Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מלח (כימיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בכימיה מלח הוא כל תרכובת המורכבת מקטיונים (יונים בעלי מטען חשמלי חיובי) ומאניונים (יונים בעלי מטען שלילי), באופן שהמטען הכולל של התרכובת הוא נייטרלי. לפיכך בכל מלח יחס האניונים לקטיונים הוא קבוע, על פי מטענם. המלח מכונה לעיתים חומר יוני בגלל הרכבו. לרוב הקטיונים מופיעים כיסוד מתכתי והאניונים מופיעים כיסוד אל-מתכתי.

קובץ:Selpologne.jpg
גביש מלח בישול

בשפת היום-יום המושג "מלח" משמש לציון מלח הבישול או בשם נתרן כלורי (תרכובת של נתרן וכלור) – אף שזו רק דוגמה אחת מני רבות לקבוצת החומרים הנקראים מלחים.

תכונות עריכה

קובץ:NaCl-Ionengitter.svg
מבנה גביש מלח בישול: כדורים כתומים – אניוני כלור; כדורים ירוקים – קטיוני נתרן

היונים במלח מסתדרים כך שמרחקם של הקטיונים זה מזה ושל האניונים זה מזה הוא הגדול ביותר, בעוד מרחקם של האניונים מן הקטיונים קטן. מבנה זה הוא גבישי ונקרא סריג יוני. הקשר הכימי בין היונים השונים הוא קשר חזק מאוד ומכונה קשר יוני. קשר זה מקנה למלחים טמפרטורת התכה גבוהה במיוחד. חוזקם הפיזי של המלחים נמוך ודחיסותם נמוכה.

כשהמלח מתגבש בצורתו הטהורה הוא הופך לקובייה שקופה וצלולה.[1]

קלי-תמס וקשי-תמס עריכה

מלחים מתמוססים במים לרוב בעקבות יון מסוים ההופך את כל המלחים המורכבים ממנו לקלי-תמס. דוגמאות ליונים כאלו: יונים הנוצרים ממתכות אלקליות, וגם ניטראט <chem>NO3-</chem> או אמוניום <chem>NH4+</chem>. מלחים מסוימים קלי-תמס או קשי-תמס בשל שילוב מסוים של קטיונים ואניונים.

אפשר לחלק את המלחים לשתי קבוצות על פי מידת התמוססותם במים (אם כי החלוקה לשתי קבוצות מסיסות גסה מעיקרה, ולא תמיד שימושית כשמדובר בחומרים שמסיסותם בינונית):

  • קלי-תמסמסיסים במים. כאשר מלח קל-תמס מתמוסס במים, האניונים והקטיונים אשר מרכיבים אותו נפרדים בשל הקשרים שנוצרים ביניהם ובין החלקים הטעונים במלקולות המים. סביב כל יון מסתדרות מולקולות המים כך שצד אחד שלהן פונה ליון: הצד השלילי – אזור אטום החמצן – ליונים החיוביים, והצד החיובי – אזור אטומי המימן – ליונים השליליים. נוסף על המולקולות בקרבת היון, מולקולות נוספות מסתדרות בהתאם, ונוצרות שכבות הקרויות שכבות מִיּוּם; המבנה כולו נקרא כדור מיום, והיון קרוי "יון ממוים". נוכחות היונים בתמיסה מאפשרת הולכת חשמל.
  • קשי-תמס – מסיסותם במים מזערית.

תגובות שבהן נוצרים מלחים עריכה

מלחים הם לרוב תוצרים של פעילויות כימיות בין החומרים האלה:

  • תגובה המתרחשת בין חומצה לבסיס; תגובה כזו נקראת תגובת סתירה. חומצה ובסיס יוצרים מלח ומים. דוגמאות: נתרן גופרתי: 2NaOH + H2SO4 → Na2SO4 + 2H2O. אמוניה וחומצת מימן כלורי: NH3 + HCl → NH4Cl. את הגדרת המלח כתוצר התגובה שבין בסיס לחומצה קבע במאה ה־18 הכימאי רואל (Guillaume François Rouelle) שהיה מורהו של לבואזיה.[2] תוצר הסתירה שבין חומצה חזקה לבסיס חזק הוא מלח נייטרלי; תגובה בין חומצה חזקה לבסיס חלש נותנת מלח חומצי; תגובת בסיס חזק עם חומצה חלשה נותנת מלח בסיסי.
  • מתכת וחומצה יוצרים מלח וגז מימן. דוגמה: מגנזיום גופרתי: Mg + H2SO4 → MgSO4 + H2.
  • מתכת וחומר מחמצן למשל <chem> Ca + Cl_2 -> CaCl_2</chem>

תגובת שיקוע עריכה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – תגובת שיקוע

מלחים קשי-תמס יכולים להיווצר כאשר מערבבים מלחים קלי-תמס שונים באותה תמיסה. היונים השונים מתערבבים ואם שילוב מסוים של אניונים וקטיונים יוצר מלח קשה-תמס, הוא ישקע.

מינוח עריכה

מלחים נקראים על שם היונים המרכיבים אותם (למשל ליתיום פלואורי). בדומה לכתיב הכימי החלק הראשון בשם המלח הוא הקטיון (לרוב יון המתכת או יון אמוֹניוּם), ואחריו האניון. קבוצת מלחים המכילים יון מסוים יכולה להיקרא בשם היון.

לדוגמה:

ייחוס סיכונים מוטעה בתקשורת הפופולרית עריכה

מלחי אלומיניום נקראים על שם המתכת שממנה מתקבל היון, אך הם אינם מתכת. בעוד שאלומיניום במצבו היסודי הוא מתכת בעלת תכונות מתכתיות מובהקות, במלחי אלומיניום הוא מופיע כיון הקשור לאניונים שונים. כתוצאה מכך מתקבלות תרכובות יוניות בעלות תכונות כימיות ופיזיקליות שונות לחלוטין מאלה של מתכת אלומיניום. תרכובות כגון אלומיניום כלוריד או אלומיניום סולפט הן מלחים יציבים, ואינן מתנהגות כחומר מתכתי. על כן, ייחוס סיכונים בריאותיים למלח אלומיניום המשמש אדג'ובנט בחיסונים, הוא טעות, כי מדובר בחומר שונה מאלומיניום.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מלח]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אסף קמר, בריכות טבעיות ו"יהלומי מלח": יצאנו למסע בארץ הבולענים בים המלח, באתר ynet, 25 בינואר 2022
  2. ^ הנרי מ. לסטר, תרגום: פרופ' יצחק קלוגאי, תגליות מעבדיות במאה הי"ח, הרקע ההיסטורי של הכימיה, הוצאת יחדיו, 1966, עמ' 147