פעולות נוספות
| מרכז העיר | |
| מרכז העיר | |
| מדינה | רומניה רומניה |
|---|---|
| מחוז | מרמורש |
| חבל ארץ | טרנסילבניה |
| ראש העיר | Eugenia Godja |
| קואורדינטות |
47°55′43″N 23°53′33″E / 47.9286111111111°N 23.8925°E{{#coordinates:47.9286111111111|N|23.8925|E|type:city|||| |primary |name= }} |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.primaria-sighet.ro | |
|
מזהים לא נמצאו עבור מידע חיצוני.
| |
סִיגֶט (ברומנית: Sighetu Marmaţiei או בקיצור Sighet; בהונגרית: Máramarossziget או Sziget; מילולית: "האי של מרמרוש" או בקיצור "אי") היא עיר בצפון רומניה, בסמוך לגבול עם אוקראינה. העיר שוכנת במחוז מרמורש בטרנסילבניה. שם העיר ניתן לה עקב מיקומה על חצי אי במפגש הנהרות טיסה (Tisa) ואיזה (Iza)(אנ'). עד השואה התקיימה בה קהילה יהודית גדולה.
היסטוריה עריכה
אזכור יישוב קבע במקום מופיע במאה ה-11 והעיר עצמה מוזכרת לראשונה בשנת 1326.
בשנת 1352 מקבלת העיר מעמד של עיר חופשית (צר') והופכת למקום מושבו של ווייבוד מרמורש, הכפוף שלטונית לממלכת הונגריה.
בשנת 1570 נכללת סיגט בנסיכות טרנסילבניה (מדינה וסאלית של הונגריה) ובמשך 300 שנה היא כפופה לסירוגים לממלכת הונגריה, לאימפריה האוסטרית ולאימפריה האוסטרו-הונגרית.
במאות ה-18 וה-19 הפכה העיר סיגט למרכז תרבות רומני, אוקראיני ויהודי, כאשר הקהילה היהודית האשכנזית מתבססת בו כבר במאה ה-17.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר לזמן קצר על ידי הכוחות הרוסיים. בשנת 1920, בעקבות חוזה טריאנון עברה העיר לשליטה רומנית. בתחילת מלחמת העולם השנייה, באוגוסט 1940, עברה העיר לשליטה הונגרית מתוקף תכתיב וינה, אך חזרה לשליטה רומנית בסיום המלחמה בהתאם לחוזה פריז.
במאה ה-21 מתבססת כלכלת העיר על מפעלי רהיטים וטקסטיל. בעיר פועלות חברות מסחריות רבות, בנקים וחברות למתן שירותים. ב-15 בינואר 2007 נפתחה נקודת מעבר שנייה בגבול עם אוקראינה.
תולדות היהודים בעיר עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קהילת יהודי סיגט
יהודים התיישבו בסיגט במאה ה-18, בעיקר לאחר חלוקת פולין וסיפוח גליציה לממלכת הבסבורג. הקהילה הייתה אדוקה ושמרנית, באופן טיפוסי ליהדות אונטרלנד. ב-1807, כשנבנה בית-הכנסת הראשון, מנו 11% מהאוכלוסייה וב-1930 היוו 38%.
ב-1759 מונה הרב הראשון, צבי פיש, לעדה הקטנה שמנתה פחות ממאה נפשות. באותם ימים היה האזור מעוז שבתאי, וילידי סיגט הצטרפו ליעקב פרנק. לאחר מות פיש נותרה משרתו ללא דורש עד 1801, כשמונה רבי יהודה כהנא הלר, ואחריו רבי מנחם מנדל שטרן (מחבר הספר "דרך אמונה") ב-1819. ב-1834 נבחר רבי אלעזר ניסן טייטלבוים ומאז כיהנו בני משפחתו כמעט ללא הרף: הרבנים יקותיאל יהודה טייטלבוים, חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, רבי חיים צבי טייטלבוים ויקותיאל יהודה השלישי שנרצח באושוויץ. בני טייטלבוים היו ברובם אדמו"רי חסידות סיגט במקביל לנשיאה במשרתם. במקביל לרבי יקותיאל השלישי כיהן כרב הרשמי וכחבר מועצת העירייה הרב שמואל בנימין דנציג, שנספה גם הוא בשואה, שעמד בראש הקהילה הספרדית המקומית. עם רבנים אחרים ששהו בעיר נמנו רבי שלמה יהודה טבק שכיהן כראש אב בית דין, וכן אדמו"רים מחסידויות ספינקא, ויז'ניץ וקרעטשניף.
בתחילת מלחמת העולם השנייה התגוררו בסיגט כ-10,000 יהודים, ובקיץ 1941 נשלחו כאלף מהם, חסרי נתינות (שלא יכלו להוכיח שהם בעלי אזרחות הונגרית), לאזור קמיניץ פודולסק שבפולין, ושם נרצחו בידי הכיבוש הגרמני. בשנים 1942–1943 הגיעו לסיגט פליטים יהודים רבים שהצליחו להימלט מהגטאות וממחנות בפולין. רבני העיר, ובהם הרב ד"ר שמואל בנימין דנציג ויקותיאל יהודה טייטלבוים, השתדלו לסייע לפליטים. בחודש אפריל 1944, בעקבות פלישת הצבא הגרמני להונגריה, הוקם בסיגט גטו שחוסל עם העברת תושביו, 12,749 נפשות, למחנה ההשמדה אושוויץ בארבעה משלוחים, שבוצעו בין 16 ל-22 במאי 1944. תחילה גורשו תושבי הגטו הקטן ואחר כך תושבי גטו העיר.
לאחר המלחמה נתמנה הרב משה טייטלבוים לרב. הוא עזב ב-1947, והוחלף לזמן קצר על ידי הרב יחיאל יהודה איזקסון, שהיה רבה האחרון של סיגט, עד שעזב לישראל.
ערים תאומות עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- אלי ויזל, בין השמשות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
- י' אלפסי, א' סלאי וא' נצר (עורכים), העיר שבלב: סיגט היהודית, תל אביב: הוצאת ארגון יוצאי סיגט בישראל, 2003
- מנחם קרן-קרץ, מרמורש סיגט - אורתודוקסיה קיצונית ותרבות יהודית-חילונית למרגלות הרי הקרפטים, ירושלים: הוצאת מפעל דב סדן, תשע"ד
- שלמה יעקב גרוס, ספר מארמארוש - מאה ושישים קהילות קדושות ביישובן ובחורבנן, בית מארמארוש (תשמ"ג), עמ' 3-40: סיגט
- מנחם קרן-קרץ, בני מרמורש עולים בחומה, עת-מול 235, עמ' 20–22, 2014
- דוד שן, שוחרי השם בהרי הקרפטים
קישורים חיצוניים עריכה
- סיגט - העיר שבלב - אתר למורשת יהדות סיגט.
- גרינולד, יקותיאל יהודה, מצבת קודש, א) סיגעט ופלך מאראמארוש (ג' פרקים); ב) מאטרסדורף ולקורות שבע קהילות], ניו יורק תשי"ב, באתר היברובוקס
- רשימות של יהודים מהונגריה (ובכללם, גם יהודים מסיגט), באתר JewishGen
- A Short History Of The Jewish Community - אתר משפחתי של Vivian Kahn, Oakland, CA
- ישראל חבר ומנדי כץ, מסע היסטורי: סאטמר חוזרת לסיגעט, באתר בחדרי חרדים, 1 בפברואר 2011
- ביה"ח בסיגוט-רומניה
- מרמרושסיגט (Máramarossziget), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ד"ר מנחם קרן-קרץ, הספריות בסיגט כמקום מפגש תרבותי, בלוג איגוד ספרני היהדות כד, תשרי תשע"ד
- ד"ר מנחם קרן-קרץ, הדפוס העברי בסיגט, בלוג איגוד ספרני היהדות כט, אייר תשע"ד
- קובץ:National Library IL logo.svg סיגטו מרמציי (רומניה), דף שער בספרייה הלאומית
