובין תושבים צעירים, שלפעמים "לא מצוידים היטב" לעצמאות, או פונים לגנבה ושימוש בסמים.
נכון לדיווח מינואר 2020, סלאב סיטי מורכבת "מיותר מעשר שכונות... מחנות קטנים של אנשים עם החוקים והתרבות המשונים שלהם." השירותים כוללים את הראנג', ספרייה, יחידות קרוואן להשכרה, בית קפה עם חיבור לאינטרנט, ומוסדות שמוכרים מזון. עם זאת, רוב הקניות נעשות בעיירה נילאנד. תושבת אחת מפעילה קבוצת תמיכה שבועית לנשים בקהילה.
במהלך מגפת הקורונה, תושבים הושפעו קשות מאובדן הכנסות התיירות, שגם סיפקו להם אוכל ומים. גם הצורך בריחוק חברתי היווה קושי, שכן רבים מהדיירים עובדים באופן צמוד כדי לסחור ולשמור על השירותים. המגפה גם הייתה מסובכת עבור התושבים הוותיקים, שכן אין בסלאב סיטי שירותי בריאות (בית החולים הקרוב ביותר הוא במרחק של 40 דקות נסיעה, בבראולי), יש מחסור בביטוח, מחסור במים זורמים ותבאורה, ואמונות אנטי-ממשלתיות או קונספירטיביות של התושבים.
הקריסטל מת' נפוץ למדי ומשפיע על רוב הפשעים בסלאב סיטי. ב-2015, דיווח "הניו יורק טיימס" כי הגורם הקבוע להגעת המשטרה לסלאב סיטי הוא סכסוכים על גבולות מחנה, לעיתים גניבה, ושימוש בקריסטל מת' שהוא בעיה מתמשכת. בדצמבר 2019, במהלך מבצע "Valley Grinch" שנמשך יומיים במטרה למצוא פושעים באזור עמק אימפריאל, נתפסו ארבעה פושעים שהתחבאו בסלאב סיטי. המקומיים גם חתכו את הגדר כדי להשתמש באופן לא חוקי בתעלת קואצ'לה כאתר שחייה.
.jpg){kind=link}
