אסלאמיזציה בבנגלדש
פעולות נוספות
אסלאמיזציה בבנגלדש מתייחסת לתהליך ההיסטורי והמתמשך שבאמצעותו עקרונות, תרבות ומוסדות אסלאמיים השפיעו באמצעות אסלאמיזציה על המסגרת המשפטית, מערכת החינוך, הפוליטיקה והנורמות החברתיות של בנגלדש. בנגלדש נוסדה ב-1971 כרפובליקה חילונית המבוססת על האידיאלים של הלאומיות הבנגלית, כאשר משטרים עוקבים, החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, שילבו בהדרגה מאפיינים אסלאמיים במנגנוני המדינה.[1]
הדחיפה לאסלאמיזציה, שמושרשת מאז היותה של בנגלדש (בתור מזרח פקיסטן) חלק מהרפובליקה האסלאמית של פקיסטן בעלת הרוב המוסלמי המוחלט שמעוצבת על ידי דין האסלאם – השריעה, צברה תאוצה תחת משטרו הצבאי של זיאור רחמן (אנ') והתעצמה תחת חוסיין מוחמד ארשאד, שהכריז על האסלאם הסוני כדת המדינה בשנת 1988.[2] כיום, האסלאם ממשיכה למלא תפקיד בולט בחברה, במשפט ובפוליטיקה של בנגלדש, ולעיתים קרובות מתעורר ויכוח על השפעתה של האסלאם במוסדות המדינה ובחיים הציבוריים, בעיקר ביחס למיעוטים הלא-מוסלמים שבה.[3]
ממשלת הליגה האוואמית תחת ראש הממשלה שק הסינה ואזד בין 2009–2024 חוותה שינוי הדרגתי אבל ניכר לעבר אסלאמיזציה. האסלאמיזציה הזו תחת שלטונה של ואזד לא נבעה משינוי אידאולוגי עמוק של המפלגה, אלא מחישובים פוליטיים אסטרטגיים שהיו מונעים על ידי שלושה גורמים עיקריים: עלייתן של תנועות חברתיות אסלאמיסטיות, תחרות פוליטית גוברת והמעבר לשלטון חצי-סמכותני. ככל שהאחיזה של הליגה האוואמית בשלטון הפכה לכזו שהסתמכה יותר ויותר על טקטיקות סמכותניות בעקבות הבחירות הכלליות השנויות במחלוקת ב-2014, היא נענתה יותר יותר לדרישות אסלאמיסטיות – הסרת תוכן חילוני מספרי לימוד, דיכוי ספרות שהוגדרה כ-"מחללת קודש האסלאם" והגברת התמיכה במדרסות ובתשתיות שמבוססות על מסגדים. באוגוסט 2024, לאחר נפילת ממשלת המפלגה והסינה ואזד בעקבות "מהפכת יולי", עלתה לשלטון ממשלת מעבר בראשות מוחמד יונוס ותנועות ומפלגות אסלאמיסטיות החלו להתפשט, עם קריאות לנקמה נגד הסינה ואזד וחברי המפלגה, על רקע ההתנגדות המזוינת שנקטו נגד אסלאמיסטים לאורך השנים.
רקע עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חלוקת הודו, אסלאמיזציה בפקיסטן
חלוקת הודו התבססה על דת. הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן נוסדה על בסיס "הבטחת מולדת ריבונית למוסלמים" בתת-היבשת ההודית לחיות בהגדרה עצמית, מה שלבסוף הוביל ליצירת מדינת פקיסטן בעלת הרוב המוסלמי ורפובליקת הודו בעלת הרוב ההינדואי, כאשר מזרח בנגל (ששמה שונה למזרח פקיסטן בשנת 1956 ולבגלדש לאחר קבלת עצמאות בשנת 1971) הפכה למחוז של פקיסטן.[4][5]
לאחר הקמת פקיסטן בשנת 1947 במהלך תנועת השפה הבנגלית, שהייתה תנועה במזרח בנגל למען הכרה בשפה הבנגלית כשפה הרשמית של המחוז כדי לאפשר את השימוש בה בענייני ממשל, תקשורת, מטבעות ועוד ולשמור על הכתיבה שלה בכתב הבנגלי, רבים תמכו ברעיון של מוחמד עלי ג'ינה, המושל הכללי של פקיסטן הראשון, להפוך את השפה הערבית לשפת המדינה של פקיסטן כמדינה מוסלמית (כולל ברחבי המחוז של מזרח בנגל),[6] רעיון שחזר על עצמו בקרב מנהיגים מוסלמים רבים.[7][8][9] לבסוף, ההצעה הזו להפוך את הערבית לשפת המדינה לא זכתה לתמיכה משמעותית באף חלק מפקיסטן. עם זאת, מכיוון שהיא הייתה קשורה לשאלת התפתחות התרבות האסלאמית בקרב פקיסטן שקיבלה עצמאות לאחרונה, היא חיזקה בעקיפין את הדרישה להכנסת הכתב הערבי לשימוש של שפות המדינה, האורדו והבנגלית, במספר מקומות.[10]
הצעד הרשמי הראשון שננקט להפיכת פקיסטן למדינה אסלאמית (אנ') היה ב-12 במרץ 1949, כאשר ראש הממשלה הראשון של המדינה, ליקאת עלי ח'אן, הציג את "החלטת המטרות" (אנ') באספה המכוננת.[11] ההחלטה קבעה כי חוקת פקיסטן העתידית לא תעוצב על פי תבנית אירופאית, אלא על פי "האידאולוגיה והאמונה הדמוקרטית של האסלאם". ההחלטה, במלואה, הפכה לחלק מחוקת פקיסטן תחת סעיף 2A.[12] נשיא הליגה המוסלמית, צ'אודרי ח'אליקוזמאן (אנ'), הודיע כי פקיסטן "תאחד את כל המדינות המוסלמיות לאסלאמיסטן". ח'אליקוזמאן האמין שפקיסטן היא "רק מדינה מוסלמית ועדיין אינה מדינה אסלאמית" אבל טען כי היא "בהחלט יכולה להפוך למדינה אסלאמית לאחר שתאחד את כל מאמיני האסלאם ליחידה פוליטית אחת".[13] קית' קלארד, אחד החוקרים הראשונים בתחום הפוליטיקה הפקיסטנית, ציין כי הפקיסטנים האמינו באחדות המטרה וההשקפה כי: "פקיסטן נוסדה כדי לקדם את מטרת המוסלמים. ניתן היה לצפות שמוסלמים אחרים יהיו אוהדים, אפילו נלהבים לרעיון. אבל הצפייה שלהם הניחה שמדינות מוסלמיות אחרות יאמצו את אותה השקפה על הקשר בין האסלאם ללאום".[14]
עם זאת, האידיאל האסלאמיסטי של פקיסטן לא היה משותף לממשלות אסלאמיות אחרות באותה תקופה. הלאומיות בחלקים אחרים של מדינות האסלאם התבססה על מוצא אתני, שפה ותרבות. חוקר החברה נאסים אחמד ג'אווד ערך סקר בשנת 1969 בפקיסטן. הוא מצא כי למעלה מ-60% מתושבי מזרח פקיסטן (בנגלדש של ימינו) הצהירו כי יש להם זהות לאומית-בנגלית קודם. עם זאת, במערב פקיסטן (פקיסטן של ימינו) אותו אחוז הצהירו כי יש להם קודם כל זהות מוסלמית ולא לאומית-פקיסטנית. בנוסף, במזרח פקיסטן הנסקרים הגדירו את זהות המדינה במונחים של מוצא אתני בנגלי ולא אסלאם, בעוד שמערב פקיסטן היה ההפך, בה נאמר כי האסלאם היא המגדירה את זהות המדינה ולא המוצא האתני הפקיסטני שלה.[15]
הלאומנות המוסלמית של התנועה הבדלנית הליגה המוסלמית, שהייתה הבסיס להקמת פקיסטן, עמדה בפני אתגר העלייה של גופים סוציאליסטיים כמו מפלגת העם הפקיסטנית שבסיסה במערב פקיסטן והליגה העוואמית של כל פקיסטן (אנ') שבסיסה במזרח פקיסטן לאחר מותו של מוחמד עלי ג'ינה. חוואג'ה נזימודין, מנהיג בעל השפעה בליגה המוסלמית, ניסה לדכא את הלאומיות הבנגלית שהוצתה על ידי ירי משטרתי על מפגינים שדרשו שבנגלית תהפוך לשפה הרשמית של פקיסטן לצד האורדו ב-21 בפברואר 1952, על ידי מתן דגש רב יותר על "סולידריות אסלאמית", באמצעות צעדים כמו התעקשות על כך שמוסלמים בנגלים יכתבו בנגלית בכתב הערבי נסטעליק (אנ') במקום בכתב הנגארי המזרחי (אנ') המקומי בו משתמשים הבנגלים ההינדואים (אנ'), ועל כך שבנגלים מוסלמים יפסיקו להשתמש במילים משפת הסנסקריט, אותה תיאר כ-"שפת הכופרים",[16] הצעה שקודמה לראשונה על ידי פאזלור רחמן (אנ'), שהיה שר החינוך הראשון של פקיסטן לאחר קבלת עצמאותה.[17]
היסטוריה עריכה
תחת זיאור רחמן (1975–1981) עריכה
.jpg){kind=link}
בעקבות ההתנקשות במוג'יבור רחמן, הנשיא הראשון של בנגלדש באוגוסט 1975, משטרו של הנשיא זיאור רחמן, שנתמך על ידי הצבא, יזם סדרה של שינויים חוקתיים ששינו את עקרונות היסוד של חוקת בנגלדש. הפעולות הללו קיבלו לגיטימציה מאוחר יותר באמצעות התיקון ה-5 לחוקת בנגלדש (אנ'), שאישר את כל הצווים והשינויים שבוצעו במסגרת המשטר הצבאי של זיאור רחמן, אפילו אלה שסתרו את החוקה.[18]
המטרה עבור השינויים שבוצעו הייתה העמקת האסלאמיזציה. סעיפים שאסרו על מפלגות פוליטיות מבוססות על האסלאם בוטלו, וסללו את הדרך לחזרה הפוליטית של קבוצות כמו הליגה המוסלמית של בנגלדש (אנ'), בנגלדש ג'מאעת-א-איסלאמי (אנ') ("האגודה האיסלאמית של בנגלדש") וניזאם-א-אסלאם (אנ') ("מפלגת הסדר האיסלאמי") שהפעילות שלהן נאסרה בעבר בחוק בגלל ההתנגדות שלהן למלחמת העצמאות של בנגלדש והתמיכה שלהם בהמשך האיחוד עם פקיסטן. הסרת המגבלות החוקתיות על הקבוצות אפשרה למי שהיו משתפי עם פקיסטן ולפושעי מלחמה שהורשעו ברצח פעילים עבור העצמאות הבנגלית להשתתף בפוליטיקה הארצית, ובכך, ביטלה את המאמצים הקודמים שנעשו להעמדה לדין של המורשעים.
ממשלתו של זיאור גם הגדירה מחדש את הזהות האידאולוגית של המדינה, והחליפה את המושג "לאומנות בנגלית" ב-"לאומנות בנגלדשית". ביטויים אסלאמיים, כגון בסם אללה (אל)רחמן (אל)רחים, הוכנסו לחוקה, וההקדמה ועקרונות הליבה של המדינה שונו כך שיכללו "אמונה באללה" במקום אידיאלים קודמים.[19] מושג הסוציאליזם פורש מחדש והפך ל-"צדק כלכלי וחברתי", בעוד שסעיף 12 בחוקה, שעיגן במפורש חילוניות וחופש דת - הוסר לחלוטין.
במקביל, זיאור רחמן היה בן דורו של נשיאה ה-6 של פקיסטן מוחמד זיא אל-חאק, שטיפח שינויים חברתיים-פוליטיים דומים בפקיסטן, שהוצתו על ידי המהפכה האסלאמית באיראן שהפכה את המדינה לרפובליקה אסלאמית-תיאוקרטית טוטליטרית תחת שלטון האייתוללה ח'ומייני, הקרב על הכעבה ב-1979 שבו כאשר מורדים חמושים השתלטו על מסגד אל-חראם והכעבה במכה שבערב הסעודית, וקראו להפלת בית סעוד עקב ההתמערבות של סעודיה לטענתם ועליית קבוצות המוג'אהדין האפגני (אנ') באפגניסטן.[20]
השינויים הללו שביצע רחמן, נשפטו בפסק דין מאוחר יותר של חטיבת בית המשפט העליון (אנ') בשנת 2005 (אחד משני החטיבות של בית המשפט העליון של בנגלדש, החטיבה השנייה היא חטיבת הערעורים) ונפסקו כ-"פוגעות באופי הריבוני, הדמוקרטי והחילוני של החוקה", מה שהוביל להכרזה של החטיבה על התיקון ה-5 לחוקת בנגלדש כ-"לא חוקתי". חטיבת בית המשפט הגיעה גם כן למסקנה שהשינויים "שיבשו את המבנה הבסיסי של הרפובליקה" ו-"פגעו ברוח מלחמת העצמאות של בנגלדש". בית המשפט העליון של בנגלדש (אנ') אישר את פסק הדין של החטיבה ב-2 בפברואר 2010, עם שינויים והערות, וקבע כי התיקון ה-5 לחוקת בנגלדש "עיוות באופן מהותי את ערכי מלחמת השחרור והפך את בנגלדש מרפובליקה חילונית למדינה המושפעת מעקרונות תיאוקרטיים".[21]
תחת חוסיין מוחמד ארשאד (1982–1990) עריכה
.jpg){kind=link}
חוסיין מוחמד ארשאד תפס את השלטון בעקבות ההפיכה הצבאית הבנגלדשית (אנ') שהתקיימה ללא שפיכות דמים ב-24 במרץ 1982, והפיל את ממשלתו הנבחרת של הנשיא עבדוס סאטר (אנ'). תחילה, הוא שלט כמנהל משטר הלחימה הראשי (אנ') לפני שנכנס לתפקיד הנשיאות בדצמבר 1983.[22]
במהלך שלטונו הצבאי, ארשאד ביצע שינוי משמעותי ושנוי במחלוקת בחוקה בכך שהכריז על האסלאם הסוני כדת המדינה. השינוי סימן ביטול של היסוד המקורי של המדינה שעליו הוקמה ב-1972. ארשאד תפס את השלטון בהפיכה בשנת 1982 ומאוחר יותר קיבל את תפקיד הנשיאות לאחר שהשעה את החוקה והדיח את הממשלה האזרחית הנבחרת. לאסלאמיזציה שלו על החוקה הייתה השפעה מתמשכת על הנוף הפוליטי והאידאולוגי של בנגלדש.[23]
ב-1990 משטרו של ארשאד הואשם באופן נרחב ברשלנות מכוונת במהומות האלימות נגד בנגלים הינדואים באותה שנה (אנ') כאמצעי להסיט את תשומת הלב מהאופוזיציה הגוברת במהירות לשלטונו. המהומות, שהתרחשו מצד בנגלים מוסלמים נגד הבנגלים ההינדואים בעקבות שמועה כי מסגד באברי (אנ') בעיר איודהיה (אנ') שבהודו נהרס על ידי ההודים ההינדואים, החלו ב-30 באוקטובר ונמשכו עד 2 בנובמבר, והפכו להמהומות הגדולות ביותר מאז עצמאות בנגלדש.[24][25]
תחת חאלדה ג'ייה (2001–2006) עריכה
בשנת 2001, המפלגה הלאומנית של בנגלדש (אנ') שידועה בראשי התיבות "BNP" הקימה ממשלת קואליציה בראשות חאלדה ג'ייה (אשתו של זיאור רחמן) עם מפלגת ג'מאעת-א-איסלאמי – המפלגה האסלאמיסטית הגדולה ביותר בבנגלדש. ג'מאעת-א-איסלאמי קיבלה 17 מושבים, שהפכו ל-18 מושבים בשנת 2008. במצעי הבחירות הכלליות של 2001 (אנ'), המפלגות הפוליטיות הגדולות בבנגלדש הראו מעט הבדלים אידאולוגיים בנוגע לאסלאם. המפלגה הלאומנית של בנגלדש התחייבה "לא לחוקק חוקים נגד האסלאם", בעוד שג'מאעת-א-איסלאמי הבטיחה להפוך את המדינה ל-"רפובליקה אסלאמית". מפלגת הליגה האוואמית ומפלגת ג'אטיה (אנ') ("המפלגה הלאומית") הדגישו גם הן את הכוונה שלהן להתאים את חוקי בנגלדש לקוראן ולחדית', כאשר מפלגת הג'אטיה דגלה גם כן ברפורמות משפטיות מבוססות על פי דין השריעה וחינוך מוסלמי חובה.
_(cropped).jpg){kind=link}
מאפיין בולט נוסף שהחל לאחר תוצאות הבחירות הכלליות בבנגלדש בשנת 2001 היה גל ההתקפות הנרחבות, כולל ביזה ומקרי רצח, שבנגלים הינדואים החלו לחוות מצד בנגלים מוסלמים תוך כדי אדישות מצד הרשויות.
בסוף 2006, לקראת הבחירות הכלליות הבאות, מפלגות פוליטיות גדולות בבנגלדש חיזרו באופן פעיל אחר אישים אסלאמיסטים כדי לחזק את הסיכוי שלהן לנצח. הליגה האוואמית, שבאופן מסורתי הייתה חילונית, הקימה את מה שכונה בתקשורת "הברית הגדולה" (אנ') עם קבוצות פוליטיות שונות, בהן מפלגת בנגלדש ח'ילאפת מג'ליס (אנ') ("מועצת הח'ליפות של בנגלדש"), וחתמה על מזכר הבנות שנוי במחלוקת שהבטיח מדיניות ידידותית לאסלאמיסטים כמו הכרה מחייבת משפטית בתארים של מדרסה קאומי (אנ') (פרטית, אחת מזוג קטגוריות החינוך העיקריות של מדרסה בבנגלדש), הכרה באפשרות לפסיקת פתוות מחייבות משפטית והנהגת חוק להפללת "חילול קודש האסלאם". למרות תגובת הציבור וכוחן האלקטורלי המוגבל של הקבוצות האסלאמיסטיות הללו, הליגה האוואמית הגנה על השינויים כמי שתואמיות את עקרון החילוניות של חוקת בנגלדש, בעוד שמפלגת ג'אטיה ניהלה קמפיין בחירות כ-"מגינה היחידה של האסלאם" בבנגלדש - מה שסימן מגמה ברורה בקרב משקיפים של ההשפעה הגוברת של אסלאמיזציה בפוליטיקה של בנגלדש.[26]
תחת שק הסינה ואזד (2009–2024) עריכה
ממשלת הליגה האוואמית תחת ראש הממשלה שק הסינה ואזד חוותה שינוי הדרגתי אבל ניכר לעבר אסלאמיזציה של המדינה. האסלאמיזציה הזו תחת שלטונה של ואזד לא נבעה משינוי אידאולוגי עמוק של המפלגה, אלא מחישובים פוליטיים אסטרטגיים שהיו מונעים על ידי שלושה גורמים עיקריים: עלייתן של תנועות חברתיות אסלאמיסטיות, תחרות פוליטית גוברת והמעבר לשלטון חצי-סמכותני. לדברי המדען הפוליטי עלי ריאז (אנ'), המעבר של הליגה האוואמית לשילוב אלמנטים אסלאמיים במצע של המפלגה החליש את כוחם של בנגלים שהתנגדו למהלכים הללו שהיו המצביעים המסרותיים של המפלגה קודם לכן, מה שהוביל לשלב חדש במאבק למען מעמד החילוניות.
_(portrait_cropped).jpg){kind=link}
ככל שהאחיזה של הליגה האוואמית בשלטון הפכה לכזו שהסתמכה יותר ויותר על טקטיקות סמכותניות בעקבות הבחירות הכלליות השנויות במחלוקת בבנגלדש 2014 (אנ'), היא נענתה עוד יותר לדרישות אסלאמיסטיות – הסרת תוכן חילוני מספרי לימוד, דיכוי ספרות שהוגדרה כ-"מחללת קודש האסלאם" והגברת התמיכה במדרסות ובתשתיות שמבוססות על מסגדים. למרות שמפלגות אסלאמיסטיות רשמיות מעולם לא השיגו יותר מ-6.3% מהקולות בבחירות כלליות, מפלגת הליגה האוואמית השתמשה באסלאמיזציה כאסטרטגיית לגיטימציה הגנתית כדי לחתור תחת האשמות בטענות שהוטחו נגדה כמפלגת "אנטי-אסלאם" ולהתגברות על יריבים. התפתחויות אלו המחישו כיצד בבנגלדש, אסלאמיזציה על ידי מנהיגים חילוניים נובעת פחות ממידת האדיקות הדתית בקרב החברה או שינויים אידאולוגיים, ויותר מאסטרטגיות הישרדות של האליטה בסביבה פוליטית תחרותית וסמכותנית יותר ויותר.
תחת מוחמד יונוס (2024–2026) עריכה
באוגוסט 2024, לאחר נפילת ממשלת הליגה האוואמית בראשות שק הסינה ואזד בעקבות מהפכת יולי (אנ'), שהוצאה מחוץ לחוק כמפלגה פוליטית והסינה ואזד הועמדה לדין במשפט שלא בפני הנאשם בזמן היותה בגלות בהודו, עלתה לשלטון ממשלת מעבר (אנ') בראשות הכלכלן מוחמד יונוס,[27][28] שהקימה ועדה לרפורמה חוקתית (אנ') שהמליצה על עריכת שינויים בחוקת בנגלדש.[29]
המפלגה הלאומנית של בנגלדש וג'מאעת-א-איסלאמי הביעו מאז דעות שונות לגבי עקרונות החוקה של המדינה. בעוד שהמפלגה הלאומנית תומכת בשיקום עקרונות הלאומיות, הסוציאליזם, הדמוקרטיה והחילוניות כפי שהיו קיימים לפני התיקון ה-15 לחוקה (אנ'), ג'מאעת-א-איסלאמי דוגלת בהחלפה שלהם ב-"אמון ואמונה מוחלטים באללה הכל יכול" ובערכים אסלאמיים.[30]
אסלאמיזציה בחינוך ובחברה עריכה
התפשטות חינוך המדרסות עריכה
בשנת 1971, בזמן קבלת עצמאותה של בנגלדש, היו רק קומץ מדרסות ברחבי המדינה. עם זאת, עד 1990, שליש מכלל התלמידים במדינה למדו במדרסה כלשהי.[31] בשנות ה-2020, על רקע ירידה ארצית ברישום לבתי ספר, המדרסות של בנגלדש חוו עלייה ניכרת במספר התלמידים שלהן.[32] הצמיחה הזו נבעה בעיקר מקשיים כלכליים ממושכים ושיבושים בחינוך כתוצאה ממגפת הקורונה בבנגלדש.[33] בעוד שמדרסה עאליה (אנ') (ממשלתית, השנייה מזוג קטגוריות החינוך העיקריות של מדרסה בבנגלדש), צברו מעל 250,000 תלמידים בין השנים 2019 ו-2023, בתי ספר תיכוניים כלליים איבדו למעלה ממיליון תלמידים. כמו כן גם מדרסות קאומי פרטיות חוו עלייה משמעותית באוכלוסיית התלמידים שלהן.[34] ממשלת הליגה האוואמית בראשות שק הסינה ואזד בין השנים 2009 ל-2024 העניקה תמיכה ולגיטימציה רבה יותר לחינוך במדרסות בתמורה לתמיכה פוליטית מצד האוכלוסייה האסלאמיסטית. בתור ראש הממשלה הסינה ואזד הצהירה כי בנגלדש "תנוהל בהתאם לרוח חוקת אל-מדינה" (אנ').[35][36] בשנת 2018 ממשלת ואזד הכירה בתואר "דאורה" של מדרסה קאומי כשווה ערך למוסמך אוניברסיטה (תואר שני), מה שגם היווה זרז להתשפטות מספרי התלמידים במדרסות אל מול התיכוניים הכלליים. בתמורה, הארגון האסלאמיסטי של מורי המדרסות חפאזת-א-אסלאם בנגלדש ("שומרי האסלאם בבנגלדש") העניק להסינה ואזד את התואר "אם הקאומי".[37]
מומחים ואנשי חינוך הגדירו לאורך השנים את המגמה הזו כמי שנוצרה עקב המחיר הסביר למגורים וללימודים מקיפים בכיתה שמוצעים על ידי מדרסות רבות ומפחיתים את התלות בשכר לימוד פרטי יקר, לחצים מצד מנהיגים חברתיים אסלאמיסטים שהחלו לגבור ובעקבות החסות הממשלתית תחת ממשלות הסינה ואזד שהוענקה למדרסות הקאומי, כאשר מבקרים האשימו אותן כבעלות "תוכנית לימודים דתית מימי הביניים וללא פיקוח ממשלתי".
שינויים חברתיים עריכה
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, ההתפשטות העולמית של האסלאמיזם צברה תאוצה משמעותית בעקבות שני אירועים מרכזיים ב-1979, המהפכה האסלאמית באיראן והפלישה הסובייטית לאפגניסטן. המהפכה האסלאמית אישרה את הרעיון שהאסלאם יכולה לשמש כאידאולוגיה פוליטית, כפי שתואר קודם לכן על ידי הוגים כמו חסן אל-בנא מייסד האחים המוסלמים וסיד אבו אל-אעלא מודודי, שקרא למאבק מזוין נגד "המורדים בשלטון אללה" – כלומר, כל העולם הלא-מוסלמי, ושלל את כל הזכויות הפוליטיות והשלטוניות של לא-מוסלמים. בינתיים, המוג'אהדין האפגני, שהיה תחת גיבוי של ארצות הברית נגד ברית המועצות כחלק מהמלחמה הקרה, סיפק כוח ארגוני ואידאולוגי לתנועות אסלאמיסטיות על ידי הגדרת המלחמה כ-"מסע של הפצת ג'יהאד" וגיוס לוחמים מוסלמים בעולם באמצעות מדרסות צבאיות וארגוני צדקה אסלאמיים. התונעה בישרה עידן חדש של אקטיביזם אסלאמיסטי בין-לאומי.
בבנגלדש, המגמות העולמיות הללו החמירו בעקבות הגירת עובדים בנגלים למפרץ הפרסי ולמזרח התיכון מאז סוף שנות ה-70 של המאה ה-20 שהובילה להעברות כספים והטבות כלכליות, כמו גם לייבוא ערכים אסלאמיים-ערביים מהמזרח התיכון לבנגלדש. מהגרים בנגלים שחזרו למדינה, שהושפעו מהפרשנויות החדשות שנחשפו אליהם ביחס לאסלאם (והאביה) מהאזורים הראשונים מהם האסלאם התפשט ברחבי העולם (חצי האי ערב), לקחו לעיתים קרובות תפקידים משפיעים בקהילות הכפריות שלהם, הפיצו נורמות תרבותיות נוקשות יותר וזירזו את התהליך הרחב יותר של אסלאמיזציה בבנגלדש.
ברמה החברתית, מוסדות חברתיים מסורתיים כמו סאליש (בוררות כפרית) ופתווה (צווים דתיים) הוגדרו מחדש. סאליש, שבעבר הוגדרה כבלתי פורמלית וחילונית באופיה, התפתחה בשנות ה-90 של המאה ה-20 וכללה אנשי דת מקומיים שקשורים קשר הדוק למפלגות פוליטיות אסלאמיסטיות. גרסת הסאליש הזו, בראשות אנשי דת מוסלמים, התמקדה יותר ויותר בזכויות נשים ובארגוני פיתוח, ושימשה כפלטפורמה להצהרת דין השריעה על פני החוק האזרחי, ולאתגר מול הסמכות המשפטית החילונית של מוסדות המדינה. באופן דומה, פתווות, שהיו נדירות מבחינה היסטורית ולא מחייבות, החלו להינתן לעיתים קרובות ובאגרסיביות – לעיתים קרובות נגד נשים – בגין "עבירות" מוסריות או אידאולוגיות. שלא כמו בזמנים בעבר, הפתווות הללו נאכפו באמצעות לחץ חברתי או באלימות, בגיבוי כוחות פוליטיים אסלאמיסטיים.
כאשר מערכת המשפט הבנגלית ניסתה לרסן את הפרקטיקות הללו בשנת 2001, אנשי דת מוסלמים גייסו מחאות רחוב רחבות, מה שאילץ את הממשלה לסגת מהיוזמה. מנהיגים בולטים קראו תיגר בגלוי על מערכת המשפט של המדינה, עם הצהרות שהכריזו כי פתווה צריכה להחליף את תוכן חוקת המדינה. ההתפתחויות הללו סימנו שינוי משמעותי באיזון בין חוקת המדינה לסמכות אסלאמית, כאשר כוחות אסלאמיסטיים החלו לתבוע יותר ויותר שליטה על נורמות חברתיות ומשפטיות בבנגלדש.
דמוגרפיה עריכה
על פי מפקד האוכלוסין של בנגלדש 2022 (אנ'), האוכלוסייה המוסלמית בבנגלדש מנתה מעל 150.36 מיליון איש, מה שהפך את המוסלמים במדינה ל-91.04% מהאוכלוסייה. ההינדואיזם הוגדרה כדת השנייה בגודלה בבנגלדש, עם כ-13.1 מיליון בנגלים הינדים, שמהווים כ-7.95% מכלל האוכלוסייה. כמיליון בנגלים בודהיסטים נספרו כמאמיני זרם הטהרוואדה, שהיוו כ-0.63% מאוכלוסיית בנגלדש, כאשר קהילת הבנגלים הנוצרים, מנתה כחצי מיליון איש, והיוותה כ-0.29% מכלל האוכלוסייה, שהוגדרה בעיקר כקהילה עירונית.[38]
בשנת 1901, בנגלים הינדואים היוו כ-33% מאוכלוסיית משטחה של מדינת בנגלדש של ימינו.[39] עם פרוץ מלחמת הודו–פקיסטן השנייה בשנת 1965, "פקודת הגנת פקיסטן", שמאוחר יותר הוגדרה כ-"צו האויב (משמורת ורישום) השני", כינו את הבנגלים ההינדואים כ-"אויב" והפקיעו את הרכוש שלהם.[40] מפקד האוכלוסין של בנגלדש בשנת 1974 הציג בעקבות אותן שנים שאוכלוסיית הבנגלים ההינדואים במדינה ירדה ל-13.5%. גם לאחר קבלת העצמאות של המדינה, המיעוטים הבנגלים ההינדואים סומנו כ-"הודים" ואזרחים לא אמינים בקרב שאר חברת הרוב המוסלמית הבנגלית - עד היום.[41]
על פי מפקד האוכלוסין של בנגלדש 2001 (אנ'), היו כ-11.82 מיליון בנגלים הינדואים, שהיוו כ-9.6% מהאוכלוסייה, שבאותה עת עמדה על 123.15 מיליון איש. מפקד האוכלוסין של בנגלדש 2011 (אנ') הצהיר על 12.73 מיליון איש שהשיבו שהם בנגלים הינדואים, שהיוו 8.54% מכלל 149.77 מיליון התושבים. מפקד האוכלוסין של בנגלדש בשנת 2022 העריך את מספר ההינדואים בבנגלדש על 13.1 מיליון מתוך 165.1 מיליון אוכלוסייה, מה שהוגד כאחוז הנמוך ביותר שלהם בקרב האוכלוסייה מאז מפקד האוכלוסין הראשון במדינה עם כ-7.95% מהאוכלוסייה בלבד.[42] על פי דו"ח שפורסם בשנת 2014 בעיתון יומי מקומי בבנגלדש תחת הכותרת "האם זו בנגלדש שרצינו? ניתוח פער האוכלוסייה ההינדית (2001-2011)", אוכלוסיית ההינדואים במדינה פחתה בכמעט מיליון איש בין השנים 2001 ל-2011.[43][44] בשנת 2013, הארגון אמנסטי אינטרנשיונל דיווח כי עלייתן של קבוצות פוליטיות אסלאמיסטיות בבנגלדש במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 הביאה לאיומים ותקיפות של בנגלים הינדואים רבים, מה שהוביל למספר גדול שלהם שעזבו כפליטים להודו השכנה לאורך השנים.[45]
על פי נתוני מרכז המחקר פיו שנעשה בשנת 2013, רוב משמעותי של מוסלמים בנגלים הביעו תמיכה חזקה בשילוב השריעה במסגרת מערכת המשפט של המדינה. כ-82% מהמוסלמים האמינו כי דין השריעה צריך להיות החוק הרשמי של בנגלדש, מה ששיקף את אחת הרמות הגבוהות ביותר של תמיכה במערכות משפט אסלאמית בעולם. בנוגע למקורות השריעה, רוב (מעל 70%) מהמוסלמים בבנגלדש הצהירו שהם רואים בה את" דבר האל הנגלה ולא פרשנות אנושית של עקרונות אלוהיים". מבחינת פרשנות, 57% מהמוסלמים בבנגלדש טענו כי "קיימת הבנה אמיתית אחת של השריעה". התמיכה בעונשים גופניים חמורים יותר במסגרת עבירות "חודוד" (אנ') של דין השריעה, נעה בין כ-50% ממי שתומכים בהחלת דין השריעה שתמכו בעונשים כמו קטיעת ידיים לגנבים, ו-44% תמכו בעונש מוות עבור מוסלמים לשעבר שכפרו באמונה באסלאם ("כפירה"). עם זאת, הנתונים הללו הוגדרו כנמוכים באופן משמעותי מהתשובות שדווחו על אותן השאלות בפקיסטן ובאפגניסטן השכנות, שהיו הרבה יותר גבוהות.
בנגלים הינדואים נעדרים עריכה
בין השנים 1964 ל-2013, כ-11.3 מיליון בנגלים הינדואים עזבו את בנגלדש עקב רדיפה דתית ואפליה מצד מוסלמים, כפי שציין הכלכלן מאוניברסיטת דאקה, אבול ברקת (אנ'). בממוצע 632 הינדואים עוזבים את המדינה מדי יום ו-230,612 מדי שנה, לדברי הדיווח של ברקת.[46] ממחקרו בן 30 השנים, ברקת מצא כי היציאה של הבנגלים ההינדואים מבנגלדש התרחשה בעיקר בתקופת המשטר הצבאי של זיאור רחמן לאחר קבלת העצמאות של בנגלדש. ברקת הצהיר כי "היו אמורים להיות 28.7 מיליון בנגלים הינדואים בשנת 2013 במקום 12.2 מיליון" - או, במילים אחרות, בנגלים הינדואים היו אמורים להוות 16-18% מאוכלוסיית בנגלדש, ולא 9.7% כפי שהיו בשנת 2013.[47]
פרופסור סאצ'י דסטידאר מאוניברסיטת המדינה של ניו יורק, שהפעילות שלו חקרה במשך כ-55 שנים את הדמוגרפיה של בנגלדש, בין השנים 1947 ל-2001, דסטידאר חישב כי היום חסרים הרבה יותר מ-49 מיליון בנגלים הינדואים.[48] על פי הדו"ח "האם זו בנגלדש שרצינו? ניתוח פער האוכלוסייה ההינדית (2001-2011)" שפורסם בעיתון בנגלדשי 2014, אוכלוסיית הבנגלים ההינדואים במדינה פחתה במיליון בין השנים 2001 ל-2011. לכן, במידה וחלוקת הודו לא הייתה מתחרשת ב-1947 ואירועים אחרים שבאו לאחר מכן, ההערכה היא שאוכלוסיית הבנגלים ההינדים בבנגלדש הייתה מונה כ-63.13 מיליון (28% מהאוכלוסייה), הרבה מעל האוכלוסייה של 12.73 מיליון (8.5% מהאוכלוסייה), כפי שדווחה במפקד האוכלוסין של בנגלדש 2011. כיום, ישנם מעל 2.2 מיליון הינדים בנגלים בטריפורה, הודו, שהיגרו למדינה כפליטים לאורך השנים מבנגלדש, מה שהופך אותם לקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה ההודית, שמהווים מעל 60 אחוז מאוכלוסיית האזור.[49]
אסלאמיזציה ופוליטיקה עריכה
במהלך שני העשורים הראשונים מאז עצמאותה, בנגלדש חוותה עלייה חדה במספר המפלגות האסלאמיסטיות שהחלו לפעול בה, מ-11 מפלגות בשנת 1970 ל-100 מפלגות בשנת 2006. גם ההשתתפות בבחירות הכלליות של מפלגות מסוגים כאלה גדלה בהתמדה, כאשר לפחות 35 מפלגות בעלות אידאולוגיות אסלאמיסטיות מוצהרות התמודדו בין 1979 ל-2001.
לדברי המדען הפוליטי הבנגלדשי-אמריקאי עלי ריאז, קיימות 4 קטגוריות של ישויות אסלאמיסטיות בבנגלדש שפועלות בפומבי בפוליטיקה המרכזית, בעוד שהקטגוריה ה-5 מורכבת מקבוצות טרור אסלאמי חמושות סודיות. 4 הקטגוריות הציבוריות כוללות:
- מפלגות פרגמטיות/אופורטוניסטיות כמו בנגלדש ג'מאעת-א-איסלאמי (אנ') ("האגודה האיסלאמית של בנגלדש").
- מפלגות אידיאליסטיות כמו מפלגת בנגלדש ח'ילאפת אנדולן (אנ') ("תנועת הח'ליפות של בנגלדש") ומפלגת ניזאם-א-אסלאם (אנ') ("מפלגת סדר האסלאם").
- קבוצות שמתמקדות ב-"פיר" (אנ') (תואר למדריך רוחני סופי) ו-"דרגאה" (אנ') (מקדש סופי) כמו מפלגת זאקר (אנ').
- ארגוני אליטה עירוניים כמו הגרסה הבנגלית חזב א-תחריר בנגלדש (אנ') של ארגון הטרור המוסלמי הבין-לאומי חזב א-תחריר.
קבוצות טרור אסלאמי מחתרתיות, שמספרן מוערך בין 29 ל-53, כוללות את חרכת אל-ג'יהאד אל-אסלאמי בנגלדש (אנ') ("תנועת הג'יהאד האסלאמי בבנגלדש"), ג'מעת אל-מוג'אהדין בנגלדש (אנ') ("אגודת הלוחמים של בנגלדש") וג'גראטה מוסלם ג'נאטה בנגלדש ([[:en:Jagrata Muslim Janata Bangladesh |אנ']]) ("התעוררות העם המוסלמי של בנגלדש") שכולן קשורות לאותה רשת טרור מוסלמית. סדרת פיגועים בשנת 2005 הובילה לאיסורים, מעצרים והוצאות להורג של 6 מנהיגים מטעם הארגונים.
בנגלדש ג'מאעת-א-איסלאמי עריכה
לאחר עצמאותה של בנגלדש, נאסרה פוליטיקה שמבוססת דת. התיקון ה-5 לחוקת בנגלדש על ידי זיאור רחמן, שסתר את תוכן החוקה ונפסק על ידי בית המשפט העליון של בנגלדש כ-"לא חוקתי" ובוטל, אפשר עד אותה תקופה את החזרה של מפלגות מבוססות דת. ב-27 בינואר 2009, בית המשפט העליון של בנגלדש פרסם פסק דין לאחר ש-25 איש מארגונים אסלאמיים שונים, הגישו עתירה משותפת. מתוכם, ליושב ראש מפלגת בנגלדש ג'מאעת-א-איסלאמי, מוטיאור רחמן ניזאמי (אנ'), למזכ"ל המפלגה עלי אחסן מוחמד מוג'אהד (אנ') ולמזכיר ועדת הבחירות שהיו מאלה שהגישה את העתירה, ניתנו 6 שבועות להשיב לפסיקה מדוע "אין להכריז על רישום המפלגה כבלתי חוקית" - שלא השיבו לה. בהמשך, בית המשפט העליון ביטל את רישומה כמפלגה רשמית ב-1 באוגוסט 2013.[50]
בשנת 2010, ממשלת הליגה האוואמית אסרה על פרסום ספרים מאת סיד אבו אל-אעלא מודודי, מייסד ג'מאעת-א-איסלאמי. באותה שנה בית המשפט העליון של בנגלדש ביטל את התיקון ה-5 לחוקה שהוכנס לתוקף בתקופת שלטונו של זיאור רחמן, שהתיר לממשלה ולוועדת הבחירות לאסור את הפעילות של ג'מאעת-א-איסלאמי. אבול מאל עבדול מוחית (אנ'), פוליטיקאי ממפלגת הליגה האוואמית, טען לתמיכה באיסור באומרו כי קבוצות אסלאמיות בבנגלדש "די חריפות בפעולותיהן והן הגזימו בבעיה" במקום להיות "מתונות בשימושן בדת בקמפיינים של בחירות". עבדור רזאק (אנ'), פוליטיקאי מג'מאעת-א-איסלאמי, טען נגד האיסור באומרו כי "המפלגות הפוליטיות האסלאמיות הביאו לרמה גבוהה של סובלנות בפוליטיקה. הפוליטיקה הפכה להרבה יותר מתורבתת בזכות ערכים אסלאמיים".[51]
ב-5 באוגוסט 2013, דחה בית המשפט העליון של בנגלדש את עתירת של ג'מאעת-א-איסלאמי בנגלדש נגד האיסור על פעילות המפלגה. שופט מטעם החטיבה לערעורים (אנ') (החטיבה השנייה שמרכיבה את בית המשפט העליון של בנגלדש) דחה את עתירת המפלגה לעיכוב פסק הדין של בית המשפט העליון, אבל טען כי המפלגה יכולה להגיש ערעור רגיל לחטיבה לערעורים על פסק הדין לאחר קבלת הנוסח המלא שלו.[52]
בפברואר 2013, בעקבות פסק הדין של בית הדין לפשעים בינלאומיים של בנגלדש ([[:en:International Crimes Tribunal (Bangladesh) |אנ']]) שבו הכריז על גזר דין מוות לדלוואר חוסיין סאיידי (אנ'), מנהיג בולט של ג'מאעת-א-איסלאמי,[53] תומכי המפלגה והאגף הסטודנטיאלי שלה, בנגלדש אסלאמי צ'אטרה שיביר (אנ') ("מחנה הסטודנטים האסלאמי של בנגלדש"), היו מעורבים בגל אלימות שהחל כתוצאה מפסק הדין נגד מיעוטים בנגלים הינדואים בשנת 2013, שכתוצאה ממנו רשויות אכיפת החוק הרגו כ-44 מפגינים ופצעו 250 פעילים של המפלגה.[54][55] בסיום גל האלימות, יותר מ-50 מקדשים הינדואים ניזוקו, ומעל 1,500 בתים ועסקים של בנגלים הינדואים הוצתו בערים ובמחוזות רבים.[56] עד מרץ 2013, מעל 87 פעילים של המפלגה נהרגו על ידי רשויות אכיפת החוק.[57]
ממשלת שק הסינה ואזד אסרה על הפעילות של ג'מאעת-א-איסלאמי מספר ימים לפני שהופלה על ידי המהפכה בהובלת סטודנטים מאזורים שונים במדינה (אנ') שהוגדרה כ-"מהפכת יולי", "מהפכת דור ה-Z" או "מהפכת המונסון", כאשר הסינה ואזד התפטרה באוגוסט 2024.[58] ממשלת המעבר שהוקמה לאחר מכן בראשות מוחמד יונוס ביטלה את האיסור על פעילות המפלגה לאחר שעלתה לשלטון.[59]
חרקת אל-ג'יהאד אל-אסלאמי בנגלדש עריכה
חרכת אל-ג'יהאד אל-אסלאמי בנגלדש ("תנועת הג'יהאד האסלאמי בבנגלדש") החל לפעול בשנת 1984 במהלך מלחמת ברית המועצות-אפגניסטן. הארגון נוסד רשמית ב-30 באפריל 1992 במועדון העיתונות הלאומי של בנגלדש (אנ') על ידי ותיקי תנועות מוג'אהדין בנגלים ממלחמת ברית המועצות-אפגניסטן. מייסד הארגון היה מאולנה עבדוס סלאם.[60] מאז הקמתו, ארגון הטרור האסלאמי הפך לאחראי למותם של מעל מ-100 בני אדם במגוון פיגועי טרור. הארגון ידוע כתומך במרד בני הרוהינגיה במערב מיאנמר נגד ממשלת וצבא מיאנמר כחלק מסכסוך הרוהינגיה ([[:en:Rohingya conflict |אנ']]) שהוביל בין היתר למלחמת האזרחים במינאמר, ובעל קשרים עם ארגון הסולידריות הרוהינגי (אנ').[61] פעילים ידועים אחרים של הארגון כוללים את עזיזול חאק (אנ'), שהיה גם יושב ראש המפלגה אסלאמי גויקיה ג'וט (אנ') ("החזית האסלאמית המאוחדת"),[62] המופתי אזהארול אסלאם צ'ואודהורי (אנ') והפוליטיקאי עטאור רחמן חאן (אנ'), שנבחר לחבר הפרלמנט הבנגלי מטעם המפלגה הלאומנית של בנגלדש והיה לאחד ממייסדי ארגון הטרור.
מוחמד חביבור רחמן (שידוע גם בכינוי "בולבולי הוזור") ידוע גם כן כפעיל של הארגון שהיה גם המנהיג של מפלגת בנגלדש ח'ילאפת מג'ליס ("מועצת הח'ליפות של בנגלדש"), אחד ממארגני מחאות הנגד בכיכר שאפלה ("מחאות שהבאג") בשנת 2013 שהפגינו בעד הפללת ביקורת נגד האסלאם וחקיקת חוק לאיסור "חילול קודש האסלאם" ומי שהכריז על פרס על מי שירצח את הסופרת הבנגלית והמוסלמית לשעבר טסלימה נסרין (אנ').[63]
חזב א-תחריר בנגלדש עריכה
באוקטובר 2009, ממשלת הליגה האוואמית אסרה על פעילותו של הסניף הבנגלדשי חזב א-תחריר בנגלדש (אנ') של ארגון הטרור האסלאמי הבין לאומי חזב א-תחריר, שהאשימה אותו ב-"ערעור היציבות במדינה".[64]
לאחר נפילת ממשלת הליגה האוואמית בראשות שק הסינה ואזד באוגוסט 2024, חזב א-תחריר בנגלדש הפך לפעיל יותר וקיים עצרות בבירה דאקה בדרישה להקמת ח'ליפות אסלאמית. ב-29 באוגוסט 2024, פעילי ארגון הטרור הרסו את אנדרטת דיפטו שופות', מאת הפסל מרינאל חאק (אנ') שנחנך בדאקה לזכר זוג שוטרים שנהרגו בפיגוע בדאקה ביולי 2016 (אנ') שגבה את חייהם של 24 איש ומוגדר כ-"פיגוע הגדול בהיסטוריית בנגלדש", שהוחלפה בפוסטרים עם תעמולת חזב א-תחריר במקום.[65]
חפאזת-א-אסלאם בנגלדש עריכה
הארגון חפאזת-א-אסלאם בנגלדש (אנ') ("מגיני האסלאם בבנגלדש") הוקם בשנת 2010, כקבוצת לחץ שכללה את המורים של מספר מדרסות בעיר צ'יטגונג.[66] שאה אחמד שאפי (אנ'), המנהל לשעבר של מדרסה חאת'זארי ([[:en:Darul Uloom Hathazari |אנ']]), ג'ונייד באבונגארי (אנ'), המופתי אזהר אל-אסלאם צ'ודהורי (אנ') ויושב ראש המפלגה איסלאמי אויקיה ג'וט ("החזית האסלאמית המאוחדת") ועבדול מאלכ חלים (אנ'), מייסד מדרסה היילאדאר ([[:en:Al-Jamiatul Arabia Haildhar Madrasa |אנ']]) שידועה כמדרסת הקאומי הראשונה עם חלוקה לנשים בבנגלדש - נחשבים למייסדי חפאזת-א-אסלאם בנגלדש.[67][68][69] הקמת הארגון הוגדרה כמי שנוסדה על רקע התנגדות הפעילים שלה לטיוטה ממשלתית תחת הכותרת "מדיניות פיתוח נשים" שהוצעה בשנת 2009. ב-24 בפברואר 2010 פעילי הארגון ניסו לקיים עצרת באזור כיכר לדיגי, צ'יטגונג, במחאה על החלטת הממשלה לאסור על פוליטיקה מבוססת דת, ביטול התיקון ה-5 לחוקת בנגלדש והצעת מדיניות חינוך חדשה שהייתה מסיימת את ההכרה המשפטית במערכת החינוך במדרסות.[70] המשטרה סירבה לבקשתם לקיים הפגנה ופצעה כ-19 פעילים. מספר מתלמידי המדרסות שהיו חלק מפעילי הארגון נעצרו על ידי המשטרה ושוחררו מאוחר יותר.[71] במהלך שנת 2011 פעילי חפאזת-א-אסלאם המשיכו למחות על כמה היבטים של מדיניות פיתוח נשים בבנגלדש שהוצעה בממשלה. על פי דיווח מאת שבועון החדשות "האקונומיסט", הארגון ממומן על ידי אסלאמיסטים אמידים מערב הסעודית.[72]
בשנת 2013, פעילי חפאזת-א-אסלאם ארגנו מחאה לכיוון עיר הבירה דאקה בדרישה לחקיקת חוק לאיסור "חילול קודש האסלאם" ולחקיקת עונש מוות לבלוגרים בנגלים מוסלמים לשעבר שהיו מעורבים ב-"מחאות שאהבאג" (אנ') שהיו הפגנות נרחבות שנערכו בבנגלדש בשנת 2013, בעקבות קריאה להוצאתו להורג של האיסלמיסט ופושע המלחמה המורשע עבדול קאדר מולא ([[:en:Abdul Quader Mollah |אנ']]).[73][74][75] מולא, שנידון בעבר למאסר עולם, הורשע ב-5 מתוך 6 סעיפי פשעי מלחמה על ידי בית הדין הבינלאומי לפשעים של בנגלדש,[76][77] על רקע הפעילות שלו בעבר שבה בעקבות התמיכה שלו בהמשך האיחוד עם מערב פקיסטן במהלך מלחמת העצמאות של בנגלדש בשנת 1971 מילא תפקיד מכריע ברצח של לאומנים ואינטלקטואלים בנגלים רבים שהיו בעד עצמאות בנגלדש.[78][79] ההפגנות ביקשו גם על הממשלה לאסור על פעילותה של מפלגת ג'מאעת-א-איסלאמי להשתתף בפוליטיקה, כולל בחירות, וחרם על מוסדות שתומכים בקבוצה או קשורים אליה כמו חפאזת-א-אסלאם.[80] קאדר מולא לבסוף הוצא להורג בתלייה ב-12 בצדמבר 2013, מה שהוביל להפגנות נרחבות מצד אסלאמיסטים ולהרוגים.[81]
ב-6 באפריל 2013, פעילי חפאזת-א-אסלאם ארגנו צעדה ארוכה לכיוון אזור המסחר המרכזי מוטיג'יל בדאקה, מהערים צ'יטגונג, סילט וראג'שאהי כדי לקדם את דרישת "13 הנקודות" שלהם.[83] האירוע כונה על ידי חלקים מהתקשורת הבנגלית כ-"מצור על דאקה".[84] אחד ממנהיגי הליגה האוואמית, נושר חאן, מת מפציעות בראשו במהלך עימות בין פעילי מפלגתו לאלו של חפאזת-א-אסלאם. תומכי הארגון תקפו גם כן את פעילי אקאטורר גהאטק דאלאל נירמול קומיטי (אנ') ("הוועדה לחיסול המרצחים ומשתפי הפעולה של שנת 71") שמהווה ארגון שהוקם ב-1992 על מנת להעמיד לדין פושעי מלחמה אסלאמיסטים ממלחמת העצמאות של בנגלדש, בעצרת שלהם בדאקה ופצעו מפגינים, כולל שוטר. תומכי חפאזת-א-אסלאם דווחו כמי שתקפו ופצעו גם את אפסאר אחמד, סגן נשיא אוניברסיטת ג'האנגירנאגאר (אנ'),[85] ואיימו על עיתונאים שתיעדו את ההתקפות.[86][87]
ב-5 במאי 2013, חפאזת-א-אסלאם ארגן עצרת בדאקה, בדרישה לחקיקת תוכנית "13 הנקודות" שלו. ב-4 במאי 2013, פעילי הארגון התאספו בכל 6 דרכי הכניסה לדאקה, ויצרו מצור, משחר ה-5 במאי 2013. בצהריים, באישור משטרת דאקה, נכנסו פעילי הארגון לדאקה והחלו לנוע לכיוון המסגד "באיטול מוכארם". עם זאת, פעילי חפאזת-א-אסלאם הותקפו על ידי פעילי מפלגת השלטון הליגה האוואמית במקומות שונים תוך שימוש בנשק קטלני שכלל אקדחים ורובים.[88] בתגובה, פעילי חפאזת-א-אסלאם זרקו עליהם לבנים. במהלך העימותים נפצעו שני עיתונאי טלוויזיה, ככל הנראה על ידי מפגינים של חפאזת-א-אסלאם. בסביבות השעה 15:00, בזמן שמנהיגי הארגון נשאו נאומים, איים עליהם במסיבת עיתונאים מזכ"ל הליגה האוואמית סייד אשראפול אסלאם (אנ') לעזוב את דאקה. על פי דיווחים, תומכי חפאזאת הציתו חנויות ספרים שממוקמות ליד השער הדרומי של המסגד במהלך מסיבת העיתונאים של הליגה האוואמית ותקפו שני כתבים.[89] בשעות הבוקר המוקדמות של ה-6 במאי 2013, כוחות הביטחון, שכללו פלגים שונים, פתחו במשותף במבצע בשם "מבצע אבטחת שפלה" כדי למנוע את אלימות פעילי חפאזת-א-אסלאם על ידי גירושם מדאקה.[90][91] בתחילת המבצע, המשטרה ניתקה את אספקת החשמל באזור המסחרי של העיר, אבל המבצע כולו שודר בשידור חי במספר ערוצי טלוויזיה.[92] במהלך המבצע, שני ערוצי טלוויזיה, "Diganta Television" (אנ') ו-"Islamic TV" (אנ') שדווחו כמי שהיו בעלי קשרים עם פעילי הארגון וצידדו בפעילות שלהם – נסגרו.
על פי הערכות הממשלה, מספר הנפגעים במבצע היו 11 איש, כולל מספר אנשי אכיפת החוק, בעוד שהעיתון הבנגלי הדיילי סטאר דיווח על 5 מקרי מוות בלבד.[93] חפאזת-א-אסלאם טענו תחילה כי 2,000-3,000 נהרגו כחלק מהמבצע. עיתונאי בריטי אישר כי לפחות 36 נהרגו, נתון שגם הוא נדחה על ידי הממשלה,[94][95] כאשר על פי האקונומיסט ודיפלומטים אירופאים אנונימיים נהרגו עד 50 איש בדאקה.[96] ב-6 במאי 2013 המחאות שהציתו פעילי חפאזת-א-אסלאם התרחבו. בנראינגנג', תלמידים ומורים במדרסה מקומית קיימו הפגנות וחסמו את כביש דאקה-צ'יטגונג.[97][98] בתמורה, ירתה המשטרה המקומית מאות יריות, והרגה כ-27 מהמפגינים. בצ'יטגונג, 6 מפגינים תומכי חפאזת-א-אסלאם נורו למוות על ידי המשטרה. בעיר בגרהאט (אנ'), פעיל אחד מטעם הארגון נהרג בעימותים עם המשטרה.
עם הזמן, פעילי חפאזת-א-אסלאם הפסיקו עם ההתנגדות שלהם לממשלת הליגה האוואמית, וזכו בתמורה למספר מהדרישות שלהם כגון הכרה בתארים של מדרסה קאומי כשווי ערך לתואר שני ושינויים בתוכניות הלימודים בבתי הספר. עם זאת, לאחר מותו של מנהיג הארגון, שאה אחמד שאפי (אנ'), בשנת 2020, השתלטו גורמים איסלמיסטים אחרים על הארגון ואימצו עמדה אנטי-ממשלתית. מאז, הארגון החל להוביל שוב מחאות אלימות, בהן במרץ 2021 במהלך ביקורו של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, בבנגלדש – בעל ברית מרכזי של הליגה האוואמית השולטת. המהומות, שהתרחשו במקביל לחגיגות לאומיות, הותירו אחריהן 17 הרוגים וגרמו לנזק נרחב, מה שהוביל לתגובה ממשלתית רחבה נגד פעילי ותומכי הארגון עם מאות מעצרים. עם זאת, ממשלת הליגה האוואמית תחת שק הסינה ואזד, בעודה נוקטת בדיכוי פעילי הארגון בעקבות האלימות, לא חזרה בה מהוויתורים הקודמים שלה שעשתה על פי דרישות הארגון, מה ששיקף אסטרטגיה מאתה של בלימה ולא עימות כמו בעבר.[99]
לאחר נפילת ממשלת הליגה האוואמית בראשות הסינה ואזד באוגוסט 2024, הצהיר המזכיר המשותף של חפאזת-א-אסלאם, מאמונל חאק (אנ'), כי הם "יחוקקו את חוקי השריעה" אם ייבחרו לשלטון.[100] פעילי הארגון התנגדו להמלצות הדו"ח של ועדת הרפורמה לענייני נשים (אנ'), שהוקמה על ידי ממשלת המעבר לאחר נפילת הממשלה, בטענה שהיא "נוגדת מסורות משפחתיות אסלאמיות" ו-"אנטי-הקוראן" וקראו לפירוקה. בנוסף, הם דרשו חקיקת עונש מוות על מי שיורשע ב-"חילול קודש האסלאם". בעצרת שקיימו בדאקה פעילי הארגון, שהחזיקו בדגל הרשות הפלסטינית והכרזת השהאדה, חשפו 12 דרישות, שמתוכן נכללו הדרישות הקודמות בנוסף להנהגת חינוך אסלאמי חובה מהשכלה יסודית עד השכלה גבוה בפריסה ארצית, הכרזה על בני הפלג האחמדי כלא-מוסלמים ואיסור על פעילות שלהם במדינה, ביטול "תיקים כוזבים" שהוגשו בתקופת כהונת הממשל הקודם נגד "מלומדים אסלאמיים, תלמידי מדרסה ופעילי נוער", העמדה לדין של האחראים על "שימוש לרעה בפעולות לוחמה בטרור כדי לדכא קבוצות אסלאמיות", אימוץ עמדה דיפלומטית חזקה יותר נגד מה שכינו "רצח העם של ישראל בעזה" ו-"רדיפתם של מוסלמים בהודו", החרמת מוצרים ישראליים והודיים ועוד. בעצרת נכחו חסנאת עבדאללה (אנ'), מנהיג מרד הסטודנטים נגד שק הסינה ואזד וחברי מפלגת האזרחים הלאומית (אנ') שמוגדרת לעיתים בערוצי תקשורת כ-"מפלגה מתונה".[101]
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Rewriting Bangladesh Identity: A Counter-Hegemonic Voice? – OpEd, eurasiareview.com
- ^ Syed Badrul Ahsan, Bangladesh: The slow retreat of secularism, Northeast News - Northeast India news 24×7, 2025-01-24 (ב־English)
- ^ The Fall of Secular Bengali Nationalism, thediplomat.com (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ the Center for Preventive Action, Conflict Between India and Pakistan, Global Conflict Tracker (ב־English)
- ^ Arabic as official language, Arab News, 2013-02-01 (ב־English)
- ^ 1513. একুশের স্মারকগ্রন্থ’ ৮৬ - সম্পাদনায় সেলিনা হোসেন, সুকুমার বিশ্বাস, শফিকুর রহমান চৌধুরী, online.fliphtml5.com
- ^ Subhan Zein, Maria R. Coady, Early Language Learning Policy in the 21st Century: An International Perspective, Springer Nature, 2021-09-22, ISBN 978-3-030-76251-3. (בEnglish)
- ^ Shibani Kinkar Chaube, The Idea of Nation and Its Future in India, Taylor & Francis, 2016-10-26, ISBN 978-1-315-41432-4. (בEnglish)
- ^ Jasmin Lorch, Islamization by Secular Ruling Parties: The Case of Bangladesh, Politics and Religion 12, 2019-06, עמ' 257–282 doi: 10.1017/S1755048318000573
- ^ Husain Haqqani, Pakistan: Between Mosque and Military, Carnegie Endowment, 2010-03-10, ISBN 978-0-87003-285-1. (בEnglish)
- ^ Pakistan - Oxford Islamic Studies Online, www.oxfordislamicstudies.com (ב־English)
- ^ Venkat Dhulipala, Creating a New Medina: State Power, Islam, and the Quest for Pakistan in Late Colonial North India, Cambridge University Press, 2015-02-09, ISBN 978-1-316-25838-5. (בEnglish)
- ^ ALI RIAZ, The politics of Islamization in Bangladesh, Taylor & Francis, 2010-02-26 doi: 10.4324/9780203859421-10/politics-islamization-bangladesh-ali-riaz
- ^ Iain Cochrane, The Causes of the Bangladesh War, Lulu.com, 2009-12-29, ISBN 978-1-4452-4043-5. (בEnglish)
- ^ The Bengal Gazette, Bhasha Andolon, The Bengal Gazette, 2020-08-04 (ב־English)
- ^ Get Bangla in Arabic script | The Daily Star, www.thedailystar.net (ב־English)
- ^ Constitution lost basic character | The Daily Star, www.thedailystar.net (ב־English)
- ^ BANGLADESH: CONSTITUTIONAL AMENDMENTS IN TURMOIL, Radiance Weekly, 2022-08-22 (ב־English)
- ^ 1979 And The Re-Emergence Of The Islamic Empire, (PDF)
- ^ The depth of 5th amendment | The Daily Star, www.thedailystar.net (ב־English)
- ^ Former Bangladesh dictator Ershad dies, dw.com (ב־English)
- ^ Kazi S. Kabir, Islam as a Symbol of Ligitimization: The Islamization Project of President General Ershad in Bangladesh
- ^ Primary Report, www.hrcbm.org
- ^ "South Asia: Afghanistan", (PDF)
- ^ Islam, islamization and politics in Bangladesh, books.openedition.org
- ^ Bangladesh begins three days of mass political rallies, France 24, 2025-05-01 (ב־English)
- ^ News Staff, Turbulence in Bangladesh as new government grapples with aftermath of Sheikh Hasina's ouster, CityNews Halifax, 2025-02-06 (ב־English)
- ^ Bangladesh's constitution reform commission recommends sweeping changes, ConstitutionNet (ב־English)
- ^ Selim Zahid, BNP, Jamaat differ on fundamental principles of state policy, Prothomalo, 2025-04-07 (ב־English)
- ^ Politics continues to fail our education, Netra News — নেত্র নিউজ, 2025-04-08 (ב־English)
- ^ bdnews24.com, Why are madrasas gaining more pupils amid a fall in number of school students, Why are madrasas gaining more pupils amid a fall in number of school students (ב־English)
- ^ Why Are Bangladeshi Children Attending Madrasas In Such Large Numbers?, Religion Unplugged, 2024-12-18 (ב־English)
- ^ Number of madrasa students increasing nationwide, www.bonikbarta.com
- ^ Country to be run as per Madinah Charter: PM | The Daily Star, www.thedailystar.net (ב־English)
- ^ Bangladesh’s Ambiguity on Religion Has Been Expensive for the Country, thediplomat.com (ב־English)
- ^ 'Not all men?': Our silence will be our complicity, The Business Standard, 2025-05-04 (ב־English)
- ^ Census 2022: Bangladesh population now 165 million, Dhaka Tribune (ב־English)
- ^ Hindu Population Growth in Bangladesh: A Demographic Puzzle, brill.com
- ^ Bina D'Costa, Nationbuilding, Gender and War Crimes in South Asia, Routledge, 2011, ISBN 978-0-415-56566-0. (בEnglish)
- ^ Bertil Lintner, Great Game East: India, China, and the Struggle for Asia's Most Volatile Frontier, Yale University Press, 2015-04-01, ISBN 978-0-300-21332-4. (בEnglish)
- ^ From our online archive, At a mere 7 per cent, Bangladesh Hindus under threat, says US rights activist, The New Indian Express, 2018-03-25 (ב־English)
- ^ "Bangladeshi Hindus seeking safety in India", dw.com (ב־English)
- ^ alaldulal, Is this the Bangladesh we wanted? Analyzing the Hindu Population Gap (2001-2011), আলাল ও দুলাল | ALAL O DULAL, 2014-04-12 (ב־English)
- ^ Benjamin Wormald, Muslim Beliefs About Sharia, Pew Research Center, 2013-04-30 (ב־English)
- ^ ‘No Hindus will be left after 30 years’, Dhaka Tribune (ב־English)
- ^ Bangladeshis Say Amit Shah Playing Jinnah’s Game, newsclick.in
- ^ From our online archive, Ethnic cleansing of Hindus on rise in Bangladesh, The New Indian Express, 2012-05-16 (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ HC declares Jamaat registration illegal, theindependentbd.com (ב־English)
- ^ Religious political parties banned in Bangladesh, dw.com
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Tribunal hears war crimes of Sayedee | The Daily Star, www.thedailystar.net (ב־English)
- ^ At Least 44 Dead in Bangladesh Clashes, Voice of America, 2013-03-01 (ב־English)
- ^ Bangladesh Islamist's death sentence sparks deadly riots, reuters.com
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ AsiaNews.it, Islamic party wants to expel minorities, reunify with Pakistan, www.asianews.it (ב־English)
- ^ Bangladesh bans Jamaat-e-Islami party following violent protests that left more than 200 dead, AP News, 2024-08-01 (ב־English)
- ^ Bangladesh’s Interim Government Lifts Ban on the Islamist Jamaat-e-Islami Party, thediplomat.com (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Huji men used as mercenaries | The Daily Star, www.thedailystar.net (ב־English)
- ^ Target Taliban rule | The Daily Star, www.thedailystar.net (ב־English)
- ^ Outlook India - India's Best Magazine| Find Latest News, Top Headlines, Live Updates, Outlook India, 2007-09-04 (ב־English)
- ^ Hizb ut -Tahrir Bangladesh: A Growing Threat and the Need for Action - RSIS, rsis.edu.sg (ב־English)
- ^ Holey Artisan cafe: Bangladesh Islamists sentenced to death for 2016 attack, www.bbc.com, 2019-11-27 (ב־English)
- ^ Civil & Political Rights in Jeopardy in Bangladesh, www.achrweb.org
- ^ Unknown Islamist group flexes its muscles in Ctg, archive.thedailystar.net (ב־English)
- ^ 19 hurt as new Islamist group holds protest in Chittagong, 2010-02-25
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ All detainees set free in Ctg, archive.thedailystar.net (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Bangladesh Islamists rally against atheist bloggers, www.afp.com (ב־English)
- ^ Farid Ahmed, Bangladesh Islamists rally for blasphemy law, CNN, 2013-04-07 (ב־English)
- ^ Zafar Iqbal slams media | The Daily Star, www.thedailystar.net (ב־English)
- ^ International Crimes (Tribunals) Act, 1973 (Act No. XIX of 1973)., bdlaws.minlaw.gov.bd
- ^ banglanews24.com, Bangladesh 1971: War Crimes, Genocide and Crimes against Humanity, www.banglanews24.com (ב־English)
- ^ Summary of verdict in Quader Mollah case | The Daily Star, www.thedailystar.net (ב־English)
- ^ mashiur.rahaman, Analysis: Calls grow for banning Jamaat-e-Islami in BD, The Express Tribune, 2013-02-27 (ב־English)
- ^ Abdul Quader Mollah buried; Bangladesh clashes kill 4, injure dozens - UPI.com, UPI (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ newagebd.com, Hefajat men headed for Dhaka, www.newagebd.com
- ^ Hasina warns Khaleda of implicating in cases, www.weeklyholiday.net
- ^ banglanews24.com, হেফাজতের সহিংসতায় জাবি প্রো-ভিসি আহত, www.banglanews24.com (ב־English)
- ^ banglanews24.com, ‘নাস্তিকদের শায়েস্তা করি, এরপর মিডিয়া’, www.banglanews24.com (ב־English)
- ^ banglanews24.com, নারী সাংবাদিককে বেধড়ক পেটালো হেফাজতের লোকজন, www.banglanews24.com (ב־English)
- ^ Kyle Hunter, Blood on the Streets, Human Rights Watch, 2013-08-01
- ^ The Brethren of Black Lotus, 'Who said this would be investigated?' Bangladesh and the May 2013 Massacre, Ceasefire Magazine, 2014-05-05 (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Damocles’ sword over the head of Bangladesh, www.weeklyholiday.net
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 36 killed in Dhaka as Islamic militants clash with police, telegraph.co.uk
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ BNS bears Hefajat brunt | The Daily Star, www.thedailystar.net (ב־English)
- ^ Mahir Abrar, Opportunism catching up with Bangladesh’s Awami League | East Asia Forum, 2021-06-26 (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Disband women’s reform commission | The Daily Star, www.thedailystar.net (ב־English)