Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ג'רג' קורטג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
ג'רג' קורטג
Kurtág György
מוקד פעילות הונגריההונגריה הונגריה
רומניהרומניה רומניה
צרפתצרפת צרפת
פרופיל ב-IMDb

גֱ'רג' קוּרְטָג או גיירג' קורטג (בהונגרית: Kurtág György;‏ 19 בפברואר 1926) הוא מלחין יהודי-הונגרי.

קורות חייו עריכה

ג'רג' קורטג נולד להורים יהודים-הונגרים בלוגוז' במחוז באנאט ברומניה. מגיל חמש למד פסנתר אצל אמו ומשנת 1940 למד פסנתר אצל מגדה קרדוש והלחנה אצל מקס אייזיקוביץ' בטימישוארה. בשנת 1946 החל את לימודיו באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט, שם פגש את הפסנתרנית מרטה קינסקר שהייתה לאשתו, ואת ג'ורג' ליגטי שהיה לידידו הקרוב. מורו לפסנתר באקדמיה היה פאל קדושה. קורטג למד הלחנה אצל שאנדור ורש ופרנץ פרקש, מוזיקה קאמרית אצל לאו ויינר, ותאוריית המוזיקה אצל לאיוש ברדוש. בשנת 1948 קיבל אזרחות הונגרית. בשנת 1951 סיים את לימודיו בפסנתר ובמוזיקה קאמרית ובשנת 1955 קיבל גם תואר בהלחנה. בתקופה זו היה קורטג פעיל כפסנתרן יותר מאשר כמלחין. כתיבתו המוזיקלית הושפעה מהמבנים הריתמיים ומהמצלולים בנוסח שירי עם של בלה בארטוק.[1]

החשיפה למוזיקה מערבית הייתה מוגבלת תחת השלטון הקומוניסטי בהונגריה, וקורטג התוודע רק לפרטיטורות בודדות של סטרווינסקי, שנברג ווברן. יצירות כאלה כמעט שלא הושמעו בהונגריה, אך למזלו של קורטג, לחברו ליגטי היה אוסף תקליטים ובהם כמה מיצירות סטרווינסקי.[1]

לאחר המרד ההונגרי של 1956 יצא קורטג לפריז, שם שהה בשנים 1957–1958. שנים אלה היו קריטיות עבורו. הוא למד אצל אוליבייה מסייאן ודריוס מיו, אולם סבל מדיכאון חמור: "הייתי נואש כיוון שהבנתי, שדבר מכל מה שהאמנתי בו לגבי העולם איננו נכון...". טיפול פסיכולוגי שקיבל ממריאן שטיין עורר מחדש את חיוניותו וזירז את התפתחותו האמנותית. בתקופה זו גילה את יצירותיו של אנטון וברן ואת מחזותיו של סמואל בקט. רביעיית המיתרים שחיבר בשנת 1959, לאחר שובו לבודפשט, מציינת נקודת מפנה מכרעת בהתפתחותו. שש התמונות המיניאטוריות המרכיבות אותה אינן ניתנות להגדרה, אך אוצר הדימויים שלהן מלא חיים וצבעוני.[2] קורטג ראה ביצירה זו את אופוס 1 שלו והקדיש אותה לד"ר מריאן שטיין.[1]

בשנים 1958–1963 שימש כפסנתרן חזרות בבית הספר למוזיקה ע"ש בארטוק, ובשנים 1960 ל-1968 בפילהרמוניה הלאומית של הונגריה בבודפשט. ב-1967 התמנה לפרופסור לפסנתר ובהמשך גם לפרופסור למוזיקה קאמרית באקדמיה ע"ש פרנץ ליסט, שם לימד עד שנת 1993.[1] בין תלמידיו היו גם זולטן קוצ'יץ' ואנדראש שיף.

קורטג זכה למוניטין בינלאומיים בזכות יצירתו "מסרים מאת מיס ר"ו טרוסובה המנוחה" לסופרן והרכב קאמרי, שהשמעת הבכורה שלה הייתה בפריז בשנת 1981. מאז ראשית שנות התשעים עבד קורטג בתדירות גדלה והולכת ברחבי אירופה. הוא היה מלחין הבית של הפילהרמונית של ברלין בשנים 1993–1995 ושל הקונצרטהאוס של וינה בשנת 1995. משנת 1996 עד 1998 חי בהולנד. הוא חזר לברלין לעונת 1998–1999 ובהזמנת אנסמבל אינטרקונטמפוריין, סיטה דה לה מוזיק ופסטיבל ד'אוטום, חזר לפריז בשנים 1999–2001. מאז 2002 חי קורטג סמוך לבורדו.

קורטג היה נשוי למרתה קורטג, פסנתרנית ילידת אסטרגום, עד למותה ב-2019.

יצירתו עריכה

שהותו של קורטג בפריז אפשרה לו להתוודע לפרטיטורות של מלחינים מערביים, והשפעתם של סטרווינסקי ווברן ניכרת ביצירתו. קורטג התנסה בדודקפוניה, אבל לא דבק בכללי השיטה. ואף שהושפע ממלחינים מערביים, ההשפעה העיקרית על יצירתו באה מבארטוק.[1]

היצירות שקדמו לאופוס 33 – היצירה התזמורתית Stele שהוקדשה לקלאודיו אבאדו ולפילהרמונית של ברלין – כוללות בעיקר מוזיקה לקול סולו ולמקהלה ומוזיקה אינסטרומנטלית, מיצירות סולו עד יצירות להרכבים גדלים והולכים. "אמרות פטר בּוֹרְנֶמיסָה" ("Bornemisza Péter mondásai") אופוס 7, שנכתב בשנים 1963 עד 1968, הוא מחזור שירים בן 40 דקות לסופרן ופסנתר המבוסס על דרשות של מטיף רפורמי בן המאה ה-16. היצירה היא מסע לאורך החיים, מלידה עד מוות. זו יצירתו הווקאלית הראשונה של קורטג מאז 1956, והיא גולת הכותרת של שלב היצירה הבוגר הראשון שלו. המבנה הסימפוני בן ארבעת החלקים של יצירה זו בולט בייחודו במכלול יצירתו של קורטג.[1]

באחדות מיצירותיו של קורטג יש תפקיד חשוב לחלל האופף את המאזין. " - קואזי אונה פנטזיה...", שהשמעת הבכורה שלה הייתה ב-1988 בפסטיבל ברלין, היא היצירה הראשונה שבה בוחן קורטג את הרעיון של מוזיקה האופפת את הקהל במרחב. מאז אופוס 33 זכו כמה יצירות גדולות של קורטג לביצועי בכורה – "מסרים" אופוס 34 ו"מסרים חדשים" אופוס 34a לתזמורת, המוזיקה למחזה של בקט pas a pas – nulle part אופוס 35, הקונצ'רטו הכפול "...קונצ'רטנטה..." אופוס 42 ו-"6 מומנטים מוזיקליים" אופוס 44 לרביעיית מיתרים.

פרסים ואותות הוקרה עריכה

קורטג הוא חבר האקדמיה הבווארית לאמנויות במינכן והאוניברסיטה לאמנויות של ברלין (שניהם מאז 1987).

האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות העניקה לו תואר חבר כבוד בשנת 2001.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ג'רג' קורטג]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 רייצ'ל ב. וילסון, "ג'רג' קורטג" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ נורמן לברכט, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים", עמ' 705
זוכי פרס רולף שוק
לוגיקה ופילוסופיה וילארד ואן אורמאן קוויין (1993) • מייקל דאמט (1995) • דנה סקוט (1997) • ג'ון רולס (1999) • סול קריפקי (2001) • סולומון פפרמן (2003) • יאקו הינטיקה (2005) • תומאס נייגל (2008) • הילרי פטנאם (2011) • דרק פרפיט (2014) • רות מיליקן (2017) • שהרן שלח (2018) • דאג פרביץ, פר מרטין-לוף (2020) • דייוויד קפלן (2022) • איירין היים, האנס קאמפ (2024)
מתמטיקה אליאס מנחם סטיין (1993) • אנדרו ויילס (1995) • מיקיו סאטו (1997) • יורי מאנין (1999) • אליוט לייב (2001) • ריצ'רד סטנלי (2003) • לואיס קפארלי (2005) • אנדרה זמרדי (2008) • מייקל אשבכר (2011) • ייטאנג ז'אנג (2014) • ריצ'רד שואן (2017) • רונלד קויפמן (2018) • ניקולאי ג'ורג'ביץ' מקרוב (2020) • ג'ונתן פילה (2022) • לאי סאנג יאנג (2024)
אמנות חזותית רפאל מונאו (1993) • קלאס אולדנבורג (1995) • טורסטן אנדרסון (1997) • הרצוג ודה מרון (1999) • ג'וזפה פנונה (2001) • סוזן רותנברג (2003) • סג'ימה ונישיזאווה (2005) • מונה חאטום (2008) • מרלן דומה (2011) • לאקאטון וואסאל (2014) • דוריס סלסדו (2017) • אנדרה ברזאני (2018) • פרנסיס אלס (2020) • רם קולהאס (2022) • סטיב מקווין (2024)
מוזיקה אינגוואר לינדהולם (1993) • ג'רג' ליגטי (1995) • יורמה פאנולה (1997) • רביעיית קרונוס (1999) • קאיה סאריאהו (2001) • אן סופי פון אוטר (2003) • מאוריציו קאגל (2005) • גדעון קרמר (2008) • אנדרו מנזה (2011) • הרברט בלומסטדט (2014) • ויין שורטר (2017) • ברברה הניגן (2018) • ג'רג' קורטג (2020) • ויקינגור אולפסון (2022) • אומו סנגארה (2024)
זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980 איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000 מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020 אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024) • רביעיית המיתרים הדנית (2025)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ג%27רג%27_קורטג&oldid=389518"