ישראל בר-יהודה

ישראל בר-יהודה
	ישראל בר-יהודה, 1951
	ישראל בר-יהודה, 1951
לידה	15 בנובמבר 1895; כ"ח בחשוון ה'תרנ"ו; קונוטופ, האימפריה הרוסית
פטירה	4 במאי 1965 (בגיל 69); ב' באייר ה'תשכ"ה; יגור, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין, קיבוץ יגור
תאריך עלייה	1926
מדינה	ישראל ישראל
מפלגה	אחדות העבודה - פועלי ציון
סיעה	מפ"ם, אחדות העבודה - פועלי ציון
בת זוג	בבה אידלסון
	3 בנובמבר 1955 – 17 בדצמבר 1959; (4 שנים וחודש)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	→ חיים משה שפירא חיים משה שפירא ←
	28 במאי 1962 – 4 במאי 1965; (3 שנים)
תחת ראשי הממשלה	דוד בן-גוריון, לוי אשכול
	→ יצחק בן-אהרן משה כרמל ←
	14 בפברואר 1949 – 4 במאי 1965; (16 שנים)
כנסות	1 - 5
תפקידים נוספים
	סגן יושב ראש הכנסת

קובץ:קברו של ישראל בר יהודה בבית הקברות בקיבוץ יגור 01.jpg

קברו של ישראל בר-יהודה בבית הקברות בקיבוץ יגור

ישראל בר-יהודה (אִידֶלסון; 15 בנובמבר 1895 – 4 במאי 1965) היה פעיל ציוני, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה עריכה

בר-יהודה נולד בשם ישראל אִידֶלסון בעיר קונוטופ שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו, ברוך, היה מנהל חשבונות ונצר לחסידי חב"ד, ואמו, בלומה מיכלה, ניהלה את משק הבית. בביתם לא התקיים אורח חיים מסורתי, אלא מתוך הרגל, ושפתם הייתה רוסית. עם קרובי משפחתו נמנו בן-דוד אביו, המנהיג הציוני אברהם אידלסון, ובן-דודו הוא, המוזיקולוג אברהם צבי אידלסון.

בילדותו עברה משפחתו ליקטרינוסלב (כיום דניפרופטרובסק), שבה למד בר-יהודה בבית ספר תיכון ריאלי. בגיל 14 הצטרף לארגון הציוני "נכדי ציון", וכעבור שנתיים לארגון "צעירי ציון". מטעמי ציונות הוא החל בלימודים במכון האוניברסיטאי למהנדסי מכרות, במטרה לעסוק בקידוח נפט לאחר עלייתו לארץ ישראל^[1]. ערב מלחמת העולם הראשונה נבחר אידלסון לחבר ועד בסניף יקטרינוסלב של אגודת "צעירי ציון". מתוקף תפקידו זה הוא בחר לקיים קשר ישיר עם הפליטים שהגיעו בימי המלחמה לעיר, ולמד למטרה זו את השפה היידית.

ב-1917 היה לחבר מרכז התנועה, ובאותה שנה השתתף בוועידת צעירי ציון ובלט בה כאחד ממנהיגי הצירים הסוציאליסטים^[2]. באותה עת סיים בר-יהודה את לימודיו, אך החלטתו להשתתף בוועידה הובילה להיעדרותו מבחינות ההסמכה. בהיעדר פרנסה, נותר בר-יהודה לחיות בבית הוריו והתמסר לפעילות תנועתית. הוא היה לאיש מפתח בארגון המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס). בתקופה זו שימש מורה פרטי בשכר למנחם מנדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש)^[3]. באותה עת נישא לבבה לבית טרכטנברג ונולדה לזוג בתם היחידה. המשפחה עברה לחיות בעיר חרקוב. בוועידת חרקוב (1920) של התנועה היא הפכה רשמית למפלגה הציונית-סוציאליסטית, ובר-יהודה היה לדמות המרכזית של המפלגה בברית המועצות, שהייתה התנועה הציונית הגדולה במדינה, ובתנאי המחתרת שבהן פעלה שימש למעשה מזכיר המפלגה. פעילותו העיקרית נגעה להקמת קואופרטיבים וקופות גמל.

בשנת 1922 נעצר בקייב על ידי הג.פ.או. בשל פעילותו הציונית (במהלך כינוס מועצת הצ"ס) ונידון לשלוש שנות גלות בגליל זיראניה שעל חוף הים הלבן. בשנת 1923, ממקום מעצרו, יצאה לפועל יוזמתו לחילופי עצירים בין האסירים הפוליטיים בברית המועצות לבין קומוניסטים יהודים שנידונו בארץ ישראל לגירוש^[4]. בר-יהודה עצמו שוחרר באחת מעסקאות אלו, ולאחר שחרורו המשיך לעמוד בראשות המפלגה, פעל לחיזוק ערכי הציונות בקרב חבריה, הנהיג את תנועת הנוער "יוּגֶנט-צ"ס" ופעל לחיזוק חברי התנועה המצויים בגלות ובמעצר.

לאחר שחרורו יצא לליטא, ומשם לעיר גדנסק שבפולין, ולבסוף הגיע לברלין. לאחר מכן פעל להקמת "ברית הפועלים העברית הסוציאליסטית פועלי ציון - צ"ס", מפלגי פועלי ציון - ימין ושרידי צ"ס מברית המועצות, והיה מזכירה בין השנים 1923–1926. ב-1926 עלה לארץ ישראל ושימש מזכיר מועצת פועלי פתח תקווה עד 1928, אז עקר לתל אביב. ב-1930 הצטרף לקיבוץ יגור. מילא שורת תפקידים בקיבוץ המאוחד, בהיותו ביגור בשנות ה-30 של המאה ה-20 עבד במחצבת 4.5 בנשר, ביחד עם כ-40 עד 50 עובדים מיגור שיצאו מדי יום לעבודה במחצבה^[5]. בהם מזכיר התנועה ומרכז ועדת הביטחון. היה ציר אספת הנבחרים, חבר הוועד הלאומי, מראשי סיעה ב' ואחדות העבודה לאחר הפילוג ב-1944.

בר-יהודה נבחר לכנסת הראשונה והשניה מטעם מפ"ם, ולאחר מכן, ממהלך הכנסת השנייה ועד מותו בתקופת כהונת הכנסת החמישית, מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון. שימש גם כמזכ"ל "אחדות העבודה-פועלי ציון" בין השנים 1960–1962. בשנים 1955–1959 כיהן כשר הפנים, ובשנים 1962–1965 כיהן כשר התחבורה. במסגרת תפקידו כשר הפנים הוציא הנחיות למרשם האוכלוסין לרשום כיהודי "כל אדם המצהיר בתום לב שהוא יהודי – יש לרשום אותו כיהודי. ואין לדרוש ממנו כל הוכחות אחרות" מה שגרם למשבר קואליציוני עם שרי המפד"ל ולפרישתה מהממשלה ביולי 1958.

בר-יהודה כיהן כחבר הכנסת לצד גרושתו בבה אידלסון, שכיהנה כחברת כנסת מטעם מפא"י.

נפטר בשנת 1965, בגיל 69, בעת היותו שר בממשלה ונקבר בהלוויה ממלכתית ביגור^[6].

הנצחתו עריכה

קובץ:Bar Yehuda House in Kibbutz Yagur, May 2024 62.jpg

תמונה של ישראל בר-יהודה בבית בר-יהודה בקיבוץ יגור

על שמו שכונת "בר-יהודה" בפתח תקווה - בין הרחובות ארלוזורוב, קפלן ודגל ראובן^[7]. גשר בר יהודה החוצה את נחל הירקון בתל אביב, ועליו עובר רחוב אבן גבירול; דרך המתחילה בחיפה וממשיכה בנשר; מנחת בר-יהודה ("מנחת מצדה")^[8]. ובית תרבות "בית בר-יהודה" ופאב בקיבוץ יגור^[9].

לקריאה נוספת עריכה

יעקב גורן, ישראל בר-יהודה: איש בשליחות תנועה, אפעל: יד טבנקין, תשנ"ב 1992.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ישראל בר-יהודה]] בוויקישיתוף

ארכיון אישי ישראל בר-יהודה, בארכיון יד טבנקין
קובץ:Emblem of Israel.svg ישראל בר-יהודה, באתר הכנסת
קובץ:2021 Facebook icon.svg ישראל בר-יהודה, ברשת החברתית פייסבוק
קובץ:X logo 2023.svg ישראל בר-יהודה, ברשת החברתית X (טוויטר)
קובץ:Telegram logo.svg ישראל בר-יהודה, ביישום טלגרם
קובץ:Instagram logo 2016.svg ישראל בר-יהודה, ברשת החברתית אינסטגרם
קובץ:טיקטוק.png ישראל בר-יהודה, ברשת החברתית טיקטוק
קובץ:VK.com-logo.svg ישראל בר-יהודה, ברשת החברתית VK
קובץ:Linkedin.svg ישראל בר-יהודה, ברשת החברתית LinkedIn
קובץ:Linkedin.svg ישראל בר-יהודה, ברשת החברתית LinkedIn
קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg ישראל בר-יהודה, סרטונים בערוץ היוטיוב
קובץ:Twitch logo 2019.svg ישראל בר-יהודה, ערוץ באתר Twitch.tv
קובץ:Vimeo Logo.svg ישראל בר-יהודה, סרטונים באתר Vimeo
קובץ:Rss-feed.svg [%7B%7B%23property%3AP1581%7D%7D ישראל בר-יהודה], הבלוג הרשמי
קובץ:Goodreads logo 2025.svg ישראל בר-יהודה, ברשת החברתית Goodreads
קובץ:Flickr wordmark.svg ישראל בר-יהודה, באתר פליקר
קובץ:Reddit logo 2023.svg ישראל בר-יהודה, באתר רדיט
קובץ:Pinterest-logo.png ישראל בר-יהודה, באתר פינטרסט
ישראל בר-יהודה, באתר כנסת פתוחה
דוד תדהר (עורך), "ישראל בר-יהודה (אידלסון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1867
ד. דיוקנאי, ראשים בישראל: ישראל בר־יהודה, או: מלחמת שלשים שנה על ו"ו החיבור, מעריב, 16 בינואר 1953
רפאל בשן, ריאיון עם ישראל בר־יהודה: על המסים – ועל הכיסים, מעריב, 14 במרץ 1958
רפאל בשן, ריאיון עם שר הפנים י. בר־יהודה: מה בפי "אבא של העיריות"?, מעריב, 26 ביוני 1959
רפאל בשן, ריאיון עם ישראל בר־יהודה: "מי שמחפש צדק – יהרסוהו", מעריב, 20 בינואר 1961
השיחה האחרונה, מעריב, 7 במאי 1965
ז. מסחרי, כפר אז"ר, האיש לא ידע ליאות: לזכרו של ישראל בר־יהודה (אידלסון), דבר, 13 במאי 1965

הערות שוליים עריכה

^ גורן, עמ' 14.
^ גורן, עמ' 32–38.
^ לאופר, ימי מלך, עמ' 159; מנחם פרידמן ושמואל היילמן בספרם "הרבי מלובביץ' בחייו ובחיים שלאחר חייו", על פי צבי הרכבי, ספר יקטרינוסלב, ירושלים – תל אביב תשל"ג, עמ' 119; יחיאל הררי, סודו של הרבי, עמודים 75-77
^ גורן, עמ' 53–54.
^ יואל רגב, "אדם מול סלע, חוצבים, סתתים, ומחצבות בתולדות היישוב העברי "1856-1948 הוצאת ארץ-ארץ תשע"ט 2019 עמודים 181
^ ישראל בר־יהודה, דבר, 5 במאי 1965, המשך; ישראל בר־יהודה הובא למנוחות ביגור, דבר, 7 במאי 1965. הוועדה המרכזית התייחדה עם זכרו של י. בר־יהודה, דבר, 10 במאי 1965.
^ נקראה שכונה בפתח־תקוה על שם ישראל בר־יהודה, דבר, 17 ביולי 1968.
^ שדה־תעופה ע"ש ישראל בר־יהודה נחנך במצדה, דבר, 14 בינואר 1966.
^ "בית בר יהודה" ביגור ייחנך בסוף החודש, מעריב, 6 במרץ 1969.

[1] גורן, עמ' 14.

[2] גורן, עמ' 32–38.

[3] לאופר, ימי מלך, עמ' 159; מנחם פרידמן ושמואל היילמן בספרם "הרבי מלובביץ' בחייו ובחיים שלאחר חייו", על פי צבי הרכבי, ספר יקטרינוסלב, ירושלים – תל אביב תשל"ג, עמ' 119; יחיאל הררי, סודו של הרבי, עמודים 75-77

[4] גורן, עמ' 53–54.

[5] יואל רגב, "אדם מול סלע, חוצבים, סתתים, ומחצבות בתולדות היישוב העברי "1856-1948 הוצאת ארץ-ארץ תשע"ט 2019 עמודים 181

[6] ישראל בר־יהודה, דבר, 5 במאי 1965, המשך; ישראל בר־יהודה הובא למנוחות ביגור, דבר, 7 במאי 1965. הוועדה המרכזית התייחדה עם זכרו של י. בר־יהודה, דבר, 10 במאי 1965.

[7] נקראה שכונה בפתח־תקוה על שם ישראל בר־יהודה, דבר, 17 ביולי 1968.

[8] שדה־תעופה ע"ש ישראל בר־יהודה נחנך במצדה, דבר, 14 בינואר 1966.

[9] "בית בר יהודה" ביגור ייחנך בסוף החודש, מעריב, 6 במרץ 1969.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

חברי הכנסת הראשונה
מפא"י	דוד בן-גוריון • משה שרת • אליעזר קפלן • (דוד רמז) • יוסף שפרינצק* • גולדה מאיר • יצחק בן-צבי • זלמן שזר • דב יוסף • חיים בן אשר • אברהם הרצפלד • עדה מימון • שלמה לביא • שמואל דיין • יוסף ברץ • יחיאל דובדבני • בבה אידלסון • פרץ נפתלי • פנחס לבון • זלמן ארן • בן-ציון דינור • אליהו הכרמלי • נטע הרפז • (יהודית שמחוני) • (אבא חושי) • יזהר סמילנסקי • ראובן שרי • יונה כסה • אפרים תבורי • (יוסף מיכאל לם) • (אריה שפטל) • (אברהם טביב) • צבי יהודה • עקיבא גוברין • יוסף אפרתי • אריה בהיר • חסיה דרורי • אליעזר ליבנה • דוד הכהן • ישראל גורי • עמי אסף • מאיר ארגוב • דבורה נצר • שרגא גורן • השל פרומקין • דוד בר-רב-האי • (יצחק קנב) • (הרצל ברגר) • (ז'ניה טברסקי) • (ישראל ישעיהו-שרעבי) • (ברוך אזניה) • (מנחם כהן) • (רפאל בש)
מפ"ם	(יצחק טבנקין) • מאיר יערי • יעקב חזן • נחום ניר-רפאלקס • אהרן ציזלינג • מרדכי בנטוב • ישראל גלילי • יעקב ריפתין • משה סנה • ברל רפטור • אליעזר פרי • משה ארם • חנה למדן • חנן רובין • ישראל בר-יהודה • מנחם בדר • פייגה אילנית • יצחק בן-אהרן • (דב בר-ניר) • (מנחם רצון) • (דוד ליבשיץ)
החזית הדתית המאוחדת	יהודה לייב פישמן מימון • יצחק מאיר לוין • חיים משה שפירא • משה אונא • בנימין מינץ • דוד צבי פנקס • מאיר דוד לוונשטיין • זרח ורהפטיג • אליהו-משה גנחובסקי • קלמן כהנא • מרדכי נורוק • יוסף בורג • אהרן-יעקב גרינברג • אברהם יהודה גולדראט • אברהם-חיים שאג • (משה קלמר) • (אליהו מזור)
תנועת החירות	מנחם בגין • אורי צבי גרינברג • יעקב מרידור • אריה בן-אליעזר • אברהם רקנאטי • יוחנן בדר • הלל קוק • חיים לנדאו • שמואל מרלין • חיים כהן-מגורי • אליהו לנקין • שמואל כץ • ערי ז'בוטינסקי • אסתר רזיאל-נאור
הציונים הכלליים	פרץ ברנשטיין • ישראל רוקח • שושנה פרסיץ • יוסף ספיר • יעקב קליבנוב • יעקב גיל • יוסף סרלין
המפלגה הפרוגרסיבית	פנחס רוזן • אברהם גרנות • אידוב כהן • יזהר הררי • ישעיהו פורדר
ספרדים ועדות מזרח	בכור-שלום שטרית • אליהו אלישר • אברהם אלמליח • משה בן-עמי
מק"י	שמואל מיקוניס • תופיק טובי • אליעזר פרמינגר • מאיר וילנר
הרשימה הדמוקרטית של נצרת	סיף א-דין א-זועבי, אמין-סלים ג'רג'ורה
מפלגת הלוחמים	נתן ילין-מור
ויצו	רחל כהן-כגן
התאחדות התימנים בישראל	זכריה גלוסקא
בסוגריים - כהונה חלקית, * יו"ר הכנסת