Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מוחמד ג'וואד זריף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מוחמד זריף)
מוחמד זריף
محمد جواد ظریف
מוחמד זריף, 2025
מוחמד זריף, 2025
לידה 7 בינואר 1960 (גיל: 66)
טהראן, המדינה האימפריאלית של איראן
מדינה איראןאיראן איראן
מפלגה עצמאי
שגריר איראן באו"ם
5 באוגוסט 200225 ביולי 2007
(5 שנים)
שר החוץ האיראני
15 באוגוסט 201325 באוגוסט 2021
(8 שנים)

מוחמד ג'וואד זריףפרסית: محمد جواد ظریف, נהגה בפרסית: מוֹהמד ג'וואד זריף; נולד ב-7 בינואר 1960) הוא פוליטיקאי ודיפלומט איראני שכיהן כשר החוץ של איראן. מאז שנות ה-90 כיהן בעמדות משמעותיות בקבינט ובדיפלומטיה, בהן סגן שר החוץ ושגריר איראן באו"ם.[1]

ראשית חייו עריכה

זריף נולד ב-7 בינואר 1960 בטהראן. הוא למד יחסים בינלאומיים באוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו. בהמשך למד באוניברסיטת דנוור, וב-1988 קיבל תואר שלישי במשפט ומדיניות בינלאומיים. זריף נשוי ולו בן ובת שנולדו בארצות הברית. הוא דובר אנגלית שוטפת.

קריירה עריכה

קובץ:Naim Qassem meets with Mohammad Javad Zarif.jpg
מוחמד ג'וואד זריף עם נעים קאסם, 2015

לפי זכרונותיו של שליח האו"ם לשעבר ז'אן דומיניקו פיקו, היה זריף מעורב כדיפלומט זוטר במשא ומתן לשחרור בני ערובה אמריקאים שהוחזקו בידי חמושים תומכי איראן בלבנון.[2] למרות שבאותו זמן ארצות הברית לא הבטיחה לבצע מחווה הדדית של רצון טוב, זריף המשיך לעסוק בשיפור היחסים.[3]

בשנת 2000 כיהן זריף כיושב ראש פגישת ההכנה האסייתית לוועידה העולמית נגד גזענות וכיושב ראש ועידת האו"ם לפירוק מנשק. זריף הוא גם פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת טהראן. הוא כיהן כסגן הנשיא האחראי על תחום יחסי החוץ באוניברסיטה האסלאמית אזאד (מעין "אוניברסיטה פתוחה" איראנית[4]) בשנים 2010–2012. היה חבר בוועד המנהל של העורכים במספר מגזינים מקצועיים כגון Iranian Journal of International Affairs ו-Iranian Foreign Policy וכתב באופן נרחב אודות פירוק מנשק, זכויות אדם, משפט בינלאומי וקונפליקטים אזוריים.

בין השנים 2002–2007 כיהן כשגריר איראן באו"ם. שמו קושר ל-"Grand Bargain", תוכנית לכאורה שמטרתה להגיע לפתרון נושאים בעייתיים בין ארצות הברית לאיראן ב-2003. בזמן כהונתו באו"ם קיים פגישות פרטיות עם מספר פוליטיקאים אמריקאים, כולל הסנטורים דאז ג'ו ביידן וצ'אק הייגל. הוא התפטר מתפקידו ב-6 ביולי 2007.

ב-2007 היה זריף נואם ראשי בכנס של המועצה האמריקאית-איראנית שנערכה בניו ג'רזי וכללה את צ'אק הייגל, דניס קוצ'יניץ' וניקולאס כריסטוף ודנה ביחסי איראן-ארצות הברית ובדרכים אפשריות להגביר את הדו-שיח בין המדינות ולהימנע מקונפליקטים.

ב-15 באוגוסט 2013 החל לכהן כשר החוץ של איראן (במקום עלי אכבר סאלחי), לאחר שנבחר לתפקיד על ידי חסן רוחאני, והבחירה אושרה בפרלמנט.

ב-25 בפברואר 2019 הודיע זריף על פרישתו מתפקיד שר החוץ,[5] אך נשאר בתפקיד לאחר שהנשיא חסן רוחאני דחה את התפטרותו.[6] הוא סיים את תפקידו ב-25 באוגוסט 2021, וחוסיין אמיר עבדאללהיאן נבחר להחליפו על ידי נשיא איראן החדש, אבראהים ראיסי.[7]

על פי העיתון הצרפתי "לה פיגארו", בינואר 2026, בתקופה בה התקימו הפגנות רחבות היקף באיראן, הוביל זריף תוכנית להדיח את אייתוללה עלי ח'אמנאי. הוא הוביל תוכנית זו יחד עם גורמים מהממשל הקודם, בהם חסן רוחאני, כמה אנשי דת מהעיר קום, וכן דמויות המזוהות עם משמרות המהפכה. המהלך נכשל בשל היעדר תמיכתו של עלי לאריג'אני, אשר לאחר מכן קיבל מח'אמנאי את האחריות לניהול המדינה. התוכנית התגבשה בלילה שבין 7 ל-8 בינואר 2026, יממה לפני טבח בו נרצחו בלילה אחד אלפים רבים עד עשרות אלפי מפגינים על ידי המשטר.

השקפותיו עריכה

ב-5 בספטמבר 2013, לאחר שאיחל בטוויטר "ראש השנה שמח",[8] הוא הוסיף והגיב שאיראן לא מכחישה את השואה, ובכך הבדיל את הממשלה האיראנית החדשה מעמדותיו הלוחמניות של נשיא איראן הקודם מחמוד אחמדינז'אד. אמיתות ציוצו של זריף בטוויטר אושרה בידי כריסטיאן אמנפור, כתבת ה-CNN.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה