Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ויל רוג'רס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
ויל רוג'רס
פרופיל ב-IMDb

ויליאם פן אדייר "ויל" רוג'רס (באנגלית: William Penn Adair "Will" Rogers; ‏ 4 בנובמבר 1879 – 15 באוגוסט 1935) היה אמן וודוויל, שחקן קולנוע ופרשן חברתי הומוריסטן אמריקאי. הוא נולד כאזרח של שבט הצ'רוקי בטריטוריה האינדיאנית (כיום חלק ממדינת אוקלהומה), ונודע לימים בכינוי "הבן המועדף של אוקלהומה".[1] במהלך הקריירה הענפה שלו כבדרן הקיף רוג'רס את העולם שלוש פעמים, השתתף ב-71 סרטים (בהם 50 סרטים אילמים ו-21 סרטים מדברים),[2] וכתב למעלה מ-4,000 טורים עיתונאיים סינדיקטיביים שהופצו ברחבי ארצות הברית.[3]

באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 זכה רוג'רס לפופולריות עצומה בזכות שנינותו הפוליטית המושחזת, והיה לאחד מכוכבי הקולנוע בעלי השכר הגבוה ביותר בהוליווד. הוא נהרג בקיץ 1935 יחד עם הטייס הנועז ויילי פוסט, כאשר מטוסם הקל התרסק במהלך המראה מלגונה מבודדת ליד אוטקיאגוויק (בארו לשעבר) שבצפון אלסקה.[4]

רוג'רס החל את דרכו המקצועית במופעי חבלוּת ולסו על בימות הוודוויל. הצלחתו הגדולה הובילה אותו להופיע במופעי השיגיונות זיגפלד בברודוויי, ופתחה בפניו את השערים לתעשיית הקולנוע. בשנות ה-20 הפכו טוריו העיתונאיים השבועיים והופעותיו החלוציות ברדיו לאבן שואבת להמונים והגבירו את האהדה הציבורית כלפיו. לצד עבודתו הבידורית פעל רוג'רס לקידום ענף התעופה האזרחית, וסיפק לקהל האמריקאי דיווחים מרתקים ממקור ראשון על מסעותיו מסביב לגלובוס. סגנונו העממי, האנקדוטות הארציות שלו ויכולתו ללגלג על גנגסטרים, על תקופת היובש, על פוליטיקאים ועל תוכניות ממשלתיות וכל זאת מבלי לעורר טינה או לפגוע באיש ובכך הפכו אותו לקולו של "האדם הפשוט".

אמרותיו השנונות צוטטו רבות בכל שכבות הציבור, ובהן האמירה המפורסמת: "אינני חבר באף מפלגה פוליטית מאורגנת. אני דמוקרט".[5]

ביוגרפיה עריכה

קובץ:DogIronRanchHouse.jpg
הבית הלבן על נהר ורדיגריס, מקום הולדתו של ויל רוג'רס, ליד אולגאה, אוקלהומה

רוג'רס נולד בחוות "דוג איירון" באומת הצ'רוקי שבטריטוריה האינדיאנית הנמצאת כיום במחוז רוג'רס שבמדינת אוקלהומה. הבית שבו נולד נבנה בשנת 1875 ונודע בכינוי "הבית הלבן על נהר ורדיגריס".[2]

הוריו, קלמנט ואנס רוג'רס ומרי אמריקה שרימשיר, היו שניהם בעלי שורשים משולבים והשתייכו לשבט הצ'רוקי.[6] רוג'רס נהג להתבדח פעם על ייחוסו ואמר כי אבותיו אמנם לא הגיעו לאמריקה באונייה מייפלאואר, אך הם בהחלט "חיכו על החוף כדי לקבל את פני הסירה".[7] אמו, שהייתה בעלת רבע דם צ'רוקי, נולדה למשפחה משפיעה בשבט.[8]

שלא כמו משפחתו של אביו, קרובי המשפחה של אמו מרי גורשו בכפייה מג'ורג'יה במסגרת חוק עקירת האינדיאנים של שנת 1830, וצעדו במסע הנדודים המפרך והקטלני המוכר בהיסטוריה בשם מסלול הדמעות. מתוך כ-16,000 בני צ'רוקי שהוצעדו בכוח אל הטריטוריה האינדיאנית (לימים אוקלהומה), כ-4,000 איש נספו לאורך הדרך מתנאי מזג האוויר, מרעב וממחלות.[9] מרי נפטרה מדיזנטריה אמבית כאשר ויל היה בן עשר בלבד,[10] ואביו נישא בשנית כמעט שלוש שנים לאחר מותה.[11]

רוג'רס היה הצעיר מבין שבעה אחים. הוא נקרא על שמו של מנהיג הצ'רוקי, קולונל ויליאם פן אדייר.[12] אמו, מרי שרימשיר, הייתה אחותה של מרתה שרימשיר גולאגר, שהייתה סבתו מצד האב של שחקן האופי קלו גולאגר, מה שהפך את רוג'רס וגולאגר לבני דודים מדרגה ראשונה בהפרש של דור.[13]

אביו, קלמנט, היה מנהיג פוליטי בולט בשבט. הוא פעל כעורך דין וכשופט בבית המשפט של השבט, החזיק בשני עבדים שירש מאביו, ולחם בשורות צבא הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. הוא קודם לדרגת קפטן ברגימנט של קולונל הקונפדרציה (ולימים הבריגדיר גנרל האינדיאני) סטנד וייטי, ולחם בין היתר בקרב פי רידג' בשנת 1862.[14] בהמשך שימש קלמנט כנציג רשמי בוועידת החוקה של אוקלהומה, וכיהן מספר קדנציות בסנאט של שבט הצ'רוקי.[15] מחוז רוג'רס באוקלהומה נקרא לימים על שמו ולכבודו.[2][16]

במחקר משנת 1980 מציג ההיסטוריון פרד רואץ' הערכה פסיכולוגית וסוציולוגית של מערכת היחסים המורכבת בין ויל לאביו בשנות נעוריו המעצבות. לקלמנט היו ציפיות גבוהות מבנו היחיד והוא תבע ממנו לגלות אחריות רבה יותר ולפתח חוש עסקי, אולם ויל היה בעל מזג נינוח וחופשי, ונטה לחום ולאהבה שהרעיפה עליו אמו בניגוד לנוקשות הסמכותית של האב. חילוקי הדעות והתנגשות האופי ביניהם החריפו באופן ניכר לאחר מות האם כשהילד היה בן עשר. ויל הצעיר נדד ממיזם אחד למשנהו ללא הצלחה רבה, ורק לאחר שזכה להצלחה כבירה בוודוויל החל הקרע המשפחתי להתאחות. מותו של קלמנט בשנת 1911 קטע את התהליך ומנע פיוס מלא ושלם בין השניים.[17]

ויל רוג'רס התחנך בבתי ספר בטריטוריה האינדיאנית, למד בקולג' "וילי האלסל" שבוויניטה בשנים 1895–1896, ולאחר מכן עבר לאקדמיה הצבאית "קמפר" שבבונוויל, מיזורי. הוא נחשב לתלמיד שנון ולקורא נלהב של עיתון הניו יורק טיימס, אך סירב להסתגל למשמעת הנוקשה ונשר מהלימודים בתום כיתה י'.[7]

עבודות ראשונות עריכה

בשנת 1899 הופיע רוג'רס לראשונה בפני קהל רחב ביריד סנט לואיס, כחלק ממופע המערב הפרוע של מלהול.[18] בשלהי שנת 1901, כשהיה בן 22, החליט לצאת להרפתקה מעבר לים יחד עם חברו דיק פאריס, מתוך תקופה לעבוד כגאוצ'וס בחוות הבקר בארגנטינה.[7] השניים הגיעו לדרום אמריקה במאי 1902 ובילו חמישה חודשים בניסיונות להשתלב בעבודה בערבות הפמפס, אך איבדו את כל חסכונותיהם. רוג'רס שחזר לימים את התקופה ואמר: "התביישתי מדי מכדי לכתוב הביתה ולבקש כסף מאבא". בעקבות המשבר נפרדו דרכיהם של שני החברים; פאריס חזר לארצות הברית, בעוד רוג'רס עלה על אוניית משא והפליג לדרום אפריקה.

באפריקה מצא עבודה מזדמנת באילוף ובהובלת סוסים עבור הצבא הבריטי, אף שמלחמת הבורים השנייה הסתיימה רשמית שלושה חודשים לפני הגעתו.[19] בהמשך הועסק כבוקר מן השורה בחווה הגדולה של ג'יימס פיצ'יונה, בסמוך לתחנת נהר מוי באזור פיטרמריצבורג שבמחוז קוואזולו-נטאל.[20]

קריירה עריכה

וודוויל עריכה

קובץ:WillRogers.jpeg
רוג'רס מתישהו לפני שנת 1900

במהלך טיול לעיר ניו יורק, רוג'רס שהה במדיסון סקוור גארדן ב-27 באפריל 1905, כאשר שור פראי פרץ מהזירה והחל לטפס ליציעי הצופים.[21] רוג'רס קשר את השור בחבל לשמחת הקהל. ההישג זכה לתשומת לב בעמודים הראשונים של העיתונים, והעניק לו פרסום בעל ערך רב וקהל שמשתוקק לראות עוד. וילי המרשטיין ראה את מופע הוודוויל שלו, והחתים את רוג'רס להופיע על גג הוויקטוריה, שהיה ממש על גג המבנה, יחד עם הפוני שלו. במהלך העשור הבא, רוג'רס העריך כי עבד במשך 50 שבועות בשנה בגג ובשלל תיאטראות הוודוויל הרבים של העיר.[19]

בסתיו של שנת 1915 החל רוג'רס להופיע במופע חצות של פלורנץ זיגפלד. מופע הרחצה והבידור החל בחצות במועדון הלילה בקומה העליונה של תיאטרון ניו אמסטרדם של זיגפלד, ומשך לקוחות רבים בעלי השפעה וקבועים. בתקופה זו שכלל רוג'רס את המופע שלו. המונולוגים שלו על חדשות היום עקבו אחר שגרה דומה בכל לילה. הוא הופיע על הבמה בלבוש הבוקר שלו, סובב בנונשלנטיות את הלאסו שלו, ואמר, "ובכן, על מה עלי לדבר? אין לי שום דבר מצחיק לומר. כל מה שאני יודע זה מה שאני קורא בעיתונים." הוא היה מספר בדיחות על מה שקרא בעיתוני אותו היום. השורה "כל מה שאני יודע זה מה שאני קורא בעיתונים" מתוארת לעיתים קרובות בטעות כפואנטה המפורסמת ביותר של רוג'רס, בעוד שהיא הייתה למעשה שורת הפתיחה שלו.[22][23]

ההופעות שלו בניו אמסטרדם נמשכו אל תוך שנת 1916, והפופולריות הגוברת של רוג'רס הובילה להתחייבות במופע המפורסם יותר, שיגיונות זיגפלד. בשלב זה, המופע של רוג'רס היה פיזי לחלוטין, תצוגה אילמת של רכיבה נועזת וטריקים חכמים עם החבל שלו. הוא גילה שהקהל מזהה את הבוקר כדמות האמריקאית האולטימטיבית, דבר שנעזר בתדמיתו של תאודור רוזוולט כבוקר. הבוקר של רוג'רס היה אדם חופשי שאינו כבול למגבלות מוסדיות, ללא בירוקרטים שינהלו את חייו. כשחזר לארצות הברית ועבד במופעי המערב הפרוע, הוא החל להוסיף לאט לאט הערות מדוברות ומאולתרות, כמו האמירה "לסובב חבל זה בסדר... כל עוד הצוואר שלך לא נמצא בפנים." הקהל הגיב להומור המופנם אך המחודד שלו, והיה מרותק באותה מידה למבטא האוקלהומי המובהק שלו. עד שנת 1916 היה רוג'רס כוכב מרכזי בשיגיונות זיגפלד בברודוויי, כשהוא עובר לעולם הסאטירה על ידי הפיכת דמותו מ"שוטה החבלים" ל"שוטה המדבר". בהופעה אחת, שבה נכח הנשיא וודרו וילסון בקהל, אלתר רוג'רס לעג חריף על המדיניות הנשיאותית שגרם לוילסון ולקהל כולו לצחוק ללא הפסק, והוכיח את מיומנותו המדהימה בפרשנות שנונה ומאולתרת על אירועים אקטואליים. הוא בנה את המשך הקריירה שלו סביב מיומנות זו.

מאמר מערכת משנת 1922 בעיתון הניו יורק טיימס ציין כי "ויל רוג'רס בשיגיונות ממשיך את המסורת של אריסטופאנס, ובאופן שאינו נופל ממנו."[24] רוג'רס פנה גם לתחום סרטי הראינוע עבור חברתו של סמואל גולדווין. הוא יצר את סרטו האילם הראשון, "לאפינג ביל הייד" (1918), אשר צולם בפורט לי שבניו ג'רזי. סרטים מוקדמים רבים צולמו והופקו באזור ניו יורק בשנים ההן. רוג'רס יכול היה ליצור סרט, ועדיין לעשות בקלות חזרות ולהופיע בשיגיונות. הוא הופיע בסופו של דבר במרבית מופעי השיגיונות, משנת 1916 עד שנת 1925.

סרטים עריכה

הוליווד גילתה את רוג'רס בשנת 1918, כאשר סמואל גולדווין העניק לו את התפקיד הראשי בסרט "לאפינג ביל הייד".[25][26]

חוזה לשלוש שנים עם גולדווין, בשכר הגבוה פי שלושה משכרו בברודוויי, העביר את רוג'רס מערבה. הוא רכש חווה באזור פסיפיק פליסיידס בלוס אנג'לס והקים חברת הפקה משלו. בעוד שרוג'רס נהנה ממשחק קולנועי, הופעותיו בסרטים אילמים סבלו מהמגבלות הברורות של היעדר הקול, שכן הוא קנה את תהילתו כפרשן על הבמה. הוא כתב רבות מכתוביות הביניים שהופיעו בסרטיו. בשנת 1923 החל תקופת עבודה של שנה עבור האל רוץ' ויצר 12 סרטים. בין הסרטים שעשה עבור רוץ' בשנת 1924 היו שלושה בבימויו של רוב ואגנר. הוא יצר שני סרטים אילמים עלילתיים נוספים וסדרת יומני מסע בשנת 1927. לאחר מכן, הוא לא חזר למסך עד שהחל לעבוד בסרטים המדברים בשנת 1929.[27]

רוג'רס השתתף ב-48 סרטים אילמים, אך עם הגעת הקול בשנת 1929, הוא הפך לכוכב מוביל במדיום זה. סרטו המדבר הראשון, "הם היו חייבים לראות את פריז" (1929), העניק לו את ההזדמנות להפגין את שנינותו המילולית.[28]

הוא גילם חקלאי ביתי בסרט "יריד המדינה" בשנת 1933, רופא מהסגנון הישן בסרט "דוקטור באל" בשנת 1933, בנקאי בעיירה קטנה בסרט "דייוויד הארום" בשנת 1934, ופוליטיקאי כפרי בסרט "השופט פריסט" בשנת 1934. הוא הופיע גם בסרטים נוספים במהלך שנת 1935. הבמאי המועדף עליו היה ג'ון פורד.[29]

רוג'רס הופיע ב-21 סרטים עלילתיים לצד שחקנים ידועים רבים כמו בוריס קרלוף, מירנה לוי, האטי מקדניאל, מיקי רוני וג'נט גיינור. הוא בוים שלוש פעמים על ידי ג'ון פורד. הוא הופיע בארבעה סרטים יחד עם חברו סטפין פטצ'יט.[30][31][32]

כאשר קולו הפך למוכר יותר ויותר לקהל, רוג'רס שיחק למעשה את עצמו בכל סרט, ללא איפור קולנועי, כשהוא מצליח לאלתר ולעיתים לשלב את פרשנויותיו המוכרות על פוליטיקה. הטון המוסרי הנקי של סרטיו הוביל לכך שבתי ספר ציבוריים שונים לקחו את תלמידיהם להצגות מיוחדות במהלך יום הלימודים. תפקידו יוצא הדופן ביותר היה ככל הנראה בגרסה המדברת הראשונה לרומן של מארק טוויין, ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור. הפופולריות שלו הרקיעה שחקים לגבהים חדשים עם סרטים שונים שזכו להצלחה רבה בקרב הקהל.[33][34]

עיתונים ומגזינים עריכה

רוג'רס היה עובד חרוץ. הוא סייר במסלולי ההרצאות. עיתון הניו יורק טיימס הפיץ את הטור השבועי שלו משנת 1922 עד שנת 1935.[35] החל משנת 1926 הפך הטור ליומי, והטור הקצר שלו "ויל רוג'רס אומר" הגיע ל-40 מיליון קוראי עיתונים. הוא גם כתב לעיתים תכופות עבור המגזין הסאטרדיי איבנינג פוסט. רוג'רס יעץ לאמריקאים לאמץ את ערכי הספר של שכנות טובה ודמוקרטיה בחזית המקומית, תוך שמירה על מרחק ממעורבויות זרות. הוא נקט עמדה חזקה ופופולרית מאוד לטובת הרחבת התעופה, כולל הקמת חיל אוויר צבאי מהסוג שחברו לטיסה, הגנרל בילי מיטשל, קידם.

רוג'רס החל לכתוב טור שבועי בשלהי שנת 1922.[36] הוא כבר פרסם ספר של בדיחות שנונות והחל להוציא זרם קבוע של ספרי הומור.[7] באמצעות הטורים שכתב עבור סינדיקט מקנאוט בין השנים 1922 ל-1935, כמו גם הופעותיו האישיות ושידורי הרדיו שלו, הוא זכה להערצה אוהבת מצד העם האמריקאי, כשהוא עוקץ בדרכים שנונות את סוגיות היום ואנשים בולטים, ולעיתים קרובות פוליטיקאים. הוא כתב מנקודת מבט לא מפלגתית והפך לחברם של נשיאים ואיש סודם של הגדולים. הוא היה אהוב בשל מוחו המפוכח ולבו החם, ונחשב לעיתים קרובות ליורשם של גדולי עבר כמו מארק טוויין. רוג'רס לא היה הבדרן הראשון שהשתמש בהומור פוליטי בפני הקהל שלו, אך הוא שכלל את האמנות הזו והפך למודל לחיקוי עבור הומוריסטים פוליטיים רבים שבאו בעקבותיו.

רדיו עריכה

הרדיו היה המדיום החדש והמרגש של התקופה, ורוג'רס הפך לכוכב גם שם, כשהוא משדר את קטעי העיתונות שלו. משנת 1929 עד שנת 1935 הוא ביצע שידורי רדיו עבור חברת גאלף אויל. תוכנית שבועית זו של יום ראשון בערב דורגה בין תוכניות הרדיו המובילות במדינה.[37] מכיוון שרוג'רס נטה לעבור בקלות מנושא לנושא תוך תגובה לקהל באולפן, הוא איבד לעיתים קרובות את תחושת הזמן של מגבלת חצי השעה בשידוריו הראשונים, ונחתך באמצע המשפט. כדי לתקן זאת, הוא הביא עמו שעון מעורר מכני, והזמזום שלו בשידור התריע בפניו להתחיל לסיים את דבריו. עד שנת 1935 הוכרזה התוכנית שלו בתור "ויל רוג'רס והשעון המעורר המפורסם שלו".

מחלוקת סביב כינויי גנאי גזעניים עריכה

בשנת 1934, בעת שהציג שיר בתוכנית הרדיו של גאלף אויל ב-21 בינואר, העיר רוג'רס כי המילים של השיר הן של בוקרים, אך המנגינה היא למעשה שיר רוחני של שחורים, כשהוא משתמש במילת הגנאי "ניגר". הוא המשיך להשתמש בכינוי הגזעני הפוגעני עוד מספר פעמים במהלך התוכנית.[38]

שיחות טלפון ומברקי מחאה זרמו מיד לתחנת הרדיו ולמטה גאלף אויל בפיטסבורג שבפנסילבניה. העיתונות השחורה ברחבי המדינה החלה לקרוא במהירות לחרם נגד תחנות גאלף, סרטיו של ויל רוג'רס והתיאטראות שהציגו אותם, וה-NAACP דרש התנצלות פומבית. במאמר מערכת שהודפס מחדש ברחבי המדינה, נכתב כי ויל רוג'רס, בשימוש בתואר מעליב מסוים כלפי שחורים, מציע הזדמנות לאמריקאים צבעוניים להוכיח לעסקים האמריקאיים שהם אינם יכולים להעליב אותם ולצאת מזה ללא עונש.[39]

הן גאלף אויל והן רשת NBC סירבו לנקוט בצעד כלשהו המגנה את רוג'רס, תוך ציון הגנות על חופש הביטוי. רוג'רס החמיר את הבעיה בשבוע שלאחר מכן, כאשר בניסיון התנצלות מגושם, השתמש במונח המזלזל "דארקיז" מספר פעמים.[40]

חיים אישיים עריכה

קובץ:Rogers-Will-LOC.jpg
תצלום מאת אנדרווד ואנדרווד, תאריך לא ידוע

בשנת 1908 נישא רוג'רס לבטי בלייק (1879–1944), ולזוג נולדו ארבעה ילדים: ויל רוג'רס הבן, מרי אמליה, ג'יימס בלייק ופרד סטון. ויל הבן הפך לגיבור במלחמת העולם השנייה, גילם את אביו בשני סרטים ונבחר לקונגרס. מרי הפכה לשחקנית ברודוויי, וג'יימס היה איש עיתונות ואיש חווה. פרד נפטר מדיפתריה בגיל שנתיים.[3] המשפחה התגוררה בניו יורק, אך בילתה את הקיצים באוקלהומה. בשנת 1911 רכש רוג'רס חווה בשטח של 20 אקרים ליד קלרמור שבאוקלהומה, שבה התכוון להשתמש כבית הפרישה שלו. הוא שילם 500 דולר לאקר.

משנת 1925 בערך עד שנת 1928 נסע רוג'רס לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית במסגרת סיור הרצאות. הוא החל את הרצאותיו בכך שציין כי הומוריסט מבדר, ומרצה מציק. במהלך תקופה זו הוא הפך לאזרח הראשון שטס מחוף לחוף עם טייסים שהטיסו את דואר האוויר בטיסות המוקדמות. מועדון העיתונות הלאומי כינה אותו "השגריר הנודד של ארצות הברית". הוא ביקר במקסיקו סיטי, יחד עם צ'ארלס לינדברג, כאורחו של שגריר ארצות הברית דווייט מורו. רוג'רס נשא נאומים רבים באירועי ארוחת ערב, הפך לנואם מבוקש בכנסים, והעניק עשרות הטבות לנפגעי שיטפונות, בצורת או רעידות אדמה.

רוג'רס נסע לאסיה ולאמריקה הלטינית כדי להופיע בשנת 1931. בשנת 1934 הוא ערך סיור חובק עולם וחזר כדי לשחק בתפקיד הראשי במחזה הבמה של יוג'ין או'ניל. הוא הסכים עקרונית בהשאלה מאולפני פוקס לחברת MGM כדי לככב בגרסת הקולנוע של המחזה משנת 1935, אך מתוך דאגה מתגובת המעריצים לשיחת עובדות החיים בין דמותו לבין בנו של האחרון, הוא סירב לתפקיד.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ויל רוג'רס]] בוויקישיתוף

ויל רוג'רס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)


הערות שוליים עריכה

  1. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  2. ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  3. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  4. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  5. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  6. ^ Yagoda, p. 8
  7. ^ 1 2 3 4 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  8. ^ Carter, Joseph H. and Larry Gatlin. The Quotable Will Rogers. Layton, Utah: Gibbs Smith, Publisher, 2005:20.
  9. ^ Yagoda, 1993 p. 5: See here for Indian Removal Act and Trail of Tears casualties. And p. 8: Marys' people "came on the Trail of Tears..."
  10. ^ Yagoda, 1993 p. 17: On "May 28, 1890, Mary Rogers died. She was fifty-one."
  11. ^ Yagoda, 1993 p. 21: Clem married Mary Bibles, his housekeeper, "half his age," in 1893. Rogers' mother died in 1890.
  12. ^ "Origin of County Names in Oklahoma". Oklahoma History Society's Chronicles of Oklahoma. 2:1, March 1924 (Retrieved January 18, 2009)
  13. ^ Michener, Judith "Gulager, William Martin (1928 – )," Encyclopedia of Oklahoma History and Culture; accessed August 25, 2016.
  14. ^ Yagoda, 1993 p. 6-7: See here for Clem Rogers' ownership of slaves. And p. 8-9: See here for service in the Confederate army.
  15. ^ Yagoda, 1993 p. 13
  16. ^ Yagoda, 1993 p. 120-121
  17. ^ Fred Roach Jr., "Will Rogers' Youthful Relationship with His Father, Clem Rogers: a Story of Love and Tension", Chronicles of Oklahoma 1980 58(3): 325–42. ISSN 0009-6024
  18. ^ flinthillsspecial, Lucille Mulhall and the Mulhall Wild West Show, Flint Hills Special, ‏2020-12-04 (ב־English)
  19. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  20. ^ Yagoda, p. 56
  21. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  22. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  23. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  24. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  25. ^ Rogers, 1941 p. 143: "Will made his film debut in the summer of 1918...[in] Laughing Bill Hyde..."
  26. ^ O'Brien, 1935 p. 74-75: "...Laughing Bill Hyde...Rogers played the title role..."
  27. ^ O'Brien, 1935 p. 76-77: See here for more silent film titles in which Rogers starred. Also: A travelogue, "entitled In Paris" (date not provided).
  28. ^ O'Brien, 1935 p. 79: They Had to See Paris "registered as a smash hit throughout the country and immediately established Rogers as the leading box-office attraction. Fox studios made about $700,000 profit on the picture..."
  29. ^ Yagoda, 1993 pp. 310-313: See here for comments on these films from the early sound era.
  30. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  31. ^ O'Brien, 1935 p. 82-83: See section "An Actor of Rare Talent."
  32. ^ Yagoda, 1993 p. 313: "Will did his most impressive acting to date in Judge Priest..."
  33. ^ Yagoda, 1993 p. 262: Rogers "placed in unfamiliar surrounding...the incongruity played strictly for laughs..."
  34. ^ O'Brien, 1935 p. 81: See here for Rogers' resistance to wearing tights in the production, but ultimately relented.
  35. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  36. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  37. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  38. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  39. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  40. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
מנחי טקסי האוסקר
1928‏-1940 דאגלס פיירבנקס וויליאם דמיל (1928) • ויליאם דמיל (1929) • קונרד נייג'ל (1930) • לורנס גרנט (1931) • ליונל ברימור (1932) • ויל רוג'רס (1933) • ארווין קוב (1934) • פרנק קפרה (1935) • ג'ורג' ג'סל (1936) • בוב ברנס (1937) • ללא מנחה (1938) • בוב הופ (1939) • בוב הופ (1940)
1941‏-1960 ללא מנחה (1941) • בוב הופ (1942) • ג'ק בני (1943) • בוב הופ וג'ון קרומוול (1944) • בוב הופ וג'יימס סטיוארט (1945) • ג'ק בני (1946) • ללא מנחה (1947) • רוברט מונטגומרי (1948) • פול דאגלס (1949) • פרד אסטר (1950) • דני קיי (1951) • בוב הופ וקונרד נייג'ל (1952) • דונלד או'קונור ופרדריק מארץ' (1953) • בוב הופ ותלמה ריטר (1954) • ג'רי לואיס, קלודט קולבר וג'וזף מנקייביץ' (1955) • ג'רי לואיס וסלסט הולם (1956) • בוב הופ, דייוויד ניבן, ג'יימס סטיוארט, ג'ק למון ורוזלינד ראסל (1957) • בוב הופ, דייוויד ניבן, טוני רנדל, מורט סול, לורנס אוליבייה וג'רי לואיס (1958) • בוב הופ (1959) • בוב הופ (1960)
1961‏-1980 בוב הופ (1961) • פרנק סינטרה (1962) • ג'ק למון (1963) • בוב הופ (1964) • בוב הופ (1965) • בוב הופ (1966) • בוב הופ (1967) • ללא מנחה (1968) • ללא מנחה (1969) • ללא מנחה (1970) • הלן הייז, אלן קינג, סמי דייוויס ג'וניור וג'ק למון (1971) • קרול ברנט, מייקל קיין, צ'רלטון הסטון ורוק הדסון (1972) • ג'ון יוסטון, ברט ריינולדס, דייוויד ניבן ודיאנה רוס (1973) • סמי דייוויס ג'וניור, בוב הופ, שירלי מקליין ופרנק סינטרה (1974) • גולדי הון, ג'ין קלי, וולטר מתאו ורוברט שו (1975) • וורן בייטי, אלן בורסטין, ג'יין פונדה וריצ'רד פריור (1976) • בוב הופ (1977) • ג'וני קרסון (1978) • ג'וני קרסון (1979) • ג'וני קרסון (1980)
1981‏-2000 ג'וני קרסון (1981) • לייזה מינלי, דאדלי מור, ריצ'רד פריור ו-וולטר מתאו (1982) • ג'וני קרסון (1983) • ג'ק למון (1984) • אלן אלדה, ג'יין פונדה ורובין ויליאמס (1985) • צ'בי צ'ייס, גולדי הון ופול הוגאן (1986) • צ'בי צ'ייס (1987) • ללא מנחה (1988) • בילי קריסטל (1989) • בילי קריסטל (1990) • בילי קריסטל (1991) • בילי קריסטל (1992) • וופי גולדברג (1993) • דייוויד לטרמן (1994) • וופי גולדברג (1995) • בילי קריסטל (1996) • בילי קריסטל (1997) • וופי גולדברג (1998) • בילי קריסטל (1999) • סטיב מרטין (2000)
2001‏-2020 וופי גולדברג (2001) • סטיב מרטין (2002) • בילי קריסטל (2003) • כריס רוק (2004) • ג'ון סטיוארט (2005) אלן דג'נרס (2006) • ג'ון סטיוארט (2007) • יו ג'קמן (2008) • סטיב מרטין ואלק בולדווין (2009) • ג'יימס פרנקו ואן האת'וויי (2010) • בילי קריסטל (2011) • סת' מקפרלן (2012) • אלן דג'נרס (2013) • ניל פטריק האריס (2014) • כריס רוק (2015) • ג'ימי קימל (2016) • ג'ימי קימל (2017) • ללא מנחה (2018) • ללא מנחה (2019) • ללא מנחה (2020)
2021-היום רג'ינה הול, ונדה סייקס ואיימי שומר (2021) • ג'ימי קימל (2022) • ג'ימי קימל (2023) • קונאן או'בריאן (2024) • קונאן או'בריאן (2025)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ויל_רוג%27רס&oldid=1026135"