Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מרים עקביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות

מרים עֲקַבְיָא (20 בנובמבר 1927–16 בינואר 2015) הייתה סופרת ומתרגמת ישראלית, ניצולת שואה, שספריה עוסקים בזכר השואה.

ביוגרפיה עריכה

עקביא נולדה בשם מתילדה וַיְינְפֶלְד בעיר קרקוב שבפולין, בתם של ברוניה לבית פלסנר והירש ויינפלד. אביה היה איש עסקים מצליח, וכשבספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לקרקוב, השתלטו על נכסי אביה, ובמרץ 1941 גורשה המשפחה לגטו קרקוב.

בנובמבר 1942 שלח אותה אביה יחד עם אחיה איז'יו ללבוב לחפש מקלט, כשבידיהם תעודות מזויפות, אולם לאחר שאחיה החל לחלץ אנשים מגטו לבוב ונתפס על ידי הגסטאפו, שבה לגטו קרקוב.

עם חיסול גטו קרקוב במרץ 1943 נשלחו עקביא ומשפחתה למחנה הריכוז פלאשוב, שם חיו בתנאים קשים. באוקטובר 1944, בעקבות התקדמות הצבא האדום, פינו הגרמנים את המחנה. אביה נשלח למאוטהאוזן, שם נפטר, ועקביא הועברה יחד עם אמה ואחותה רלה לאושוויץ, שם הן נותרו עד ינואר 1945, עת הוכרחו לצעוד במשך שבועיים בצעדת המוות עד למחנה ברגן-בלזן. אמה נפטרה מספר ימים לפני שחרור המחנה על ידי הצבא הבריטי ב-15 באפריל.

לאחר שחרורה שהתה עקביא תחילה בבית חולים סמוך, ולאחר מכן נשלחה להחלים בשוודיה במבצע שארגן ראש הצלב האדום השוודי, הרוזן פולקה ברנדוט. היא החלימה במשך שמונה חודשים בבית חולים בהאלמסטאד, ולאחר מכן הצטרפה לאחותה, לאה שנער, במחנה המעבר מיקלבי, שם פגשה את חנן יעקובוביץ',[1] לימים בעלה, ועלתה עמו לארץ ישראל ב-26 במאי 1946 באוניה "קיירו". הם עלו באופן ליגאלי עם סרטיפיקטים, ביחד עם עוד שני חברים ממיקלבי ועם אחד המורים, שלום קופר.

בארץ הגיעו לקיבוץ דגניה ב', שם נישאו. היא ילדה בת שנעלמה מיד לאחר הלידה וככל הנראה נפטרה.[2] בשנת 1948 הצטרפו למקימי קיבוץ נחשולים יחד עם חברים נוספים ממיקלבי. לאחר שש שנים השתקעו בתל אביב. תחילה עברה עקביא הסמכה כאחות, ולאחר מכן למדה ספרות והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, סיימה תואר ראשון, עבדה בסוכנות היהודית והצטרפה לבעלה בשליחות דיפלומטית בהונגריה ובשוודיה.

בשנת 1974 החלה לכתוב. כתבה מעל 6 ספרים, וספריה תורגמו להולנדית, לשוודית, לגרמנית, לפולנית, להונגרית, לאנגלית, לצרפתית, ליידיש, לסינית ולרוסית.[3] עקביא ערכה את מדור הספרות הישראלית באלמנך היהודי בוורשה, הייתה ממייסדי פסטיבל לתרבות יהודית בקרקוב וייסדה את אגודת הידידות "ישראל-פולין". על יצירתה הופקו ארבעה סרטים בישראל ובפולין, בהם הפקה של ספרה "גליה ומיקלוש" בטלוויזיה הישראלית.

על פועלה, זכתה עקביא בפרסי: יד ושם, יאנוש קורצ'אק, המכון האירופי לתרבות, פרס ראש הממשלה מאת יצחק רבין, וכן תעודות הוקרה רבות. עקביא הייתה יקירת העיר תל אביב. בנוסף, היא זכתה במדליית הזהב מאת נשיא פולין. בהקשר זה יאמר, כי על פי חשיפה של מכון גנזים מסוף שנת 2025 עולה, כי עקביא הייתה בקשרי ידידות הדוקים עם כלת פרס נובל ויסלבה שימבורסקה.[4]

במסגרת פעילותה ארגנה מפגשים בין בני נוער משתי המדינות כדי להילחם בסטראוטיפים ההדדיים ולעודד שיתוף פעולה פולני ויהודי.

הנושאים המרכזיים ביצירתה של עקביא הם: ילדותה, השואה וחוויות מלחמת העולם השנייה.

נפטרה ב-16 בינואר 2015 בגיל 87, והובאה למנוחות בבית העלמין ביישוב נטף . עקביא הייתה נשואה, ואם לשתיים . ארכיונה שמור במכון גנזים של אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.

פרסומים עריכה

  • נעורים בשלכת, תחילה תל אביב: תמוז, (1975), ועוד 4 מהדורות - ירושלים: יד ושם
  • יורק ואניה – נעורים בשלכת (מהדורה שביעית מורחבת), יד ושם, 2000
  • כרמי שלי (סאגה משפחתית), דביר, 1984 (ועוד 2 מהדורות - 1995)
  • המחיר (סיפורים), ספריית פועלים, 1978 (ועוד 2 מהדורות - 1988)
  • גליה ומיקלוש :ניתוק יחסים : רומאן נעורים, ספריית פועלים, 1982 (ועוד 2 מהדורות - 1985)
  • הרפתקה באוטובוס ועוד הרפתקאות, תל אביב : דביר, תשמ"ו 1986
  • הדרך האחרת : סיפורה של קבוצה, תל אביב : ספרי ידיעות אחרונות, 1992
  • בית בונים באהבה : סיפור משפחה בחרוזים, קבוץ דליה מערכת, תשס"א 2001
  • בארצו של יאנוש קורצ’אק, ירושלים : כרמל, תשס"ו 2006

תרגום עריכה

  • תדאוש פנקביץ’, בית מרקחת בגטו קרקוב, ירושלים : יד ושם בשיתוף עם ארגון יוצאי קראקוב, תשמ"ה 1985
  • אלכסנדר ז’יימני, פנקסי כתובות, תל אביב : עקד, 1989.
  • רוברט יארוצקי, היהודי של פילסודסקי : סיפורו של אנטול מילשטיין, תל אביב : גוונים, תשס"ז 2007

עריכה עריכה

פרסים עריכה

  • 1975 – פרס דבורז'צקי, יד ושם
  • 1985 – פרס קורצ'אק, גיסן, גרמניה
  • 1988 – פרס המכון האירופי לתרבות (Société Européenne de Culture,‏ S.E.C), על "נעורים בשלכת" ו"כרמי שלי"[5]
  • 1991 – מדליית זהב מאת נשיא פולין
  • 1993 – פרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול
  • 1998 – פרס האישה היוצרת, ויצו
  • 2000 – פרס הסובלנות, ורשה
  • 2001 – אות הצטיינות מהעיתונאים הפולנים, ורשה
  • 2003 – מדליית כסף מהצבא הפולני
  • 2009 – פרס "כלת האור"

לקריאה נוספת עריכה

  • יצק ליאוצ'יאק, כאב שתי המולדות: על חייה ויצירתה של מרים עקביא. אפיריון 114 (אביב תש"ע), עמ' 4–5 (תרגום מפולנית).
  • מרים עקביא, חיי וספרי בצל השואה, תל אביב : גוונים, תשס"ו 2006 (הספר בקטלוג ULI)ם
  • סרט תיעודי על חייה - אישה אחת - סיפורה של מרים עקביא (1996 40 דק'), דוקודרמה, בימוי: מיכל פיק חמו
  • רונית פיינגולד (בתה של מרים עקביא), "עוגת שמרים וקפה", בתוך אסתר פלד (עורכת), הבנות של אלה משם (הוצאת בבל, 2018)

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מרים עקביא]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ לגבי תעתיק שם המשפחה - דברים שכתבה בתם רונית פיינגולד באתר עמותת עמרם, וכן כתבה של עופר אדרת ב"הארץ" עם פטירתה
  2. ^ רונית פיינגולד, ברכה, באתר שתיים
  3. ^ מרים עקביא באתר המכון לתרגום ספרות עברית
  4. ^ הפוסט של אדיבה גפן, באתר מכון גנזים, 31 דצמבר, 2025.
  5. ^ חיים נגיד, פרס אונסק"ו למרים עקביא, מעריב, 30 באוקטובר 1987
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=מרים_עקביא&oldid=352767"