נשיא הפיליפינים
פעולות נוספות
| הנשיא המכהן | |
| איוש נוכחי | פרדיננד מרקוס ג'וניור |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 30 ביוני 2022 |
| דרכי מינוי | בחירות ישירות |
| תחום שיפוט | הפיליפינים |
| מעון | ארמון מאלאקניינג |
| מושב המשרה | מנילה |
| משך כהונה קצוב | 6 שנים |
| ייסוד המשרה | 23 בינואר 1899 |
| איוש ראשון | אמיליו אגינלדו |
| https://op-proper.gov.ph/ | |
.jpg){kind=link}
נשיא הפיליפינים (בפיליפינית: Pangulo ng Pilipinas, לעיתים נקרא Presidente ng Pilipinas) הוא התואר של ראש המדינה, ראש הממשלה וראש הרשות המבצעת של הפיליפינים. הנשיא משמש גם כמפקד העליון של הכוחות המזוינים של הפיליפינים.
הנשיא נבחר ישירות על ידי אזרחי הפיליפינים והוא אחד משני הפקידים המבצעים הנבחרים ברמה הלאומית, כאשר השני הוא סגן נשיא הפיליפינים. הנשיא מוגבל לתקופת כהונה אחת של שש שנים. לפי חוקת הפיליפינים מ-1987, הנשיא "לא יהיה זכאי לבחירה מחדש" ו"אף אדם שכיהן כנשיא יותר מארבע שנים לא יהיה זכאי להיבחר לאותו תפקיד בכל עת".
נשיא הפיליפינים הנוכחי הוא פרדיננד מרקוס (מכונה: בונגבונג מרקוס (BBM)), שהושבע לתפקיד ב-30 ביוני 2022.
היסטוריה עריכה
רפובליקות מוקדמות עריכה
רפובליקת הטאגאלוג של בוניפסיו עריכה
אנדרס בוניפסיו נחשב לנשיא מחוזות הטאגאלוג, לאחר שהפך את הקאטיפונאן (אנ'), חברה מהפכנית סודית שהחלה מרד גלוי נגד הממשלה הקולוניאלית הספרדית באוגוסט 1896, לממשלה מהפכנית עם עצמו כ'נשיא האומה הריבונית'.[1] ממשלתו של בוניפסיו הייתה ידועה גם כרפובליקת הטאגאלוג. אף על פי שהמילה טאגאלוג מתייחסת לעם הטאגאלוג, קבוצה אתנו-לשונית ספציפית הנמצאת בעיקר בדרום לוזון, בוניפסיו השתמש במונח כדי לציין את כל העמים הלא-ספרדיים בפיליפינים.[2]
לפי ההיסטוריון הפיליפיני אמבת' אוקמפו (אנ'), גם מקאריו סאקאי (אנ') ומיגל מלבר (אנ') צריכים להיכלל ברשימת הנשיאים, שכן סאקאי המשיך את רעיון הרפובליקה הטאגאלוגית של בוניפסיו, ומלבר המשיך את הרפובליקה הפיליפינית הראשונה (אנ').[3]
ממשלות אגינלדו והרפובליקה הראשונה עריכה
במרץ 1897, במהלך המהפכה הפיליפינית נגד ספרד, נבחר אמיליו אגינלדו לנשיא של ממשלה מהפכנית חדשה בוועידת טחרוס (אנ').[4] הממשלה החדשה נועדה להחליף את הקאטיפונאן. היא כינתה את עצמה בשמות שונים "הרפובליקה הפיליפינית", "רפובליקת הפיליפינים" ו"ממשלת כל הטאגאלוגים".[5] חודשים לאחר מכן, נבחר אגינלדו שוב לנשיא רפובליקת ביאק-נה-באטו (אנ'), כפי שכונתה.[6] לכן אגינלדו חתם על הסכם ביאק-נה-באטו (אנ') ויצא לגלות בהונג קונג בסוף 1897.[7]
באפריל 1898 פרצה מלחמת ארצות הברית – ספרד, ולאחר מכן, שייטת אסיה של צי ארצות הברית הפליגה לפיליפינים.[8] בקרב מפרץ מנילה ב-1 במאי 1898, הצי האמריקאי הביס באופן מכריע את הצי הספרדי. אגינלדו חזר לאחר מכן לפיליפינים על סיפון כלי שיט של הצי האמריקאי וחידש את המהפכה.[9] הוא הקים ממשלה דיקטטורית ב-24 במאי 1898, ובמהלך התקופה הקצרה שלאחר מכן קיבל את התואר דיקטטור.[10] ב-23 ביוני 1898, אגינלדו הפך את ממשלתו הדיקטטורית למהפכנית ואימץ שוב את הכינוי "נשיא". החוקה החדשה, שהוכרזה ב-20 בינואר 1899, קבעה סמכות ביצועית בראשות נשיא הרפובליקה, שנבחר על ידי בית המחוקקים החד-ביתי ו"נציגים מיוחדים".[11] הוא נבחר לנשיא הרפובליקה, וב-23 בינואר 1899 הושבע כנשיא הרפובליקה.[12]
כיבוש אמריקאי עריכה
בין השנים 1898 ל-1935, הכוח המבצעי האמריקאי בפיליפינים הופעל על ידי ארבעה מושלים צבאיים כלליים ואחד עשר מושלי מדינה אזרחיים.[13][14]
חבר העמים הפיליפיני עריכה
באוקטובר 1935 נבחר מנואל ל. קזון לכהן כנשיא הראשון של חבר העמים הפיליפיני, שהוקם, עדיין תחת ריבונות ארצות הברית, בסמכות החוקה שאושרה ב-14 במאי באותה שנה.[15] כאשר ממשל קזון הוגלה לארצות הברית במלחמת העולם השנייה, מינה קזון את נשיא בית המשפט העליון חוסה אבאד סנטוס (אנ') כנציגו, אך הוא הוצא להורג לאחר מכן על ידי הצבא הקיסרי היפני ב-2 במאי 1942.[16]
הרפובליקה השנייה תחת היפנים עריכה
ב-14 באוקטובר 1943, חוזה לורל הפך לנשיא במסגרת החוקה שהוטלה על ידי הכיבוש היפני.[17][18] ב-17 באוגוסט 1945, יומיים לאחר כניעת היפנים לבעלות הברית, לורל פירק רשמית את הרפובליקה.[19]
לאחר מלחמת העולם השנייה עריכה
חוקת 1935 שוחזרה לאחר כניעת יפן,[20] וסגן הנשיא סרג'יו אוסמניה (אנ') הפך לנשיא בעקבות מותו של קזון ב-1 באוגוסט 1944. החוקה נותרה בתוקף לאחר שארצות הברית הכירה בריבונות רפובליקת הפיליפינים כמדינה עצמאית ב-4 ביולי 1946. באותו יום, מנואל רוקסאס (אנ'), הנשיא האחרון של חבר העמים הפיליפיני, הפך לנשיא הראשון של הרפובליקה העצמאית של הפיליפינים,[15] הידועה גם כרפובליקה השלישית של הפיליפינים.[21]
חוקות 1973 ו-1987 עריכה
חוקה חדשה שאושרה ב-17 בינואר 1973, תחת שלטונו של פרדיננד מרקוס, הנהיגה ממשלה בסגנון פרלמנטרי.[22] מרקוס מינה את עצמו לראש ממשלה בזמן שכיהן כנשיא בשנת 1978,[23] ומאוחר יותר ב-1981 מינה את סזאר ויראטה (אנ') לכהן כראש ממשלה.[24]
במהפכת כוח העם של 1986 הופל משטרו האוטוריטרי של מרקוס והוחלף בקורסון אקינו. ב-25 במרץ 1986, אקינו הוציא את הכרזה מס' 3, שהחליפה את חוקת 1973. חוקה זו בוטלה ב-2 בפברואר 1987 על ידי החוקה הנוכחית.[20]
סמכויות ותפקידים עריכה
סמכות עריכה
נשיא הפיליפינים משמש הן כראש המדינה והן כראש הממשלה של הפיליפינים. הנשיא גם מפעיל פיקוח כללי על יחידות הממשל המקומי ובידיו סמכות להפקיע קרקעות בכפוף להגנות חוקתיות.[25]
לנשיא יש סמכות לתקן תקנות בשישה סוגים שונים.[25] לנשיא יש סמכות להעניק חנינות והפחתת עונש, ולהחזיר קנסות והחרמות לאחר הרשעה בפסק דין סופי, למעט במקרים של הדחה.[26] לנשיא יש סמכות לחתום על הלוואות זרות בשם המדינה, אך רק בהסכמה מוקדמת של מועצת המטבע ובכפוף למגבלות הנדרשות בחוק.
בהסכמת ועדת המינויים, הנשיא ממנה את ראשי המחלקות המבצעות, מועצת החברים ומנהיגיה מכל מוסד ממשלתי לאומי, שגרירים, שרים וקונסולים ציבוריים אחרים, קצינים בכירים בכוחות המזוינים ופקידים נוספים. חברי בית המשפט העליון ובתי המשפט הנמוכים ממונים גם הם על ידי הנשיא, אך רק מתוך רשימת המועמדים שהוכנה על ידי מועצת השיפוט והלשכה. מינויים כאלה אינם זקוקים לאישור ועדת המינויים.
סמכות חקיקה עריכה
לנשיא יש סמכויות חקיקתיות מסוימות, כולל האפשרות להטיל וטו על כל חוק שיעבר בקונגרס (אנ'). החוקה מחייבת שכל חקיקה שעברה בקונגרס תוצג בפני הנשיא, ולאחר מכן הנשיא יכול לחתום על החוק תוך שלושים יום, להטיל וטו על החוק, או לא לנקוט פעולה במסגרת הזמן הזו והחוק יעבור כאילו נחתם. אף על פי שהקונגרס יכול לעקוף וטו נשיאותי, הוא דורש רוב של שני שלישים משני הבתים.
תהליך הבחירות עריכה
זכאות עריכה
החוקה קובעת את התנאים הבאים לנשיאות:
- להיות אזרח מלידה של הפיליפינים
- להיות מצביע רשום
- להיות מסוגל לקרוא ולכתוב
- לפחות בן ארבעים שנה ביום הבחירות
- תושב הפיליפינים לפחות עשר שנים בסמוך לבחירות
החוקה גם קובעת מגבלות כהונה: הנשיא אינו זכאי להיבחר מחדש, ואדם שירש את תפקיד הנשיא וכיהן בתפקיד זה יותר מארבע שנים לא יהיה זכאי להיבחר לכהונה שנייה.
בחירות עריכה
הנשיא נבחר בהצבעה ישירה כל שש שנים, בדרך כלל ביום שני השני של מאי. הבחירות האחרונות התקיימו בשנת 2022.
דו"חות הבחירות לנשיא ולסגן הנשיא, המאושרות כדין, מועברות לקונגרס. האדם עם מספר הקולות הגבוה ביותר מוכרז כמנצח, אך אם שניים או יותר מחזיקים במספר הקולות הגבוה ביותר, הנשיא נבחר ברוב של כל חברי הקונגרס, כאשר הסנאט ובית הנבחרים (אנ') מצביעים בנפרד.
השבעה עריכה
נשיא הפיליפינים נשבע אמונים לרוב בצהרי 30 ביוני לאחר הבחירות לנשיאות. מסורתית, סגן הנשיא נשבע ראשון, קצת לפניו. ההשבעה נערכת באחד משלושה מקומות: כנסיית בראסואין (אנ'), גרנדסטנד קווירינו (אנ') או מול בניין החקיקה הישן במנילה.
קוד הלבוש הוא בגדים פיליפיניים מסורתיים ורשמיים, שמכונים באופן כללי פיליפיניאנה. נשים חייבות ללבוש ברוט סאיה (אנ'), בעוד שגברים לובשים את הברונג טאגאלוג (אנ'). לא-פיליפינים יכולים ללבוש את הלבוש הרשמי שלהם, אך דיפלומטים זרים לובשים לעיתים קרובות פיליפיניאנה כסימן לכבוד תרבותי.
כהונה עריכה
נאום מצב האומה עריכה
נאום מצב האומה (SONA) הוא אירוע שנתי, שבו הנשיא מדווח על מצב האומה, בדרך כלל עם חידוש המושב המשותף של בית הנבחרים והסנאט. זו חובת הנשיא על פי החוקה.[27]
תקופת כהונה ומגבלות כהונה עריכה
חוקת 1899 קבעה במקור תקופת כהונה של ארבע שנים, כאשר הנשיא היה זכאי להיבחר מחדש, בפועל, הנשיא היחיד שנבחר לפי חוקה זו מעולם לא כיהן כהונה מלאה.[11] חוקת 1935 קבעה תקופת כהונה של שש שנים, ללא אפשרות לבחירה מחדש.[28] עם זאת, בשנת 1940 תוקנה החוקה ותקופת כהונת הנשיא קוצרה לארבע שנים, עם הגבלה לשתי כהונות. ב-24 באוגוסט 1970, הקונגרס חוקק את חוק הוועידה החוקתית שהוביל לחוקת 1973, בה הוסרה המגבלה.[29] עם זאת, חוקת 1987 החזירה את האיסור המקורי של חוקת 1935 על בחירה מחדש לנשיאות. על פי סעיף ז', סעיף 4 של החוקה הנוכחית, תקופת כהונתו של הנשיא תתחיל בצהריים ביום השלושים ביוני הבא לאחר יום הבחירות ותסתיים בצהריים של אותו תאריך, שש שנים לאחר מכן. הנשיא המכהן אינו זכאי להיבחר מחדש, גם לא ברצף. אף נשיא שמכהן יותר מארבע שנים לא מורשה להתמודד או לכהן שוב.[27]
נבצרות עריכה
לפי החוקה, במקרה שהנשיא הנבחר אינו עומד בקריטריונים, סגן הנשיא הנבחר ישמש כנשיא בינתיים. אם בתחילת הכהונה, הנשיא הנבחר נפטר או הפך לנכה לצמיתות, סגן הנשיא הנבחר יהפוך לנשיא. כאשר גם הוא לא יכול לכהן, נשיא הסנאט ואחריו יושב ראש בית הנבחרים, יפעלו כנשיא עד לבחירת נשיא חדש.[27]
אם תפקידי הנשיא וסגן הנשיא פנויים בו-זמנית, הקונגרס יחוקק בתוך תקופה מסוימת חוק הקורא לקיום בחירות מיוחדות. עם זאת, אם הבחירות לנשיאות יתקיימו בעוד 18 חודשים, לא יוכרזו בחירות מיוחדות. נשיא בפועל רשאי לקבל זמנית את תפקיד הנשיא.
הדחה עריכה
הדחת נשיא בפיליפינים מתבצעת לפי נהלים דומים לאלו של ארצות הברית. לבית הנבחרים יש סמכות בלעדית לפתוח בהליך הדחה נגד הנשיא, סגן הנשיא, חברי בית המשפט העליון, חברי הוועדות החוקתיות והאומבודסמן. כאשר שליש מחבריו אישרו את סעיפי ההדחה, הם מועברים לסנאט, שיושב כבית דין להדחה.[30] כדי להרשיע את המועמד להדחה נדרש רוב של לפחות שני שלישים (כלומר, 16 מתוך 24 חברים) מהסנאט בעד הרשעה. אם ניסיון ההדחה נכשל או שהפקיד זוכה, לא ניתן להגיש תביעות חדשות נגד אותו פקיד להדחה לפחות למשך שנה שלמה.
מעון רשמי עריכה
ארמון מאלאקניינג הוא מעון הנשיא הרשמי של הפיליפינים לפי החוקה. לנשיא יש גם מספר מגורים רשמיים נוספים ברחבי המדינה לשימוש רשמי. האחוזה בבאגיו היא ארמון הקיץ הרשמי של הנשיא. מאלאקניינג של הדרום בעיר דבאו היא מעון הנשיא במינדנאו. מלאקאניינג של הצפון היה גם מעון רשמי של הנשיא באזור אילוקוס, המשמש כיום כמוזיאון נשיאותי.[31]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Carmen N. Pedrosa, Was Andres Bonifacio the first Philippine president?, Philstar.com
- ^ National Commission for Culture and the Arts, www.ncca.gov.ph
- ^ PressReader.com - Digital Newspaper & Magazine Subscriptions, www.pressreader.com
- ^ INQUIRER.net, Election fraud at the Tejeros Convention - INQUIRER.net, Philippine News for Filipinos, opinion.inquirer.net
- ^ PressReader.com - Digital Newspaper & Magazine Subscriptions, www.pressreader.com
- ^ Philippine History -- The Biak-na-Bato Republic of 1897, www.msc.edu.ph
- ^ Dani Thurber, Research Guides: World of 1898: International Perspectives on the Spanish American War: Introduction, guides.loc.gov (ב־English)
- ^ Tony Lopez, The mock Battle of Manila Bay (2), Manila Standard, 2019-02-13 (ב־English)
- ^ Philippine History -- The Dictatorial Government of Aguinaldo in 1898, msc.edu.ph
- ^ Michael L. Tan, July the 4th, INQUIRER.net, 2021-07-07 (ב־English)
- ^ 1 2 Constitution of the Philippines (1899) - Wikisource, the free online library, en.wikisource.org (ב־English)
- ^ The First Philippine Republic, 7.9.2012
- ^ Old Governor-General’s Office | Presidential Museum and Library, malacanang.gov.ph (ב־English)
- ^ David P. Barrows, The Governor-General of the Philippines Under Spain and the United States, The American Historical Review 21, 1916, עמ' 288–311 doi: 10.2307/1835051
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ The execution of Jose Abad Santos
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Manny Dooc, Jose P. Laurel: No one’s puppet | Manny Dooc, BusinessMirror, 2021-03-09 (ב־English)
- ^ 71st anniversary of the Second Philippine Republic | Presidential Museum and Library, malacanang.gov.ph (ב־English)
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ MANUEL F. ALMARIO, A celebration of failure, INQUIRER.net, 2013-06-20 (ב־English)
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 3 Joselito Guianan Chan, Managing Partner, Chan Robles and Associates Law Firm, 1987 CONSTITUTION OF THE REPUBLIC OF THE PHILIPPINES - CHAN ROBLES VIRTUAL LAW LIBRARY, chanrobles.com (ב־English)
- ^ 1935 CONSTITUTION OF THE REPUBLIC OF THE PHILIPPINES
- ^ 1973 CONSTITUTION OF THE REPUBLIC OF THE PHILIPPINES
- ^ THE 1987 CONSTITUTION OF THE REPUBLIC OF THE PHILIPPINES
- ^ Cristina Arzadon, Bringing back the grandeur of Malacañang ti Amianan, INQUIRER.net, 2012-10-02 (ב־English)
| ראשי מדינות אסיה | ||
|---|---|---|
| אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביות • אינדונזיה[3] • איראן • אפגניסטן • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיה[1] • הודו • המלדיביים • הפיליפינים • הרפובליקה העממית של סין • וייטנאם • טאיוואן[2] • טג'יקיסטן • טורקיה[1] • טורקמניסטן • יפן • ירדן • ישראל • כווית • לאוס • לבנון • מונגוליה • מזרח טימור[3] • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סוריה • סינגפור • סרי לנקה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • הרשות הפלסטינית[2] • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן[1] • קטר • קירגיזסטן • קמבודיה • קפריסין • רוסיה[1] • תאילנד • תימן | אסיה | |
| 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 המדינה לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה. | ||
