Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אנטיגונה (בת לאומדון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קובץ:Charles Le Brun, Juno turns Antigone into a stork, c. 1676.jpg
יונו הופכת את אנטיגונה לחסידה, תחריט של שארל לה ברן, 1676

אנטיגונהיוונית עתיקה: Ἀντιγόνη) במיתולוגיה היוונית הייתה נסיכה טרויאנית ובתו של לאומדון מלך טרויה, שנהפכה לחסידה על ידי הרה מלכת האלים.

משפחה עריכה

אנטיגונה הייתה בתו של לאומדון, מלך טרויה, מאם לא ידועה. היא הייתה אחותם למחצה של פריאמוס, למפוס, קליטיוס, היקטאון, בוקוליון, טיתונוס, הסיונה, סילה, אסטיוצ'ה, אתילה, מדסקיסטה ופרוקליה.[1]

מיתולוגיה עריכה

הנושא המשותף לכל הגרסאות של הסיפור הוא שהנסיכה הטרויאנית אנטיגונה עוררה את זעמה של הרה, ונהפכה לחסידה.

האזכור המוקדם ביותר של אנטיגונה והמיתוס שלה מגיע מהספר מטמורפוזות של אובידיוס. במהלך התחרות שלה עם האורגת ארכנה, אתנה ארגה שטיח ובו סצנות של אלים מענישים בני תמותה על ההיבריס שלהם. אתנה כללה את סיפורה של הנסיכה הטרויאנית אנטיגונה, בת המלך לאומדון, שיונו הפכה לחסידה לבנה משום שהעזה להשוות את עצמה למלכת האלים.[2]

בתיאור מאוחר יותר של סיפורה של אנטיגונה, שנשמר בכתביהם של המיתוגרפים של הוותיקן, אנטיגונה ראתה את עצמה כטובה ויפה יותר מהרה, מלכת האלים. הרה הענישה את אנטיגונה על יהירותה והפכה אותה לחסידה.[3] לחליפין, הרה הפכה את שערה היפה של אנטיגונה לנחשים כעונש בזמן שרחצה. האלים ריחמו עליה ושינו את צורתה לחסידה, ולכן ציפורים נהפכו לטורפות הטבעיות של נחשים.[4][5] נאמר שמאז היא נותרה עוינת לזאוס, בעלה של הרה.[6]

המלומד לקטאנטיוס פלאקידוס כתב שהרה הפכה את אנטיגונה לחסידה על כך ששכבה עם זאוס.[7]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Robert E. Bell, Women of classical mythology : a biographical dictionary, Santa Barbara, Calif. : ABC-CLIO, 1991, ISBN 978-0-87436-581-8
  2. ^ P. Ovidius Naso, Metamorphoses, Book 6, line 87, www.perseus.tufts.edu
  3. ^ Ronald E. Pepin, The Vatican Mythographers, Fordham Univ Press, 2008, ISBN 978-0-8232-2892-8
  4. ^ Michael Grant, John Hazel, Who's Who in Classical Mythology, Routledge, 2004-08-02, ISBN 978-1-134-50943-0
  5. ^ M. R. Wright, A Dictionary of Classical Mythology – Centre for the Study of Myth & Religion in Greek & Roman Antiquity
  6. ^ Ronald E. Pepin, The Vatican Mythographers, Fordham Univ Press, 2008, ISBN 978-0-8232-2892-8
  7. ^ Lactantius (Placidus), Argumente der Metamorphosen Ovids, Schünemann, 1852