סטפן נמאניה
פעולות נוספות
| ציור של נמאניה כסימאון הקדוש בכנסייה המלכותית בסטודניצה, המאה ה-13 | |
| לידה |
1113 (גיל: 913 בערך) ריבניצה, (לימים בטורקית - דפדגן), נסיכות דוקליה |
|---|---|
| פטירה | מנזר חילנדר, הר אתוס |
| שגיאת לואה ביחידה יחידה:WikidataBind בשורה 22<includeonly></includeonly>: אין יישות בוויקינתונים. | |
סטפן נמאניה (בסרבית:Stefan Nemanja, Стефан Немања, בסביבות 1113 או 1114 – 13 בפברואר 1199) היה נסיך גדול (או ז'ופן) של הנסיכות הגדולה הסרבית (הידועה גם כרשקה, בלטינית: Rascia) בשנים 1166–1196. הוא היה בן לשושלת ווקאנוביץ' וייסד את שושלת נמאניץ'. הוא נודע בתרומותיו להיסטוריה ולתרבות הסרבית וייסד את הישות המדינית שהפכה בשלב מסוים לאימפריה הסרבית. הוא ייסד גם את הכנסייה הלאומית הסרבית. לפי האקדמיה הסרבית למדעים ולאמנויות, נמאניה נחשב כאחד מגדולי הסרבים גם בזכות תרומתיו הספרותיות ותכונותיו כנדבן. בשנת 1196 אחרי שלושה עשורים של מלחמות ומשא ומתן, לרבות הפלישה הנורמנית השלישית בבלקן (1186–1185) שחיזקה את סרביה על ידי הפרדת ספירות ההשפעה של המערב והביזנטיון, התפטר נמאניה לטובת בנו האמצעי, סטפן נמאניץ'. הבן הפך לימים למלך הראשון של סרביה. בסופו של דבר עלה נמאניה להר אתוס והתיישב בו כנזיר בשם סמיון. הוא הצטרף שם לבנו הצעיר, הידוע כסאבה הקדוש, שכיהן קודם לכן כארכיבישוף ראשון של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית.
יחד עם בנו, סאווה הקדוש, בשנים 1198–1199 שיפץ נמאניה את מנזר הילנדר שעל ההר אתוס. המנזר הפך למרכז עליות לרגל. זמן קצר אחרי מותו הכריזה הכנסייה האורתודוקסית הסרבית את סטפן נמאניה כקדוש בשם "סימאון הקדוש נושא המור" (Свети Симеон Мироточиви).
קורות חייו עריכה
ילדות וצעירות עריכה
נמאניה נולד בסביבות שנת 1113 או 1114 בריבניצה בנסיכות זטה בקרבת העיר פודגוריצה, בירת מונטנגרו של ימינו. הוא היה בנו הצעיר של זאוויד (דויד), נסיך זחומליה. ייתכן כי זאוויד או בלי אורוש היה בן של נסיך גדול של סרביה:אולי של אורוש הראשון או ווקאן. מכיוון שזטה נמצאה תחת שיפוט הכנסייה הרומית-קתולית, נטבל נמאניה טבילה קתולית. אחרי שהביס הצבא הביזנטי את קרוביו של זאוויד, ג'ורג'ה בודינוביץ' מדוקליה ודסה אורושביץ',דעך אחד הענפים של משפחת וויסלבלייביץ'. אז לקח זאוויד את משפחתו לאחוזותיו התורשתיות ברשקה. בהגיעו לראס, בירת ראשקה, הטביל את בנו נמאניה בדת הנוצרית האורתודוקסית. טקס הטבילה התקיים בכנסיית השליחים פטר ופאבל בעיר נובי פאזאר שבה פעל בישוף אורתודוקסי. אחרי סכסוך עם אחיו, טיחומיר, סטצימיר ומירוסלב, אולץ סטפן נמאניה להסתפק בבעלות על ריבניצה בלבד. במהלך חייו ניסה נמאניה לאזן בין הנצרות המערבית לזו המזרחית. לאחר מות אביו בשנת 1167, החל סטפן נמאניה להיאבק באחיו ועד מהרה השתלט על זחומליה. לאחר מכן, החל בבמלחמה על השליטה ברשקה. בשנת 1170 הוא כבש את רשקה כולה שהייתה ליסוד, לסרביה העתידית.
המלחמה בין ביזנטיון להונגריה עריכה
בשנת 1163 הגיע הקיסר מנואל קומננוס עם צבא דרך סרדיקה חניש. לפי יוסאניס קינאמוס, הוא החליט בסרדיקה העסוק בענייני סרביה. באותה תקופה נשלטה סרביה על ידי זופאן גדול (ארכיזופאן או "מגאיופאנוס"), דסה, שהיה בן ברית עם מלך הונגריה אישטוואן השלישי במלחמות הפנימיות בהונגריה ואיפוא מתנגד לקיסר מנואיל. כשאולץ דסה להתייצב בניש בפני הקיסר, נחשפו קשריו עם המלך ההונגרי אישטוואן השלישי שהוא ראה בו אדון. מנואל הראשון החליט לעצור אותו להענישו. דסה הוחזק תחת שמירה ואחר כך נשלח לכלא החצר בקונסטנטינופול. הוא הוחלף בניהול ראשקה על ידי בניו של זאווידה שנמנו עם הפלג הפרו-יווני. שמותיהם היו טיחומיר, סטרצ'ימיר, מירוסלב והצעיר מביניהם, נמאניה. טיחומירהיה הבכור והוכרז לזופאן גדול של ראשקה וזכה בהכרת אחיו. סטרצ'ימיר החזיק אזורים מסביבות מורבה המערבית, מירוסלב קיבל את זחומליה, בעוד שנמאניה זכה באיבר, אזור טופליצה ובדובוציצה (סביבות לסקובאץ). נמאניה היה נשוי לאנסטסיה, לימים אנסטסיה הקדושה, ונולדו להם שלושה בנים:ווקאן, סטפן פרבובנצ'ני ורסטקו, לימים סאווה הקדוש, וכן שלוש בנות:ווק, דווה ואפימיה.
הקיסר מנואל שהיה מודע למצוקותיה וסכסוכיה הפנימיים של הונגריה יצא נגדה עם צבא גדול. הנסיך ההונגרי בלה, לימים בלה השלישי חי באותה תקופה בקונסטנטינופול בה נישא לנסיכה ביזנטית, ואדמותיו בדלמטיה ודרום הונגריה (מתחת לוולביט) נכנסו לשליטה ביזנטית. הונגריה המשיכה להתנגד לביזנטים ועל כן ארגן הקיסר מלחמה נגדה. הצבא הביזנטי כבש את זמון ואת סרם בשנת 1165.
היוונים התלוו בגדודים שגויסו בקרב סרבים. צבא ביזנטי שני תחת פיקודו של י יואנס דוקאס קומננוס נע מערבה, תוך חציית ראשקה ובוסניה אל עבר החוף האדריאטי. בלי להיתקל בהתנגדות משמעותית, הם כבשו את כל הערים מספליט עד לבר ואילץ אותן להכיר בשלטון הביזנטי.
הביזנטים השיגו ניצחונות בגם במסע באיטליה, בה כבשו את הנמל אנקונה שבחוף המערבי של הים האדריאטי. ונציה שפנתה לפני כן לעזרת הביזנטים נגד כיבושיו של פרידריך ברברוסה בצפון איטליה, שינתה אחר כך את גישתה כלפי היוונים מחשש לאבד את הים האדריאטי. היא התקרבה להונגריה כבת ברית טבעית נגד היוונים. באותו זמן הוונציאנים וההונגרים ביקשו לקומם את הסרבים, בעיקר בראשקה, נגד הביזנטים. בשנת 1166 עברו ההונגרים למתקפת נגד על מנת לגרש את הביזנטים מהאזורים שכבשו לא מכבר. כתגובה, שלח הקיסר מנואל שלושה צבאות נגד הונגריה:אחד מכיוון הדנובה, ושני צבאות חצו את הקרפטים אל מרכז פאנוניה. בזמן שגופו של הצבא ההונגרי היה עסוק באזור הדנובה, בבלגרד וברניצ'בו חדרו הביזנטים לעומק שטח הונגריה תוך זריעת אימה כללית. ב-1167 נאלצו ההונגרים לבקש שלום באמצעות מתווכים
מתוך כעס על בחירת אחיו טיחומיר בראשות הנסיכות, בחר נמאניה במחנה האנטי-ביזנטי. הוא הצטייר בעיני ונציה והונגריה כמועמד מתאים להנהיג את הסרבים. טיחומיר כלא אותו במערה על יד מבצר ראס. לבסוף נמאניה נמלט מהכליאה, לא ברור בעזר מי. בנו והביוגרף שלו, סטפן נמאניץ' בתארו את שנות הצעירות של אביו, טען שנימלט בעזרת "כוחות שמיימיים", "הודות לצניעותו וצדקתו, ענוותו המופלאה, ומנהגיו הטובים, עם זרוע נטויה הוצא מתוך המערה שבסלע והועלה על כס מולדתו והתרומם כאדון גדול של כל העולם"
העלייה לכס המלכות (1172-1168) עריכה
בערך בשנים 1166 או 1167 כינס נמאניה את נאמניו בראס ופתח במלחמה נגד טיחומיר, שפנה ליוונים לעזרה. נמאניה הדיח את טיחומיר שניצל בעזרת הביזנטים. הקרב המכריע בין שני האחים התנהל על יד פנטינה בחבל קוסובו. טיחומיר הובס והוטבע על שריונותיו בעת נסיגתו בנהר סיטניצה. בשנה הבאה תקף נמאניה בן חסות אחר של הביזנטים, הנסיך רדוסלב של זטה ובהזדמנות זו סיפח לנחלתו חלק מאזור זטה ונרטווה. כעבור זמן קצר פרץ המלחמה הביזנטית-ונציאנית בשנת 1171. בפקודת הקיסר מנואל, כל נכסי ונציה בביזנטיון הוחרמו. בתגובה שלחה ונציה את הצי שלה על 120 ספינותיו נגד השטחים שבשליטה ביזנטית. בספטמבר אותה שנה התקדם חיל הים הוונציאני מזרחה וכבש את ערי הנמל טרוגיר ודוברובניק שהיו בשליטה ביזנטית. נמאניה הידק את קשריו עם ונציה ותקף את קוטור הביזנטית ובאותה נשימה ארגן פשיטות בעמק מורבה שדרכו עברה הדרך הראשית שחיברה את בלגרד הביזנטית לניש. לפי ארנולד מליבק בשנת 1172 על אותה דרך על יד מבצר ראבנו, תקפו הסרבים את מחנה האבירים ועולי הרגל המערביים שבראשות היינריך הארי שהתלוו לביזנטים. ארנולד מליבק גיבש דעה שלילית מאוד על הסרבים. כנראה בעקבות מתקפה לילית שלהם קרא להם "בני בליעל".
ממלכת הונגריה ביקשה גם היא להצטרף למלחמה נגד הביזנטים וקפרידריך ברברוסה, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (1190-1152) תמך בצעד זה. נמאניה חיכה לסיוע ההונגרי אולם בינתיים מת מלך הונגריה, אישטוואן השלישי ב-4 במאץ 1172. שליחים הונגרים נסעו לסרדיקה, בה נמצא הקיסר מנואל עם צבאו תוך כדי הכנות לקרב. כתר הונגריה עבר אז לידי בלה השלישי (1196-1173) שנתמך על ידי הקיסר הביזנטי. בחורף 1172-1171 הוכה הצבא הוונציאני באי כיוס על ידי מגפה שדיללה את שורותיו, כך שהסרבים התעוררו שעומדים לבדם במאבק בביזנטים. הקיסר המנואל ניצל מיד את ההזדמנות ואחרי שאירח את השליחים ההונגרים, יצא למלחמה בסרבים בראש חייליו. נמאניה, ז'ופן הגדול, נמנע מלפגוש את הצבא הביזנטי ונסוג להרים. לפי ההיסטוריון הביזנטי יואני קינאמוס הוונציאנים היו אלה שהסיתו אותו למרוד.
בן חסות של הביזנטים (1182-1172) עריכה
בסופו של דבר נכנע נמאניה לקיסר מנואל. באחד הימים במבצר ניש אף ערך טקס סמלי של כניעה בפני הקיסר. בגדים קרועים במרפקים, עם חבל סביב צווארו ועם חרב בידיו, התקבל במחנה הביזנטי והוכנס בפני הקיסר. שם השתחווה והושיט למנואל את חרבו כדי שיעשה איתו מה שירצה. הקיסר קיבל בחיוב את המחווה הזאת, הסים לפרוש עליו את חסותו ולהכיר בו כז'ופן גדול. הטקס נמשך בקונסטנטינופול לשם נלקח נמאניה כעבד נרצע בתהלוכת הניצחון של מנואל בעוד שהנוכחים לעגו לו.[1] הציגו לפניו שורה את ציורי קיר שהזמין הקיסר כדי להנציח את ניצחונותיו על הסרבים, אאוסטתיוס מסלוניקי תיאר את תגובת השליט הסרבי המושפל. "בראות אותם הציורים הוא הסכים עם הכל ואישר את החגיגיה החזותית. רק בהיבט אחד הוא גער בצייר, על כי לא קרא לו "דולוס", כלומר עבד, בכל הסצנות של הניצחון". [1] הקיסר מנואל החזיר את נמאניה לתפקיד ז'ופן גדול ואישר גם לאחיו את תחומי השלטון שלהם - לסטרצימיר - באזור מורה המערבית, ולמירוסלב - זחלומיה. בשובו לסרביה חיזק נמאניה את השלטון המרכזי ואילץ את בנו של טיחומיר ואת יורשו פרבוסלב לוותר על טענותיהם. בהתאם לחובותיו כבן חסות, שיתף נמאניה באופן סדיר גדודי לוחמים שלו במסעות הצבאיים הביזנטיים.יחידות סרביות היו חלק גם מהצבא הביזנטי שהובס על ידי הסולטנות רום בקרב מיריוקפלון ב-17 בספטמבר 1176 בגאיות של אסיה הקטנה.
באותה תקופה נפוץ מאוד בסרביה ובבוסניה, כולל בקרב האצילים, הבוגומיליזם שנודעה כדואליסטית וכ"גנוסטיקה סלאבית" נמאניה כינס ב-1176 אספה מדינית-כנסייתית בנוגע לבוגומילים. נגדם.ב אספה השתתפו כל ההנהגה הסרבית, כולל אצילים והבישוף אאותימיוס מראס ועוד נזירים ואבות מנזרים. נמאניה נאם על נזקי הכפירה הזאת והביא אישה שהייתה נשואה בעבר לחסיד הבוגומיליזים כדי לתעיד על סכנותיו. אחרי שנועץ בבישוף אאותימיוס, הורה נמאניה על מאבק בבוגומיליזם. מנהיג הכת בסרביה נעצר והובא בפני החצר. הז'ופן הגדול חס על חייו והורה לכרות לו את הלשון חברי הכת אולצו לחזור בתשובה ומי שהתנגד איבד את נכסיו. ספריו נשרפו וגורש מהמדינה.
מלחמה חוזרת בביזנטים (1191-1183) עריכה
אחרי מות הקיסר מנואל ב-24 בספטמבר 1180, המלך ההונגרי בלה השלישי סבר ששוב אינו חייב דבר לביזנטים. הוא יצא למלחמה - מלחמת הונגריה - ביזנטים ב-1180-1185 וכבש את סרם ואת החלק הצפון-מזרחי של החוף האדריאטי, כולל זאדאר (או זרה) וזמון הביזנטים היו עסוקים בסכסוכים פנימיים ולא הגיבו למתקפה ההונגרית. ב-1182 הורה בלה השלישי על מתקפה נוספת נגד בלגרד הביזנטית ובמבצר ברניצ'בו. המתקפה נוהלה בשלומיאליות ושני המבצרים הנ"ל התגוננו בעיליות בזכות מפקדים מנוסים כמו אלכסיוס בראנאס ואנדרוניקוס לפארדס.
ב-1180 אלמנתו של מנואל, הנסיכה הלטינית מרים מאנטיוכיה, פעלה כעוצרת בעת ילדות בנה אלכסיוס השני קומננוס. היא נהגה באופן בולט לטובת הסוחרים הלטיניים. הקיסר הקטין הודח מהשלטון באפריל 1182 על ידי אנדרוניקוס קומננוס, שנכנס לעיר על כנפי תמיכה גורפת בעם. עם הכתרתו התפשטו חגיגות שהתלוו במעשי טבח נגד הלטינים
חמיסת הכתר הביזנטי על ידי אנדרוניקוס הראשון אפשרה לנמאניה להשתחרר מחסותו.בברית עם המלך בלה השלישי, הוא יצא ב-1183 למתקפה גדולה נגד הביזנטים. עם המפקד הביזנטי אנדרוניקוס למפרדיס בניש ובברניצ'בו הפסיק לראות את עצמו מחייב לקיסר החדש. בלה השלישי כבש את בלגרד, את ניש ואת סרדיקה הלא היא סופיה. הכרוניקן ניקטאס כוניאטס מעיד כי הסרבים בראשות נמאניה הצטרפו למסע של המלך ההונגרי. בשנה הבאה ארגן נמאניה מתקפה בחוף הדרום מזרחי של הים האדריאטי וכבש שקדר והטיל מצור על דוברובניק (רגוזה).
ב-1185 נרצח אנדרוניקוס הראשון בקונסטנטינופול ובמקומו עלה לשלטון איסאאקיוס השני אנגלוס שהחל במו"ם לשלום עם המלך ההונגרי. לפי סעיפי ההסכם הוחלט להשיא עת הקיסר הביזנטי לבתו של בלה, מרגיט. הצבא ההונגרי נסוג ממרכז הבלקן ונטש את נמאניה ללא עזרה. למזלו של נמאניה, נורמנים ובולגרים הרימו את הדגל נגד הביזנטים. נמאניה אילץ את דוברובניק להחליף את שלטון הביזנטים בזה הנורמני. ב-1185 הנורמנים בראשות המלך גוליילמו השני של סיציליה כבשו את דיראכיום (דורס של היום) ואת תסלוניקי והפליגו למסע נגד קונסטנטינופול. אולם הם היו פורקי עול וביצעו מעשי שוד נרחבים, והביזנטים ניצחו אותם בקלות בקרב דמטריטס על יד סטרומה התחתונה. באוקטובר 1185 על דנובה התחתונה בצפון בולגריה פרצה התקוממות בהנהגתם של האחים פטר ואיוואן אסן. אחת הסיבות למרד היה המס הכבד באופן יוצא מן הכלל שנגבה מהתושבים לצורך חתונת הקיסר איסאאקיוס. נמאניה תיאם את מהלכיו עם האחים אסן. בספטמבר 1186 יחד עם אחיו הגיע נמאניה לסכם שלום גם עם העיק דוברובניק שנשלטה על ידי גוליילמו השני.
בינתיים - אירוע מכונן בתולדות הלבנט - הסולטן האיובי צלאח א-דין כבש את ירושלים ב-1187.נפילת ירושלים הנצורה היוותה זעזוע לעולם הנוצרי המערבי והביא לידי ארגון מסע הצלב השלישי.צבא גדול של צלבנים בראשות הקיסר ה"רומי-גרמני" פרידריך ברברוסה צעד ב-1189 מבודה דרך בלגרד וניש אל עבר אדריאנופול ואל קונסטנטינופול. בסוף יולי 1189 קיבל נמאניה בהדר את ברברוסה בבירתו החדשה, ניש. הוא הציע לקיסר לצרף את הסרבים למאמץ המלחמתי נגד הביזנטים אולם ברברוסה דחה הצעה זו ואמר שהוא מסתפק במעבר חופשי בדרכו לירושלים. כעבור חודש התעוררו מתחים במשא ומתן בין הצלבנים לביזנטים בנוגע למעבר הראשונים בשטחים ביזנטיים.הצלבנים כבשו את פיליפופוליס (פלובדיב) ואת אדריאנופול (כיום אדירנה בטורקיה) והתכוננו לתקוף את קונסטנטינופול. נמאניה ניצל את המצב ותקף את הביזנטים בסקופיה. לבסוף בפברואר 1190 הגיעו הקיסר הגרמני והקיסר הביזנטי באדריאנופול להסכמה לפיה קיבלו הצבלנים רשות לחצות את הדרדנלים
ביוני 1190 טבע פרידריך ברברוסה בנהר סלף.באותו זמן יצא הקיסר איסאאקיוס השני אנגלוס למתקפת ענישה נגד הסרבים ונמאניה הובס על ידו ב-1191 בקרב בדרום מורבה. אולם מטרת הביזנטים לא הייתה לכבוש את ארצות הסרבים אלא רק להשתלט על ניק ועל הדרך הראשית לבלגרד, ולכרות ברית עם הסרבים המורדים. אכן בהסכם השלום מ-1193 צוין שבנו האמצעי של סטפן נמאניה, סטפן, ישא לאישה את הנסיכה הביזנטית אבדוקיה אנגלינה, אחיינית של הקיסר הביזנטי.
פיוס עם הביזנטים עריכה
לפי ההסכם לא הבן הבכור ווקאן, אלא הבן האמצעי סטפן נודע לרשת את אביו וזכה מידי הביזנטים בתואר "סבסטוקרטור" בנובמבר 1192 בדרכו מעכו לוונציה דרך קורפו, הגיע לאי לוקרום על יד דוברובניק אביר או עולה רגל עלום שם שגילה כי הוא לא אחר מריצ'רד לב ארי, מלך אנגליה. בהתחלת 1193 מלך הונגריה בלה השלישי פלש לסרביה. [2] הקיסר איסאאקיוס השני דרש ממלך הונגריה להסיג את כוחותיו ואיים עליו במלחמה. באותו זמן הדוג'ה של ונציה, אנריקו דאנדולו ניסה לכבוש את העיר זרה (זאדאר) מידי ההונגרים אך נכשל. באפריל 1195 חמיו של סטפן נמאניץ', אלכסיוס אנגלוס (1203-1195) הדיח את אחיו, איסאאקיוס השני ועלה על כס המלכות בשם אלכסיוס השלישי קומננוס. ב-1196 באספה ממלכתית על יד כנסיית פטר ופאבל בסטארי ראס (כיום בנובי פאזאר) [3] התפטר סטפן נמאניה לטובת בנו האמצעי סטפן, שהפך לנסיך גדול של סרביה. לבנו הבכור ווקאן הוא השאיר את האחריות על זטה, טרבוניה, חבוסנו וטופליצה. נמאניה פרש לחיי נזירות תחת השם סימאון. כעבור זמן קצר נסע להר אתוס, אז באימפריה הביזנטית, בעוד שבנו הצעיר רסטקו נמאניץ', שנודע כסאבה הקדוש התנזר גם כן. השניים ביקשו רשות מהקיסר הביזנטי החדש לבנות שוב את המנזר הנטוש בחילנדר.[דרוש מקור]
שמו ותאריו עריכה
סטפן נמאניה נודע בלטינית כ-Stephanus Nemania וכסטפנוס הראשון. אחרי התנזרותו נודע כנזיר סימאון. אחרי מותו הוכרז לקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית תחת השם סימאון הקדוש "מזרים המור". בנו סטפן השני המוכתר הראשון או סטפן השני של סרביה קרא לו "אוסף כל חלקי האדמה האבודים של ארץ רבותיו והבונה שלה מחדש". בנו האחר, סאבה,קרא לו
אדוננו וקיסרנו (אוטוקרט) ושליט כל הארץ הסרבית
שני בניו הנהיגו את פולחן אביהם תוך יצירת דמות אידיאלית של שליט-קדוש, ללא שום הקבלה למסורת הביזנטית. [4]
מותו ומורשתו עריכה
בשנתו ה-86 כשהתקרב למותו ביקש סימאון שיניחו אותו על מחצלת מות האיקונין של הבטולה הודגטריה כשלמראשותיו אבן במקום כרית. הוא מת מול עיני בנו סאבה ונזירים אחרים, ב-13 בפברואר 1199. הובא לקבורה בשטח המנזר חילנדר. בדבריו האחרונים ביקש מסאבה שייקח עצמותיו לסרביה, "כשאשר יאפשר זאת האל, לאחר פרק זמן מסוים". סאבה כתב לימים את הליטורגיה של סימאון הקדוש לזכר אביו. [דרוש מקור]
ב-1206 החליט סאבה להעביר את עצמות אביו לסרביה, בה אחיו סטפן ווקאן לחמו זה בזה, תוך כדי שפיצלו מחדש את השטחים הסרבים שאיחד אביהם. בהגעתו של סאבה, האחים התפייסו וסימאון נקבר מחדש ב-1207 במנזר סטודניצה שאותו הקים. מקברו התחיל לזרום שמן קדוש ועל כן קראו לו בקרב העם "סימאון מזרים המור" (Симеон Мироточиви). בזכות הנסים שהתרחשו בקבר שלו, הכנסייה האורתודוקסית הסרבית הכריז עליו כקדוש ויום חגיגתו הוא 26 בפברואר (13 בפברואר לפי לוח השנה היוליאני הישן). פולחנו חיזק את הזהות הלאומית הסרבית. מרכזי פולחנו עם המנזרים סטודניצה וחילנדר.
משפחתו עריכה
נמאניה היה נשוי לאצילה סרבית בשם אנה, לימים ידועה כאנסטסיה הקדוש. להן נולדו שלושה בנים ושלוש בנות:
- ווקאן נמאניץ' - נסיך דוקליה ולזסמן קצר נסיך גדול של סרביה (1204-1202)
- סטפן ננאניץ' - יורשו של נמאניה, "מלך ראשון של כל אדמות סרביה" (1228-1196)
- רסטקו נמאניץ' הידוע כסאבה הקדוש (1236-1171) היה הארכיבישוף הראשון וקדוש של הכנסייה הסרבית האורתודוקסית
יפימיה נמאניץ' - נשואה למנואל קומננוס דוקאס, עוצר תסלוניקי (מתה ב-1241),
- בת נוספת - נשואה לאציל הבולגרי טיחומיר אסן
אמו של הצאר הבולגרי קונסנטין טיך (1277-1267)
- אלנה-אבגניה, נשואה לצאר איוואן אסן הראשון
כנסיות ומנזרים שהקים עריכה
סטפן נמאניה הקים, שיפץ ובנה מחדש מספר מנזרים. הוא הקים את בית הספר לאדריכלות ברשקה בפעל בין 1300-1170.
.jpg){kind=link}
- מנזר חילנדר - נבנה מחדש
- מנזר ניקולאי הקדוש בקורשומליה
- מנזר האם הקדושה של ישו, בין הנהרות קוסניצה לטופליצה
- מנזר עמודי ג'ורג'ה (Đurđevi Stupovi), - נבנה ב-1171 בסטארי ראש
- מנזר סטודניצה - כנסיית הבטולה הקדושה הטהורה והמיטיבה - נבנה בסביבות 1186 באזור איבר על ידי טובי הבנאים של החוף האדריאטי. ציורי הקיר צוירו בסביבות 1208 על יידי מיטב ציירי האיקונות היוונים
- מנזר האם הקדושה של האל במפגש הנהרות ביסטריצה ולים.
- מנזר ניקולאי הקדוש בקזנוביצ'ה-קונצ'ול על נהר איבר
- מנזר הנשים "אמו של ישו" בסטארי ראש
בנה מחדש עריכה
- מנזר חילנדר על הר אתוס, 1199
- מנזר הארכימלאך הקדוש מיכאל בסקופיה
- מנזר פנטלימון הקדוש בניש
תרומות עריכה
- כנסיית הקבר בירושלים
- כנסיית יוחנן המטביל בירושלים
- כנסיית תאודוסיוס הקדוש במדבר של בית לחם
- כנסיית השליחים הקדושים פטרוס ופאולוס ברומא
- כנסיית ניקולאוס הקדוש בבארי
- המנזר - כנסייה של הבטולה המיטיבה (פאנאגיה אוורגטיס) בקונסטנטינופול
- המנזר - כנסייה דמטריוס הקדוש בתסלוניקי
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Stephenson 2004 עמ' 268
- ^ [ Îhttps://www.academia.edu/37793201/ON_THE_ATTACK_OF_THE_HUNGARIAN_KING_BELA_III_ON_SERBIA_IN_LIGHT_OF_THE_LETTER_OF_EMPEROR_ISAAC_II_TO_POPE_CELESTINE_III על מתקפתו של המלך ההונגרי בלה השלישי נגד סרביה במכתב של הקיסר איסאאקיוס השני אל האפיפיור צלסטינוס השלישי]
- ^ Kalić עמ' 13-12
- ^ F.Curta 2006 עמ' 390