אנדריס יאן פיטרס
פעולות נוספות
| קובץ:AndriesPieters.gif | |
| לידה | 2 באוגוסט 1916 (גיל: 110) |
|---|---|
אנדריס יאן פיטרס (בהולנדית: Andries Jan Pieters; 2 באוגוסט 1916 – 21 במרץ 1952) היה פושע מלחמה הולנדי, אשר היה, יחד עם ארתור אלברכט, לאחד משני האנשים האחרונים שהוצאו להורג בהולנד. פיטרס שירת כמתנדב בצבא גרמניה הנאצית בחזית המזרחית במהלך מלחמת העולם השנייה, ובהמשך היה מעורב בפעילות דיכוי אלימה בשטחי הולנד.
לאחר שנפצע בחזית, שב להולנד ובחודשים האחרונים של המלחמה הנהיג יחידת קומנדו של אס אס, אשר פעלה נגד חברי המחתרת ההולנדית ואזרחים נוספים. היחידה הייתה מעורבת בעינויים ובהוצאות להורג במסגרת מאמצי הדיכוי של המשטר הנאצי בשלהי המלחמה. לאחר סיום המלחמה הועמד לדין, הורשע בפשעי מלחמה והוצא להורג בשנת 1952, במסגרת ההליכים המשפטיים שנוהלו בהולנד נגד משתפי פעולה עם הכיבוש הנאצי.
ראשית חייו עריכה
פיטרס נולד בשנת 1916 בלקסולה, מזרח איי הודו המזרחיים ההולנדיים, כבנו של מיסיונר פרוטסטנטי.[1] פיטרס חש תסכול במהלך ילדותו משום שלא הורשה לשחק עם ילדים אינדונזיים מקומיים. אביו היה אדם קשוח והוא נקרא לחזור להולנד בשל ניהול כושל.[2] בשנת 1924 חזרה המשפחה להולנד והתיישבה בחרונינגן. אביו פתח חנות רהיטים אשר פשטה את הרגל לאחר זמן מה. פיטרס טען כי הדבר נגרם על ידי "אנשים יהודים".[2] לאחר שנכשל בלימודיו בבית הספר, התגייס פיטרס אל צבא הולנד.[1]
מלחמת העולם השנייה עריכה
בשנת 1941, שנה אחת לאחר פלישת גרמניה הנאצית להולנד, הצטרף פיטרס ללגיון הזרים של הולנד, כוח מתנדבים זרים של האס אס. הוא נשלח אל החזית המזרחית. בראיון משטרתי בשנת 1947 אמר פיטרס כי הסיבה להצטרפותו ללגיון הזרים הייתה חינוכו, שלטענתו הפך אותו לאנטי קומוניסט נלהב ולכן רצה להילחם בקומוניזם.[1] לקראת סוף המלחמה הוא נפצע. מנהיג האס אס היינריך הימלר נתן פקודות לקבוצות קטנות של חברי אס אס לחזור לארצם ולהתחיל במלחמת גרילה. קבוצות אלו היו תחת פיקודו של אוטו סקורצני. הימלר העניק לפיטרס יד חופשית לעשות את מה שראה לנכון.[2] בתחילת שנת 1945 הוא הצטרף ליחידת הציד צפון מערב בנוישטרליץ. פיטרס החזיק בדרגת אונטר-שטורמפיהרר ופיקד על קבוצה של שלושים גברים, אותם אימן שם למשימות לחימה חשאיות בהולנד. קבוצת האנשים הייתה ידועה בשם קומנדו צפלין או קומנדו שטיינבך, על שם הכינוי המחתרתי של פיטרס.[1]
ב־6 או ב־7 באפריל השתלטה קבוצת האנשים על טירת חרוט אנחלנבורג בברומן.[1][2] הקבוצה לכדה עשרות חברי מחתרת ואנשים שנחשדו כחברי מחתרת, בעיקר הודות למידע שנמסר על ידי פקידי אס אס וס"ד מקומיים.[1] בתוך הטירה עינתה הקבוצה את קורבנותיה באמצעות מכות באלות, מניעת זרימת דם לאיברי המין, כיבוי נרות על גופות, תקיעת מסמרים מתחת לציפורני הידיים והרגליים, דקירות בברזלי מלבין וכן מעשי אונס.[1] ב־13 באפריל 1945 עזבה הקבוצה את הטירה כאשר כוחות צבא קנדיים התקרבו לברומן. לפני העזיבה נורו למוות שמונה אסירים וגופותיהם הושארו בבריכת הטירה.
פיטרס וקבוצתו עברו לעיירה לוסדרכט והשתכנו בבית הקפה והמסעדה "הבית הלבן". בלוסדרכט המשיכה הקבוצה במעשי המעצר של חברי מחתרת, או כאלו שנחשדו ככאלה, ועינתה אותם. אסיר אחד מת במהלך העינויים ואסירה נוספת מתה זמן קצר לאחר שחרור לוסדרכט.[1] בסך הכול נלקחו בשבי על ידי הקבוצה 33 בני אדם, כולל משפחה יהודית שלמה שהסתתרה מהנאצים.[2] מעשי הקבוצה נתפסו כה מתועבים עד שהם נעצרו על ידי המשטרה הגרמנית ב־3 במאי 1945. הפקודה לעצור אותם ניתנה על ידי חבר האס אס הבכיר ביותר בהולנד, קארל אברהרד שנגארת,[2] או על ידי וילי לאגס, אשר נשלח בעצמו מאוחר יותר למאסר עולם בגין פשעי מלחמה.[1] כך או כך, התעורר ויכוח בין פיטרס לשנגארת, כאשר שנגארת הורה לפיטרס להפסיק את שיטות העינויים שלו ולפרק את יחידתו, ופיטרס סירב שוב ושוב בטענה שקיבל אישור מהימלר. שנגארת הורה על מעצרו של פיטרס רק שבועיים לאחר תחילת הוויכוח.[2] יומיים לאחר מעצר הקבוצה, נכנעו הכוחות הגרמניים בהולנד.[1]
העיתונאי סטיין ויחרינק טוען כי פיטרס היה מוצא להורג על ידי הגרמנים בגין עריקה.[2]
משפט והוצאה להורג עריכה
בשנת 1949 החל משפטו של פיטרס. היו עשרות עדים הן לעינויים והן להוצאות להורג שבוצעו נגדו. ביוני 1949 הוא נידון למוות על ידי בית המשפט המיוחד באמסטרדם.[1] הוגש ערעור חובה, כאשר השאלה העיקרית נסובה סביב אחריותו של פיטרס בנוגע להוצאות להורג. הוא הודה במעורבות בעינויים אך טען כי ההוצאות להורג בוצעו על ידי פקודיו. קצין ס"ד גרמני כבר נידון כחשוד העיקרי בפרשת ההוצאות להורג. בית המשפט לערעורים ביטל את גזר הדין של בית המשפט המיוחד באמסטרדם. התיק הועבר לבית המשפט המיוחד בהארלם, ושם קיבל פיטרס מאסר עולם. התובע ערער על גזר הדין. בית המשפט לערעורים היה חלוק בנושא, כאשר חמישה שופטים תמכו בעונש מוות ושניים במאסר עולם. בנובמבר 1951 גזר עליו בית המשפט לערעורים עונש מוות.[1]
פיטרס ביקש לאחר מכן חנינה מהמלכה יוליאנה, מלכת הולנד. הוא טען כי חוויות הנעורים הקשות שלו ותחושת חובה מוטעית להילחם נגד הקומוניזם הם שהניעו אותו.[2] הוא ראה בכך חלק מפסיכוזה של זעם. מתן חנינה היה נוהג שבשגרה, שכן מתוך 154 פסקי דין מוות רק 39 בוצעו בפועל, בעוד ש־101 זכו לחנינה.[1] בשנת 1951 נותרו רק שבעה גזרי דין מוות לדיון בין המלכה לבין שר המשפטים ההולנדי, הנדריק מולדרייה. מולדרייה שאף לכמה שיותר עונשי מוות בעוד המלכה יוליאנה שאפה להפך. הושגה פשרה, במסגרתה ארבעה זכו לחנינה ושניים נועדו להוצאה להורג, כאשר לגבי מקרה נוסף הוחלט להכריע מאוחר יותר. הוחלט כי פיטרס יוצא להורג, יחד עם הגרמני ארתור אלברכט.[1]
בינואר 1952 כינה שר המשפטים ההולנדי, הנדריק מולדרייה, את הפשעים שביצעה קבוצתו של פיטרס כאחד הגרועים ביותר במהלך הכיבוש הגרמני.[1] השופטים ההולנדים כינו את פשעיו כחמורים ביותר שראו במהלך כל התיקים שלהם לאחר מלחמת העולם השנייה.[2]
ב־20 במרץ 1952 קיבל פיטרס הודעה על הוצאתו להורג ביום שלמחרת. הוא פתח בהתפרעות קטנה בכלא, אשר דוכאה רק כאשר עורך דינו הרגיע אותו.[1]
פיטרס הוצא להורג, יחד עם אלברכט, בפני כיתת יורים בוואלסדורפרפלאקטה ב־21 במרץ 1952, בסמוך להאג. הם היו האנשים האחרונים שהוצאו להורג בהולנד.[1][2]
חיים אישיים עריכה
העיתונאי סטיין ויחרינק, שכתב את הספר "קומנדו פיטרס" על פיטרס ופעולותיו, כינה אותו אדם מתוסכל עמוקות, תוך ציון כישלונות של פרויקטים שהשתבשו, נישואים כושלים ובחירות דלות.[2]
לקריאה נוספת עריכה
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).