פעולות נוספות
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| ||
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| מדינה | אוקראינה אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט | מחוז רובנו רובנו |
| תאריך ייסוד | 1544 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,192 |
| ‑ צפיפות | 402.87 נפש לקמ"ר |
| קואורדינטות |
50°39′N 26°52′E / 50.650°N 26.867°E{{#coordinates:50|39|N|26|52|E|type:city|| |primary |name= }} |
| {{#property:P856}} | |
מזריטש (ביידיש: מעזשיריטש; באוקראינית: Великі Межирічі, וליקי מז'יריצ'י; בפולנית: Międzyrzecz korecki, מיינדזיז'ץ' קורצקי; בעברית: מז'יריץ'[1]) היא עיירה במערב אוקראינה, כ-19 ק"מ ממערב לקורץ וכ-40 ק"מ ממזרח לרובנו. בפי היהודים נהגה שמה בנוסף גם כ"מז'יריטש". וכן כונתה בשם "מזריטש גדול" להבדילה מן העיירה הפולנית מיינדזיז'ץ פודלסקי, שגם שמה בפי היהודים היה מזריטש[2].
הקהילה היהודית עריכה
הידיעה הראשונה על יהודים במזריטש היא משנת 1569, אך כנראה שישבו בה כבר לפני תאריך זה.
רבנים מפורסמים עריכה
המגיד ממזריטש עריכה
האירוע המשמעותי ביותר בקהילה היהודית של מזריטש, היה הגעתו לשם של המגיד, רבי דב בער. כשנה לאחר מותו של הבעל שם טוב (1760), הפך רבי דב בער למנהיג הבא של תנועת החסידות. הוא עבר לרובנו, ומאוחר יותר למזריטש, שם נשאר כמעט עד סוף חייו. במשך שתים עשרה שנים של מנהיגותו - מזריטש הפכה לאבן שואבת ומקום עלייה לרגל עבור החסידים. מיקומה של מזריטש, הקרובה יותר לפולין ולרוסיה הלבנה, מאשר מושבו של הבעל שם טוב במז'יבוז', שימש כזרז לתנועת החסידות הצעירה.
הרב יעקב קופיל ליפשיץ עריכה
הרב יעקב קופיל ליפשיץ נודע בספרות הקבלה בשם "קאפיל ממזריטש". כנראה שבזכותו מזריטש שימשה מרכז חשוב של תורה וקבלה עוד לפני ש"המגיד הגדול" קבע בה את מושבו. חיבוריו המרובים של הרי"ק, כמו "ספר שערי גן עדן" ו"סידור קול יעקב", הם מספרי היסוד של יהודי פולין בתחום הקבלה. תפיסותיו של הרי"ק עוררו פולמוס[3][4] חריף בין חוקרי הקבלה על מידת שבתאותו. ר' יעקב קופיל נפטר במחצית המאה ה-18 (1740?) וקרוב לוודאי שנקבר[5] במזריטש.
בין שתי מלחמות העולם עריכה
בין שתי מלחמות העולם הייתה מזריטש חלק מחבל ווהלין, שבתחומי פולין, וחיו בה בין אלפיים לשלושת אלפים יהודים וכאלפיים אוקראינים ופולנים. במזריטש התקיימה קהילה יהודית פעילה מאוד. חיי הדת התרכזו ב"בית הכנסת הגדול", ב"בית המדרש הישן" (של "המגיד") ובקלויזים חסידיים, ובהם "טריסקר קלויז" (חסידות טריסק) ו"מאקרוב קלויז" (חסידות מקארוב). מערכת החינוך היהודית כללה את בית הספר תרבות [6], שנוסד בשנת 1926 ביוזמת הורים ועסקני ציבור בהשפעת מרכז "תרבות" ברובנו, את הישיבה הצעירה "אור תורה", את "החדרים" ואת בית הספר הפולני "פובשכנה". השומר הצעיר[7] הייתה תנועת הנוער הראשונה בעיירה; לצידה פעלו תנועות הנוער החלוץ הצעיר, גורדוניה, פרייהייט - דרור, השומר הדתי ובית"ר. נוסף על כך פעלו בעיירה ספרייה גדולה, תזמורת כלי קשת ומוסדות סעד, ובהם "ועד לטיפול ביתומים" ו"לינת צדק". במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, הגיעו לעיירה צעירים יהודים שנמלטו מגיוס, ותושבי המקום סייעו בהסתרתם. כמו כן, השלטונות הרוסיים הקימו במזריטש תחנת מעבר לשבויים, והקהילה היהודית נרתמה לסיוע הומניטרי.
מזריטש בשואה עריכה
בספטמבר 1939 נכבשה מזריטש בידי הצבא האדום. מאות פליטים יהודים הגיעו לעיירה מאזורי פולין, שנכבשו בידי הוורמאכט (הצבא הגרמני), ואלו שוכנו בבתי הספר ובבתי הכנסת.[8]
הגרמנים כבשו את מזריטש ב-6 ביולי 1941, כחלק ממבצע ברברוסה. השלטון הנאצי ציווה על היהודים במקום לשאת סרט שרוול לבן ועליו מגן דוד כחול ולסמן את בתיהם במגן דוד. מונה יודנראט בראשותו של אברהם שוועץ. כל דברי הערך של היהודים הוחרמו ורבים גויסו לעבודות כפייה. באוקטובר 1941 נשלחו 160 צעירים יהודים מהעיירה לעבודה בקייב, ובתוך זמן קצר מתו כמעט כולם -מרעב, מחלות ועינויים. ראש היודנרט -שוועץ התאבד כשנודע מה עלה בגורלם.
"האקציה" הראשונה התרחשה ביום ו' חג השבועות תש"ב, 22 במאי 1942[9]. הוטל מצור על העיירה ונרצחו כאלף יהודים. הרצח בוצע בירי ובבורות שהוכנו מראש, באתר ליד הכפר נבירקוב[10], כשבעה ק"מ ממזריטש. בעיירה נותרו כאלף יהודים שנכלאו בגטו.
"האקציה" השנייה קרתה עם חיסול הגטו בא' סוכות תש"ג, 26 בספטמבר 1942 ותושביו, רובם נרצחו. רק עשרות הצליחו לברוח או להתחבא. כמה מהצעירים שבקרב הבורחים הצטרפו ב-1943 ליחידות פרטיזנים סובייטיות. מזריטש שוחררה בידי הצבא האדום ב-14.1.1944. מן היערות שבו כ-30 איש וכ-50 חזרו לעיירה מברה"מ.
הנצחת העיירה מזריטש עריכה
לאחר השואה החלו יוצאי מזריטש בישראל בפעולות הנצחה מאורגנות. מפגש רשמי ראשון של יוצאי העיירה התקיים ב־1948, ובשנות החמישים הוקם ארגון יוצאי מזריטש בישראל ובראשו הוועד, שעסק בארגון אזכרות שנתיות ובהוצאת ספר זיכרון[11] על הקהילה. משה אריון, מורה בבית הספר היסודי "רמז" בחולון וחבר הוועד, יזם ב-1968 את אימוץ קהילת מזריטש בידי בית הספר, אימוץ שנמשך כעשרים שנים. במסגרת זו למדו תלמידי הכיתות הגבוהות על חיי היהודים במזריטש לפני השואה, על אורח חייהם, פרנסותיהם, תנועות הנוער, החסידות, ווהלין והשואה. התלמידים השתתפו באזכרות בהיכל ווהלין וביד ושם ונפגשו עם בני העיירה[12]. אריון היה מעורב גם בהקמת המצבה והאנדרטה לזכר קהילת מזריטש בשואה, בבית הקברות בחולון וכן בטקס שם בהטמנת אפר הנרצחים וגניזת מגילת שמות הנספים[13] ב־1985. החל משנות התשעים עמד בראש הוועד ישראל זינמן. זינמן מעורב מאוד באזכרות השנתיות לזכר השואה ובעריכת חוברות ופרסומים בנושאי העיירה מזריטש[14]. הוא עמד בראש המשלחות ומסעות הזיכרון למזריטש באוקראינה ובהקמת מצבה לזכר קורבנות העיירה בגיא ההריגה בנבירקוב (1992). כמו כן זינמן היה מעורב בשיפוץ בית הקברות הישן ובית הכנסת הגדול במזריטש.
לקריאה נוספת עריכה
- מ. צאנין, מזריטש בתוך: תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 103–113 (תיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ומבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים והשימוש בשללם)
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר הבית של ארגון יוצאי מזריטש (ווהלין)
- ספר יזכור לקהילת פנקס הקהילה מז'יריטש, בספריית העיר ניו יורק
- מז'יריץ' (גדול, דקוריץ) (Międzyrzecz Korecki), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- מזריטש, באתר השטעטל הווירטואלי
- הבית העתיק בעולם - נתגלה במזריטש (מאמר באנגלית) באתר מידע על אוקראינה.
- "מזריטש", באתר JewishGen (באנגלית) (נדרש רישום)
- אלכסנדר קרוגלוב שימוש בתבנית רו עבור "Круглов, Александр Иосифович" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(רו'), מיינדזיז'ץ', אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1422), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ גיא מירון ושלומית שולחני (עורכים), מז'יריץ' (גדול, דקוריץ) (Międzyrzecz Korecki) | האנציקלופדיה של הגטאות, באתר wwv.yadvashem.org
- ^ Mezritch (מיינדזיז'ץ פודלסקי) | שטעטל וירטואלית, באתר sztetl.org.pl
- ^ ישעיהו תשבי, "בין שבתאות לחסידות: שבתאותו של המקובל ר' יעקב קופיל ממזריטש", נתיבי אמונה ומינות, רמת גן, 1964, עמ' עמ’ 204–226
- ^ אברהם רובינשטיין, "בין חסידות לשבתאות", ספר השנה של אוניברסיטת בר-אילן ד-ה (תשכז), רמת גן, 1967, עמ' 324-339
- ^ משה אריון, "מסתורין במזריץ'-גדול", ילקוט ווהלין ד' קובץ ל"ו, 1983
- ^ חנה אריון, כחותם על לבו [משה אריון 1921-1992], תל-אביב: עקד, 2001, עמ' עמ' 69–78
- ^ ישראל זינמן (עורך ומביא לדפוס), ספר החיים מז'יריטש החולמים והמגשימים 1930–1939, מהדורה חדשה, ספטמבר 2000; רשימות חניכים בקבוצת טרומפלדור בקן «השומר הצעיר» (1931)., חיפה, 2000
- ^ מאחורי שער הגיטו בוורשה, המשקיף, 13 במאי 1941
- ^ יצחק ארד, "מז'יריץ' (גדול, דקוריץ)", פנקס הקהילות: ילקוט ווהלין כרך ה', ירושלים: יד ושם, תש"ו-1946,, 1946, עמ' עמ' 27 (ד' טבת תש"ו), עמ' 20 (ה' ניסן תש"ו)
- ^ בן-ציון חיים אילון-באראניק, "פרשת השואה", אסתר זינמן, "מזריטש גדול בבנינה ובחורבנה", ארגון עולי מז'יריטש בישראל, 1955, עמ' 200-207
- ^ בן-ציון חיים אילון-באראניק, מזריטש גדול בבנינה ובחורבנה, ארגון עולי מז'יריטש בישראל, 1955
- ^ משה אריון, מז'יריץ דקורץ - חורבן ושואה : פליטי חרב מספרים, חולון: בית הספר "רמז" בחולון, תשכ"ט
- ^ רשימת הקדושים מעודכנת, באתר www.meziritch.com
- ^ אלבום תיעודי, באתר www.meziritch.com
