סוניה פרס
פעולות נוספות
| סוניה פרס, 10 בינואר 1984 | |||||
| סוניה פרס, 10 בינואר 1984 | |||||
| לידה | מיזוץ', פולין | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מקום קבורה | בית העלמין של כפר הנוער בן שמן | ||||
| תאריך עלייה | 1927 | ||||
| שם לידה | סוניה גלמן | ||||
| מדינה | ישראל ישראל | ||||
| ילדים | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
סוניה פרס (נולדה בשם: סוניה גלמן ולימים: סוניה גל; 27 במרץ 1923[1] — 20 בינואר 2011, תל אביב) הייתה רעיית נשיא מדינת ישראל וראש ממשלת ישראל שמעון פרס. שירתה בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, ובמשך שנים רבות התנדבה למען חולים, ילדים בחינוך מיוחד ונכים, בעילום שם.
ביוגרפיה עריכה
נולדה בעיירה מיזוץ' שבפולין (כיום באוקראינה) למלכה (ממצ'ה) וליעקב גלמן. בשנת 1927 עלתה לארץ ישראל עם הוריה, אחותה הגדולה בתיה ואחיה הצעיר איציק. משפחת גלמן הייתה מן הראשונים שעזבו את העיירה, במטרה לעלות לישראל, ועזיבתם גרמה להתרגשות גדולה. נערך טקס פרידה, שכלל מסיבה ונאומים בהשתתפות כל התושבים. המשפחה השתקעה בכפר הנוער בן שמן, כאשר מלכה הועסקה כאם הבית של המוסד, ויעקב שימש כחצרן ומורה לנגרות.
הכרותה עם בעלה עריכה
סוניה למדה בכפר הנוער בן שמן שבמקום מגוריה, שם הכירה את שמעון פרסקי (לימים פרס), תלמיד במוסד, שהצטרף להגנה ומעמדת השמירה שלו ראה את סוניה בביתה שממול. השניים יצרו קשר שהפך לסיפור אהבה. בתום לימודיו נפרדו השניים, כאשר פרס הצטרף לגרעין שהקים את קיבוץ אלומות, וסוניה נשארה בכפר על מנת להשלים את לימודי הבגרות. הקשרים נמשכו, בעיקר בהתכתבות. עם סיום לימודיה, ניסתה סוניה לשווא להתקבל לבית הספר לאחיות ועקב כך החליטה להתגייס לחיל העזר לנשים בצבא הבריטי. שמעון נשאר בקיבוץ בתקופת מלחמת העולם השנייה.
אחות בצבא עריכה
סוניה שירתה כאחות מעשית, בבית חולים שדה במדבר המערבי בזמן המערכה בצפון אפריקה. תפקידה היה לסייע לצוות המקצועי בכל הנדרש לטיפול בפצועים. פרס סיפרה כי באחד הימים בעקבות אחד הקרבות האכזריים הובאו מאות פצועים לבית החולים והאחיות המעשיות נאלצו לסייע לאחיות המוסמכות לעמוד בעומס ולבצע משימות, שלהן לא הוסמכו. האחות הראשית פנתה אליה בזעם וקראה לה "ילידה ארורה". בתגובה סוניה נתנה לה סטירת לחי מצלצלת, ובעקבות זאת התפטרה ונשלחה לקורס נהיגת רכב כבד במחנה מינה שליד הפירמידות[2]. בהמשך נהגה במשאיות בקו לבנון-מצרים. הקשר עם שמעון נשמר דרך מכתבים.
על אותה תקופה מספרת פעילת הלח"י יפה תבואה[3], שקישרה בין אליהו חכים לאליהו בית-צורי, שהתנקשו בלורד מוין בקהיר: בעקבות איש הקשר שנתפס ומסר שמות, נאסרו כל המשתתפים בידי הבריטים. תבואה שהייתה חולה נשלחה לבית החולים, אך חששה מאוד שמסמכים שהיו בידיה יגרמו לצרות. לדבריה, סוניה הסכימה לקחת אותה אל האוהל בהם היו המסמכים, כשהיא נשכבת על רצפת האמבולנס ומכוסה בשמיכה, כשהגיעה לשם השמידה פתק סודי ומכתבים והן חזרו לבית החולים. אם סוניה הייתה נתפסת הייתה נאסרת, מעידה תבואה.
נישואיה ופועלה בישראל עריכה
באביב 1945 שבה לארץ בתום השירות בצבא הבריטי והצטרפה לשמעון בקיבוץ אלומות. ב-1 במאי נישאה לשמעון פרס. סוניה פרס הייתה לעקרת בית – היא בחרה להתרחק מאמצעי התקשורת ולשמור בקנאות על פרטיותה ועל פרטיות משפחתה, זאת למרות הקריירה הפוליטית הענפה של בעלה. לאורך השנים, התנדבה פרס במסגרת פעילויות שונות אשר נועדו לסייע לנזקקים בקרב החברה הישראלית. בין היתר, סייעה בחלוקת מוצרי מזון לנזקקים, וכן פעלה רבות למען אלמנות צה"ל. במקרה אחד, פרס אימצה את ילדיה של אחת מהאלמנות, עם פטירתה, והם אף התגוררו לתקופה מסוימת בבית ראש הממשלה. עם זאת, פעילותה ההתנדבותית התקיימה בסתר, תחת מסך חשאיות כבד, וזאת בשל חוסר רצונה של פרס להציג ברבים את פועלה[4].
תקופת נשיאותו של שמעון פרס עריכה
עם בחירתו של שמעון פרס לנשיאות, הודיעה סוניה פרס כי לא תעבור איתו לבית הנשיא ותישאר בדירתם שבנווה אביבים, ומאז חיו בנפרד, זאת בעקבות הפרת הבטחתו של בעלה, שמעון פרס, שתפקידו כיו"ר מפלגת העבודה, אליו נבחר ב-2002, יהיה תפקידו הציבורי האחרון. בתקופה זו שינתה את שמה לסוניה גל, קיצור של שם נעוריה גלמן.
פטירתה עריכה
נפטרה ב-20 בינואר 2011, בדירתה שבתל אביב. לבקשתה, נקברה בבית העלמין של כפר הנוער בן שמן ולא במקום שיועד לה, לצד בעלה, בחלקת גדולי האומה.
משפחתה עריכה
פרופ' צביה ולדן, בתה הבכורה, היא בלשנית התפתחותית, נשואה לפרופ' רפאל ולדן, אשר שימש רופאו האישי של פרס; נכדתה היא השחקנית מיקה אלמוג. בנה האמצעי הוא הווטרינר ד"ר יהונתן (יוני) פרס; בנה הצעיר הוא נחמיה (חמי) פרס, מנהל קרן הון סיכון ששירת כטייס מסוקי קרב בחיל האוויר.
לקריאה נוספת עריכה
- אילן בן עמי, האישה שאיתו: חייהן הפרטיים והציבוריים של נשות ראשי הממשלה בישראל, הוצאת מטר, 2010. סוניה פרס, עמ' 179–195.
קישורים חיצוניים עריכה
- האישה שאיתו: סיפור חייה של סוניה פרס, באתר וואלה, 20 בינואר 2011
- חברתה של סוניה פרס: "היא עשתה המון במישור הציבורי ולא רצתה שזה ייתפרסם", באתר רדיו ללא הפסקה
הערות שוליים עריכה
- ^ אילן בן עמי, האישה שאיתו, 2010, עמ' 181
- ^ פרס בראיון בקיץ: "סוניה היתה ונשארה אהבת חיי", באתר ynet, 20 בינואר 2011
- ^ יעל הלוי, סיפורה של הלוחמת הנועזת יפה (גרינברג) תבואה - בעקבות ראיון אישי עימה, באתר בלוג מוזיאון הלח"י, 17 בינואר 2018
- ^ האישה שאיתו: סיפור חייה של סוניה פרס, באתר וואלה, 20 בינואר 2011
| בנות הזוג של ראשי ממשלת ישראל | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פולה בן-גוריון | צפורה שרת | מרים אשכול | לאה רבין | עליזה בגין | שולמית שמיר | סוניה פרס | שרה נתניהו | נאוה ברק | עליזה אולמרט |
| 1948–1954 1955–1963 | 1954–1955 | 1964–1969 | 1974–1977 1992–1995 | 1977–1982 | 1983–1984 1986–1992 | 1984–1986 1995–1996 | 1996–1999 2009–2021 2022 ואילך | 1999–2001 | 2006–2009 |
| גילת בנט | ליהיא לפיד | ||||||||
| 2021–2022 | 2022 | ||||||||