יחסי איראן – ערב הסעודית
פעולות נוספות
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| ||
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
| יחסי איראן – ערב הסעודית | |
|---|---|
| איראן | ערב הסעודית |
| Iran Saudi Arabia Locator.svg | |
| איראן | ערב הסעודית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,648,195 | 2,149,690 |
| אוכלוסייה | |
| 93,060,901 | 35,026,458 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 436,906 | 1,237,530 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,695 | 35,331 |
| משטר | |
| תיאוקרטיה אסלאמית | מונרכיה אבסולוטית |
יחסי איראן – ערב הסעודית (בפרסית: روابط ایران و عربستان سعودی, בערבית: العلاقات الإيرانية السعودية) הם היחסים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן ובין הממלכה הערבית הסעודית, אשר מתוחים על בסיס מחלוקות במגוון נושאים כגון פירוש האסלאם, שאיפות להנהגה בעולם האסלאמי, מדיניות הפקת נפט, יחסים עם ארצות הברית והמערב.
אף על פי שאיראן וערב הסעודית הן מדינות עם רוב אסלאמי מוחלט והשלטון מכתיב אורח חיים ומדיניות על פי רוח האסלאם, היחסים ביניהן רוויים מתיחות, עוינות ואף עימותים אלימים גם על בסיס אמונתם. ערב הסעודית בעלת אופי והאבי סוני שמרני ועם קשרים חזקים עם ארצות הברית ובריטניה, לעומת איראן של ימינו אשר הושתתה בשנת 1979 על מהפכה של התנגדות למערב, והיא בעלת רוב שיעי.
איראן וערב הסעודית נחשבות בעלות שאיפות להנהגת העולם המוסלמי, ובעלות גישות שונות ביחס לסדר אזורי. לאחר המהפכה האיראנית, איראן האשימה את ערב הסעודית בהיותה מעין סוכן של ארצות הברית וכאחת המייצגת את האינטרסים של ארצות הברית על פני אינטרסים אסלאמיים. ערב הסעודית מצידה מוטרדת מהניסיונות של איראן לייצא את המהפכה שלה לאזורים מחוץ לגבולותיה ולהרחיב את שליטתה ובנוסף מהשאיפות של איראן להשיג נשק גרעיני. במלחמת האזרחים בסוריה, איראן תמכה בממשלת בשאר אל-אסד ונתנה לממשלתו סיוע של מיליארדי דולרים, בעוד שסעודיה הייתה ספקית מרכזית של סיוע במורדים בממשלתו של אסד.
אירועים על ציר הזמן עריכה
המאה ה-20 עריכה
עד למהפכה האיראנית עריכה
היחסים בין המדינות המודרניות של איראן וערב הסעודית החלו בשנות ה-20 של המאה ה-20, ומאז התאפיינו במתח הנובע מאינטרסים פוליטיים ודתיים מנוגדים. אף ששתי המדינות הן בעלות רוב מוסלמי, הן נשענות על זרמים שונים באסלאם. ערב הסעודית היא מדינה בעלת רוב סוני, שבה השפיעה לאורך זמן האסכולה הדתית השמרנית של והאביה על החברה והמערכת הפוליטית מאז המאה ה־18. לעומתה, איראן היא מדינה בעלת רוב שיעי מאז עלייתה של האימפריה הספווית במאות ה־16 וה־17. בשתי המדינות חוו קבוצות דתיות מיעוט — סונים באיראן ושיעים בערב הסעודית — תקופות ממושכות של אפליה והדרה.[1]
הבדלים דתיים אלה תרמו למתיחות כבר בשנות ה־20 של המאה ה־20. בשנת 1925 הרס הצבא הסעודי את בית הקברות אל־בקיע (al-Baqi) באל-מדינה, אתר הנחשב קדוש לשיעים משום שעל פי המסורת מצויים בו קברי דמויות דתיות מרכזיות. הרס האתר עורר זעם רב באיראן. בשנת 1927 אסרה ממשלת איראן על אזרחיה לצאת לחג' למכה, סירבה להכיר בממשלתו של עבד אל־עזיז אבן סעוד, וקראה להעברת האחריות על ניהול הערים הקדושות מכה ומדינה לגוף אסלאמי בינלאומי.[1]
המתיחות שככה בהדרגה כאשר בשנת 1928 בוטל האיסור האיראני על עלייה לרגל, לאחר מאמצים סעודיים להבטיח יחס מכבד לעולי רגל שיעים ולחץ מצד מנהיגים דתיים באיראן. בשנת 1929 חתמו שתי המדינות על הסכם ידידות והקימו יחסים דיפלומטיים רשמיים.[1]
למרות חילוקי דעות בתחומים שונים — בהם ליברליזציה חברתית, היחס אל ישראל ומעמדה הפוליטי של בחריין — במהלך שנות ה־60 ורוב שנות ה־70 שמרו איראן וערב הסעודית על יחסים ידידותיים יחסית. שתי המדינות היו אז מונרכיות פרו־מערביות שהתנגדו להתפשטות הקומוניזם והלאומיות הערבית במזרח התיכון.[1]
1979 המהפכה האיראנית עריכה
נקודת מפנה מרכזית התרחשה בעקבות המהפכה האיראנית בשנת 1979. לאחר נפילת השלטון המלוכני של מוחמד רזא שאה פהלווי הוקמה באיראן רפובליקה אסלאמית תאוקרטית בהנהגת רוחאללה ח'ומייני.[1] ח'ומייני גינה את מוסד המלוכה שבו עוברת ההנהגה בירושה, כבלתי־אסלאמי והאשים את הזרם הוהאבי בסטייה מן האסלאם.[1] עם זאת, מלך ערב הסעודית באותה תקופה, ח׳אלד בן עבד אל־עזיז ניסה להוביל קו פייסני. הוא שלח לח׳ומייני איגרת ברכה, ובה ציין כי "סולידריות אסלאמית" יכולה לשמש בסיס לשיפור היחסים בין שתי המדינות. לדבריו, הקמתה של הרפובליקה האסלאמית של איראן אף עשויה להסיר מכשולים שהקשו קודם לכן על שיתוף פעולה בין המדינות.
מאמצי הפיוס לא הועילו. איראן התנגדה לשיתוף הפעולה של ערב הסעודית עם המערב והחלה לתמוך בקבוצות מהפכניות ברחבי המזרח התיכון, תוך הפצת רעיונות המהפכה באמצעי תקשורת אזוריים. צעדים אלה עוררו חשש בריאד מפני התפשטות תנועות מהפכניות גם בתחומה ובמדינות ערב אחרות.[1] היחסים הידרדרו עוד בשנות ה־80, בין היתר בעקבות תמיכתה של ערב הסעודית בסדאם חוסיין במהלך מלחמת איראן–עיראק (1980–1988).[1]
אירועי מכה 1987 עריכה
על רקע המתיחות הגוברת התרחש משבר "אירועי מכה 1987" (אנ') בו נהרגו מעל 400 בני אדם בעקבות עימות אלים בין עולי רגל איראנים שיעים לבין כוחות הביטחון של ערב הסעודית. מאז 1981 נהגו עולי רגל איראנים לקיים במהלך החג' הפגנות פוליטיות נגד ישראל וארצות הברית. בשנת 1987 ניסו כוחות הביטחון הסעודיים למנוע את קיום ההפגנה וחסמו חלק מן המסלול המתוכנן שלה. החסימה הובילה לעימות בין הכוחות לעולי הרגל, שהסלים להתנגשות אלימה ולמנוסת בהלה קטלנית. כתוצאה מן האירועים נהרגו יותר מ־400 בני אדם ונפצעו מעל 1000 אחרים. כ-275 עולי רגל איראנים נהרגו ,85 אנשי כוחות הביטחון הסעודים ועוד 42 עולי רגל מדינות אחרות.[1] לאחר אירועי מכה 1987 החריפה הרטוריקה האיראנית. בנאום פומבי שנשא באותה שנה האשים ח׳ומייני את אנשי והאביה כי הם "מרושעים וחסרי אמונה", וטען כי הם פוגעים בעולם המוסלמי. הוא אף הצהיר כי מכה נמצאת בידי "קבוצת כופרים". באותה שנה התרחשה הסתערות על שגרירות ערב הסעודית בטהראן בשנת 1987. בשנת 1988 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין המדינות.[1]
ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין איראן לערב הסעודית נמשך עד שנת 1991.
המאה ה-21 עריכה
מלחמת האזרחים בסוריה עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מלחמת האזרחים בסוריה
ערב הסעודית נמנת עם המדינות הנלחמות בין השאר בנשיא סוריה, בשאר אל-אסד ואלו איראן נמנת עם המדינות התומכות באל-אסד.
המשבר בתימן עריכה
המלחמה בתימן הפכה לאחד ממוקדי העימות המרכזיים בין איראן לערב הסעודית במזרח התיכון, ולעיתים מתוארת כחלק ממאבק רחב יותר על השפעה אזורית בין שתי המדינות. במהלך המלחמה הקימו הסעודים הקואליציה בראשותם שביצעה תקיפות אוויריות נרחבות בתימן שהובילו למוות של עשרות אלפי תימנים. החות'ים מצידם תקפו פעמים רבות מטרות בשטח ערב הסעודית באמצעות טילים ומל"טים, בעוד הסכסוך הוביל למשבר הומניטרי חמור במדינה והפך לזירת עימות עקיפה בין שתי המעצמות האזוריות. איראן מכחישה שליטה ישירה בחות'ים, אך מדינות מערביות וערב הסעודית טוענות כי היא מעניקה להם תמיכה צבאית, כלכלית וטכנולוגית, לרבות אספקת טילים ומל"טים, וכן הכשרה צבאית. החות'ים מציגים את עצמם כתנועה מקומית עצמאית, אך מקיימים קשרים פוליטיים ואידאולוגיים עם איראן ועם ארגונים המזוהים עמה באזור.
החות'ים (אנצאר אללה) הם תנועה פוליטית-צבאית שיעית הפועלת בתימן. התנועה צמחה בשנות ה־90 בצפון המדינה בקרב בני הזרם הזיידי של האסלאם השיעי, ובתחילה הציגה את עצמה כתנועת מחאה נגד השלטון המרכזי ונגד השפעה זרה באזור. בשנות ה־2000 התפתחו עימותים מזוינים בין החות'ים לבין ממשלת תימן.
לאחר אירועי האביב הערבי בשנת 2011 והיחלשות השלטון המרכזי בתימן, הרחיבו החות'ים את כוחם והשפעתם. בשנת 2014 השתלטו על הבירה צנעא והדיחו את ממשלתו של הנשיא עבד רבו מנסור האדי. בעקבות זאת פרצה מלחמת האזרחים בתימן.
בשנת 2015 הקימה ערב הסעודית קואליציה צבאית של מדינות ערביות והתערבה במלחמה לצד ממשלת תימן המוכרת בינלאומית. במסגרת מבצע סופה נחרצת ומבצעים נוספים ביצעה הקואליציה תקיפות אוויריות נרחבות נגד כוחות החות'ים במטרה להחזיר לשלטון את הממשלה המודחת. אף על פי כן, החות'ים נותרו גורם מרכזי בלחימה ובשליטה בחלקים נרחבים של המדינה. הלחימה בעצימות גבוהה נמשכה עד 2023. ההתערבות הסעודית נבעה בין היתר מחשש כי השתלטות החות'ים תרחיב את השפעתה האזורית של איראן ותיצור ישות עוינת בגבולה הדרומי של ערב הסעודית.
לפי הערכות ארגוני האו״ם ומאגרי נתונים של סכסוכים, במלחמת האזרחים בתימן נהרגו למעלה מ־377,000 בני אדם. מתוכם כ־154,000 נהרגו ישירות בלחימה (קרבות, הפצצות ופעולות צבאיות אחרות), וכ־223,000 מתו מסיבות עקיפות כגון רעב המוני, מחלות והתמוטטות מערכות הבריאות והתשתיות בעקבות המשבר ההומניטרי שנוצר במהלך הסכסוך. לפי נתונים שפורסמו על ידי ארגוני מעקב, כ־24,600 בני אדם נהרגו בתקיפות אוויריות שביצע חיל האוויר המלכותי הסעודי, מהם כ־9,000 אזרחים. [2] החות'ים מצידם תקפו פעמים רבות מתקני נפט סעודים (ראו בהמשך).
אסון העלייה לרגל, 2015 עריכה
ב-24 בספטמבר 2015 גרמה שעטה המונית למותם בחניקה, במחיצה או ברמיסה של כ-2,200 עולים לרגל במהלך החג' השנתי במכה.[2][3]
המאורע גרם למשבר חמור ביחסי איראן-ערב הסעודית. ניצול איראני מהאירוע, ששמו לא נחשף, אמר כי רק קומץ של חיילים סעודיים סייע להמונים שנרמסו. "כשחזרתי לנקודת האסון כדי לסייע, חיילים סעודיים מנעו ממני להיכנס לאזור. זה, כמו שרק קומץ חיילים סעודיים סייע לנפגעי האסון, בעוד מספר גדול מהם עמדו בחיבוק ידיים והסתכלו" ניצולים נוספים סיפרו סיפורים דומים, והוטחה ביקורת כלפי הניהול הסעודי הכושל.[4]
ממשלת איראן מצדה האשימה את הממשלה הסעודית בחוסר אחריות.[5] עלי ח'אמנאי, המנהיג העליון באיראן, פרסם באתר האינטרנט שלו כי "על הממשלה הסעודית לקחת אחריות על התקרית המצערת. ניהול כושל ופעולות לא ראויות גרמו לאסון".[6]
2016 - ההוצאה להורג של נימר א-נימר והמתקפה על הנציגויות הדיפלומטיות הסעודיות באיראן עריכה
בינואר 2016 הוציאה ערב הסעודית להורג 47 אנשים באשמות טרור, כולל את נימר א-נימר, שייח' סעודי שיעי בעל השפעה אשר קרא להפיכת המשטר הסעודי ("בדרכי שלום"). ההוצאה להורג גררה הפגנות אלימות באיראן. מפגינים זועמים באיראן הציתו ותקפו את שגרירות ערב הסעודית באיראן, והתפרעו בנציגותה במשהד, בצפון איראן.[7] בעקבות כך הודיעה ערב הסעודית על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם איראן, וגירוש אנשי הצוות הדיפלומטי האיראני משטחה.[8] מדינות נוספות שהן בעלות בריתה של ערב הסעודית, ובהן בחריין, כווית ואיחוד האמירויות, עשו כמוה או השיבו את שגריריהן מטהראן.[9]
2019 - תקיפת מתקני הנפט בערב הסעודית עריכה
ב-14 בספטמבר 2019 התרחשה תקיפת מתקני הפקת הנפט שדה אבקייק שדה ח'ורייס. בה תקפו החות'ים בשעות הלילה את מתקני הפקת הנפט שדה אבקייק ושדה ח'ורייס של עראמקו הסעודית באמצעות עשרה כלי טיס בלתי מאוישים. פיצוצים במתקני הפקת הנפט הביאו להשבתתם ולהפחתה דרמטית של ייצור הנפט הסעודי בטווח המיידי. הסעודים הודיעו שהתקיפה תגרום לירידה של כ-50% ביכולתם להפיק נפט, שהיא כ-5% מסך כל היכולת העולמית לספק נפט. גורמים במערב האשימו בימים הראשונים שלאחר התקיפה את איראן כמי שעומדת מאחורי שיגור המל"טים או הטילים המונחים שבאמצעותם בוצעה המתקפה.
החות'ים המשיכו לנסות לפגוע במתקי הפקת אנרגיה נוספים של הסעודים: באוגוסט 2019 החות'ים תקפו באמצעות רחפנים את Shaybah oil field, אחד משדות הנפט הגדולים של סעודיה, הנמצא סמוך לגבול עם איחוד האמירויות. לפי סעודיה, המתקפה גרמה לשריפה מוגבלת במתקן גז סמוך אך לא לפגיעה משמעותית בהפקת הנפט. במרץ 2021 שיגרו החות'ים טילים בליסטיים ורחפנים לעבר מתקני הנפט ונמל הייצוא הגדול ב־Ras Tanura oil terminal שבמזרח סעודיה[3]. זהו אחד ממסופי ייצוא הנפט החשובים בעולם. ההתקפה יורטה ברובה ולא גרמה לנזק משמעותי. בשנים 2021–2022 תקפו החות'ים מספר פעמים מתקני דלק ונפט של עראמקו בעיר ג'דה באמצעות טילים ורחפנים.
2021 - שיבה לדיאלוג עריכה
דווחו מספר מפגשים בין איראן לערב הסעודית. זאת הייתה התפתחות חדשה מאז נותקו היחסים בין המדינות בשנת 2016. ההקשר המיידי היה חילופי ממשל בארצות הברית. ממשל ביידן החל דיאלוג עם טהראן בדבר חזרה להסכם הגרעין וגם נקט ביקורת קשה נגד ערב הסעודית. השינויים בגישת הבית הלבן האיצו בערב הסעודית עריכת התאמות במדיניות החוץ, שכללו את הסכם הפיוס עם קטר מינואר 2021 והסכם הפסקת האש ממרץ 2021, שהוצע לחות'ים, וגם את תחילתו של הדיאלוג עם איראן.[10][11]
2023 - חידוש היחסים עריכה
איראן וסעודיה הודיעו על חידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן במרץ 2023. לפי כלי תקשורת בטהראן, בתום משא ומתן בתיווכה של הרפובליקה העממית של סין, שתי המדינות הסכימו לפתוח שגרירויות זו בבירתה של זאת. בין המדינות לא התקיימו יחסים דיפלומטיים משנת 2016.[12]
מתקפה איראנית במבצע שאגת הארי עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מבצע שאגת הארי
איראן החלה לתקוף מטרות במדינות המפרץ, כולל סעודיה במסגרת המלחמה בין איראן לבין ארצות-הברית וישראל, במסגרת מבצע שאגת הארי ב-28 בפברואר 2026 - מבצע בו ארצות-הברית וישראל ביצעו תקיפות אוויריות במטרות איראניות. איראן תקפה יעדים של בעלות-ברית באזור, כולל בסעודיה, בתגובה להתקפות על תשתיותיה וחבריה.
ב-28 בפברואר 2026 – לאחר תחילת פעולות מבצע שאגת הארי, איראן פתחה בתקיפות טילים וכטב״מים על יעדים באזור המפרץ. בסעודיה דווחו קולות פיצוצים במזרח המדינה, והסעודים טענו שהתקפות אלו הודפו. ב -1 במרץ 2026 דיווחו מערכת ההגנה הסעודית דיווחה כי יירטה טילים שיועדו לבסיס חיל האוויר הנסיך סולטאן ולשדה תעופה בריאד, ללא נפגעים משמעותיים.
ב-2 במרץ 2026 – איראן שיגרה כטב״מים לעבר מתקן הזיקוק הנפט הגדול של חברת ארמקו ב-ראס תנורה. זהו מתקן זיקוק הנפט הגדול בסעודיה, עם קיבלות של 550 אלף חביות נפט ביום ומהווה מסוף יצוא נפט קריטי למדינה שנמצא הכטב״מים יורטו, אך שריפה פרצה במתקן בעקבות רסיסים והמתקן הושבת. [4] כעבור מספר ימים תקפה איראן שוב את המתקן.[5]
ב-3 במרץ 2026 – דווח כי שגרירות ארצות-הברית בריאד נפגעה משני כטב״מים איראניים, עם נזק מוגבל למבנה וללא נפגעים קשים. ב4–6 במרץ 2026 המשיכו דיווחים על ניסיונות שיגור נוספים. ב־6 במרץ דיווח משרד ההגנה של סעודיה על יירוט של 3 טילים בליסטיים לעבר בסיס חיל האוויר הנסיך סולטאן, וכן יירוט של כטב״מים וטילים נוספים באזור אל-חארג׳ והמחוז המזרחי.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Andrew Lumsden, Media Guide: Iran/Saudi Relations, The American Iranian Council, 03.01.2022
- ^ Death toll in Saudi haj disaster at least 2,070: Reuters tally
- ^ אתר למנויים בלבד לייב בלוג המזרח התיכון, רוסיה: אי אפשר לשלוף מידע מהקופסה השחורה של המטוס שהפילו הטורקים, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2015
- ^ Saudi soldiers watched pilgrims die: Survivor
- ^ Iran blames Saudi leaders for hajj disaster as investigation begins
- ^ דניאל סיריוטי, האסון בסעודיה: איראן כבר מאשימה, באתר ישראל היום, 24 בספטמבר 2015
- ^ גרדיאן, רויטרס, אי-פי, שגרירות סעודיה בטהראן הוצתה לאחר שהוציאה להורג איש דת שיעי, באתר הארץ, 3 בינואר 2016
- ^ רויטרס, אי-פי, לאחר ההסתערות על השגרירות: סעודיה מנתקת את קשריה עם איראן, באתר הארץ, 3 בינואר 2016
- ^ אחרי סעודיה: בחריין ניתקה יחסיה עם איראן, באתר ynet, 4 בינואר 2016
- ^ דיאלוג סעודי-איראני: האם לקראת שינוי אסטרטגי?
- ^ אחרי 5 שנים: "שיחות בין סעודיה לאיראן על שיקום היחסים", באתר ynet, 18 באפריל 2021
- ^ "רע מאוד לישראל": איראן הודיעה על חידוש היחסים עם סעודיה, באתר ערוץ 7, 10 במרץ 2023
