מארק דייוויד צ'פמן
פעולות נוספות
| תמונת המעצר של צ'פמן, ינואר 2018 | |
| מספר ילדים | 3 |
|---|---|
מארק דייוויד צ'פמן (באנגלית: Mark David Chapman; נולד ב-10 במאי 1955 בטקסס) הוא רוצחו של הזמר ג'ון לנון.
בערב 8 בדצמבר 1980 רצח צ'פמן את ג'ון לנון בפתח ביתו. לדבריו של צ'פמן, הוא ההתגלמות הגשמית של הולדן קולפילד, גיבור הספר "התפסן בשדה השיפון", והוא רצח את לנון בטענה שהוא "מלך המזויפים". במהלך חייו היה צ'פמן מכור לסמים ומאושפז בבתי חולים פסיכיאטריים. בעקבות הרצח, התכוון הצוות המשפטי של צ'פמן לטעון להגנת אי-שפיות על סמך עדויות מומחים לבריאות הנפש שאמרו כי הוא היה במצב פסיכוטי הזוי בזמן הירי. עם זאת, הוא שיתף פעולה עם התובע, אשר טען כי הסימפטומים שלו אינם מאבחנים סכיזופרניה. כשהמשפט התקרב, צ'פמן הורה לעורכי דינו שהוא רוצה להודות באשמה, על סמך מה שהוא החליט שהוא רצון האל. השופט קיבל את בקשתו של צ'פמן וראה אותו כשיר לעמוד לדין.
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
צ'פמן היה צעיר נוצרי שהתנדב בארגון ימק"א. בשנים שלפני הרצח התגורר בהוואי, שם עסק בעבודות מזדמנות. עבודתו האחרונה הייתה שומר בבניין דירות. ביום עבודתו האחרון חתם ביומן נוכחות בשם "ג'ון לנון".
הרצח עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – רצח ג'ון לנון
ההכנות עריכה
צ'פמן רכש בהונולולו אקדח תופי ב-169 דולר, אך משום מה לא רכש במקביל תחמושת. הוא הוציא רישיון להחזקת כלי נשק כחוק, ושמו האמיתי מופיע על הטופס. כאשר הגיע לניו יורק, גילה כי לא יוכל לרכוש בה תחמושת, והוא טס לעיר מולדתו באטלנטה כדי לרכוש תחמושת מחבר ילדות, לשם הגנה עצמית. ביום הרצח רכש צ'פמן עותק של הספר "התפסן בשדה השיפון", שעל עטיפתו רשם את המילים "This is my statement" ("זוהי הצהרתי").
יום הרצח עריכה
_entrance_by_David_Shankbone.jpg){kind=link}
בבוקר יום הרצח, 8 בדצמבר 1980, הגיע צ'פמן והמתין מחוץ לבניין הדקוטה. בשעה חמש בערך לנון, שסיים להתראיין לבי בי סי, ירד ביחד עם אשתו אל עבר מכוניתו בדרכם אל אולפן ההקלטות. צ'פמן עצר את לנון והושיט לו עותק של אלבומו האחרון של לנון "פנטזיה כפולה". המוזיקאי שאל את צ'פמן "אתה רוצה שאחתום על התקליט?" וחתם. את הרגע הזה הנציח הצלם הניו יורקי ומעריצו של לנון, פול גורש. בשעה 22:50 חזרו לנון ויוקו אונו מאולפן ההקלטות. הם יצאו מהמכונית והלכו לכיוון הכניסה של בניין דקוטה. לנון החזיק בידיו מספר קלטות שהביא מן האולפן. בעת שהבחין בו ירה לעברו צ'פמן חמישה כדורים. הכדור הראשון החטיא וניפץ את זגוגיות הכניסה של בניין דקוטה. ארבעה כדורים אחרים פגעו בגבו ובכתפו של לנון. הזמר עדיין המשיך להחזיק בקלטות, נכנס דרך דלת הכניסה אל תוך הבניין, הביט בשומר ונפל פרקדן על הרצפה כשבאותו זמן החלה אשתו לזעוק לעזרה. טיפול רפואי הגיע מהר מאוד, אך הפגיעה הרב מערכתית למעשה גרמה למותו של לנון עוד לפני הגיעו לבית החולים סנט לוקס-רוזוולט בניו יורק.
מארק צ'פמן, לאחר שירה בלנון, זרק את אקדחו על המדרכה, הוציא מכיסו עותק של הספר "התפסן בשדה השיפון", והחל לקרוא לאור פנס הרחוב כשהוא ממתין לבוא המשטרה.
עונש עריכה
כשנתפס, הועמד לדין בעוון רצח מדרגה שנייה. לאחר זמן קצר שבו טען עורך דינו לאי שפיות, בשל העבר הפסיכיאטרי והדיכאוני שלו, הוא חזר בו מטענה זו, והודה ברצח בטענה שאלוהים הורה לו לעשות כן. עונשו נגזר למאסר של 20 שנה עד מאסר עולם. את מאסרו הוא ריצה בכלא אטיקה, בית כלא באבטחה מרבית בארצות הברית, ובשנת 2012 הועבר לכלא אחר. בקשתו למאסר על תנאי ושחרור מהכלא נדחתה מספר פעמים.[1] באוגוסט 2008 הביע צ'פמן חרטה על הרצח לאחר שבית המשפט דחה את בקשתו החמישית לשחרור.[2]
השתקפות הרצח בסרטים עריכה
בשנת 2007 יצא הסרט פרק 27 בכיכובו של ג'ארד לטו. שם הסרט מתייחס לרומן התפסן בשדה השיפון, בו יש 26 פרקים.
הסרט מתעד את התהליכים הנפשיים אותם עובר צ'פמן כשהוא מגיע לניו יורק ומחכה לג'ון לנון בכניסה לביתו, כדי לקבל ממנו חתימה על האלבום החדש שלו.
קישורים חיצוניים עריכה
- מאמר על מארק צ'פמן (באנגלית)
- נדב הולנדר, יום בחיים, באתר nrg, 8 בדצמבר 2005
- מארק דייוויד צ'פמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ מארק צ'פמן., רוצחו של ג'ון לנון לא ישוחרר מהכלא, באתר nrg, 6 באוקטובר 2004
- ^ מאיה שני, מתנקשו של גון לנון לא ישוחרר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 באוגוסט 2008