Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

סם פקינפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
(הופנה מהדף סאם פקינפה)
סם פקינפה
פרופיל ב-IMDb

סם פקינפה (באנגלית: Sam Peckinpah;‏ 21 בפברואר 1925 - 28 בדצמבר 1984) היה במאי קולנוע ובמאי וידאו קליפים אמריקאי. היה אחד הבמאים המשפיעים ביותר של שנות ה-60 וה-70. הוא מפורסם כבמאי ששינה את הדרך שבה הקולנוע מתעסק באלימות ופעולה. הקריירה שלו הייתה שערורייתית אז והיום בגלל תיאוריו המפורשים והברורים של ברוטליות אנושית. הוא גם ידוע כאחד מהבמאים הרוויזיוניסטים הבולטים של ז'אנר המערבונים.

ביוגרפיה עריכה

פקינפה נולד בפרזנו שבקליפורניה ב-1925, בן משפחת חואים שכללה שופטים, עורכי-דין וחברי הפרלמנט המקומי. אביו, דייוויד, היה שופט מדיני, שהשפעתו עליו הייתה מן המובהקות בחייו. ב-1943 התגייס לצבא האמריקאי ושירת בסין במלחמת העולם השנייה. בתקופת המלחמה היה עד לכמה מראות זוועה, שהסעירו מאוד את רגשותיו. יש הטוענים, שהשפעתם של ניסיונות אלה ניכרת בתיאורי האלימות והברוטליות בסרטיו.

לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטת דרום קליפורניה וקיבל תואר ב-1950. הוא התחיל לעבוד כבמאי תיאטרון ואחר-כך כתסריטאי ובמאי טלוויזיה.

הוא כתב תסריטים לפרקים עבור כמה מסדרות המערבונים בטלוויזיה המצליחות של אותה תקופה, כמו Gunsmoke ו- "Rifleman". לבסוף יצר סרט משלו, "איש המערב", שכשל לגמרי, אם כי המבקרים התלהבו ממנו.

הצלחתו של פקינפה בטלוויזיה הובילה אותו לתעשיית הקולנוע ואל הקריירה שהקנתה לו את שמו. הוא ביים ארבעה-עשר סרטים במשך הקריירה שלו, כולל כמה מן הסרטים האמריקאים הבולטים ביותר של שנות ה-60 וה-70. סרטיו, כמו למשל "חבורת הפראים"[1], "כלבי הקש"[2], "הבריחה"[3], ו"פט גארט ובילי הנער" (אנ') היו שנויים במחלוקת, אלימים ומהפכניים. הם שינו את הגבולות המקובלים בקולנוע לגבי תיאורי אלימות, סגנונות עריכה והאפשרות לגלם דמויות לא-סימפתיות ובעייתיות. כיום נתפסים סרטים אלה, על ידי רוב המבקרים, כיצירות מופת.

ב-1977 ביים את הסרט "צלב הברזל", סרט מלחמה העוסק בחיילי ורמאכט הנלחמים בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה. הסרט היה מבוסס על הספר "הבשר מוכן" (The Willing Flesh) מאת וילי היינריך - מפקד גדוד לשעבר בוורמאכט[4].

השם שיצא לו כבריון קשוח העיב, במובנים רבים, על מורשתו המקצועית. חבריו טוענים, כי יש בכך משום עוול לאיש, שהיה בעל אישיות מורכבת מעבר למה שמייחסים לו. הוא סבל במשך כל חייו מאלכוהוליזם, היה מכור לסמים ויש טוענים, שהיה חולה נפש ממש (הפרעה דו-קוטבית או פאראנויה)[דרוש מקור]. הוא התחתן שלוש פעמים, בכולן ללא הצלחה. הפרעתו הנפשית עולה מתיאורי פקינפה כאיש רגוע, נוח לבריות ואמנותי בדרך כלל, עד שהיה נתקף בחמת זעם ואלימות כלפי עצמו וכלפי אחרים. פקינפה היה בעל אובססיה לכלי נשק ובהתקפי השיגעון היה יורה במראות שבביתו. הדמות הזאת מופיעה כמה פעמים בסרטיו. על אף שמו שיצא לשמצה, היה בפקינפה משהו, שעורר רגשות כבוד ונאמנות מובהקים אצל חבריו ושותפיו לעבודה, וכמה מהם עמדו לצדו עד סוף חייו.

פקינפה גר במקסיקו במשך זמן רב, ואחת מנשותיו הייתה מקסיקנית. אהבתו למקסיקו ותרבותה הייתה גלויה ועזה באופן יוצא מן הכלל, כפי שהיא באה לביטוי רומנטי וסנטימנטלי בסרטיו.

פקינפה היה חולה מאוד בשנים האחרונות לחייו. הוא מת ב-1984, בגיל 59. הוא המשיך לעבוד עד מותו[5]. סרטו האחרון היה "תעלומת אומגה", סרט ריגול על־ פי רומן מאת רוברט לדלום[6].

סגנון עריכה

פקינפה התפרסם ביותר בסצנות הפעולה שלו. הוא השתמש בכלים כמו הילוך איטי, עריכה מהירה, וצילום בעדשות טלפוטו. רוב מבקרי קולנוע תופסים אותו כיוצר הסוגה של סרט הפעולה המודרני.

פקינפה גם נתפס כאחד מבמאי מערבונים החשובים ביותר. הוא הביא ריאליזם חדש לסרטי מערבון, והחיה את המרכיבים הישנים והנדושים של הסוגה.

נושאי סרטיו עריכה

רוב סרטיו של פקינפה עוסקים בשאלות הכבוד והצדק בעולם אלים וחסר משמעות. הדמויות הראשיות בו הם גברים, החותרים לחיים של כבוד וצדק, אלא שאינם מסוגלים להחזיק מעמד בעולם המושחת שבו הם חיים.

בניגוד לטענת מתנגדיו, פקינפה לא תפס את העולם כברברי ולא-אנושי. הוא ראה את האלימות כתוצר של החברה האנושית. הוא מציג בכל סרטיו סתירה בין העולם הטבעי והטהור לבין העולם החברתי, האלים והמושחת, שהוא יציר האדם.

פקינפה גילה עניין גם בסוגיית חורבנו של העולם הישן בידי החברה התעשייתית המודרנית. בניגוד לרוב המערבונים שקדמו לו, סרטיו ממוקמים בתחילת המאה ה-20 ולא בסוף המאה ה-19. הוא מציג את גיבור המערבון כמי שנלכד בין העולם המודרני, שהוא מנסה למצוא בו את מקומו על אף הקשיים והניכור, לבין העולם הישן והגווע שלו. הנושא הזה משווה לסרטיו נופך טרגי, שלא נמצא ברוב המערבונים שקדמו לשלו.

פילמוגרפיה עריכה

שנה שם הסרט במאי תסריטאי שחקן מפיק הערות
1961 The Deadly Companions כן לא לא לא
1962 Ride the High Country כן לא לא לא תסריט ללא קרדיט
1965 Major Dundee כן כן לא לא
1969 חבורת הפראים כן כן לא לא
1970 The Ballad of Cable Hogue כן לא לא כן
1971 כלבי הקש כן כן לא לא
1972 Junior Bonner כן לא כן לא תפקיד: גבר בבר הארמון (ללא קרדיט)
1972 הבריחה כן לא לא לא
1973 Pat Garrett and Billy the Kid כן לא כן לא תפקיד: ויל (ללא קרדיט)
1974 Bring Me the Head of Alfredo Garcia כן כן לא לא
1975 The Killer Elite כן לא לא לא
1977 צלב הברזל כן לא לא לא
1978 שיירה כן לא כן לא תפקיד: כתב טלוויזיה (ללא קרדיט)
1983 The Osterman Weekend כן לא כן לא תפקיד: עוזרו של דנפורת' (ללא קרדיט)

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|סם פקינפה]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ * סרטי השבוע בטלוויזיה, חבורת הפראים, מעריב, 6 בינואר 1984
  2. ^ ד. אהרון, סרט רע באמת, "כלבי הקש", מעריב, 1 בינואר 1973
  3. ^ יצחק בן-נר, סרטי השבוע - "הבריחה, על המשמר, 7 בספטמבר 1973
  4. ^ משה אורן, גבריס בעולם של הפקר, על המשמר, 18 בנובמבר 1977
  5. ^ מאיר שניצר, במאי הקולנוע סם פקינפה נפטר בלוס אנג'לס, חדשות, 30 בדצמבר 1984
  6. ^ נסים דיין, מערבון דיגיטלי תעלומת אומגה (ארה"ב 83) Osterman Weekend במאי: סם פקינפה; תסריט: אלן שארפ, על־ פי רומן מאת רוברט לודלום, העיר, 2 בנובמבר 1984
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=סם_פקינפה&oldid=54179"