Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

המראה (סרט, 1975)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המראה
Зеркало
קובץ:Mirror Hebrew 20260326 000434 Chrome.jpg
בימוי אנדריי טרקובסקי
מוזיקה אדוארד ארטמייב
חברת הפקה מוספילם
תקציב {{#property:P2769}}
הכנסות באתר מוג'ו קובץ:Box Office Mojo Neto Logo.png {{#property:P1237}}
דף הסרט ב־IMDb

הַמַּרְאָהרוסית: Зеркало) הוא סרט קולנוע ניסיוני סובייטי משנת 1975 שבוים בידי אנדריי טרקובסקי. זהו סרטו הרביעי של טרקובסקי מתוך שבעה, ונחשב לאישי והמאתגר ביותר מבין סרטיו, ולדעת רבים אף לטוב שבהם.[1][2]

"מראה" מתאר משורר גוסס המהרהר בזיכרונותיו. הסרט הוא אוטוביוגרפי באופן רופף, בעל מבנה לא שגרתי, ושואב מגוון רחב של חומרי מקור, כולל קטעי יומני חדשות של רגעים מרכזיים בהיסטוריה הסובייטית ושירתו של אביו של הבמאי, ארסני טרקובסקי. הצילום נע בין צילום בצבע, בשחור-לבן ובספיה (אנ'). הנרטיב הלא ליניארי שלו שימח מצד אחד ותסכל מצד שני מבקרים וקהלים במשך עשרות שנים. מבנהו הייחודי והאקראי-לכאורה של הסרט הושווה פעמים רבות לטכניקת זרם התודעה המקושרת לספרות המודרניסטית.

"המראה" קיטב בתחילה את המבקרים, הקהל ואת הממסד הקולנועי הסובייטי בשל מבנהו הייחודי, הקושי בהבנתו וחוסר התמיכה המובהקת במפלגה הקומוניסטית. טרקובסקי הגה את הקונספט המקורי בשנת 1964, אך ממשלת ברית המועצות לא אישרה את המימון לסרט עד 1973 והגבילה את יציאתו לאקרנים על רקע האשמות ב"אליטיזם סינפילי" (עליונות והתנשאות של יוצרי קולנוע אומנותי וייחודי כלפי הקולנוע המסחרי המותאם לקהל הרחב). צופים רבים מצאו את הנרטיב שלו בלתי מובן, אם כי טרקובסקי ציין שהיו רבים שאינם מבקרי קולנוע הבינו את הסרט. עם השנים, הסרט החל להחשב כמגנום אופוס של טרקובסקי ואחד הסרטים הגדולים בכל הזמנים. הסרט פופולרי במיוחד בקרב הרוסים, שעבור רבים מהם הוא היצירה האהובה ביותר של טרקובסקי.

כמו כל סרטיו של טרקובסקי, הצילום והסאונד בסרט מדויקים מאוד ומאופיינים בשימת לב מדוקדקת לכל פרט. הצילום בסרט הוא כה ייחודי ומדויק, שרבים כינו את הסרט "הסרט היפה ביותר אי פעם", וטענו שהנופים ולכידת הצבעים בסרט גורמת לכל פריים בסרט להיראות כמו ציור.[3][4][5][6]

מבנה העלילה עריכה

קובץ:Mirror (1975) Andrei Tarkovsky (Logo).png
לוגו הפתיחה של "המראה"

"המראה" מתאר את מחשבותיו, רגשותיו וזיכרונותיו של אלכסיי, משורר סובייטי, כילד, כמתבגר וכבן 40. בנוסף לזרם תודעתו של אלכסיי, הסרט סוקר גם נקודות מפתח בהיסטוריה הכללית של ברית המועצות – שנותיו של סטלין, מלחמת האזרחים בספרד, מלה”ע השנייה וימי השיקום שלאחריה, כולן מופיעות בסרט כפי שהן משפיעות ומתפרשות על ידי הגיבור. הפרטי והלאומי מופיעים ומשתלבים זה בזה בסרט ללא סדר מוגדר. הסרט עובר בחופשיות בין שלוש מסגרות זמן שונות: טרום מלחמה (בסביבות 1935), מלחמת העולם השנייה (שנות ה-40) ואחרי מלחמה (שנות ה-60 או ה-70). הדרמה מוצגת כולה מנקודת מבטו של אלכסיי; פניו של אלכסיי הבוגר אינן מוצגות כלל, וגופו נראה רק לרגע קצר. טרקובסקי אמר שמכיוון שזיכרון חושף "מה אדם חושב, איך הוא חושב ועל מה הוא חושב", סרט האוסף את זיכרונותיו של אדם "בונה תמונה גרפית וברורה שלו" מבלי להראות את האדם עצמו.[7][8]

טרקובסקי בנה את הסרט כסדרה של זיכרונות שאלכסיי מהרהר בהם, באומרו ש"הפרקים שהמספר זוכר ברגע קיצוני של משבר גורמים לו כאב עד הרגע האחרון, וממלאים אותו בצער וחרדה." כדי לייצג את החוויה האמיתית של אדם שעובר על זיכרונות ישנים, מבנה הסרט אינו רציף ולא כרונולוגי, חסר עלילה קונבנציונלית, ומשלב אירועים, חלומות, זיכרונות, קטעי יומני חדשות ושירים של ארסני טרקובסקי בקריינות. סצנות מחוברות לא על ידי זמן או מקום, אלא על ידי אנשים ומוטיבים מסוימים שעולים בראש במקרה, כמו ספר שאלכסיי קרא פעם ברגע חשוב, או דמות רקע שהוזכרה במהלך שיחת טלפון.

הסרט מעודד את הצופים לאמץ את הנרטיב הלא ליניארי, לכאורה לא הגיוני, על ידי הכללת סצנת פתיחה שבה אישה בחלוק מעבדה מבצעת היפנוזה על גבר צעיר, ככל הנראה מרפאת את הגמגום החמור שלו.

שחקנים עריכה

כמה מהדמויות מגולמות על ידי אותם שחקנים.

  • מרגריטה טרחובה בתור מריה הצעירה (אמו של אלכסיי) ונטליה (אשתו לשעבר של אלכסיי)
    • מריה וישניאקובה (אמו של טרקובסקי) בתפקיד מריה הקשישה
  • איגנט דנילטסב בתור אלכסיי המתבגר ואיגנט (בנו של אלכסיי)
  • אולג יאנקובסקי (שיחק גם בסרטו של טרקובסקי נוסטלגיה) בתפקיד אביו של אלכסיי
  • אלה דמידובה בתור יליזבטה פבלובנה (ליזה), עמיתה לעבודה של מריה
  • ניקולאי גרינקו (שחקן קבוע של טרקובסקי, שיחק תפקידי משנה גם בנעורי איוואן, אנדריי רובלב, סולאריס וסטאלקר) בתפקיד מנהל בית הדפוס של מריה
  • אנטולי סולוניצין כרופא נודד
  • יורי נזרוב בתור המדריך הצבאי של אלכסיי
  • תמרה אוגורודניקובה בתפקיד האישה המסתורית שותה תה והמטפלת
  • לריסה טרקובסקיה (אשתו של טרקובסקי) בתפקיד נדייז'דה, שכנתה הכפרית של מריה
  • אולגה קיזילובה בתפקיד הג'ינג'ית
  • ארסני טרקובסקי (אביו של טרקובסקי) בתפקיד מספר/משורר (דיבוב בלבד)

שבחים ומורשת עריכה

הסרט נחשב לאחד הסרטים הגדולים בכל הזמנים. בסקר המבקרים של Sight & Sound לסרטים הגדולים בכל הזמנים בשנת 2022 הוא הגיע למקום ה-31,[9] ובסקר הבמאים דורג בשנת 2012 במקום התשיעי,[10] ובשנת 2022 במקום השמיני.[11] ה-BBC דירג את הסרט בשנת 2018 כסרט שאינו דובר אנגלית ה-20 בטיבו בכל הזמנים.[12]

הסרט השפיע על במאים רבים. הבמאי מיכאל הנקה ציין שהסרט הוא אחד הסרטים האהובים עליו וכי הוא צפה בו לפחות 25 פעמים.[13][14] הבמאי כריסטופר נולאן אמר שטכניקות הצילום בסרטו אופנהיימר (הסרט זכה בין השאר גם בפרס אוסקר לצילום הטוב ביותר) נלקחו והושפעו ישירות מ"המראה".[15]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ המראה, באתר ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים
  2. ^ ״המראה״ של אנדרי טרקובסקי, סקירה לקראת הקרנה בסינמטקים | סריטה, באתר srita.net
  3. ^ Mirror, Cineaste Magazine (ב־English)
  4. ^ The Quietus, Looking In, Looking Out Film Festival, The Quietus, ‏2012-06-27 (ב־English)
  5. ^ Reddit - The heart of the internet, www.reddit.com
  6. ^ YM, Mirror: Landscapes, Cinematography, and the Poetry, Art Hits Hard, ‏2025-09-20
  7. ^ ע"פ ספרו של טרקובסקי, "לפסל את הזמן"
  8. ^ לפסל את הזמן, באתר kotar.cet.ac.il
  9. ^ The Greatest Films of All Time, BFI (ב־English)
  10. ^ (אנ')
  11. ^ Directors’ 100 Greatest Films of All Time, BFI (ב־English)
  12. ^ The 100 greatest foreign-language films, www.bbc.com, ‏2018-10-30 (ב־English)
  13. ^ Andrew O'Hehir, Michael Haneke: "Art doesn’t offer answers, only questions", Salon.com, ‏2013-01-23 (ב־English)
  14. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  15. ^ Bilge Ebiri, How Christopher Nolan Crafted the World of Oppenheimer, Vulture, ‏2024-03-10 (ב־English)