Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אלה מילך-שריף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלה מילך-שריף
קובץ:Ella-M-sheriff.jpg
שם לידה אלה מילך
פרופיל ב-IMDb

אֵלה מילְך-שֶׁריף (נולדה ב-1 בספטמבר 1954) היא מלחינה ישראלית, כלת פרס אקו"ם למפעל חיים ע"ש פאול בן חיים (2022)[1] וכלת פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים. בוגרת האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל אביב, ויצירותיה מבוצעות בישראל וברחבי העולם.

יצירתה המוזיקלית עריכה

מילך-שריף החלה להלחין מוזיקה בגיל 12. היא שירתה בלהקה הצבאית צוות הווי פיקוד המרכז, וב-1973 השיר שהלחינה, "אי שם בבקעה" (מילים: נח ורשובר, עיבוד: יוסי הורביץ), הפך ללהיט.[2] היא הייתה ממקימי מקהלת "זמרי קאמרן".[3]

מילך-שריף בוגרת האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל אביב במגמת קומפוזיציה, ואף למדה קומפוזיציה אצל פרופ' צבי אבני. בשירה השתלמה אצל פרופ' תמר רחום ודפנה כהן-ליכט.

היא הופיעה ברסיטלים ובקונצרטים עם פסנתר והרכבים תזמורתיים שונים בישראל ובאירופה ברפרטואר המשתרע מן הרומנטי ועד למוזיקה של זמננו, כולל אופרות קאמריות. ניסיונה בשירה הביא אותה להתמחות מיוחדת בכתיבה לקול האנושי.

מאז יצירתה "ואולי השמים ריקים" (2003), המבוססת על יומנו של אביה מתקופת השואה, מבוצעות יצירותיה תדיר בישראל ומחוצה לה. מילך-שריף כתבה 4 אופרות ויצירות תזמורתיות, קאמריות, ווקאליות וסולניות. בין התזמורות שניגנו את יצירותיה: הפילהרמונית של ה-BBC, תזמורת הגוונדהאוס לייפציג, תזמורת הרדיו של סטוקהולם, תזמורת רדיו צפון גרמניה, התזמורת הפילהרמונית הישראלית ועוד. בין בתי האופרה שהציגו את האופרות שלה: בית האופרה של בראונשווייג, רגנסבורג ופורת בגרמניה ופסטיבל "אופרה אסורה" (entarteteopera) בווינה.

ארכיונה של אלה שמור בספרייה הלאומית.

משפחתה עריכה

אלה מילך נולדה בחיפה, ללוסיה לבית גלר ולד"ר ברוך מילך, ניצולי שואה מפולין. אביה היה גינקולוג ואיבד את רעייתו הראשונה ובנו הקטן בשואה. הוא נישא בשנית אחרי המלחמה וניהל תחת שם בדוי את בית החולים בעיר אופולה. בגלל איומים של קבוצות אנטישמיות על חייו ברחו בני הזוג לגרמניה, שם ניהל דר' מילך את מרפאת אונרר"א בעיר ביירוית. הוריה עלו לישראל עם אחותה הבכורה שוש והמשפחה השתקעה בחיפה.

אחותה הבכורה הייתה מבקרת התיאטרון ד"ר שוש אביגל. סרטו של במאי הקולנוע אבי נשר "החטאים" (2016) מבוסס על יחסיהן ונפתולי משפחתן.

בעלה הראשון היה יצחק לזר, אותו הכירה בהיותה בת שש עשרה. לאחר שמונה שנים והולדת בן משותף, טל, התגרשו בני הזוג. בעלה השני היה המוזיקאי פרופסור נעם שריף, לו הייתה נשואה עד פטירתו באוגוסט 2018. לבני הזוג שריף נולד בן, אביב.

פרסים ותארים עריכה

אלה מילך שריף היא כלת פרס מפעל חיים של אקום לשנת 2022. היא זוכת פרס ראש הממשלה למלחינים לשנת 2005 וזוכת פרס רוזנבלום של עיריית תל אביב-יפו לשנת 2005 יחד עם נאוה סמל על האופרה "צחוק של עכברוש". זוכת פרס המוזיקה הטובה ביותר לסרט על המוזיקה לסרט "החטאים" של אבי נשר בפסטיבל הסרטים במונטראל, קנדה.

יצירות נבחרות עריכה

יצרתה "שירים על פי תהום" למצו סופרן ורביעיית מיתרים על-פי טקסט של אנט פאשאיאן הוזמנה ובוצעה בפסטיבל צ'אטאקווה במדינת ניו יורק על ידי רביעיית אודבון ב-2006.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ פרס אקו"ם לשנת תשפ"ב 2021/22 באתר אקו"ם
  2. ^ "פרצופים צוחקים", באתר "שרים במדים"
  3. ^ נעם בן זאב, תוף בודד, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2008
  4. ^ תוכניית קונצרט "קאמרי בצהרי שישי", התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, 28 ביוני 2013 האתר של נאווה סמל