Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מטא-הלכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מטא-הלכה הוא מושג בן-זמננו המכוון לעקרונות יסוד בתשתית ההלכה - כדוגמת רעיונות מחשבתיים להם השפעה מסוימת על כל תחומי ההלכה, וכן כללי פרשנות ופסיקה אשר משפיעים פוטנציאלית על כל הלכה באשר היא, כאשר הם מודדים אותה לפי עקרונות על. אין הסכמה על עצם קיומם של כללים מטא-הלכתיים, ולא על טיבם המדויק.

דוגמה לכלל מטא-הלכתי לחלק מהשיטות הוא דרכיה דרכי נועם - שלפי הנוקטים שמדובר בכלל מטא-הלכתי, הוא חל על תחומים רבים ומגוונים וקובע שההלכה צריכה להתחשב גם בעקרונות מופשטים כגון נועם ושלום. דוגמה נוספת היא הכלל "התורה חסה על ממונם של ישראל", כנימוק להקל במקום הפסד כספי ניכר ליחיד או לרבים, וזאת בתחומים הלכתיים רחבים.

המושג הומצא על ידי פרופסור אליעזר גולדמן בשנת 1958.[1]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Alexander Kaye, ELIEZER GOLDMAN AND THE ORIGINS OF META-HALACHA, Modern Judaism 34 (3), 2014, עמ' 309-333 doi: 10.1093/mj/kju010
קובץ:Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.