אריק רולו
פעולות נוספות
אריק רולו (1 ביולי 1926–25 בפברואר 2015) היה עיתונאי, סופר ודיפלומט. כיהן כשגריר צרפת בתוניסיה בין השנים 1985 ל-1986, ובטורקיה בין השנים 1988 ל-1991.
ביוגרפיה עריכה
רולו נולד בשם אלי רפול למשפחה יהודית, דוברת צרפתית בהליופוליס, פרבר של קהיר בשנת 1926. אביו, נולד בחאלב, התחנך בתי הספר של כל ישראל חברים, תמך בשילוב של חיים יהודיים וחילוניות, והיה פרנקופיל נלהב. בנוסף נהג לקחת את המשפחתה לחופשה מדי שנה בלבנון וכולל בילוי של כמה ימים בתל אביב, שם התגורר אחיו (דודו של אריק רולו). כך למד להכיר את המזרח התיכון מקרוב ולמד לדבר ערבית ועברית בנוסף לצרפתית.
כנער, החליט רולו להיות רב ולמד בשיעורי ערב של בית כנסת המקומי, אך מעט לאחר מכן, איבד את האמונה והפך לאתאיסט. הוא היה חבר במשך שנה בתנועת הנוער של השומר הצעיר. בגיל 17 החל רולו ללמוד בבית הספר למשפטים בגיזה והצטרף לעיתון "הגאזט המצרי" בשנת 1943, אז הצליח להשיג ראיון משמעותי ראשון, עם מייסד האחים המוסלמים, חסן אל-בנא. במהלך הלימודים, הוא החל להשתלב בפעילות מרקסיסטית ולאחר מכן השתתף בפגישות ואירועים של הוועדה הלאומית של הפועלים והסטודנטים במצרים.
פעילותו בחוגי השמאל הובילו להטרדותו על ידי המשטרה והוא עזב את מצרים בשנת 1952. הוא הצטרף כעיתונאי לסוכנות הידיעות הצרפתית, ובשנת 1955 לעיתון "לה מונד", שם שימש בשנים 1960–1970 עורך אחראי על סיקור פוליטיקה ודיפלומטיה בין-לאומית וסיקר את המהפכה האיראנית. הוא גם כתב מאמרים עבור המגזין "לה מונד דיפלומטיק".
במהלך הקריירה העיתונאית הענפה שלו, סייר רולו בכל העולם ובמיוחד ברחבי המזרח התיכון[1]; והוא ראיין את הדמויות הבולטות ביותר בהיסטוריה של האזור, בהם: חוסיין, מלך ירדן, דוד בן-גוריון, משה דיין, גולדה מאיר, סדאם חוסיין, יאסר ערפאת, מועמר קדאפי, רוחאללה ח'ומייני, יצחק רבין, שמעון פרס, חאפז אל-אסד ועוד. לעיתים קרובות, מנהיגים אלו היו מבקשים ממנו לתווך בינם לבין אחרים, להעביר מסרים או הצעות למשא ומתן.
נשיא צרפת פרנסואה מיטראן הטיל עליו בשנת 1984 שליחות דיפלומטית בלתי רשמית לנשיא לוב מועמר קדאפי כדי לנהל משא ומתן על נסיגת הכוחות הלובים שהוצבו בצ'אד. המשימה הצליחה, והוא מונה לשגריר צרפת בתוניסיה בין השנים 1985 ל-1986[2]. רגע לפני הבחירות לפרלמנט ב-1986, הוא נשלח למשימה סודית לטהרן כדי לנהל משא ומתן - ללא הצלחה - על שחרור בני ערובה צרפתים בלבנון. רולו כיהן גם כשגריר צרפת בטורקיה בין השנים 1988 ל-1991 וכחבר בוועדת החסות של בית הדין ראסל לענייני פלסטין.
סיקור ישראל והסכסוך הערבי-ישראלי עריכה
רולו ביקר בקביעות בישראל[3], התיידד עם מו"ל השבועון "העולם הזה" אורי אבנרי והעיתונאי אמנון קפליוק שהפך לחברו הקרוב[4], ותמך בתנועת "הפעולה השמית", תנועה רעיונית שדגלה בהשתלבות מדינית של מדינת ישראל עם שכנותיה הערביות[5]; ולאחר 1967 היה מבקר חריף של הכיבוש הישראלי בשטחים[6]. הוא המשיך לבקר ולכתוב על ישראל בקביעות עד תחילת המאה ה-21[7].
בשנת 1963 נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר העניק לו ריאיון שזכה לתהודה בין-לאומית, בעקבות הריאיון יצר קשרים בצמרת הממשל המצרי. בתחילת 1970 שימש כמתווך בניסיון לארגן פגישה בין נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, לנשיא מצרים נאצר, במטרה להביא להפסקת מלחמת ההתשה ולהתחיל לדון בהסכם שלום בין מצרים וישראל[8]. נאצר הסכים לפגישה[9], ובמרץ 1970 הכין רולו כתבת טלוויזיה שצילם במצרים ושודרה גם בטלוויזיה הישראלית, בה טען רולו כי נאצר מוכן לשלום על בסיס קווי 1967 ופתרון בעיית הפליטים הפלסטינים, כולל קשירת קשרים דיפלומטיים וכלכליים עם ישראל[10]. אך ראש הממשלה גולדה מאיר התנגדה לפגישה וממשלת ישראל החליטה לסרב לבקשתו של גולדמן לקיים אותה[11]. אחר כך חשף רולו כי כבר ב-1956 תוכננה פגישה בין גולדמן לנאצר, אך פריצת מלחמת סיני מנע את פגישה זו[12]. דחיית ממשלת ישראל את ההזדמנות להתחיל במגעים לשלום עם מצרים, עוררה הדים רבים וגררה ביקורת בכנסת ובציבור[13].
בסוף 1965 הגיע רולו לישראל לשלושה שבועות במטרה לסקר את הבחירות לכנסת השישית ולכתוב סדרה של מאמרים על המדינה הצעירה עבור "לה מונד"[14][15]. המאמרים התפרסמו בעיתון בחודשים ינואר-מרץ 1966 וחלקם תורגמו והתפרסמו על ידי הדו-שבועון "אתגר", שיצא לאור מטעם תנועת "הפעולה השמית"[16]. מאמריו עסקו בארבעה נושאים: הראשון כלכלת ישראל ובעיקר הפער בין עניים לעשירים כתוצאה מכלכלה קפיטליסטית, בו טען רולו, כי הדבר יציב את ישראל בסופו של דבר כאחת מהמדינות המובילות במערב ברמת האי־שוויון הכלכלי בין אזרחיה. הנושא השני היה הפער בין אשכנזים ומזרחים, והכישלון של מדיניות "כור ההיתוך". השלישי היה היחסים בין דתיים לחילונים, ויחסי דת־מדינה, שלדבריו יהיה הבעיה הגדולה של מדינת ישראל[17]. הנושא הרביעי היה יחסי היהודים והערבים, אי-השוויון, ואף את הגזענות נגדם. בנוסף ראיין את ראש הממשלה לוי אשכול שאמר לו כי ישראל לא תפתח במלחמת־מנע ושניתן להגיע להסכם שלום עם מדינות ערב[18]. במאמר מסכם כתב כי: "אין הישראלים מוכנים להכיר בעוול שנעשה לעם הערבי־הפלסטיני, ובראש ובראשונה בעיית הפליטים שפתרונה יהווה בסיס לכל הסדר שלום עתידי". וש "חלק מן הממסד הישראלי... מביע את הדעה כי שלום עם העולם הערבי כיום עלול להזיק... אחרים מבינים כי הזמן לא פועל לטובת ישראל...וכי ייתכן שבעוד כמה שנים "לא יהיה צורך לדון באף ויתור, כיוון שהמדינה העברית תוכל להעניק לעצמה נשק אטומי שייצורו אינו נמצא בשום פנים ואופן מחוץ לתחום הישגם של מדענים ישראלים"[19]. בנוסף ראיין את שר החוץ אבא אבן שאמר שעל ישראל "להשתלב באזור שאנו שייכים אליו"[19]. בעקבות דבריו של אבן סיעות גח"ל ורפ"י הכישו התעת אי-אמון בממשלה[20].
בשנת 1979 פרסם ספר בו תיעד שיחות שערך עם סלאח ח'לף (אבו איאד), מראשי תנועת פת"ח, על עתיד המזרח התיכון בו תמך בהסכם שלום הכולל הקמת מדינה פלסטינית, לצדה של מדינת ישראל בגבולות 1967[21].
יחסו לישראל ורצונו להביא לסיום הסכסוך הערבי-ישראלי, גרם לביקורת חריפה עליו בעיתונות הישראלית[15]; כך לדוגמה: עיתון "היום", ביטאונה של מפלגת גח"ל, כינה אותו "יהודי שונא־ישראל"[22], במאמר בעיתון "על המשמר" נכתב עליו שהוא "משרת בנאמנות את עניינם של אויבי ישראל בארצות ערב"[23]; והעיתונאי דוד לאזר מ"מעריב" כתב עליו מאמרי ביקורת בהם לעג לו על שהוא נושא שם צרפתי טהור אבל הוא "יהודי מצרי בסך הכל" ושהוא "יהודי גלותי בעל שנאה עצמית"[24]. מאמריו של לאזר גררו ביקורת נגדעת, על שהם גזענים כלפי עדות המזרח ועוסקים ב"גופו של אדם ולא לגופו של עניין"[25][26].
חיים אישיים עריכה
רולו נישא בגיל מבוגר לרוזי ובסוף שנות השישים חזר איתה להליופוליס כדי למצוא את ביתו, וגילה כי נכנסה אליו משפחה של פליטים פלסטינים שאיתם נשאר בידידות. לבני הזוג נולדו בן ובת.
ספריו עריכה
- אבו איאד - ללא מולדת : שיחות עם אריק רולו, מינרוה בית הוצאה לאור, 2020
בצרפתית
- E. Rouleau, J.-F. Held, J. et S. Lacouture, Israël et les Arabes : le 3ᵉ combat. Paris : Éditions du Seuil, coll. « L'Histoire immédiate », 1967, 187 p.
- E. Rouleau, Les Palestiniens. D'une guerre à l'autre. Paris : Éd. La Découverte/Le Monde, 1984, 228 p. (ISBN 2-7071-1474-X).
- Abou Iyad, Palestinien sans patrie : entretiens avec Éric Rouleau, Paris, éd. Fayolle, coll. « Voix arabes », 1978, 361 p., 22 cm (ISBN 2-86221-034-X, BNF 34618475). Les entretiens enregistrés avec Abou Iyad sont conservés au sein du secteur Archives de la recherch
- Éric Rouleau (préf. Alain Gresh), Dans les coulisses du Proche-Orient : mémoires d'un journaliste diplomate, 1952-2012, Paris, éd. Fayard, 2012, 433 p., 24 cm (ISBN 978-2-213-67143-7, BNF 42782400, l
לקריאה נוספת עריכה
- Linda Butler, Eric Rouleau: Journalist Extraordinaire, Champion of the Palestinian Cause, Journal of Palestine Studies Vol.44 No. 4, Summer 2015, עמ' 57–67
קישורים חיצוניים עריכה
- אמנון קפליוק, תקוותו של אריק רולו - ראיון עם עתונאי יהודי־מצרי־צרפתי, על המשמר, 14 במרץ 1969
- אודי אדיב, ראיון עם אריק רולו, הגדה השמאלית, 8 באוגוסט 2008
מכתביו
- ישראל: ארץ מיקלט ומריבות, אתגר (דו-שבועון), 31 במרץ 1966 - קובץ מאמרים על ישראל שפרסם במקור ב"לה מונד"
- "גנראל" ברזאני - איש סתרים בבגדד, על המשמר, 9 בינואר 1959
- אסונם של הפלשתינאים – הפיצול, הארץ, 10 בדצמבר 1970
הערות שוליים עריכה
- ^ טוביה בן-יעקב, אריק רולו בוושינגטון, על המשמר, 8 באפריל 1973
- ^ גיא בכור, אליהו זהבי (קופנהגן), הפיכה בתוניס: הנשיא בורגיבה הודח, חדשות, 8 בנובמבר 1987
- ^ אריק רולו עומד לבקר בישראל, הארץ, 1 בינואר 1969
סיפורו של אריק רולו, על המשמר, 9 באפריל 1970 - ^ חיים ברעם, מסעות קפליוק, כל העיר, 29 ביולי 1988
- ^ סט"א, א.אבנרי בא במגע עם נציגים ערביים, דבר, 3 בפברואר 1959
- ^ תמר גולן, אריק רולו מצייר סיפורי־זוועה על השלטון הישראלי בשטחים, מעריב, 21 במאי 1975
- ^ עקיבא אלדר, במקום מפת דרכים הסכם צללים, באתר הארץ, 5 בפברואר 2003
- ^ סט"א, נאצר אישר הזמנת גרלדמן ב-23 בפברואר בעידוד טיטו, דבר, 8 באפריל 1970
מ. שמריהו, ראשי ל"ע התרשמו: הזמנת נאצר לגולדמן - רצינית, מעריב, 8 באפריל 1970 - ^ אליהו מאייסי, הטלוויזיה בצרפת: הזמנת גולדמן לנאצר-סנסציה, הארץ, 6 באפריל 1970
- ^ יהודה קסטן, הפרשנות לסרטו של אריק רולו, הארץ, 18 במרץ 1970
טיטו, נאצר וגולדה, הארץ, 13 במאי 1970
א. מאייסי, שליח "הארץ" בצרפת, נאצר הודיע בישיבה סגורה של האיחוד על החלטתו להגיע לשלום עם ישראל - רולו אישר כי שליח מצרי חשאי קיים מגעים עם ד"ר גולדמן, הארץ, 25 באוגוסט 1970 - ^ דן מרגלית, הממשלה דחתה הצעה של נאצר לפגישה עם גולדמן, הארץ, 6 באפריל 1970
גולדמן מסרב להגיב על החלטת הממשלה, הארץ, 6 באפריל 1970
ממשלת ישראל בוחרת בעצמה את שליחיה – הסביר אבן בכנסת, הארץ, 8 באפריל 1970 - ^ א מאיסי, סופר "הארץ" בצרפת, אריק רולו: טיטו דן עס נאצר על שליחות גולדמן - "מבצע קדש סיכל שליחות קודמת בקהיר", הארץ, 8 באפריל 1970
- ^ בדיון בכנסת מפ"ם, ל"ע, מפד"ל וא. ששון הסתייגו מעמדת הממשלה, על המשמר, 8 באפריל 1970
אסתר וילנסקה, לקח פרשת גולדמן, דבר, 24 באפריל 1970
אהרן גבע, "פצצת ד"ד גולדמן חשפה אי־אמון הדדי, למרחב, 7 באפריל 1970
שלום כהן, נשיא מצרים מוכן עתה לשלום־אמת עם ישראל - אני מאמין לנאצר, הארץ, 7 באוגוסט 1970 - ^ הגיע כתב "לא מונד", הארץ, 31 באוקטובר 1965
- ^ 1 2 עודד היילברונר, אומרים שהיה פה לא שמח | דעה, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2015
- ^ אתגר ומענה, אתגר (דו-שבועון), 17 במרץ 1966
- ^ בהמשך המאמרים ב"לה מונד": "המאבק על השבת בישראל", מעריב, 10 במרץ 1966
- ^ עתי"ם-רויטרס, אשכול בראיון ל"לה-מונד": ישראל לא תפתח במלחמה, קול העם, 14 בינואר 1966
אשכול ללה־מונד": "אני מאמין שיקום שלום עם ערב", למרחב, 14 בינואר 1966 - ^ 1 2 מחיר השלום, אתגר (דו-שבועון), 28 באפריל 1966
- ^ בעקבות ראיון אבן ב"לה מוני" הצעות אי־האמון של גח"ל ורפ"י יועלו היום בכנסת, הארץ, 16 במרץ 1966
- ^ יזהר באר, אבו־איאד: אין חדש, כל העיר, 2 בספטמבר 1988
- ^ שיחות היום - יהודי שונא־ישראל, היום, 11 בינואר 1968
- ^ יעקב עין-דור, אריק רולו וביקורו של קדאפי בצרפת, על המשמר, 14 בינואר 1974
- ^ דוד לאזר, לכם ולא (רו)לו, מעריב, 18 במרץ 1966
- ^ בועזן עברון, שגאה עצמית ־ היכן?, אתגר (דו-שבועון), 28 באפריל 1966
- ^ ד"ר מ. זקס, יהללוך זרים ולא (ל)זר... - במאמרו כ״מעריב" מערב שבת 18.3.66, גילה העתונאי דוד הזר, סליחה לזר, אך הזר לרוח היהדות הסובלנית, כמה הוא קטנוני, במערכה, 4 באפריל 1966