האיחוד
פעולות נוספות
| שונות | |
|---|---|
|
| |
|
מפת מדינות האיחוד והקונפדרציה בשנת 1865: מדינות האיחוד
טריטוריות של האיחוד שלא התירו עבדות
מדינות הגבול של האיחוד שהתירו עבדות
מדינת קנזס, הצטרפה לאיחוד במהלך המלחמה
מדינות הקונפדרציה
טריטוריות של האיחוד שהתירו עבדות |
מדינות האיחוד (באנגלית: Union; נודעות גם בשם "הצפון" – The North) במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית כללו 25-23 מדינות צפוניות בארצות הברית, ולחמו בקונפדרציית המדינות של אמריקה שהוקמה ב-4 בפברואר 1861 על ידי 11 מדינות דרומיות שפרשו מארצות הברית.
חמש המדינות היחידות שהתירו עבדות בארצות הברית, לא הצטרפו לקונפדרציה, ונותרו באיחוד באותה עת: דלאוור, מיזורי, מערב וירג'יניה, מרילנד וקנטקי.
מדינות האיחוד עריכה
בפרוץ המלחמה כלל האיחוד 23 מדינות: אוהיו, אורגון, איווה, אילינוי, אינדיאנה, דלאוור, ויסקונסין, ורמונט, מיזורי, מיין, מינסוטה, מישיגן, מסצ'וסטס, מרילנד, ניו ג'רזי, ניו המפשייר, ניו יורק, פנסילבניה, קונטיקט, קליפורניה, קנזס, קנטקי ורוד איילנד.
במהלך המלחמה הצטרפו לאיחוד שתי מדינות נוספות: וירג'יניה המערבית ב-20 ביוני 1863 - בעקבות פילוג ממדינת וירג'יניה, ונבדה ב-31 באוקטובר 1864.
צבא האיחוד עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – צבא האיחוד
עם פרוץ מלחמת האזרחים באפריל 1861, הצבא הסדיר של האיחוד כלל כ-16,000 חיילים ב-19 רגימנטים - עשרה של חיל רגלים, ארבעה של ארטילריה, שלושה של חיל רגלים רכוב ושניים של פרשים. הנשיא אברהם לינקולן יזם גיוס של 75,000 מתנדבים, וב-22 ביולי 1861 הקונגרס אישר גיוס של חצי מיליון מתנדבים.
בשיאו כלל צבא האיחוד כ-2.5 מיליון חיילים, רובם מתנדבים.
