מוזיאון הלובר
פעולות נוספות
| מוזיאון הלובר | |
| מוזיאון הלובר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מוזיאון לאומנות ולעתיקות |
| כתובת | Palais Royal, Musée du Louvre, Paris 75001 |
| מדינה | צרפת צרפת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1793 |
| www.louvre.fr | |
|
(למפת פריז רגילה) | |
מוזיאון הלובר (בצרפתית: <phonos ipa="" lang="he" text="Musée du Louvre" wikibase="no entity" file="Fr-Musée du Louvre.oga">Musée du Louvre</phonos>Ⓘ) בפריז שבצרפת הוא אחד המוזיאונים הוותיקים, הגדולים והמפורסמים ביותר בעולם. ההיסטוריה של המבנה החלה במאה ה-12, וכבר מאז שלט בנוף של מרכז פריז. המבנה הנוכחי התפתח מארמון שהחל להיבנות במאה השש-עשרה בימי שלטונו של פרנסואה הראשון. המוזיאון שוכן במרכז פריז, בגדה הימנית שברובע הראשון של העיר בין נהר סן לרחוב ריבולי, ובין גני טווילרי לכנסיית סן-ז'רמן ל'אוקסרואה שימוש בתבנית צרפ עבור "Église Saint-Germain-l'Auxerrois de Paris" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(Église Saint-Germain-l'Auxerrois de Paris) ומעל לתחנה שימוש בתבנית צר עבור "Palais-Royal - Musée du Louvre (métro de Paris)" אך ערך זה לא קיים בשפה זוPalais-Royal - Musée du Louvre של המטרו של פריז.
הלובר, ששמו נגזר מהמילה הפרנקית leovar או leower, אשר מציינת מקום מבוצר, היה מקום מושבו של הריבון עד העברת המושב המלכותי לוורסאי בשנת 1682 על ידי לואי הארבעה-עשר. הלובר נותר מקום מושבו של הממשל עד סוף ימי המשטר הישן.
הלובר הוא מוזיאון האמנות עם מספר המבקרים השנתי הגדול ביותר בעולם (8.7 מיליון ב-2024)[1][2]. הוא גם המונומנט עם מספר המבקרים השנתי הגדול ביותר בפריז. הלובר הוא המוזיאון הגדול ביותר בפריז, ושטחו 100,160 מטרים רבועים, מהם 58,470 מוקדשים לתצוגות. ללובר היסטוריה אמנותית, אדריכלית ופוליטית ארוכת שנים, שראשיתה בשושלת הקאפטינגית. ציוני דרך רבים בהיסטוריה של פריז משיקים להיסטוריה של הלובר. מבנה המוזיאון היה בעבר ארמון מלכותי, ומוצגות בו יצירות אמנות מהמפורסמות בעולם, בהן המונה ליזה, אנה הקדושה הבתולה וישו הילד, המדונה של הסלעים ולה בל פרונייר של לאונרדו דה וינצ'י, החירות מובילה את העם של אז'ן דלקרואה, שבועת האחים ההוראטים מאת ז'אק-לואי דויד, ונוס ממילו של אלכסנדרוס מאנטיוכיה, ניקה מסמותרקיה ורבות נוספות. פסל הפרש של לואי הארבעה עשר נחשב כנקודת המוצא של האקס היסטוריק, ואולם הארמון אינו שוכן בתוואי הציר.
בנייה ואדריכלות עריכה
מצודת הלובר הראשונה הוקמה בידי פיליפ אוגוסט בשנת 1190, כמבצר התוחם את חומת העיר ומגן על הכניסה המערבית לפריז דרך הנהר, במטרה להגן עליה מפני יריביו, בעיקר האנגלים. האוצר המלכותי עבר לשכון בלובר בשנת 1317, והמבנה הורחב תחת שארל החמישי.
בשנת 1528 נהרסה "המצודה הגדולה" על ידי פרנסואה הראשון, ובשנת 1546 החלה הפיכת המבצר לארמון מגורים מלכותי מפואר. האדריכל פייר לסקו (Pierre Lescot), הממונה על עבודת הבנייה, הביא לפריז את שפת העיצוב החדשה של הרנסאנס, שהחלה להתפתח בטירות עמק הלואר. העבודה המשיכה בזמן שלטונם של אנרי השני ושל שארל התשיעי.
אנרי הרביעי (1589–1610) החליט לאחד את ארמון הלובר עם ארמון טווילרי, שנבנה על ידי קטרינה דה מדיצ'י. היה זה "העיצוב הגדול" של הלובר, שהשלב הראשון בו היה בניית הגלריה הגדולה. אנרי הרביעי, תומך נלהב באמנויות, הזמין מאות אמנים ובעלי מקצוע לגור ולעבוד על הקומות הנמוכות של המבנה. תוספת גדולה זו נבנתה לאורך גדות הסן, והייתה בזמנו המבנה הארוך ביותר בעולם.
לואי השלושה עשר (1610–1643) השלים את האגף שבנייתו החלה ב-1560, בתקופתה של קטרינה דה מדיצ'י, והוא עתיד להיקרא על שם דנון. לואי השלושה-עשר גם בנה את אגף רישלייה, ששימש בעבר את משרד הכלכלה הצרפתי. בשנות ה-80 של המאה העשרים שופצו האגפים כחלק מתוכנית השיפוץ הגדולה של הלובר. משרד הכלכלה הועבר ממקומו והאגף הפך לגלריה שנחנכה בשנת 1993, שנת יובל המאתיים לפתיחת חלקים מהארמון לציבור כמוזיאון ב-10 באוגוסט 1793, בזמן המהפכה הצרפתית.
בזמנם של לואי השלושה עשר ושל לואי הארבעה עשר נוספה גם החצר המרובעת שימוש בתבנית צרפ עבור "Cour Carrée" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(Cour Carrée), תחת פיקוחם של האדריכלים ז'אק למרסייה ואחריו לואי לה וו, שרבעו את מידת החצר הרנסאנסית הישנה. עיטורי ופיתוחי הארמון הופקדו בידיהם של ציירים כניקולא פוסן, ג'ובני פרנצ'סקו רמנלי ושארל לה ברון. אך כל אלו הופסקו באחת כאשר החליט לואי הארבעה עשר להפוך את ורסאי למרכז הכוח ולמקום המשכן המלכותי בשנת 1678. הלובר נותר, אם כן, זמן רב כמות שהוא. רק במאה ה-19 חודשו מבצעי הבנייה, בעיקר בידי אנז'-ז'אק גבריאל וז'אק-ז'רמן סופלו (Soufflot), והושלם "העיצוב הגדול".
נפוליאון הראשון הורה על הקמת שער הניצחון של קרוזל בשנת 1806, לזכר ניצחונותיו הצבאיים. באותם הזמנים היה גן זה הכניסה לארמון טווילרי.
ללובר נוספו חלקים גם בתקופת שלטונו של נפוליאון השלישי. האגף החדש של השנים 1852–1857, שתוכנן בידי האדריכלים ויסקונטי (Visconti) ואקטור לפיאל (Lefuel), מדגים את המראה הנאו-בארוקי של עידן הקיסרות השנייה, המלא בפרטים ועמוס בפסלים. העבודות נמשכו עד שנת 1876.
מארמון למוזיאון עריכה
הרעיון להפוך את ארמון הלובר למוזיאון עלה בתקופתו של לואי החמישה עשר. הוא יצא לפועל בעת המהפכה.
ייסוד המוזיאון עריכה
הכול החל בתערוכה של מיטב הציורים מהאוסף המלכותי, שהתקיימה בארמון לוקסמבורג בשנים 1750–1785, וזכתה להצלחה עצומה. המרקיז דה מריני (Marquis de Marigny), המנהל הכללי של "מבני המלך", ויורשו הרוזן ד'אנז'יבייה (Comte d'Angiviller), תכננו את פרויקט הפיכת הלובר למוזיאון עם תצוגת קבע. הפרויקט השתנה בחוק של 6 במאי 1791 ובזה של 10 באוגוסט 1793, בעת חנוכת המוזיאון החדש, שנבנה תחילה כאתר יצירה עבור אמני התקופה, שהיו היחידים שהורשו – עד שנת 1855 – להיכנס לשם, בעוד שלהמון הותר להיכנס רק בימי ראשון.
בתקופת הקיסרות הראשונה קיבל המוזיאון את השם מוזיאון נפוליאון (Musée Napoléon). ויוואן דנון היה המנהל הראשון; הוא הפך את המקום למוזיאון הגדול ביותר בעולם (בעזרתו הפעילה של נפוליאון, שבזז את הארצות שכבש) וכיהן בתפקידו עד נפילת הקיסרות (בשתי הפעמים). יורשו בתפקיד, אוגוסט דה פורבן, שיקם והגדיל את האוספים שנידלדלו בעקבות החזרת אוצרות האמנות לבעליהם בתקופת הרסטורציה. המוזיאון הורחב בפעולת האדריכלים שארל פרסייה (Percier) ופייר-פרנסואה-לאונר פונטן (Fontaine), שבנו את האגף שעל רחוב ריבולי.
שינויים נוספים התחוללו תחת נפוליאון השלישי, בעיקרם ביצוע "העיצוב הגדול". אך בשנת 1871 הוצת המוזיאון בידי הקומונה הפריזאית, והאדריכל אקטור מרטן לפיאל (Hector-Martin Lefuel) שיחזר חלק מהמבנה. אזור הטווילרי לא שוחזר מעולם, ולאחר שנות דיונים ארוכות גולח אזור ההריסות ב-1882.
הלובר הגדול עריכה
בזמן כהונתו הראשונה של פרנסואה מיטראן, התקבלה החלטה להעניק למוזיאון את אגף רישלייה, שבו שכן עד אז משרד האוצר (שהועבר כתוצאה מכך לבניין חדש באזור ברסי). להחלטה זו התווספה החלטה על ארגון מחדש של האוספים ועל שינוי ארכיטקטוני של מבני המוזיאון. העבודות נמשכו בין השנים 1981–1999, תחת ניהולו של האדריכל הסיני-אמריקאי איי אם פיי. הפן הבעייתי שעורר את הוויכוחים הרבים ביותר היה בנייתה של פירמידת זכוכית במרכז "חצר נפוליאון". ראש עיריית פריז הסקפטי, ז'אק שיראק, ביקש למתוח כבלים שידמו את מראה הפירמידה, כך שהציבור יוכל לתת דין וחשבון על השינוי המוצע. הפירמידה משמשת כיום כחלל הכניסה למוזיאון ומאפשרת להאיר את המבואה התת-קרקעית העצומה ממנה נפרשות הכניסות לכל חלקי המוזיאון.
ב-2 בנובמבר 1983 הוקם "המוסד הציבורי של הלובר הגדול" (l'Établissement Public du Grand Louvre [E.P.G.L.]), ועליו הוטלה המשימה "להבין ולהנהיג את הסידור וההתאמה של מרחב הלובר והטווילרי מתוך כוונה להופכם למכלול תרבותי מקורי בעל אופי מוזיאלי, שיקרא מעתה 'הלובר הגדול'". כעשור לאחר מכן צמח מוזיאון הלובר בכ-30,000 מטרים רבועים, ונפתח לציבור אגף רישלייה, מה שהקנה לפרויקט של איי אם פיי את מראהו והגיונו המלאים. פירמידת הלובר משמשת בתפקיד אזור הכניסה הראשי ואתר הכוונת והסדרת מסלולי הקהל לעבר שלושת אגפי ארמון הלובר: רישלייה, סולי ודנון.
עבודות אלו, שאפשרו לשחרר כ-60,000 מטרים רבועים לתצוגת קבע של האוספים, הפכו את הלובר למוזיאון השלישי בגודלו בעולם, אחרי מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, ומוזיאון ארמיטאז' בסנקט פטרבורג.
- וידאו באתר: INA 1988 Le Président François Mitterrand et l’architecte Peï inaugurent la Cour Napoléon.
במהלך שנת 2020, הלובר היה סגור במשך שישה חודשים בעקבות הסגרים שהוטלו במדינה על רקע מגפת הקורונה בצרפת ובמהלך אותה שנה ביקרו בה 2.7 מיליון איש בלבד, לעומת 9.6 מיליון שנה קודם לכן ו-10.2 מיליון בשנת 2018, שהיה שיא מבקרים לשנה.[3]
ב-19 באוקטובר 2025 התרחש במוזיאון שוד.
אוספים היסטוריים ורכישות עריכה
מקורותיהם של אוספי הלובר השונים מגוונים. המוזיאון מבוסס בראש ובראשונה על האוסף המלכותי, בעיקר באוספי הציור (שהכילו בערך 2,500 יצירות בעת מותו של לואי השישה עשר). האוסף העיקרי נבנה על ידי פרנסואה הראשון (שאסף בעיקר ציורים איטלקיים) ועל ידי לואי הארבעה עשר שהזמין יצירות רבות וקנה אחרות, ביניהן 200 ציורים מהבנקאי אברהרד יאבאך (Everhard Jabach). לאוספים נוספו גם ציורים, מספר גדול של פסלים שנתפסו בזמן המהפכה.
לאוספי המוזיאון התווספו, כמו כן, מגוון יצירות ופריטים שנתפסו באירופה במהלך מלחמות נפוליאון, ומספר רב של אובייקטים שנלקחו מחפירות ארכאולוגיות שנעשו במצרים ובמזרח התיכון, חלקם, כמו רשימת המלכים מכרנך, נלקחו מהאתר ללא כל אישור תוך גרימת נזק לממצאים. במהלך השנים נוספו ירושות, תרומות ורכישות רבות לאוספי המוזיאון, מהם ראוי לציון במיוחד אוספו של הברון אדמונד דה רוטשילד (1845-1934) שהוענק ללובר בשנת 1935, וממלא חדר תצוגה. אוסף רוטשילד מכיל מעל 40,000 תחריטים, כ-3,000 ציורים וכ-500 ספרים מאוירים.
מבין הציורים המפורסמים, הציור המוכר ביותר, מונה ליזה (מאת לאונרדו דה וינצ'י) כמו-גם הגננית היפה (מאת רפאל) היו חלק מאוספו של פרנסואה הראשון (שרכש את המונה ליזה בשנת 1519). הציור החתונה בקנה (מאת פאולו ורונזה) הגיע למוזיאון הודות לביזתו ממנזר בוונציה בשנת 1798. הקבצן הצעיר (מאת מוריו) נרכש על ידי לואי החמישה עשר בשנת 1782.
שני הפסלים המפורסמים ביותר של המוזיאון, ונוס ממילו, שהתגלה בשנת 1820 ונרכש באותה שנה על ידי שגריר צרפת בטורקיה, וניקה מסמותרקיה, שהתגלה שבור בשנת 1863, באי סמותרקי על ידי הקונסול הצרפתי באדירנה, שארל שמפואזו.
מלבד אמנות, בלובר תצוגות רבות מסוגים אחרים, הכוללים ארכאולוגיה, היסטוריה, פיסול ואדריכלות. ישנו אוסף רהיטים גדול, בו הפריט המרהיב ביותר היה בעבר לשכת המלך (Bureau du Roi) במאה ה-18, וכיום הוחזר לארמון ורסאי.
מוצגים מפורסמים באוסף עריכה
ממצאים ארכאולוגיים מפורסמים באוסף עריכה
[דרוש מקור][מפני ש...]
יצירות אמנות מפורסמות באוסף עריכה
המאות ה-13 עד ה-15 עריכה
- המדונה והילד מכותרים מלאכים מאת צ'ימבואה (1270 בערך)
- פרנציסקוס הקדוש מאסיזי מקבל את אותות הסטיגמטה מאת ג'וטו (1290–1300 בערך)
- פורטרט של ז'אן השני (הטוב), צייר אלמוני (1350 בערך). הציור נרכש על ידי לואי החמישה עשר, כחלק מהאוסף המלכותי.
- הבתולה עם הקנצלר רולן, מאת יאן ואן אייק (1435 בערך). התמונה נתפסה בעת המהפכה הצרפתית (1796).
- פורטרט של שארל השביעי, מאת ז'אן פוקה (1445–1448). נרכשה בשנת 1838.
- הקונדוטיירה, מאת אנטונלו דה מסינה (1475). נרכשה בשנת 1865.
- סן סבסטיאן, מאת אנדראה מנטניה (1480).
- סירת השוטים, מאת הירונימוס בוש (1490–1500).
- פורטרט עצמי עם פרחים, מאת אלברכט דירר (1493). נרכשה בשנת 1922.
- לה בל פרונייר, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1499–1495).
המאה ה-16 עריכה
- מונה ליזה, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1503–1506), נרכשה על ידי פרנסואה הראשון בשנת 1519.
- המדונה בין הסלעים, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1483).
- אנה הקדושה, הבתולה וישו הילד, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1503–1519).
- המדונה והילד עם יוחנן המטביל, קרויה גם La belle jardinière, מאת רפאל (1508). הייתה שייכת לאוסף המלכותי, נרכשה על ידי פרנסואה הראשון.
- העבד המורד, פסל לא גמור מאת מיכלאנג'לו (1513).
- העבד הגוסס, פסל לא גמור מאת מיכלאנג'לו (1513).
- פורטרט של בלתזאר קסטיליון (Portrait of Balthazar Castiglione), מאת רפאל (1515 בערך), נרכשה על ידי לואי הארבעה עשר מקניינו של הקרדינל מזראן.
- החתונה בקנה, מאת פאולו ורונזה (1562–1563). הציור היה תלוי בגובה 2.5 מטר מעל הרצפה במנזר סן ג'ורג'יו מג'ורה במשך 235 שנים, עד שנבזז על ידי נפוליאון בשנת 1797.
המאה ה-17 עריכה
- הנגר יוסף הקדוש, מאת ז'ורז' דה לה טור (1642) נתרם בשנת 1948.
- הצליינים באמאוס, מאת רמברנדט (1648), נתפס בעת המהפכה הצרפתית בשנת 1793.
- הקבצן הצעיר, מאת מוריו (1650 בערך), נרכש על ידי לואי החמישה-עשר בשנת 1782
- בת שבע במקלחת, מאת רמברנדט (1654, הורש למוזיאון בשנת 1869).
- אקס ווטו (Ex Voto), מאת פיליפ דה שאמפן (1662), נתפס בעת המהפכה הצרפתית בשנת 1793.
- יוצרת התחרה, מאת יאן ורמיר (1669–1670), נקנתה בשנת 1870.
- Et in Arcadia ego, מאת ניקולא פוסן (1637–1638).
המאה ה-18 עריכה
- פורטרט של לואי הארבעה-עשר, מאת ריגו (Hyacinthe Rigaud), 1701
- הפלגה לקיתרה, מאת אנטואן ואטו (1717)
- La Raie, מאת ז'אן-בטיסט סימאון שארדן (לפני 1728)
- שבועת האחים ההוראטים, מאת ז'אק-לואי דויד (1784)
- Master Hare, מאת ג'ושוע ריינולדס (1788–1789)
- אירוסין בכפר, מאת ז'אן-בטיסט גרז (1761)
המאה ה-19 עריכה
- דיוקן של אישה שחורה, מאת מארי-גיימין בנואה (1800)
- בונפרטה מבקר את קורבנות המגפה ביפו, מאת אנטואן-ז'אן גרו (1804)
- רפסודת המדוזה, מאת תאודור ז'ריקו (1819)
- החירות מובילה את העם, מאת אז'ן דלקרואה (1830)
- מרחץ טורקי, מאת ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר (1862)
- הכתרת נפוליאון, מאת דויד (1807)
יצירות של אמנים כגון פרגונר, רמברנדט, רובנס, טיציאן, קאראווג'ו, פוסן ודויד מוצגות דרך קבע במוזיאון. מבין הפסלים המפורסמים באוסף מצויים ניקה מסמותרקיה ופסל ונוס ממילו.
-
דיוקן של ז'אן השני (הטוב), צייר אלמוני (1350 בערך)
-
הבתולה עם הקנצלר רולן, מאת יאן ואן אייק (1435 בערך)
-
סירת השוטים מאת הירונימוס בוש (1490–1500)
-
העבד הגוסס מאת מיכלאנג'לו (1513)
-
יוצרת התחרה מאת יאן ורמיר (1669–1670)
-
פורטרט של לואי הארבעה עשר מאת ריגו (1701)
-
הכתרת נפוליאון לקיסר וז'וזפין לקיסרית מאת דויד (1805–1807)
-
רפסודת המדוזה, מאת תאודור ז'ריקו (1818)
-
החירות מובילה את העם, מאת אז'ן דלקרואה (1830)
-
מרחץ טורקי מאת ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר (1862)
.webp){kind=link}
גישה עריכה
לצד המוזיאון נמצאת תחנת המטרו Palais Royal — Musée du Louvre, אשר נקראת על שמו ועל שם הארמון פאלה רויאל הסמוך. עד שנות התשעים של המאה ה-20 היה שם התחנה פאלה רויאל; שמה שונה לאחר שנבנתה דרך-גישה תת-קרקעית חדשה, מתחת לכיכר קרוזל, שקישרה את התחנה לחלק התת-קרקעי במוזיאון המחודש.
שלוחות עריכה
לובר-לאנס עריכה
מאחר שעבודות רבות שבלובר מאוחסנות במחסנים, הוחלט ששלוחה של המוזיאון תוקם בצפון צרפת. הפרויקט הושלם בסוף שנת 2012. המבנה החדש מתאים להצגת בין 500 ל-600 יצירות מרכזיות ומיועד לקבל כ-500,000 מבקרים בשנה. שש ערים היו מועמדות לארח את הפרויקט: אמיין, אראס, בולון-סור-מר, קאלה, לאנס וואלנסיין). ב-29 בנובמבר 2004 ראש הממשלה הצרפתי ז'אן פייר רפראן בחר בלאנס כאתר לשלוחת הלובר החדשה, שנקראה לה לובר-לאנס[4].
המבנה החדש, שמצוי תחת המנהל הציבורי של מועצת מחוז נור-פה דה קאלה, מאכלס תצוגה חצי-קבועה על-פני שטח של חמש מאות מטרים רבועים. יש בו חלל נוסף עבור תצוגות לאומיות ובין-לאומיות מתחלפות. הבניין מורכב ממבני זכוכית ואלומיניום במרכזו של גן גדול. בעיצוב הבניין עסק משרד האדריכלות היפני SANAA, בראשות קזויו סג'ימה (Kazuyo Sejima) וריון נישיזווה (Ryue Nishizawa), יחד עם אמרי קולברט ל. פ. (Imrey Culbert LP).
לובר אבו דאבי עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – לובר אבו דאבי
במאי 2009 הניח ניקולא סרקוזי אבן פינה לשלוחה נוספת של המוזיאון באבו דאבי שבמפרץ הפרסי. המבנה של לובר אבו דאבי תוכנן על ידי האדריכל ז'אן נובל כמבנה כביר בעל כיפת שיש שהיקפה 180 מטר. הכיפה מורכבת מאלפי אלמנטים בדמות כוכבים הלקוחים ממוטיבים עיטוריים (ערבסקה) ומונחים זה על זה בשמונה שכבות. המוזיאון ממוקם באי התיירותי סעדיאת. סמוך לו החלה בניית מוזיאון גוגנהיים בשטח של 30 אלף מטר רבוע, שתכנונו הופקד בידי האדריכל פרנק גרי. בניית המוזיאון החלה בשנת 2009, ולאחר מספר דחיות וקריאות לחרם בשל תנאי העסקה לקויים של עובדי הבנייה - נפתח המוזיאון בשלהי 2017[5].
לובר אבו דאבי הוא מיזם ראשוני מסוגו של שיתוף פעולה בין מוזיאונים בעולם[6] והוא אף מוזיאון האומנות הגדול במזרח התיכון.
ראו גם עריכה
| ||||||||||
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:2021 Facebook icon.svg מוזיאון הלובר, ברשת החברתית פייסבוק
- קובץ:X logo 2023.svg מוזיאון הלובר, ברשת החברתית X (טוויטר)
- קובץ:Telegram logo.svg מוזיאון הלובר, ביישום טלגרם
- קובץ:Instagram logo 2016.svg מוזיאון הלובר, ברשת החברתית אינסטגרם
- קובץ:טיקטוק.png מוזיאון הלובר, ברשת החברתית טיקטוק
- קובץ:VK.com-logo.svg מוזיאון הלובר, ברשת החברתית VK
- קובץ:Linkedin.svg מוזיאון הלובר, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:Linkedin.svg מוזיאון הלובר, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg מוזיאון הלובר, סרטונים בערוץ היוטיוב
- קובץ:Twitch logo 2019.svg מוזיאון הלובר, ערוץ באתר Twitch.tv
- קובץ:Vimeo Logo.svg מוזיאון הלובר, סרטונים באתר Vimeo
- קובץ:Rss-feed.svg [%7B%7B%23property%3AP1581%7D%7D מוזיאון הלובר], הבלוג הרשמי
- קובץ:Goodreads logo 2025.svg מוזיאון הלובר, ברשת החברתית Goodreads
- קובץ:Flickr wordmark.svg מוזיאון הלובר, באתר פליקר
- קובץ:Reddit logo 2023.svg מוזיאון הלובר, באתר רדיט
- קובץ:Pinterest-logo.png מוזיאון הלובר, באתר פינטרסט
- מוזיאון הלובר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר הבית של שלוחת המוזיאון באבו דאבי
.svg){kind=link}
הערות שוליים עריכה
- ^ במקום שני, מבחינת מספר מבקרים נמצא המוזיאון הבריטי עם 5.6 מיליון מבקרים בשנה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ ספי הנדלר, רוח הרפאים של הלובר, באתר הארץ, 13 בפברואר 2013
- ^ שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., במוזיאון הלובר באבו דאבי יש גם ספר תורה, באתר ynet, 7 בנובמבר 2017
- ^ אלדד בק, פתיחת האמירויות, באתר ישראל היום, 1 בדצמבר 2017
