Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ניקיטה מיכאלקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
(הופנה מהדף ניקיטה מיכלקוב)
ניקיטה סרגייביץ' מיכאלקוב
קובץ:Никита Михалков портрет (cropped).jpg
לידה מוסקבה, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות
סוגה מועדפת היסטוריה ודרמה
יצירות בולטות שמש בוגדנית
תקופת פעילות מ-1959
עיסוק תסריטאי, מפיק ובמאי קולנוע
פרופיל ב-IMDb
קובץ:Vladimir Putin at award ceremonies (2025-12-24) 14.jpg
ניקיטה מיכאלקוב עם ולדימיר פוטין. מיכאלקוב זוכה לתמיכה רחבה מן השלטון הרוסי וסרטיו זוכים לתקצוב ממשלתי נדיב בשל תמיכתו האידאולוגית בשלטונו של פוטין

ניקיטה סרגייביץ' מיכאלקוב (ברוסית: ‏Никита Сергеевич Михалков; נולד ב-21 באוקטובר 1945) הוא תסריטאי, מפיק, שחקן קולנוע ובמאי רוסי. בעל תואר אמן העם של רוסיה הסובייטית (1984), בעל כל ארבע דרגות של עיטור ההצטיינות למען המולדת, שלוש פעמים חתן פרס הפדרציה הרוסית, ומשנת 2020 גיבור העמל של הפדרציה הרוסית. לכבוד יום הולדתו ה-80 הוענק למיכאלקוב עיטור אנדריי הקדוש - העיטור הגבוה ביותר ברוסיה.

משנת 2017 — המנהל האמנותי של מרכז תיאטרון וקולנוע תחת ניהולו של ניקיטה מיכאלקוב. מאז 1999 — נשיא פסטיבל הסרטים הבינלאומי במוסקבה. מאז 1998 — יושב ראש איגוד הקולנוענים הרוסי.

מיכאלקוב הוא זוכה בפרס אריה הזהב של פסטיבל הסרטים של ונציה (1991) ומועמד לאוסקר (1993) בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר" על סרטו "אורגה — תחום האהבה". זוכה אוסקר (1995) בקטגוריה "הסרט הזר הטוב ביותר" ופרס הגרנד פרי של פסטיבל קאן (1994) על סרטו "שמש בוגדנית". זוכה "האריה המיוחד" של פסטיבל ונציה (2007) על תרומתו לקולנוע ומועמד לאוסקר (2008) בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר" על סרטו "12".

ביוגרפיה עריכה

ניקיטה מיכאלקוב נולד במוסקבה במשפחת המשורר סרגיי מיכאלקוב. הוא למד בבית הספר התיכון, ובמקביל בבית הספר המרכזי למוזיקה שליד הקונסרבטוריון המוסקבאי, ולמד תיאטרון בחוג ליד תיאטרון הדרמה על שם סטניסלבסקי. כבר בגיל 14 הוא השתתף באחד הסרטים. אחיו של ניקיטה מיכאלקוב הוא הבמאי אנדריי קונצ'לובסקי שנשא את שם משפחת אימם במקום של אביהם.

בשנת 1963 החל ללמוד בבית הספר למשחק על שם שצ'וקין. מכיוון שלפי מדיניות בית הספר התלמידים לא יכולים להשתתף בסרטים בזמן הלימודים, הוא עזב את המוסד והתחיל ללמוד ב-VGIK. הוא סיים את הפקולטה לבימוי בשנת 1971.

החל ממחצית שנות ה-70 הוא ביים מספר סרטים וזכה לפופולריות רבה. בחלק מסרטים אלו הוא שיתף את פאבל קדוצ'ניקוב, שהיה פופולרי מאוד בשנות ה-50, אך מאז לא שיחק בתפקידים מרכזיים. במקביל, הוא שיחק במספר סרטים ובשנת 1984 קיבל את פרס שחקן השנה.

בשנת 1987 הקים ניקיטה מיכאלקוב את חברת ההפקות טריט"ה (Студия ТриТэ) שמשמעותה: "יצירתיות, ידידות, עמל" (Творчество, Товарищество, Труд). באותה שנה ביים את הסרט "עיניים שחורות", בכיכובו של מרצ'לו מסטרויאני, סרט על גבר איטלקי שמתאהב באישה רוסיה נשואה בימים שלפני מלחמת העולם הראשונה[1]. מסטרויאני זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן וקיבל מועמדות שלישית לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.

החל משנות ה-90 הוא כמעט ולא שיחק אך המשיך בבימוי סרטים. בשנת 1994 ביים ואף שיחק בתפקיד ראשי בסרטו הנודע ביותר שמש בוגדנית שזיכה אותו בפרס האקדמיה הרוסית לקולנוע ובפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. לאחר מכן נטל חלק בבימוי הסרט "הספר מסיביריה" וביים מספר סרטים נוספים[2].

בשנת 2007 ביים את הרימייק לסרטו של סידני לומט "12 המושבעים", 12 שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר, אך לא זכה.

הוא ביים וגם שיחק בשני סרטי ההמשך לשמש בוגדנית, אך אלה לא זכו להצלחה של ממש.

בשנת 2014 יצא לאקרנים סרטו מכת שמש, אודות מלחמת האזרחים ברוסיה. הוא נטל חלק בהפקות רבות, כדוגמת דרמות הספורט אגדה מספר 17 ומתקדמים למעלה.

בשנת 2017 החל בהפקת הסרט "אקדוחן השוקולד" (Шоколадный револьвер) לאחר שהשלים את כתיבת התסריט עם האחים אולג וולדימיר פרסניאקוב. הסרט צפוי היה להיות דרמה מודרנית שעלילתו מתרחשת בצרפת, גרמניה, רוסיה וארצות הברית ומגולל את קורותיו של במאי קולנוע המתמודד עם אובדן בני משפחתו במתקפת טרור שאירעה בעת ביקורם בפסטיבל הסרטים של קאן. עלילת הסרט מבוססת חלקית על אירועי פיגוע הדריסה בניס כאשר טרוריסט מוסלמי דרס באמצעות משאית הובלה שכורה, קהל שחגג את יום הבסטיליה בעיר החוף הצרפתית ניס והביא למותם של 86 איש ומאות פצועים[3]. צילומי הסרט תוכננו להתחיל בסתיו 2018 אך נדחו לבסוף. ברם, בעקבות ניתוח שמיכאלקוב עבר באוגוסט 2019 הוא נזקק לשיקום ארוך שדחה את תחילת ההפקה לזמן לא ידוע.

דעותיו הפוליטיות עריכה

ניקיטה מיכאלקוב נכנס לחיים הפוליטיים. הוא היה חבר קרוב של אלכסנדר רוצקוי, וגם אחרי אירועי 1993 תמך בו בפומבי.

החל משנות ה-2000 הוא ידוע כתומך במדיניותו של ולדימיר פוטין[4]. בשנת 2005 ביקר בישראל ואמר בריאיון בין השאר:”שההוריקן שהרס את ניו אורלינס "לא מקרי", אסון צ'רנוביל הוא עונש משמים לעם הרוסי שבגד בכנסייה, את לנין צריך להוציא מהמאוזוליאום ולקבור בסנט פטרבורג. חוץ מזה, פוטין חייב להמשיך לשלוט כדי שרוסיה תתעצם והאיזון יחזור לשרור בעולם”[5].

בשנת 2015 הוכרז כפרסונה נון גראטה באוקראינה, בשל תמיכתו בסיפוח חצי האי קרים (2014). החל משנת 2022 תומך בפלישת רוסיה לאוקראינה.

פילמוגרפיה עריכה

שנה סרט
בימוי תסריט הפקה משחק תפקיד הערות
1959 השמש זורחת לכולם כן תלמיד בית ספר תפקידו הראשון בקולנוע
1960 עננים מעל בורסק כן פטיה
1961 הרפתקאות קרוש כן ואדים
1963 אני צועד במוסקבה כן קוליה
1965 שנה כחיים כן ז'ול
1966 הלצה כן החתן
1966 המצית כן סרגיי בורודין
1966 לא היום המוצלח ביותר כן ניקיטה
1967 כוכבים וחיילים כן הטוראי גלאזונוב
1967 הנערה וחפציה כן כן סרט קצר
1967 ...ואותם שפתיים ועיניים ירוקות כן כן סרט קצר
1968 ואני נוסע הביתה כן כן סרט קצר
1969 קן האצילים כן הנסיך נלידוב
1969 השיר אודות מנשוק כן יז'וב
1969 החדר האדום כן בוריס צ'וחנובסקי
1970 ספורט, ספורט, ספורט כן קיריבייביץ'
1970 סיכון כן
1970 יום רגוע בסוף המלחמה כן סרט קצר
1971 תחזיק בענן כן איש הצ'קה
1972 צופה התחנה כן ההוסאר מינסקי עיבוד סיפור מאת פושקין
1972 שוקולד כן
1974 בין זרים, זר ביניהם כן כן כן יסאול ברילוב סרט בכורה בבימויו
1975 עבד לאהבה כן כן איש המחתרת איוואן
1977 יצירה לא גמורה לפסנתר מכני כן כן ניקולאי טרילצקי
1977 רכבת האקספרס הטרנס-סיבירית כן
1977 שנאה כן
1978 סיביריאדה כן אלכסיי אוסטיוז'אנין
1978 חמישה ערבים כן כן
1979 כמה ימים בחייו של א.א. אובלומוב כן כן עיבוד לספרו של איוואן גונצ'רוב, אובלומוב
1981 משפחה כן כן מלצר
1981 שתי קולות כן סרגיי בקלז'אנוב
1981 דיוקנה של אשת האמן כן בוריס פטרוביץ'
1981 כלבם של בני בסקרוויל כן הנרי בסקרוויל עיבוד סובייטי לכלבם של בני בסקרוויל
1982 תחנה לשניים כן אנדריי
1982 פקח התנועה כן ולנטין טרונוב
1982 טיסות בחלום ובמציאות כן במאי קולנוע
1983 ללא עדים כן כן
1984 רומנטיקה אכזרית כן סרגיי פראטוב
1986 ליצני האהוב כן
1987 עיניים שחורות כן כן
1989 הצייד הבודד כן
1990 עצירה עצמית כן כן כן צולם מכספי פרסום שהתקבלו מחברת פיאט[6]
1990 תחת אורות הצפון כן רגיניוב
1991 הנעלבים והמושפלים כן הנסיך ולקובסקי
1991 אורגה — תחום האהבה כן כן כן רוכב האופניים
1992 הזרה המופלאה כן הקולונל
1993 לזכור את צ'כוב כן
1993 אנה: מ-6 עד 18 כן כן כן כן קמאו
1994 שמש בוגדנית כן כן כן כן סרגיי קוטוב
1995 מסע רגשי למולדתי. נעימה של ציור רוסי כן כן כן
1996 רביזור כן אנטון דמוחאנובסקי עיבוד לרביזור
1998 הספר מסיביריה כן כן כן כן אלכסנדר השלישי
2000 ורה, תקווה, דם כן
2000 גיל עדין כן
2003 רוסים ללא רוסיה כן סרט תיעודי
2003 אב[7] כן כן כן
2003 אמא[8] כן כן כן
2004 72 מטרים כן
2005 שקרים של איש מת כן העבריין מיכאליץ'
2005 פרסונה נון גראטה כן אולג
2005 יועץ ממלכתי כן כן גנרל גלב גאורגייביץ' פוז'ארסקי עיבוד לספרו של בוריס אקונין, "יועץ ממלכתי"
2006 לא כואב לי כן סרגיי סרגייביץ'
2007 ארנבון שמן שוטה כן ניקיטה סרגייביץ'
2007 55 כן כן כן סרט תיעודי לקראת יום הולדתו ה-55 של פוטין
2007 12 כן כן כן בכיר המושבעים
2010 שמש בוגדנית 2: הציפייה כן כן כן כן סרגיי קוטוב
2011 שמש בוגדנית 2: המצודה כן כן כן כן סרגיי קוטוב
2013 ארץ זרה כן
2014 אדמתך[9] כן
2013 אגדה מספר 17 כן
2014 מכת שמש כן כן
2016 למאות נצחים כן סאנין
2021 זוג מהעתיד כן
2021 אקדוחן השוקולד כן כן מצוי בשלבי פרה-פרודקשן

לקריאה נוספת עריכה

  • Larsen, Susan (Autumn 2003). "National Identity, Cultural Authority, and the Post-Soviet Blockbuster: Nikita Mikhalkov and Aleksei Balabanov". Slavic Review. 62 (3): 491–511. doi:10.2307/3185803. JSTOR 3185803.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקיטה מיכאלקוב בוויקישיתוף
  • (ברוסית)

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מאיר שניצר, הגבר של הגברת של הכלבלב - "עיניים שחורות"; במאי: ניקיטה מיכאלקוב; מבוסס על סיפורים מאת צ'כוב, חדשות, 8 בפברואר 1988
  2. ^ הספר מסיביריה, באתר הארץ, 27 במאי 2002
  3. ^ דב אלפון, ניס, דאעש קיבל אחריות לפיגוע הדריסה בחגיגות יום הבסטיליה בעיר ניס בצרפת, באתר הארץ, 17 ביולי 2016
  4. ^ אתר למנויים בלבד הניו יורק טיימס, המחאה ברוסיה לא משודרת, אבל היא מועברת ביוטיוב, באתר הארץ, 11 ביוני 2019
  5. ^ אלכס אפשטיין, רק בכוח, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2005
  6. ^ Михалков Н. С. Территория моей любви. — М.: Эксмо, 2015. — 416 с. — ISBN 978-5-699-68930-9.
  7. ^ «Отец» (2003)
  8. ^ «Мама» (2003)
  9. ^ Своя земля — Фильм Никиты Михалкова. Новости Вести. Ру
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ניקיטה_מיכאלקוב&oldid=319304"