כאיח'וסרו, הוואלי של כארתלי
פעולות נוספות
| לידה | 1 בינואר 1674 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 27 באוקטובר 1711 (בגיל 37) | ||||
| שם מלא | כאיח'וסרו, הוואלי של כארתלי | ||||
| מדינה | ממלכת כארתלי | ||||
| תארים | ואלי ממלכת כארתלי | ||||
| שושלת בגרטיוני | |||||
| אב | לוואן מכראתלי (אנ') | ||||
| |||||
כַּאיח'וֹסרוֹ (בגאורגית: ქაიხოსრო[1] 1 בינואר 1674 – 27 באוקטובר 1711), מבית בגרטיוני, היה הוואלי (والي) של כארתלי במזרח גאורגיה,[2] שמונה על ידי האימפריה הספווית, בין השנים 1709-1711. בפועל מעולם לא שלט בכארתלי עקב היעדרותו הקבועה בשירות הצבא הפרסי.
כאיח'וסרו היה בנו של הנסיך לוואן (אנ'). הוא ליווה את אביו בתקופת שירותו בצבא האימפריה הספווית וכעוצר כארתלי בתקופת היעדרותו של דודו גיאורגי האחת עשרה (גורגין חאן) (אנ'). משנת 1703 כיהן כאיח'וסרו עצמו בכהונות רמות במנהלה הפרסית, בכללם: מושל הבירה הפרסית - אספהאן ומשנה (نائب) לראש הרשות השופטת. במות דודו, גיאורגי, בהתנקשות בשנת 1709, הוא מונה לוואלי[2] של כארתלי, וסיאפ-סאלאר (המפקד העליון) של הצבאות הפרסיים באפגניסטן, והוענקו לו הערים תבריז וברדה (אנ') שבאזרבייג'ן, כנכסים. הוא בילה את כל חייו בשדה הקרב, וכארתלי נוהלה למעשה על ידי אחיו וחטנג השישי. בנובמבר 1709, הוא נשלח להוביל את צבא פרסי-גאורגי למסע נקמה על רצח גיאורגי האחת עשרה, בידי מירוואיס חאן הוּתאכּ (אנ'), מורד אפגני, מהשושלת ההותכית, שתפס את השליטה על קנדהאר. אולם מאמציו לכבוש את קנדהאר עלו בתוהו. ניסיונותיו של כאיח'וסרו למצוא מימון למשלחת נוספת נתקלו בהתנגדות בחצר המלכות שנבעה מהרצון להגביל את השליטה הגאורגית "המופרזת". רק שנה מאוחר יותר הגיעו חיילים לפראה. 360 ק"מ מקנדהאר. לאחר מכן, הוכרה מסיבה לא ברורה, הפסקת אש שברירית לזמן קצר. בקיץ 1711 התחדשה העוינות. כאיח'וסרו הצליח לכלוא את המורדים בין כותלי קנדהאר, ושם על העיר מצור. חודשיים לאחר מכן היה מירוואיס חאן מוכן לדון בתנאים להפסקת אש. אולם כאיח'וסרו התעקש על כניעה ללא תנאי. התעקשות שהתבררה כטעות גורלית. ההותכים בחרו להמשיך ולהילחם וביקשו את תמיכתם של הבלוצ'ים, שבט איראני אחר, שכבר היה לו חשבון ליישב מול החיילים הגאורגים עוד מתקופתו של גיאורגי האחת עשרה. הבלוצ'ים תקפו את קווי העורף וחתכו את קווי האספקה לצבא הצר. תוך זמן קצר התערערה יציבות הצבא הפרסי-גאורגי, וב-26 באוקטובר של אותה שנה, הורה לכאיח'וסרו על נסיגה מהעיר. ההותכים תקפו את הצבא הנסוג, וניצחו ניצחון מוחץ. באותו היום נהרג גם כאיח'וסרו בקרב יחד עם כ-25,000 מלוחמיו. קנדהאר הפכה לעצמאית לחלוטין מפני הספווים.
מקורות עריכה
- מרטין סיקר (2001), שקיעת העולם האיסלאמי: מהסכם קרלוביץ ועד להתפוררות האימפריה העות'מאנית, מתוך הפרק: שקיעתה ונפילתה של המדינה הספווית, עמ' 43-44, באנגלית, מסת"ב 027596891X, (באנגלית)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ השם מאוית גם כ-"כֶּאִי חוּסרווֶה" ("ქეი ხუსრვე")
- ^ 1 2 ואלי (والي) - היה תוארו של מושל על מחוז גדול באימפריה העות'מאנית הנקרא "ויאלית" כגון מחוז סוריה (הכולל גם את ארץ ישראל, ירדן ולבנון של ימינו) או מחוז מצרים, מושלים אלו היו תחת פיקוחו הישיר של "השער הנשגב"- הממשל המרכזי שבאיסטנבול. לרוב היו הוואלים קצינים צבאיים בדרגת פאשה (פחה)