השר הראשי של צרפת
פעולות נוספות
השר הראשי של צרפת או השר הראשי של המדינה, לפעמים "השר הראשון של צרפת", היה, תחת המשטר הישן תואר בלתי רשמי של היועץ הראשי של מלך צרפת. תואר זה היה יותר תיאור של התפקיד, וסמכויותיו היו משתנות לפי התקופה, כאשר המלך ריכז בידיו את כל השלטון. משימתו הייתה ליישם את פקודות המלך. עם זאת בתקופות שבהן המלך נעדר מהארץ, היה חולה, פחות מעורב או בלתי כשיר למשול, השר הראשי צבר בידיו כוח רב ועמד בפועל מאחורי תפקוד הממלכה.
החל מימי הביניים המלך שלט כשהוא מוקף ביועצים, ביניהם התבלט השנסלייה של צרפת. נוסחה זו התפתחה במאה ה-16 והפכה למוסד שלטוני ממש: מועצת המלך. השר הראשי היה בדרך כלל חבר במועצת המלך (צורה ארכאית של ממשלה) או נציג בכיר של האצולה הצרפתית או הכמורה הקתולית בממלכה. בימי אנרי הרביעי שרים מסוימים זכו למעמד מועדף: סולי ב-1598–1611 ווילרואה ב-1611–1614. במאה ה-17 לצידו של המלך עמד איש סודו ("פאבורי" favori) – קונצ'ינו קונצ'יני ב-1613–1617 והדוכס לואין ב-1617–1621. בהמשך, גם כן בימי לואי השלושה-עשר כיהנו שרים ראשיים שזכו מידי המלך לסמכויות נרחבות למדי:הקרדינל רישלייה ב-1624–1642 והקרדינל מאזארן ב-1642–1661. אחרי 1661 לקח לואי הארבעה עשר לידיו את רסני השלטון בעודו הקיף את עצמו בצוות שרים ויועצים מוכשרים. הממלכה הונהגה על ידי מועצת-על (Conseil d'En-haut) המורכבת מהמלך ומקורביו. עם זאת שרים אחדים כמו המרקיז לובואה וקולבר זכו למעמד בולט יותר. בימי שלטונו של לואי החמישה עשר התפקיד התחדש, עם הקרדינל גיום דובואה בתקופת הרז'אנס ("העוצרות"), אחר כך לזמן קצר הדוכס אורליאן עצמו "העוצר", הדוכס בורבון ובהמשך הקרדינל פלרי. עם פריצת המהפכה הצרפתית ב-1789 השר הראשי איבד את חשיבותו והשפעתו במדיניות הלאומית. ב-1791 הונהגה מונרכיה חוקתית והתואר "השר הראשי" בוטל.
אחרי 10 באוגוסט 1792 לואי השישה עשר ומשפחתו נכלאו בבית סוהר. אחרי נפילת האימפריה הצרפתית הראשונה ב-1814 עם הרסטורציה בצרפת, הוחזר התפקיד של "שר ראשי". ב-1815 התפקיד שינה את שמו לראש מועצת השרים, כלומר ראש ממשלה.
| ראשי ממשלה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| דיוקן | שם (תאריך לידה – תאריך פטירה) |
תפקיד | שנות כהונה | מפלגה | ממשלה | מלך | ||
| 1 | קובץ:Talleyrand 01.jpg | שארל מוריס דה טאלירן
שארל-מוריס, נסיך טאלירן-פריגור |
שר החוץ (1799–1807) |
1 באפריל 1814 | 2 במאי 1814 | בלתי מפלגתי | הממשלה הזמנית של שנת 1814 | לואי השמונה עשר קובץ:Louis XVIII of France.png (1814–1815) |
| הצ'רטר המלכותי של 1814. נפוליאון הוגלה לאי אלבה. בגלל שירותו בימי נפוליאון, טאלירן הורחק על ידי המלך לואי השמונה עשר שחזר מגלות אנגליה | ||||||||
| 2 | קובץ:BLACAS.JPG | פייר לואי בלאקה ד'או
הרוזן בלאקה ד'או |
שר החצר המלכותית (1814–1815) |
2 במאי 1814 | 8 ביולי 1815 | לגיטימיסט | ממשלת הרסטורציה הראשונה של הבורבונים | |
| בגלל חוסר האמון שרחש המלך בטאלרן, הוא מינה במקומו כשר ראשי את פייר לואי בלאקה ד'או. אף על פי שטאלרן שימש כנציג צרפת בקונגרס וינה קלמנס פון מטרניך מאוד רצה שישא ויתן עם המנהיגים החדשם:לואי השמונה עשר ו בלאקה ד'או. במאה הימים של חזרת נפוליאון לשלטון נמלט בלאקה ד'או לגנט. אחרי שובו לפריז הוא פוטר ונשלח כשגריר לממלכת שתי הסיציליות | ||||||||
| מאה הימים של נפוליאון הראשון
20 במרץ – 7 ביולי 1815 | ||||||||
| 3 | קובץ:Armand Emmanuel Duke of Richelieu.jpg | ארמן-עמנואל ויניירו דו פלסי, דוכס רישלייה החמישי
(1766–1822) |
שר החוץ
(1815–1818) |
26 בספטמבר 1815 | 29 בדצמבר 1818 | בלתי מפלגתי | ממשלת הרסטורציה הראשונה של הבורבונים |
לואי השמונה עשר |
| 4 | קובץ:AduC 218 Dessoles (J.J.P.A., marquis, 1767-1828).jpg | ז'אן ז'וזף אוגוסט, מרקיז דסול | - | 29 בדצמבר 1818 | 19 בנובמבר 1819 | דוקטרינרים | ||
| 5 | קובץ:Élie, comte Decazes.jpg | אלי דקאז | אלי דוכס דקאז ודוכס גליקסברג | שר החוץ
(1818–1820) |
19 בנובמבר 1819 | 20 בפברואר 1820 | מונרכיה חוקתית | |
| 6 | קובץ:Armand Emmanuel Duke of Richelieu.jpg | ארמן-עמנואל ויניירו דו פלסי, דוכס רישלייה החמישי
(1766–1822) |
שר החוץ
(1815–1818) |
20 בפברואר 1820 | 14 בדצמבר 1821 | בלתי מפלגתי | ||
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Stephen Clarke The French Revolution and What Went Wrong, Century, 2018
- , Francis Decrue - Anne de Montomorency, Grand Maître et Connetable de France aux armées et au conseil du roi François Ier. Plon 1885
- Louis Dollot - Les cardinaux-ministres sous la monarchie française, Girault 1952
- Éric Durot - "François de Lorraine (1520–1563), duc de Guise et nouveau Roi Mage". Histoire, Économie & Société. 54 (3): 3–16.
https://www.cairn.info/revue-histoire-economie-et-societe-2008-3-page-3.htm?ref=doi
- Jean Francois Labourdette - Vergennes: ministre principal de Louis XVI Desjonqueres 1990
- François Nawrocki, L'Amiral Claude d'Annebault, conseiller favori de François Ier, Classiques Garnier, Paris, 2015, 763 p. (ISBN 9782812431678).
- Antoine Auguste Renouard Louis XIV et ses principaux ministres: galerie historique De l Imprimerie de Firmin-Dodot, 1823
קישורים חיצוניים עריכה
- המשטר הישן – באנציקלופדיית לארוס ברשת 2023
- Ancien Régime הפרק 4 – המשטר הישן: סעיף 4.1 – אופיו של האבסולוטיזם – כולל: ארגון השלטון – משטר בהתפתחות מתמדת.
- הסעיף 4.1 Nature de l absolutisme - LOrganisation du pouvoir - Un régime en constante evolution