הסכם בייג'ינג

הסכם בייג'ינג הוא הסכם על כינון יחסים דיפלומטיים שנחתם בין יפן לבין ברית המועצות בעיר בייג'ינג בשנת 1925.

רקע

לאחר מהפכת אוקטובר צבא יפן פלש לשטחים שהיו בשליטת האימפריה הרוסית כולל צפון סחלין ואזורים נוספים לאורך החוף של האוקיינוס השקט. בשנת 1920 כל הכוחות של יפן שהיו ביבשת עזבו, אך נוכחות יפנית בצפון סחלין נמשכה. כמן כן, יפן נמנעה מהכרה רשמית של ברית המועצות.

ב-13 בפברואר 1924 הממשל הסובייטי הודיע לקונסול יפני בולדיווסטוק שלאור העדר יחסים רשמיים בין המדינות הממשל הסובייטי רואה בו בן אדם פרטי ללא זכויות דיפלומטיות. הממשל היפני הופתע מהמלך שבוצע בעקבות הכרה רשמית של ברית המועצות על ידי צרפת, בריטניה וסין. בעקבות המשבר, ב-14 במאי 1924 הצדדים החלו בשיחות בבייג'ינג. השיחות נמשכו מספר חודשים והסתיימו בחתימת הסכם ב-20 בינואר 1925.

ההסכם

להלן עיקרי ההסכם:

• הצדדים מוכנים לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים.
• עד ל-15 במאי 1925 יפן תחזיר את כוחותיה לגבול הבינלאומי כפי שהוא הוסכם בהסכם פורטסמות'.
• ממשלת ברית המועצות מודיעה שכל ההסכמים שנחתמו על ידי האימפריה הרוסית למעט הסכם פורטסמות' אינם בתוקף ויש לחתום עם הסכמים חדשים.
• יפן תקבל זיכיונות להמשך ניצול שדות נפט ופחם בצפון האי סחלין (זיכיונות ניתנו במהלך שנת 1925 והיו בתוקף עש לשנת 1944).
• בהמשך ברית המועצות תסכים לתת ליפן זיכיונות נוספות בכל שטח המדינה.
• לאף צד אין הסכמים שמסכנים את ביטחון של הצד השני.

קישורים חיצוניים

• תוכן ההסכם