Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

גוסטב קלימט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
גוסטב קלימט
פורטרט משנת 1914.
פורטרט משנת 1914.
לידה 14 ביולי 1862
וינה, אוסטריה
פטירה 6 בפברואר 1918 (בגיל 55)
וינה, אוסטריה
יצירות ידועות דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר, דיוקנה השני של אדלה בלוך-באואר, הנשיקה, דנאה, מוות וחיים, נחשי מים מספר 2, יהודית והולופרנס, אי באגם אטרזה, עץ אגס, עץ תפוחים I
תחום יצירה צייר
זרם באמנות סימבוליזם, אר נובו
השפעה על אגון שילה

גוסטב קלימט (Gustav Klimt;‏ 14 ביולי 1862 – 6 בפברואר 1918, וינה) היה צייר אוסטרי, מהבולטים שבזרם היוגנדסטיל הווינאי. חבר וממייסדי הזצסיון הווינאי.

קורות חיים עריכה

קובץ:The Kiss - Gustav Klimt - Google Cultural Institute.jpg
"הנשיקה" (Der Kuß), שמן על בד, 1908-1907

קלימט נולד בבאומגרטן (אנ'), שכיום מהווה חלק מווינה, השני מבין שבעת ילדיהם של ארנסט ואנה קלימט. אביו היה חרט זהב במקצועו. לכל שלושת הבנים של הזוג קלימט - גוסטב ואחיו הצעירים ארנסט וגאורג - היה כישרון אמנותי.

קריירה עריכה

בין השנים 1876–1882, למד קלימט במדרשה לאמנות בווינה (Kunstgewerbeschule) אצל פרדיננד לאופנברגר, והכשיר עצמו בתחום האמנות, בדגש על עיטור מבני ציבור. בשנת 1879 עבד אצל הצייר האנס מקרט. בשנים 1883–1892 פעל ביחד עם ארנסט קלימט אחיו, פרנץ מאטש, אדולף הירמי-הירשל ואחרים במסגרת "חבורת האמנים" (Künstlerkompagnie), אשר יצרה בין השאר את ציורי הקיר במוזיאון לתולדות האמנות בווינה ואת עיצוב הפנים של בניין התיאטרון הממלכתי (ה-Burgtheater) בעיר. הקשר עם מאטש עלה על שרטון לאחר שהצעתם לציורי התקרה באוניברסיטת וינה לא זכתה להתחבב על הציבור.

בשנת 1897 נמנה עם מייסדי תנועת "הזצסיון הווינאי" והיה לנשיאה הראשון עד לשנת 1899. לציורו "פילוסופיה" הוענקה מדליית זהב בתערוכה העולמית של פריז (1900), אבל האוניברסיטה של וינה סירבה לתלות אותו באחד מאולמיה כציור המייצג את הפקולטה לפילוסופיה. בשנת 1901 צייר את יהודית והולופרנס. בשנת 1902 יצר ציור קיר שנושאו הוא בטהובן בבית הזצסיון הווינאי. בשנת 1905 פרש מהזצסיון ביחד עם קבוצת אמנים אחרים, בהם קרל מול, וציוריו הוסרו מבית הזצסיון. בשנת 1907 צייר את הציור הידוע והאהוב ביותר שלו, "הנשיקה", שבה נראה גבר מנשק אישה על הלחי. באותה השנה יצר לראשונה קשר עם הצייר אגון שילה. בשנים 1909–1911 נסע לפריז וכן השתתף בביאנלה של ונציה. בשנת 1916 השתתף בתערוכה של "איגוד האמנים האוסטרים" בברלין ביחד עם שילה ואוסקר קוקושקה. קלימט היה חברם הטוב של מייסדי הסדנאות הווינאיות - יוזף הופמן וקולומן מוזר.

סגנונו וקבלתו בממסד האמנותי עריכה

ציוריו של קלימט מתאפיינים בשימוש בצבעוניותם ובשימוש בזהב, והם נראים כקישוטים אלגנטיים שצורתם, שהיא לעיתים קרובות פאלית, רומזת על הארוטיות של הנושא. היסטוריונים של האמנות מייחסים לקלימט מגוון רחב של השפעות, בהן השפעות מצריות, מינואיות, יווניות קלאסיות וביזנטיות. קלימט גם הושפע מתחריטיו של אלברכט דירר, מהציור האירופאי של ימי הביניים המאוחרים, ומאמנות ה"אוקיו-אה" (浮世絵) היפנית, וכן מעבודותיו של הצייר היפני אוגטה קורין.

עבודתו של קלימט מתאפיינת גם בהפניית עורף לסגנון הנטורליסטי שקדם לתקופתו, בשימוש בסמלים להעברת רעיונות פסיכולוגיים ובהדגשת עצמאותה של האמנות מן המסורת.

ביקורת האמנות בשפה הגרמנית של המחצית הראשונה של המאה העשרים התעלמה מקלימט כמעט לחלוטין, ויצירתו תוארה לא אחת כקישוט בלבד. רק מאוחר יותר העריכו את השפעתו על התפתחות הציור המודרני (קוביזם, אמנות מופשטת).

גורל ציוריו בתקופת הרייך השלישי עריכה

יצירתו של קלימט, כיצירות אקספרסיוניסטיות אחרות, הייתה שנואה על הנאצים. העובדה שקלימט הרבה לצייר דיוקנאות של יהודים לא הוסיפה לו אהדה אצלם. רבות מעבודותיו שהוחרמו נלקחו כשוברט ליד הפסנתר לטירת אימנדורף, ובשנת 1945 נשרפו. את תחילתו של מאבק משפטי בן שש שנים סימנו בשנת 1999 חמישה ציורים של קלימט אשר נלקחו בידי המשטר הנאצי בשנת 1941 מבעלות משפחת בלוך-באואר (Bloch-Bauer) היהודית ונמסרו לגלריה בארמון בלוודר בווינה (היום "הגלריה האוסטרית בלוודר"). הגלריה המשיכה להחזיק בציורים גם לאחר סופו של הרייך השלישי בשנת 1945, שכן הגברת אדלה בלוך-באואר, שאותה צייר קלימט פעמיים, ביקשה כבר בצוואתה משנת 1925 למסור אחרי מותה את ציוריה ל"גלריה הממלכתית האוסטרית בווינה". אלא שלא כך אירע. משפחת בלוך-באואר נאלצה להימלט על נפשה מאוסטריה לאחר האנשלוס, ובעלה של בלוך-באואר מת בגלות בשווייץ. בשנת 2006, בתום מערכה משפטית שנוהלה בידי עורך הדין האמריקני א. רנדול שנברג, פסק בית משפט שחמשת הציורים, בשווי משוער של 150 מיליון דולר, יושבו ליורשיה של בלוך-באואר, ובעיקר לאחייניתה, מריה אלטמן.

בשנים 2001–2004 הוחזרו עוד חמישה ציורים נוספים של קלימט לבעליהם המקוריים, לפי חוק אוסטרי בנושא. ביוני 2006 מכרה מריה אלטמן אחד מהציורים, "דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר", לאיל ההון רון לאודר תמורת 135 מיליון דולר - המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור ציור עד לאותה עת (השיא הקודם היה הציור "נער עם מקטרת" של פבלו פיקאסו, שנמכר ב-104.1 מיליון דולר). התמונה מוצגת ב"נויה גאלרי" (Neue Galerie New York), המוזיאון הפרטי של רון לאודר.

בנובמבר 2022 פגעו כמה מקבוצת "הדור האחרון של אוסטריה" בציור מוות וחיים כששפכו נוזל שומני שחור על הזכוכית המכסה את היצירה, וזאת כמחאה על הזיהום הסביבתי הנגרם משימוש בדלקים מזהמים באוסטריה. לציור לא נגרם נזק.[1]

ביולי 2023 נמכרה במכירה פומבית "נערה עם מניפה" Lady with a Fan, הדיוקן האחרון שצייר לפני מותו, בסכום שיא באירופה של כ-108 מיליון דולר[2]

ב-24 באפריל 2024 נמכר הציור דיוקנה של העלמה ליזר במכירה פומבית בווינה תמורת 30 מיליון אירו.[3]

יצירותיו בישראל עריכה

בשנת 2014 רכש מוזיאון ישראל את מתווה הקומפוזיציה ליצירה "רפואה" של קלימט.[4]

יצירתו של קלימט ״פרידריקה מריה בר״, 1916, מוצגת במוזיאון תל אביב לאמנות, אוסף מיזנה-בלומנטל (מעזבונה של אנט סלין, 2018).

חיים אישיים עריכה

אף שלא נישא מעולם, היו לקלימט קשרים רומנטיים וארוטיים עם נשים רבות, בהן אלמה מאהלר-ורפל ואמילי פלוגה אותה צייר בציוריו. בנו החזיק באחד מאוספי ציוריו הגדולים ביותר.

ב-6 בפברואר 1918 נפטר כתוצאה משבץ מוחי. הוא נקבר בבית הקברות ברובע היציג (Hietzig) בווינה.

לקריאה נוספת עריכה

  • גוסטב קלימט 1862 - 1918 מאת: ג'יל נרה. הוצאת ספרי טאשן - TASCHEN ,
  • האישה בזהב מאת: אן-מארי אוקונור. הוצאת ידיעות ספרים, 2013
  • רות נצר. ציוריו של גוסטב קלימט: העלמה והמוות והאמן כבן-מאהב. אתר של רות נצר / מדור מאמרים/ מאמרים על אמנות.
  • Ruth Netzer .The Paintings of Gustav Klimt - Death and the Maiden and the Artist as Son-Lover. Harvest. 2006. On Erich Neumann. Vol. 52. No. 2.p. 91-110 http://www.ruthnetzer.com/182625/אמנות-1

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: גוסטב קלימט
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: היצירות הגדולות של גוסטב קלימט
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גוסטב קלימט

הערות שוליים עריכה

  1. ^ פעילי אקלים שפכו נוזל שחור על יצירה של גוסטב קלימט מ-1915; לא נגרם לה נזק, באתר ynet, 15 בנובמבר 2022
  2. ^ 108 מיליון דולר: ציור של קלימט הוא היצירה היקרה ביותר שנמכרה באירופה, באתר ynet, 27 ביוני 2023
  3. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  4. ^ רעות ברנע, מוזיאון ישראל רכש תמונה של האמן האוסטרי גוסטב קלימט, באתר כלכליסט, 28 במאי 2014
גוסטב קלימט
ציורים שוברט ליד הפסנתר (1899) • דיוקן סרנה לדרר (1899) • על אגם אטרזה (1900) • הגשמה (העשור הראשון של המאה ה-20) • דיוקן של אישה (העשור הראשון של המאה ה-20) • יהודית והולופרנס (1901) • אי באגם אטרזה (1901–1902) • יער אשוחים I‏ (1901–1904) • עץ אגס (1903) • יער ליבנה (1903) • שלוש תקופות חיי האישה (1905) • גן כפרי עם חמניות (1906) • גן כפרי (1907) • דנאה (1907) • דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר (1907) • תקווה II‏ (1907) • נחשי מים (1907) • הנשיקה (1908) • דיוקן מדה פרימאווזי (1910–) • דיוקנה השני של אדלה בלוך-באואר (1912) • דיוקנה הראשון של ריה מונק (1912) • עץ תפוחים I‏ (1912) • הבתולה (1912–1913) • דיוקן אליזבת לדרר (1914–1916) • מוות וחיים (1915) • הרקדנית (1916) • דיוקנה של העלמה ליזר (1917) • תינוק (1917) • אישה עם מניפה (1917–1918) • דיוקנה השלישי של ריה מונק (1917–1918) • פאלאס אתנה (אנ') • פריז בטהובן (אנ') • דיוקן אמילי פלוגה (אנ') • תקווה I (אנ') • נחשי מים I (אנ') • נחשי מים II (אנ') • עץ החיים, פריז סטוקלט • הפארק (קלימט) (אנ') • חברות (אנ') • דיוקן יוהנה שטאודה (אנ')
סדרות ציורי התקרה של אוניברסיטת וינה (אנ') • פריז שטוקלה (אנ')
מוזיאונים וילת קלימט (אנ')
אישים קשורים אמילי פלוגה (בת זוג) • ארנסט קלימט (אח)
עליו ועל יצירתו האישה בזהב (סרט מ-2015) • כלה לרוח (אנ') • קלימט (סרט) (אנ') • לגנוב את קלימט (אנ')
שונות אדלה בלוך-באואר • מריה אלטמן • הרפובליקה של אוסטריה נגד אלטמן • א. רנדול שנברג • סרנה לדרר
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=גוסטב_קלימט&oldid=68733"