המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה
פעולות נוספות
| חיילים איטלקיים באתיופיה, 8 בנובמבר 1935 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: בין מלחמות העולם, הסכסוך האתיופי איטלקי | ||||||||||||||||||
| תאריכים | אוקטובר 1935 – מאי 1936 (כ־7 חודשים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מלחמה לפני | המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה | |||||||||||||||||
| מקום | אתיופיה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
| |||||||||||||||||
| עילה | תקרית וולואל | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון איטלקי | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | הקמת מזרח אפריקה האיטלקית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=link}
.svg){kind=link}
המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה התרחשה בשנים 1935–1936 עקב השאיפות האימפריאליסטיות של איטליה.
גורמים עריכה
איטליה פנתה לכיבוש אתיופיה ממספר סיבות.
- מוסוליני שאף למחוק את "חרפת עדווה" (1896) במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה, שבה הובסו האיטלקים בפני האתיופים ובעקבותיה נאלצו להכיר בעצמאותה של ממלכת אתיופיה.
- אתיופיה עשירה באוצרות-טבע ושכנה בסמוך לשתי מושבות איטלקיות – סומלילנד האיטלקית (רוב סומליה של ימינו) ואריתריאה.
- המושלים האיטלקים של אריתריאה וסומליה חששו מפני התחזקותה של אתיופיה תחת מפעל המודרניזציה של היילה סלאסי.
- התפשטות טריטוריאלית הייתה מימוש האידאולוגיה הפשיסטית כחלק מחזון איטליה הגדולה והקמת האימפריה האיטלקית, כמו גם עצם המלחמה, שנחשבה כערך עליון.
מהלך המלחמה עריכה
תקרית גבול הידועה גם כ"תקרית וולואל" בדצמבר 1934 בין סיור אתיופי לאיטלקי שבה נהרגו כמה חיילים איטלקיים נתנה תירוץ לתביעות איטלקיות כלפי אתיופיה. אתיופיה פנתה לאיטליה על מנת לפתור את הסכסוך בהתאם לחוזה ביניהן, אך איטליה הגישה אולטימטום. אי לכך אתיופיה פנתה לחבר-הלאומים שבו הייתה חברה. בריטניה וצרפת ניסו לפייס את מוסוליני בכוחות עצמן. בריטניה אף הציעה בסודיות לתת שטח מאתיופיה לאיטליה ובכך לסיים את המשבר (הסכם לוואל-הור). הניסיונות נחלו כישלון.
צבאות איטליה החלו לפלוש לאתיופיה מצפון באוקטובר 1935, ללא התנגדות כבדה. בתגובה חבר-הלאומים הכריז על איטליה כעל תוקפן והטיל עליה סנקציות כלכליות אשר לא השפיעו על מוסוליני, בעיקר בגלל אי-ההסכמה בנוגע ליחס לאיטליה בין בריטניה וצרפת, אשר לא רצו לקרב את מוסוליני להיטלר ואי-התערבות ארצות הברית.
מוסוליני התחזק מהצלחתו והפלישה התרחבה לשתי חזיתות עד שב-5 במאי 1936 נמלט הקיסר האתיופי, היילה סלאסי, ואדיס אבבה נכבשה. מוסוליני הכריז על איחוד אתיופיה, סומלילנד האיטלקית ואריתריאה ל"מזרח אפריקה האיטלקית".[3]
פשעי מלחמה עריכה
כוחות צבא איטלקים השתמשו ב-300 עד 500 טון של גז חרדל כדי לתקוף מטרות צבאיות ואזרחיות כאחד, למרות שאיטליה אשררה את פרוטוקול ז'נבה משנת 1925 האוסר על השימוש בנשק כימי. גז זה הופק במהלך מלחמת העולם הראשונה והועבר לאחר מכן למזרח אפריקה. ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר, שנכח באתיופיה באותה עת, אמר שהשימוש בגז חרדל "היה הגורם הטקטי המכריע במלחמה". ההיסטוריון זאב לקויר העריך כי כשליש מהפגיעות באתיופים במהלך המלחמה נגרמו מנשק כימי.
חיילי צבא אתיופיה השתמשו בכדורי דום-דום, שנאסרו על ידי אמנת האג (1899), וכן התעללו בשבויי מלחמה אריתראים שלחמו בשורות צבא איטליה. מאות לוחמים אריתראים ועשרות חיילים איטלקים עברו התעללות על ידי סירוס, וחלקם הוצא להורג.
בחודשים הראשונים של הפלישה לאתיופיה אימצו חיילי צבא איטליה מדיניות לא רשמית לפיה "אין לקחת שבויים" ולעיתים קרובות הוציאו להורג לוחמי אויב שנכנעו, בהם גם קצינים. במאי 1936 מוסוליני הוציא צו לגרציאני לפיו "יש לירות בכל המורדים שנלקחו בשבי", ולאחר מספר שבועות ביצע גרציאני הרג המוני של "מורדים".
השלכות עריכה
מוסוליני נהנה מהערצה אדירה באיטליה והפשיזם האיטלקי הגיע לשיא. היה זה הישג בינלאומי לכוח הפשיסטי, אשר נתן עידוד למוסוליני להתערב במלחמת האזרחים בספרד ולעזור בהשתלטות הפשיסטים שם. איטליה פרשה מחבר הלאומים, והתקרבה לגרמניה (ציר רומא-ברלין, 1936).
הוכח מחדש כי חבר הלאומים אינו מסוגל להשכין שלום ולמנוע כיבושים, ובכך מעודדת תוקפנותן של מדינות. המערב נראה כמשותק מפני החשש שפעולותיו יחזקו את היטלר. המדינות הדמוקרטיות לא יכלו לגבש קו אחיד, והאשימו זו את זו במשבר.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Second Italo-Ethiopian War, Codenames
- ^ Angelo Del Boca, The Ethiopian War 1935–1941, 1969, עמ' 613
- ^ טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 91, מסת"ב 978-965-13-2964-7