חגיגת ארבעה עשר

קורבן חגיגת ארבעה עשר הוא קורבן שלמים מסוג שלמי חגיגה שהוקרב בערב פסח יחד עם קורבן הפסח.

מקור המצוה

מצות הקרבת חגיגת ארבעה עשר לא נכתבה במפורש במקרא והיא נדרשה על ידי חכמים:

רבי יאשיה אומר: "תִּקָּחוּ", למה נאמר? לפי שנאמר: "וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר" – צאן לַפסח ובקר לַחגיגה.

— מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת בא, מסכתא דפסחא, פרשה ד'

הלכות קרבן החגיגה

חגיגת ארבעה עשר אינה חובה לרוב הדעות, והיא חלק מהקרבת קרבן הפסח. החגיגה אינה מוקרבת במקרים הבאים:

1. בשבת – בערב פסח שחל בשבת.
2. בטומאה – אם קרבן פסח הוקרב בטומאה, כגון שרוב הציבור היו טמאים.
3. במרובה – כגון שחבורת הפסח היו חבורה קטנה ומספיק להם אכילת קרבן פסח לבדו.

קרבן החגיגה היה מוקרב אחרי חצות ולפני קרבן התמיד של בין ערביים.

בשר הקרבן היה נאכל לפני אכילת קרבן הפסח כדי שהפסח יהא נאכל על השובע.

חגיגת ארבעה עשר, ככל קרבן שלמים, נאכלת לשני ימים ולילה אחד, היינו ארבעה עשר וחמשה עשר בניסן והלילה שביניהם, בניגוד לקרבן הפסח שאינו נאכל אלא בליל ראשון של פסח עד חצות. ומכל מקום בשר חגיגה שעלה עם הפסח על השולחן – מתבער עמו אחר חצות כדין נותר, גזירה שמא יתערבבו.

חיוב ביעור הנותר מקרבן החגיגה נלמד הפסוק – ”וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר”, והיא מצוות לא תעשה מהתורה.

זכר לקרבן בליל הסדר

זכר לחגיגת ארבעה עשר שמים בקערת ליל הסדר ביצה, בנוסף על הזרוע שהייתה זכר לקרבן הפסח. הביצה המבושלת מסמלת את בשר החגיגה שיכול להיות מבושל בניגוד לקרבן הפסח שחייב להיות צלי.

בברכת "גאל ישראל" מזכירים "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים" – כאשר מילת "הזבחים" מציינת את קרבן החגיגה.

יש אחרונים הסוברים שאכילת האפיקומן צריכה להיות בשיעור של שני זיתים – אחד זכר לקרבן הפסח, ואחד זכר לקרבן החגיגה.