Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

חוסני מובארכ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
(הופנה מהדף מובארכ)
קובץ:Disambig RTL.svg המונח "מובארכ" מפנה לכאן. לערך העוסק באישים אחרים ששם משפחתם מובארכ, ראו מובארכ (פירושונים).
מוחמד חוסני מובארכ
محمد حسني سيد إبراهيم مبارك
מובארכ, 1985
מובארכ, 1985
לידה 4 במאי 1928
מצרים (1922-1952)מצרים (1922-1952) אל-מצילחה שימוש בתבנית ער עבור "كفر المصيلحة" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(ער'), ממלכת מצרים
פטירה 25 בפברואר 2020 (בגיל 91)
מצריםמצרים קהיר, מצרים
מפלגה המפלגה הלאומית דמוקרטית
נשיא מצרים ה־4
14 באוקטובר 1981 – 11 בפברואר 2011
(29 שנים)

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, בערבית: محمد حسني سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד אבראהים מֻבּארכּ; 4 במאי 1928, ממלכת מצרים – 25 בפברואר 2020, קהיר, מצרים) היה מנהיג צבאי ופוליטי מצרי, שכיהן כנשיא מצרים מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שבוע לאחר רציחתו של סאדאת על ידי הג'יהאד האסלאמי המצרי. בתקופת כהונתו בנשיאות נחשב מובארכ לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי.

לאחר מהפכת 2011, התפטר חוסני מובארכ מתפקידו כנשיא מצרים. בעקבות ההתפטרות נעצר, הועמד לדין באשמת הרג מפגינים, הורשע ונגזר עליו מאסר עולם. עם זאת, בינואר 2013 התקבלה בקשתו למשפט חוזר[1]. באוגוסט 2013 שוחרר למעצר בית, ובנובמבר 2014 זוכה במשפטו החוזר מאשמת הרג מפגינים וכן מאשמת שחיתות הקשורה לעסקת גז עם ישראל[2]. עם זאת, בפרשת השחיתות נקבע על עריכת משפט חוזר נוסף, ובמאי 2015 הורשעו מובארכ ובניו בעבירות שחיתות. מובארכ נידון לשלוש שנות מאסר, ובניו לארבע שנים. הוא הוחזק בבית חולים צבאי, בעוד בניו שוחררו באוקטובר 2015 בהחלטת בית המשפט. במרץ 2017 זוכה מובארכ סופית מהאשמות בהרג מפגינים ושוחרר ממאסרו[3]. מובארכ נפטר ב-25 בפברואר 2020 כתוצאה מסיבוכים בעקבות ניתוח שעבר בינואר אותה שנה[4].

חייו עריכה

נעוריו ותחילת דרכו עריכה

חוסני מובארכ נולד ב-4 במאי 1928 בכפר אל-מוסולוחה שבמחוז אל-מונופייה, צפונית לקהיר. הוא נולד למשפחת איכרים. אביו, שעבד במחלקה המשפטית של משרדי הפרובינציה, חלם שבנו ילמד באוניברסיטת קהיר ויהיה מורה, אולם מובארכ הצעיר נמשך לקריירה צבאית. בגיל 19, עם סיום לימודיו בתיכון, החל את לימודיו באקדמיה הצבאית הלאומית של מצרים, שם רכש תואר ראשון במדעי הצבא.

שירות צבאי עריכה

קובץ:General Hosni Mubarak.jpg
כמפקד חיל האוויר המצרי שנת 1973

עם סיום לימודיו ב-1949, הצטרף לשורות חיל האוויר המצרי. במסגרת הכשרתו כטייס סיים תואר נוסף באווירונאוטיקה ועבר השתלמות ארוכה בבית הספר הסובייטי לטיסה בעיר פרונזה (כיום בישקק, קירגיזסטן). במהלך השנים התקדם בסולם הדרגות, ושימש בין היתר טייס, מדריך טיסה, מפקד טייסת ובגיל 31 מונה להיות מפקד בסיס. ב-1964 מונה לנספח הצבאי המצרי בברית המועצות.

עם פרוץ מלחמת ההתשה נגד ישראל, מונה מובארכ למפקד האקדמיה של חיל האוויר המצרי, שם למד בצעירותו. בעקבות ההפסד הצורב במלחמת ששת הימים ב-1967, שגרם לאובדן רוב מטוסי חיל האוויר המצרי, הכין מובארכ תוכניות מרחיקות לכת בעניין הכשרת טייסי העתיד של החיל. הוא קיצר את משך ההכשרה של הטייסים הצעירים והפך את ההכשרה לקשה, אינטנסיבית ומקיפה הרבה יותר. ב-1969 מינה אותו נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, לראש מטה חיל האוויר המצרי.

ב-1972 מונה מובארכ למפקד חיל האוויר המצרי, ועמד בראשו במלחמת יום הכיפורים נגד ישראל. ב-1975, שנתיים לאחר המלחמה[5], קודם לדרגת מרשל אוויר ראשי[6].

קריירה פוליטית עריכה

קובץ:Mubarak - Yitzhak Rabin's Funeral.ogv
חוסני מובארכ מספיד את יצחק רבין בהלווייתו
קובץ:George W. Bush & Hosni Mubarak.jpg
מובארכ עם הנשיא ג'ורג' ווקר בוש, מרץ 2002
קובץ:Sharm El Sheikh, Egypt, on September 14, 2010.jpg
מובארכ מארח בשארם א-שייח' את מזכירת המדינה הילרי קלינטון, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, וראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ספטמבר 2010
קובץ:Army Truck and Soldiers in Tahrir Square, Cairo.jpg
מפגינים וחיילים בקהיר, 29 בינואר 2011

עם סיום שירותו הצבאי ב-1975, מונה חוסני מובארכ לסגנו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת. בהכונתו, השתתף בחתימת הסכם השלום עם ישראל ב-1979. לאחר רצח סאדאת באוקטובר 1981, מונה מובארכ ליו"ר המפלגה הלאומית הדמוקרטית, ושבוע לאחר מכן לנשיא מצרים[7]. לצד זאת כיהן גם כראש ממשלה במשך חמישה חודשים[8]. במהלך כהונתו שמר על הסכם השלום עם ישראל, אך הקפיא את היחסים בעקבות מלחמת לבנון הראשונה ב-1982, ורק כעבור ארבע שנים השיב את שגריר מצרים לישראל. הוא נמנע מביקורים רשמיים בישראל, פרט להשתתפותו בהלוויית יצחק רבין, שאותה הגדיר כ"מחווה חברית". מובארכ שיחק תפקיד בתהליך השלום במזרח התיכון, כולל בשיחות השלום החשאיות בין ישראל לאש"ף ב-1993 שהובילו להסכם אוסלו א', ואף אירח את הסכם קהיר. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה ב-2000, הוביל שורה של צעדים לצינון היחסים עם ישראל, כולל החזרת השגריר המצרי.

מובארכ שימש כנשיא מצרים במשך 29 שנים, בהן נבחר בארבע מערכות בחירות נוספות, תחילה כמועמד יחיד, וב-2005 בבחירות רב-מועמדות בהן זכה ב-88% מהקולות.

ניסיון ההתנקשות עריכה

ב-7 ביולי 1995 הגיע מובארכ לבירת אתיופיה, אדיס אבבה, על מנת להשתתף בכנס של ארגון אחדות אפריקה. בדרכו למרכז העיר, חדרה חוליית טרוריסטים, ככל הנראה מארגון הג'יהאד האסלאמי המצרי (אימן א-זוואהירי סגנו של בן לאדן נמנה בעבר עם ראשי הארגון), לכביש בו נסעה שיירת המכוניות של הנשיא. הטרוריסטים החלו לירות ברובי סער לכיוון אחת מלימוזינות המרצדס של השיירה. מאבטחיו של הנשיא פגעו בחלק מחברי החוליה והניסו את היתר. ההתנקשות בנשיא המצרי נכשלה, ככל הנראה מפני שהטרוריסטים לא הספיקו להפעיל את מטולי האר.פי.ג'י שהביאו עמם, או שהם ירו על כלי הרכב הלא נכון. בעיצומם של חילופי האש הצליחה השיירה לשוב על עקבותיה לכיוון שדה התעופה הבינלאומי של הבירה האתיופית. מובארכ שב למצרים ולא השתתף בכינוס לשמו הגיע לאתיופיה.

ההתנקשות עוררה הד גדול בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט. ההתנקשות הייתה למעשה פיגוע אסטרטגי, אחת מהתקפות הטרור הראשונות שבוצעה על ידי מה שכונה לימים "הג'יהאד העולמי"[9].

סיום שלטונו עריכה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – המהפכה במצרים (2011)

בחודש ינואר 2011 החלו, בהשראת המהפכה בתוניסיה, הפגנות ברחבי מצרים נגד מובארכ ושלטונו, בטענה לכישלון בתחום החברתי, המדיני והכלכלי. בהפגנות נהרגו עשרות אזרחים מירי של הצבא והמשטרה. בעקבות המהומות פיזר מובארכ את ממשלתו והרכיב ממשלה חדשה, ומינה את עומר סולימאן לסגן הנשיא. ב-1 בפברואר הודיע כי יסיים כהונתו בספטמבר 2011 ולא יתמודד בבחירות. ב-10 בפברואר הודיע מובארכ בנאומו כי יעביר את סמכויותיו לסגנו סולימאן. יום לאחר מכן, הודיע סגן הנשיא סולימאן כי מובארכ העביר את כל סמכויותיו לידי הצבא, ולאחר 30 שנה התפטר מתפקידו כנשיא מצרים. מובארכ עזב את קהיר ועבר לגור בבית הנופש שלו בשארם א-שייח'.

משפטו עריכה

בפברואר 2011 נעצר והואשם בארבע עבירות של שחיתות שלטונית וירי על מפגינים בימי המהומות. ב-3 באוגוסט 2011 החל משפטו, יחד עמו נשפטו שני בניו, שר הפנים לשעבר, חביב אל-עאדלי וקצינים נוספים. בשל מצבו הבריאותי הרעוע, מובארכ עצמו הובל באמבולנס לאולם בית המשפט, שם הושכב על מיטה בתוך כלוב הנאשמים[10]. ב-2 ביוני 2012 נגזר דינו למאסר עולם בתיק הרג המפגינים[11]. באוגוסט 2013 שוחרר למעצר בית, אותו ריצה בבית חולים צבאי. בנובמבר 2014 ביטל בית המשפט לערעורים פליליים את הרשעתו של מובארכ בהרג מפגינים ובשתי עבירות שחיתות שלטונית, שכללו האשמה כי מכר גז לישראל במחירים מוזלים[12]. בינואר 2015 בוטלה גם הרשעה נוספת של מובארק ובניו בתיק שחיתות שלטונית שכונה "ארמונות הנשיאות"[13]. עם זאת, משפט חוזר על האשמות בשחיתות הוביל להרשעה בת 3 שנים של מובארק במאי 2015, כשבניו קיבלו עונש מאסר של 4 שנים, לצד קנס כספי. בניו של מובארכ שוחררו באוקטובר 2015 בהוראת בית משפט בקהיר[14]. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ממנו שוחרר במרץ 2017.

ב-25 בפברואר 2020 הלך מובארכ לעולמו[15][16][17]. נערכה לכבודו הלוויה צבאית[18]. הוא הוצג בעיתונות ובאתרי החדשות הישראלים כפטריוט מצרי, כטייס מוכשר וכמצביא אימתני, אך גם כמנהיג חסר חזון ובלתי-אהוד על עמו אשר לקה בתפיסותיו החברתיות והכלכליות[19].

משפחה עריכה

חוסני מובארכ היה נשוי לסוזאן (נולדה ב-28 בפברואר 1941) בת לאם ולשית ואב מצרי. היא למדה לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, ולאחר מכן השלימה תואר שני בסוציולוגיה. את רוב זמנה הקדישה לפעילות בעמותות צדקה ופיתוח של החברה המצרית. לזוג שני בנים, גמאל ועלאא. גמאל מובארכ, בנו הצעיר, קרוי על שמו של גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים לשעבר, שהיה מושא הערצתו של אביו. לפי ידיעות שונות גמאל אמור היה לרשת את השלטון אחרי אביו, למרות שטענה זו הוכחשה על ידי משפחת מובארכ. הדבר זכה למחאה נרחבת במצרים מתוך חשש שהיא תהפוך לגומלוכיה. לבסוף גמאל ואחיו עלאא' הועמדו לדין על עבירות שחיתות שלטונית, וביוני 2012 הסתיים משפטם בזיכוי מחמת התיישנות.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|חוסני מובארכ]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Court in Egypt orders retrial for Mubarak after appeal באתר BBC
  2. ^ דרמה: בוטלה הרשעת מובארק בהרג מפגינים, באתר ynet, 29 בנובמבר 2014
  3. ^ שש שנים לאחר המהפכה: מובארק זוכה סופית מהרג מפגינים, באתר וואלה, 2 במרץ 2017
  4. ^ ירון דרוקמן ודניאל סלאמה, חוסני מובארק מת בגיל 91, באתר ynet, 25 בפברואר 2020
  5. ^ במצרים נחשבות תוצאות מלחמת יום הכיפורים כניצחון גדול על צה"ל, למרות האבדות הכבדות שספג הצבא המצרי.
  6. ^ הדרגה השנייה בחשיבותה בחיל האוויר המלכותי של בריטניה, שסולם הדרגות בצבא המצרי מבוסס עליו.
  7. ^ עודד גרנות ותמר גולן, מובארך יושבע היום לנשיא, מעריב, 14 באוקטובר 1981
  8. ^ http://www.worldstatesmen.org/Egypt.html
  9. ^ חלק מהמידע נלקח מספרו של ד"ר רונן ברגמן, "נקודת האל-חזור". (בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2007)
  10. ^ רועי נחמיאס, נשיא מושפל: מובארק על מיטה בכלוב הנאשמים, באתר ynet, 3 באוגוסט 2011
  11. ^ שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., מארמון הנשיא לכלא: מאסר עולם לחוסני מובארק, באתר ynet, 2 ביוני 2012
  12. ^ ג'קי חורי, בית המשפט במצרים ביטל את ההרשעה בהרג המפגינים נגד הנשיא לשעבר מובארק, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2014
  13. ^ מצרים: בוטלה הרשעה נוספת של הנשיא לשעבר מובארק, צפוי להשתחרר בקרוב, באתר הארץ, 13 בינואר 2015
  14. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  15. ^ גיא אלסטר‏, דיווח במצרים: הנשיא לשעבר חוסני מובארק מת, באתר וואלה, 25 בפברואר 2020
  16. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  17. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  18. ^ דניאל סלאמה, ליעד אוסמו והסוכנויות, הלוויה צבאית למובארק: "כבודו הושב לו", באתר ynet, 26 בפברואר 2020
  19. ^ ברק בר-זוהר, בנפול אויבך: סיקור מותם של נשיאים מצרים בעיתונים ובאתרי חדשות ישראליים, קשר 58, עמ' 82-59


שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953) קובץ:Flag of the President of Egypt.svg
נשיאי מצרים המודרנית מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך)


ראשי ממשלת מצריםקובץ:Flag of the President of Egypt.svg
ח'דיוות מצריםקובץ:Flag of Muhammad Ali.svg נובהר פאשא (1878–1879) • אסמאעיל פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) • מוחמד שריף פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) • מוסטפא ריאד פאשה (1879–1881) • מוחמד שריף פאשא (1881–1882) • מחמוד סאמי אל-בארודי (1882) • ראע'ב פאשא (1882) • אחמד עוראבי (1882) • מוחמד שריף פאשא (1882–1884) • נובהר פאשא (1884–1888) • מוסטפא ריאד פאשה (1888–1891) • מוסטפא פהמי פאשא (1891–1893) • חוסין פאחרי פאשא (1893) • מוסטפא ריאד פאשה (1893–1894) • נובהר פאשא (1894–1895) • מוסטפא פהמי פאשא (1895–1908) • בוטרוס ראלי (1908–1910) • מוחמד סעיד פאשא (ראש ממשלה) (1910–1914) • חוסיין רושדי פאשא (1914) קובץ:Flag of the President of Egypt.svg
סולטנות מצרים קובץ:Flag of Egypt (1882-1922).svg חוסיין רושדי פאשא (1914–1919) • מוחמד סעיד פאשא (1919) • יוסף ווהבה (1919–1920) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1920–1921) • עדלי יאקון פאשא (1921–1922)
ממלכת מצרים קובץ:Flag of Egypt (1922–1958).svg עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1922) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1922–1923) • יחיא איברהים פאשא (1923–1924) • סעד זע'לול (1924) • אחמד זוהיר פאשא (1924–1926) • עדלי יאקון פאשא (1926–1927) • עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1927–1928) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1928) • מוחמד מחמוד פאשא (1928–1929) • עדלי יאקון פאשא (1929–1930) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1930) • איסמעיל סידקי (1930–1933) • עבד-אל פתח יחיא פאשא (1933–1934) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1934–1936) • עלי מאהר (1936) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1936–1937) • מוחמד מחמוד פאשא (1937–1939) • עלי מאהר (1939–1940) • חסן סברי פאשה (1940) • חוסיין סירי (1940–1942) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1942–1944) • אחמד מאהר (1944–1945) • מחמוד פהמי נוקראשי (1945–1946) • איסמעיל סידקי (1946) • מחמוד פהמי נוקראשי (1946–1948) • אבראהים עבד אל-האדי (1948–1949) • חוסיין סירי (1949–1950) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1950–1952) • עלי מאהר (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • חוסיין סירי (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • עלי מאהר (1952) • מוחמד נגיב (1952–1953)
הרפוליקה של מצרים קובץ:Flag of Egypt (1953–1958).svg מוחמד נגיב (1953–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954) • מוחמד נגיב (1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1958)
הרפובליקה הערבית המאוחדת קובץ:Flag of Syria.svg גמאל עבד אל נאצר (1958–1962) • עלי סברי (1962–1965) • זכריא מוחי א-דין (1965–1966) • מוחמד סדקי סוליימן (1966–1967) • גמאל עבד אל נאצר (1967–1970) • מחמוד פאוזי (1970–1971)
הרפובליקה הערבית של מצריםקובץ:Flag of the President of Egypt.svg מחמוד פאוזי (1971–1972) • עזיז צדקי (1972–1973) • אנואר סאדאת (1973–1974) • עבדל עזיז מוחמד חיג'אזי (1974–1975) • ממדוח סאלם (1975–1978) • מוסטפא ח'ליל (1978–1980) • אנואר סאדאת (1980–1981) • חוסני מובארכ (1981–1982) • אחמד פואד מוחי א־דין (1982–1984) • כמאל חסן עלי (1984–1985) • עלי לוטפי מחמוד (1985–1986) • עאטף צדקי (1986–1996) • כמאל גנזורי (1996–1999) • עאטף עבייד (1999–2004) • אחמד נזיף (2004–2011) • אחמד שפיק (2011) • עיסאם שרף (2011) • כמאל גנזורי (2011–2012) • הישאם קנדיל (2012–2013) • חאזם אל-בבלאווי (2013–2014) • אבראהים מחלב (2014–2015) • שריף אסמאעיל (2015–2018) • מוסטפא מדבולי (2018–מכהן)
הקודם:
אנואר סאדאת 		נשיא מצרים הבא:
בפועל: מוחמד חוסיין טנטאווי מתוקף תפקידו כיו"ר המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים

אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=חוסני_מובארכ&oldid=20091"