Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

איסאק פאסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איסאק פאסי
Исак Соломон Паси
קובץ:Isak-passy.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 13 במרץ 1928
פטירה 13 באוגוסט 2010 (בגיל 82)
הושפע מ מרקוס טוליוס קיקרו
בלז פסקל
ארתור שופנהאואר
אנרי ברגסון
קובץ:Central Sofia Cemetery 2018 50.jpg
קברו של איסאק פאסי בבית העלמין המרכזי בסופיה

פרופ' איסאק סולומון פאסיבולגרית: Исак Соломон Паси;‏ 13 במרץ 1928, פלובדיב, ממלכת בולגריה13 באוגוסט 2010, סופיה, בולגריה) היה פילוסוף יהודי-בולגרי מזרם האסתטיקה, נחשב למוביל והפורה ביותר בבולגריה בתחומו ולאורך שנות פעילותו חיבר למעלה מ-40 מונוגרפיות ו-80 ספרים.

קורות חיים עריכה

פאסי נולד בפלובדיב והוא נצר למשפחת כָּלֶב, שהייתה מהמשפחות הנודעות והמכובדות בקהילה היהודית בפלובדיב. סבתו הייתה בתו של אליעזר כלב שנחשב גיבור לאומי בולגרי, על פועלו להצלת בולגרים רבים מעלייה לגרדום וסיועו למנהיגי הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878)[1]. אביו, סולומון פאסי, היה אחד מעורכי הדין הבולטים בפלובדיב ובנו סולומון פאסי כיהן בתפקיד שר החוץ של בולגריה. ב-1957 הוסמך פאסי על ידי אוניברסיטת סופיה כדוקטור לפילוסופיה וב-1971 הוענק לו תואר פרופסור. פאסי כיהן כמרצה באוניברסיטת סופיה מ-1952 ועד 1993. הוא הלך לעולמו ב-2010 והוא בן 82 שנים.

עבודתו האקדמית עריכה

פאסי חקר את ההיסטוריה של האסתטיקה כפי שמתבטאת בספרות המערבית ובכתבי הוגי דעות מובילים בתחום. ב-1964 כתב את המונוגרפיה הראשונה שלו "דון קישוט". בהמשך כתב את סדרת הספרים "האסתטיקה באמנות" שנחשבת לאחת מעבודותיו הבולטות. פאסי תרגם לבולגרית ספרים רבים מפרי עטם של פילוסופים מובילים מהעת העתיקה ועד למאה ה-20. הוא זכה להערכה רבה על עבודתו וב-2008 העניק לו נשיא בולגריה, גאורגי פרבאנוב את אות מסדר קירילוס ומתודיוס על תרומתו יוצאת הדופן להתפתחות מדע הפילוסופיה בבולגריה. מבין כתביו הרבים ניתן לציין את:

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בימי השלטון העותומני, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 37–62.