עקבה
פעולות נוספות
| מדינה | ירדן ירדן |
|---|---|
| מחוז | מחוז עקבה |
| נפה | נפת עקבה |
| תאריך ייסוד | 4000 לפני הספירה לערך |
| שטח | 375 קמ"ר |
| קואורדינטות |
Coordinates: חסר קו רוחב |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.aqaba.jo | |
עַקַבַּה (בערבית: العقبة; תעתיק: "אל-עקבה") היא עיר בדרום-מערב ירדן, לחופו של מפרץ אילת, ממזרח לאילת שבישראל. העיר היא בירת מחוז עקבה ומשמשת מרכז תיירותי, תעשייתי ונמלי חשוב בירדן. בשנת 2021 הוערכה אוכלוסייתה בכ־95,048 תושבים. נמל עקבה הוא הנמל היחיד של ירדן, ודרכו עובר רובו המכריע של הסחר הבינלאומי של הממלכה.
היסטוריה עריכה
העת העתיקה עריכה
האזור שבו שוכנת עקבה נודע בשם אילת בעברית בימי קדם, ובאזור התקיים יישוב כבר בשנת 4000 לפני הספירה לערך. בתל חליפה, כ־4 ק"מ מערבית למרכז העיר, סמוך לגבול הבינלאומי עם ישראל, נחשפו שרידיו של מרכז עיבוד נחושת שפעל בין המאה ה-10 לפנה"ס למאה ה-5 לפנה"ס. מטבעות אקסומיים וקרמיקה מסין מעידים על כך שהעיר שימשה מרכז מסחרי בינלאומי, שהיה מקושר באמצעות דרך המלך אל פטרה ודמשק בצפון ואל מצרים במערב. העיר הייתה מרכז אדומי ולאחר מכן שימשה את הנבטים. בתקופת בית תלמי כונה המקום "ברניקה"[1] ובפי הרומאים נקראה העיר "איילה" וגם "אאלאנה". בתקופה הרומית העיר ונמלה פרחו, והקיסר טראיאנוס חידש את דרך המלך ממפרץ אילת לבוסרה, והיא נקראה על שמו – "ויה טראיאנה נובה". בתקופתו של הקיסר דיוקלטיאנוס הועבר הלגיון העשירי פרטנסיס מירושלים אל איילה, ובעיר נחשפה כנסייה ביזנטית המתוארכת לסוף המאה ה-3.
ימי הביניים עריכה
בשנת 650 נכבש האזור בידי עות'מאן בן עפאן, שהקים בעקבה את העיר המוסלמית איילה מדרום ליישוב הרומי-ביזנטי. העיר, שאורכה הגיע ל־175 מטרים ורוחבה עמד על 145 מטרים, הוקפה בחומה בעובי 2.6 מטרים ובגובה 4.5 מטרים, ונקבעו בה 24 מגדלים. איילה שגשגה תחת שלטונם של בית אומיה, בית עבאס והפאטימים, אך בסוף המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13 החלה לשקוע בעקבות התקפות הבדואים והצלבנים ובשל רעידת אדמה שפקדה אותה בשנת 1068. בשנת 1116 כבש בלדווין הראשון, מלך ירושלים, את העיר ללא התנגדות, והקים עיר חדשה כחצי קילומטר מדרום לעיר המוסלמית. בעיר החדשה הוקמה מצודה, ובמקביל בוצר אי האלמוגים השוכן מולה, לחופי סיני. ב־1170 לכל המאוחר כבש צלאח א-דין את העיר מידי הצלבנים, וב־1250 היא נכבשה בידי הממלוכים. לקראת סוף השלטון הממלוכי הקים הסולטאן אל־מלכ אל־אשרף קאנצוה אל-ע'ורי (1501–1516) מצודה במקום ששכנה בו המצודה הצלבנית, אך הדבר לא מנע את כיבוש העיר בידי האימפריה העות'מאנית. חשיבותה של עקבה ירדה, והיא הייתה לכפר דייגים קטן.
המאה ה־20 עריכה
בתקופה העות'מאנית הייתה עקבה חלק מן הפרובינציה של חג'אז[2]. עם סלילת מסילת הרכבת החיג'אזית בתחילת המאה ה-20 עלתה חשיבותו של נמל עקבה. במלחמת העולם הראשונה נסוגו העות'מאנים מן העיר, והיא נכבשה בשנת 1917 במסגרת קרב עקבה בהנהגתם של השריף חוסיין והאמיר פייסל.
לאחר המלחמה הייתה עקבה למושא מחלוקת בין ערב, עבר הירדן ומצרים[3]. העיר נכללה למעשה בממלכת חג'אז, אף שבריטניה טענה כי גבולות האזור טרם הוסדרו באופן רשמי[4]. בשנת 1924 הוחל בסלילת כביש בין רבת עמון לעקבה כדי לבסס את הקשר בין העיר לבין עבר הירדן[5]. לאחר שחוסיין בן עלי ויתר על כתרו כמלך חג'אז הוא עבר לעקבה, אך בלחץ משפחת סעוד דרשו הבריטים את עזיבתו[6], והעיר עברה לידי המנדט הבריטי של עבר הירדן בשנת 1925[7].
על פי הגרסה הבריטית, בהסכם אבן סעוד–קלייטון – הסכם חדא (اتفاقية حداء) – שנחתם בנובמבר 1925 נקבע כי עקבה תהיה חלק מעבר הירדן[8]. לעומת זאת, משפחת סעוד טענה כי ההסכם קבע את הגבולות במזרח בלבד, וכי אזור עקבה אמור היה להיות בידי ערב הסעודית[9]. בהסכם זה הותוו גבולות בין נג'ד לעבר הירדן, ואזור מעאן הועבר לידי עבר הירדן[10].
בקיץ 1932, במהלך המרד של אבן רפאדה נגד אבן סעוד בערב הסעודית, עגנה אוניית מלחמה בריטית ליד עקבה, ופרסומים בעיתונות הערבית טענו כי בריטניה מתכוונת לספח את העיר כמושבת כתר; הודעה בריטית רשמית הכחישה זאת, אך הידיעות עוררו זעזועים פוליטיים בעבר הירדן ותסיסה בעולם הערבי[11][12][13][14].
בשנת 1965, כדי לחזק את מעמד עקבה ולשפר את מוצא ירדן לים, נחתם חוזה החלפת שטחים בין ירדן לערב הסעודית (שימוש בתבנית ער עבור "اتفاقية عمان 1965" אך ערך זה לא קיים בשפה זוהסכם עמאן). ירדן הגדילה את מוצאה אל הים בתוספת של 19 ק"מ של חוף במפרץ עקבה, וקיבלה שטח של 6,000 קמ"ר בפנים הארץ; בתמורה העניקה לערב הסעודית שטח מדברי של 7,000 קמ"ר[15]. בהסכם זה הכירה סעודיה לראשונה בשליטת ירדן על עקבה[2].
עקבה שימשה שער עיקרי ליבוא מוצרים לעיראק בשנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר המוצא הימי של עיראק אל המפרץ הפרסי היה מוגבל בשל מלחמת איראן–עיראק, ועד פרוץ מלחמת המפרץ בשנת 1991.
כלכלה עריכה
מאז שנת 2001 מוכרזת עקבה כאזור כלכלי מיוחד המנוהל בידי "רשות האזור הכלכלי המיוחד של עקבה" (Aqaba Special Economic Zone Authority או ASEZA), וכלכלת העיר מתבססת על תיירות, על פעילות נמל עקבה ועל אזורי תעשייה ולוגיסטיקה. העיר נהנית מהקלות מס שונות, ובה מקודמים פרויקטים נדל"ניים ותיירותיים רחבי היקף, ושיעור הצמיחה הכלכלית שלה היה גבוה מן הממוצע הלאומי בשנים רבות[16][17].
מאחר שנמל עקבה הוא הנמל היחיד בירדן, כמעט כל הסחר הבינלאומי של המדינה עובר דרכו, ובכלל זה ייצוא הפוספטים של הממלכה[18]. לצד הנמל התפתחה תעשייה כבדה, והוא משמש גם מרכז לוגיסטיקה של חברות אזוריות ובינלאומיות. מסוף הפוספטים והתפזורת שוכן מדרום לעיר, ואילו נמל המכולות ורציף המעבורת לסיני ממוקמים כשבעה ק"מ מדרום למרכז העיר; נמל צבאי ומסוף דלק פועלים בדרומה של רצועת החוף הירדנית. קיימות תוכניות להעביר חלק מן הפעילות הנמלית דרומה ולצמצם את פעילות הנמל הישן שבצפון העיר[19].
בשנים האחרונות ביסס נמל עקבה את מעמדו כשער הסחר המרכזי של ירדן: כ־80% מן היצוא וכ־65% מן היבוא של המדינה עוברים דרכו[18][19]. מסוף המכולות של העיר נמנה עם המרכזיים לאורך הים האדום, ובשנת 2023 נרשמה בו עלייה ביצוא המכולות אף על פי שהשיט באזור הושפע ממשבר הים האדום ומהתקפות החות'ים[18].
בפברואר 2026 נחתם הסכם זיכיון ל־30 שנה לניהול ולהפעלת הנמל הרב־תכליתי בעקבה בין חברת AD Ports מאבו דאבי לבין תאגיד הפיתוח של עקבה (ADC). במסגרת ההסכם התחייבה החברה האמירתית להשקעה של כ־38.4 מיליון דולר וקיבלה 70% מן המיזם המשותף[19][20].
כבר בשנת 2014 הופעל קו הזנה ימי קצר בין נמל אילת לנמל עקבה, אך המיזם לא האריך ימים, בין היתר בשל עלויות ההובלה היבשתית לנמל אילת[21]. במהלך משבר הים האדום בשנים 2023–2026 שימש נמל עקבה גם כנקודת פריקה חלופית למטענים שיועדו לישראל, ובהם כלי רכב שהועברו בהפלגות קצרות לנמל אילת[22].
אנרגיה וסביבה עריכה
סמוך לגבול הסעודי פועלת תחנת הכוח הגדולה בירדן. התחנה מורכבת מחמש יחידות ייצור תרמיות בהספק של 130 מגה ואט כל אחת ומשתי יחידות הידראוליות בהספק של 3 מגה ואט כל אחת. בסך הכול מייצרת התחנה חשמל בהספק של 656 מגה ואט[23], שהם כ־43% מיכולת ייצור החשמל של הממלכה[24]. התחנה נחנחה בשנת 1985 והורחבה בשנת 1996. תחילה הונעה בנפט, אך לאחר הנחת צינור הגז הערבי הותאמה לפעילות בגז טבעי.
ביוני 2022 אירע בנמל עקבה אסון חומרים מסוכנים, כאשר מכל שהכיל כ־25 טון גז כלור נפל במהלך טעינה וגרם למותם של 13 בני אדם ולפציעתם של מאות נוספים[25][26].
בשנת 2025 אירעה באזור התעשייה של העיר דליפת חומצה גופרתית שגרמה לעשרות נפגעים[27].
תיירות עריכה
במהלך העשור ה־3 של המאה ה-21 התרחב היצע חדרי המלון בעיר, והוקמו בה מתחמי נופש, לגונות מלאכותיות, מרינות, פארקי מים ומסלול גולף[16][17].
במסגרת פרויקט Ayla Oasis הוקמו לגונות מלאכותיות המחוברות למי המפרץ באמצעות מערכת הזרמה מבוקרת. מחקרים אקדמיים שפורסמו בשנים האחרונות הצביעו על כך שאיכות המים בלגונות נשמרה קרובה לזו של מי המפרץ, וכי המערכת ההידרולוגית מסייעת במניעת תהליכי העשרת־יתר של המים (אאוטרופיקציה) ובהחזקת בתי גידול ימיים מגוונים[28][29].
התיירות היא אחד מענפי הכלכלה המרכזיים בעיר. לצד חופי הרחצה והספורט הימי המשגשג, משמשת עקבה נקודת מוצא לתיירים המבקרים בפטרה ובואדי ראם. עקבה נבחרה כעיר התיירות הערבית לשנת 2011[30]. בשנת 2019 נחנך מול חופי העיר מוזיאון צבאי תת־ימי, הכולל 19 פריטי ציוד צבאי שהוטבעו בעומק של כ־28 מטרים, כחלק מפיתוח אתרי צלילה חדשים והפחתת העומס מעל אתרי שונית טבעיים[31].
לאחר ירידה חדה בפעילות בתקופת מגפת הקורונה חלה התאוששות בתיירות הקרוז לעקבה, ובשנת 2022 שבו לפקוד את נמל העיר עשרות אוניות נוסעים[32]. באמצע העשור ה־3 של המאה ה־21 נרשמה התאוששות גם בתיירות היבשתית והאזורית, לצד עלייה בתפוסות בתי המלון והמשך הרחבת תשתיות התיירות בעיר[17].
תחבורה עריכה
- נמל התעופה הבין-לאומי המלך חוסיין שוכן בערבה, כעשרה ק"מ צפונית למרכז העיר. מן הנמל מופעל קו טיסה סדיר אל נמל התעופה הבין-לאומי עמאן-המלכה עאליה ומספר קווי טיסה עונתיים לערים באירופה.
- מסילת הרכבת המגיעה לעיר מתפצלת ממסילת הרכבת החיג'אזית, ובימינו היא משמשת בעיקר להובלת מטען. המסילה מסתיימת בנמלה של העיר.
- בעיר שוכנת הנהלת "רשות הספנות הממשלתית הירדנית" (السلطة البحرية الأردنية), שמטרתה לתאם ולקדם את נמל העיר ואת ענף הספנות בירדן. בעיר שוכנת גם הנהלת חברת "ספנות הגשר הערבי" (الجسر العربي للملاحة), שהוקמה בשנת 1985 על ידי ממשלות ירדן, עיראק ומצרים, ומפעילה את קו המעבורת מן העיר לנואיבה שבסיני. הקו משמש לתנועת נוסעים וכלי רכב, ובנוסף מפעילה החברה שירותי שיט תיירותי במפרץ אילת.
- העיר מחוברת אל צפונה של ירדן באמצעות כביש הערבה הירדני (כביש מספר 65) וכביש המדבר (כביש מספר 15). כביש מספר 15 ממשיך כ־20 ק"מ מדרום למרכז העיר, עד למעבר הגבול אל־דרה, בין ירדן לערב הסעודית.
אתרי העיר עריכה
- איילה – חלק קטן משרידיה של העיר המוסלמית איילה, שנוסדה בשנת 650 בידי עות'מאן בן עפאן, שוכן לחופו של מפרץ אילת, כחצי ק"מ צפונית-מערבית למרכז העיר. איילה שגשגה עד סוף המאה ה-12 וננטשה.
- תורן הדגל בעקבה – תורן דגל המרד הערבי הניצב לחופי מפרץ אילת, סמוך למוזיאון הארכאולוגי בעיר, הוא תורן הדגל ללא תמיכה השישי (אנ') בגובהו בעולם. גובהו 132 מטר, משקלו 172 טונות, קוטרו בבסיסו 2.63 מטרים ובקצהו העליון 1.07 מטרים. התורן נושא את דגל המרד הערבי שאורכו 60 מטר ורוחבו 30 מטר. הוא נצפה מישראל, מצרים וערב הסעודית. תורן דומה בגובה 127 מטר נישא גם בבירה עמאן.
- המוזיאון הארכאולוגי בעקבה – מוזיאון לארכאולוגיה השוכן במבנה ששימש כארמונו של חוסיין בן עלי, מנהיג המרד הערבי. במוזיאון ארבעה חדרי תצוגה ובהם מוצגים ממצאים נבטיים, רומיים, ביזנטיים ומוסלמיים.
- מצודת עקבה – שרידיה של מצודה ממלוכית מראשית המאה ה-16, שקמה על שרידיה של מצודה צלבנית מהמאה ה-13. המצודה הממלוכית הוקמה בידי הסולטאן אל־מלכ אל־אשרף קאנסוה אל־ע'ורי (1501–1516), ועל כך מעידה כתובת בצידו הפנימי של שער המצודה. כתובת נוספת במצודה מעידה כי העות'מאנים שיפצו אותה ב־1587 ושוב ב־1628. במהלך התקופה העות'מאנית שימשה המצודה כחאן בדרך עולי הרגל למכה. היא נהרסה חלקית במלחמת העולם הראשונה, בעת כיבוש עקבה בידי הצבא הבריטי בשנת 1917, ושופצה בחלקה. אורך כל אחת מצלעותיה הוא כ־50 מטרים, וחדריה ערוכים סביב חצר מרכזית. בארבע פינותיה הוקמו מגדלים עגולים ומבנה השער אליה ממוקם בצידה הצפוני.
- הכנסייה הביזנטית – שרידיה של כנסייה ביזנטית מסוף המאה ה-3, שהתגלו ונחשפו בשנת 1998 בצפונה של העיר, ונחשבת לאחת הכנסיות הביזנטיות העתיקות ביותר הידועות כיום.
- שמורת הטבע הימית של עקבה – שמורת טבע ימית שהוכרזה בשנת 1997, ומשתרעת לאורך 8.5 ק"מ מדרום לעיר. השמורה מכסה רצועה ברוחב 350 מטרים מקו החוף אל תוך הים, וכ־50 מטרים מרוחבו של החוף עצמו. תנועת סירות וספינות כמו גם דיג אסורים בתחום השמורה, והיא מאפשרת פעילות צלילה.
- המוזיאון הצבאי התת-ימי – אתר צלילה שנחנך בשנת 2019 מול חופי העיר, ובו 19 פריטי ציוד צבאי שהוטבעו בעומק של כ־28 מטרים במטרה ליצור מוקד תיירותי חדש ולהפחית את העומס מעל אתרי שונית טבעיים.[31]
ערים תאומות עריכה
גלריה עריכה
-
מצודת עקבה – מראה מחצר המצודה לעבר מבנה השער בחומתה הצפונית
-
תורן הדגל בעקבה
-
שרידי איילה
-
מראה לאורך חופי העיר
-
עקבה בערב (צולם מאילת)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ על שם ברניקי הראשונה מלכת מצרים
- ^ 1 2 יוסף נבו, ירדן – החיפוש אחר זהות (ספר 3 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 120.
- ^ דרישת מצרים לעציון גבר, דואר היום, 12 ביולי 1925
- ^ עקבה בידי האנגלים, דואר היום, 28 ביוני 1925
- ^ סלילת כביש מעמאן לעקבה, דואר היום, 22 במאי 1924
- ^ גירוש המלך חוסין מעציון גבר, דואר היום, 14 ביוני 1925
ההתראה האחרונה למלך חוסין, דואר היום, 19 ביוני 1925 - ^ עקבה לעבר הירדן מזרחה, דואר היום, 7 בדצמבר 1924
- ^ הסכם אבן סעוד קלייטון, דבר, 1 בדצמבר 1925
- ^ התחזור עקבה לחג'אז?, דואר היום, 13 בספטמבר 1926
- ^ ראו את סעיפי הסכם חדא בתוך: Clive Leatherdale, Britain and Saudi Arabia, 1925-1939: The Imperial Oasis, Frank Cass, 1983, pp. 376-378.
- ^ אהרם מכחיש את סיפוחה של אילת, דואר היום, 7 ביולי 1932
- ^ שלטון ממשלת עבר הירדן באילת בטל?, דבר, 7 ביולי 1932
- ^ בעבר הירדן תוסס דבר מה חשוב, דואר היום, 10 באוגוסט 1932
- ^ צעירי דמשק נגד כיבוש עקבה, דבר, 1 בספטמבר 1932
- ^ United States of America, Department of State, Office of the Geographer, Jordan – Saudi Arabia Boundary, International Boundary Study, No. 60, 1965.
- ^ 1 2 ב-2025 יהיו בעקבה 12,000 חדרי בתי המלון, באתר יום יום באילת, 30 במרץ 2018
- ^ 1 2 3 השכנה שמשנה את המשחק: איך השקעה של 10 מיליארד דולר בעקבה מאיימת להותיר את אילת מאחור, באתר יום יום באילת, 28 בספטמבר 2025
- ^ 1 2 3 בעוד שנמל אילת גוסס בנמל עקבה מסיימים שנה של צמיחה, באתר יום יום באילת, 2 בפברואר 2024
- ^ 1 2 3 דין שמואל אלמס, עשרות מיליונים למשך 30 שנה: אבו דאבי מהמרת על נמל עקבה, באתר גלובס, 18 בפברואר 2026
- ^ האימפריה הימית של אבו דאבי משתלטת על עקבה, באתר יום יום באילת, 27 בפברואר 2026
- ^ התוכנית של נמל אילת: הפעלת מסוף צין והגדלת מספר המכולות במשאית, באתר יום יום באילת, 15 באוגוסט 2014
- ^ שיתוף פעולה כלכלי מפתיע בין ירדן לישראל: המכוניות מסין חוזרות לנמל אילת דרך עקבה, באתר יום יום באילת, 13 במרץ 2026
- ^ Aqaba Thermal Power Station
- ^ Aqaba Thermal Power Plant likely to begin using gas soon
- ^ אסון בנמל עקבה: גז רעיל השתחרר הרג 13 ופצע מאות, באתר יום יום באילת, 27 ביוני 2022
- ^ Situation under control after toxic chlorine gas leak at Aqaba port — PM, Jordan Times, 28 ביוני 2022
- ^ עבר מתחת לרדאר: דליפת חומצה גופרתית במפעל בעיר עקבה עם עשרות נפגעים, באתר יום יום באילת, 24 באוקטובר 2025
- ^ Chlorophyll–Nutrient Relationships of an Artificial Inland Lagoon Equipped with Seawater Replenishment System in the Northern Red Sea (Gulf of Aqaba), Journal of Marine Science and Engineering, 25 בפברואר 2020
- ^ Ayla Oasis Lagoons: A Model for Ecological Sustainability and Marine Conservation in Aqaba, Jordan, Sustainability, 5 בפברואר 2025
- ^ Aqaba
- ^ 1 2 הנשק התיירותי החדש של עקבה: מוזיאון צבאי תת ימי, באתר יום יום באילת, 22 באוגוסט 2019
- ^ תיירות הקרוז לעקבה מתאוששת, באתר יום יום באילת, 24 בנובמבר 2022