חומצה לקטית
פעולות נוספות
| קובץ:Lactic-acid-skeletal.svg | |
| שם סיסטמטי | 2-Hydroxypropanoic acid |
|---|---|
| שמות נוספים | Lactic acid |
| מסה מולרית | 90.08 גרם/מול |
| מראה | מוצק לבן |
| מספר CAS | 50-21-5 |
| מצב צבירה | נוזל |
| מסיסות | מסיס |
| טמפרטורת היתוך |
18 °C 291.15 K |
| טמפרטורת רתיחה |
119 °C 392.15 K |
| מקדם שבירה | 1,439 |
| חומציות | 3.86 pKa |
| אנתלפיית התהוות סטנדרטית | 694- קילוג'ול למול |
| הערה כללית | נתנים על היתוך נכונים לתערובת רצמית, טמפרטורת ההיתוך של אננטיומר טהור 25C |
חומצה לקטית (באנגלית: Lactic acid), לקטט או חומצת חלב[1] היא תרכובת אורגנית קטנה בעלת חשיבות רבה בביולוגיה.
מקור שמה של החומצה במילה הלטינית Lac, "חלב". החומצה התגלתה לראשונה בחלב. למרות הדמיון בשם ללקטוז, אין מדובר בנגזרת של סוכר זה (בלקטוז 12 אטומי פחמן ובחומצה לקטית - שלושה בלבד). למרות זאת קיים ביניהם קשר: חיידקים המצויים בחלב הופכים את סוכר החלב, לקטוז, לחומצה לקטית בתהליך תסיסה, ולכן שמה הטריוויאלי של החומצה הלקטית הוא חומצת חלב.
ביוכימיה עריכה
חומצה לקטית היא חומצה הידרוקסיקרבוקסילית: היא מכילה קבוצת קרבוקסיל (COOH) לצד קבוצת הידרוקסיל (OH). היא זהה לחומצה פרופנואית, חומצה קרבוקסילית בעלת שלושה אטומי פחמן, רק שבחומצה לקטית מוחלף אחד אטומי המימן בקבוצת הידרוקסיל. שמה הכימי הוא חומצה הידרוקסיפרופנואית (Hydroxypropanoic acid) ונוסחתה: CH3CHOHCOOH.
כשהחומצה מאבדת אטום מימן שמקורו בקבוצת הקרבוקסיל מתקבל יון לקטט (Lactate) בעל מטען שלילי: -CH3CHOHCOO.
לקטט הוא התוצר הסופי של אחד מתהליכי התסיסה הידועים והחשובים ביותר. לקטט נוצר בתא בתנאים של מחסור בחמצן כתוצאה מחיזור (מסירת אלקטרונים ל-) פירובט. פירובט, תוצר הגליקוליזה (תהליך פירוק הגלוקוז בתא), נבדל מלקטט בשני אטומי מימן הנמצאים בלקטט והנעדרים בפירובט (בפירובט קיימת קבוצת קרבוניל במקום קבוצת הידרוקסיל).
פיזיולוגיה עריכה
לקטט, האניון של חומצה לקטית, מהווה תוצר ביניים בין המטבוליזם האירובי והאנאירובי בתאים, ומהווה חומר דלק חשוב לתאים.
בזמן פעילות גופנית מתגבר קצב ייצור הלקטט בתאי השריר וחלק מהלקטט דולף לזרם הדם ומעלה את ריכוזו בפלזמה. ככל שעולה עצימות הפעילות, הולך ומתגבר קצב הייצור, ובתלות בעצימות הפעילות ויכולת פינוי הלקטט על ידי רקמות אחרות הריכוז מתייצב ברמה גבוהה מהנורמה או שממשיך לעלות עד להפסקת הפעילות מתשישות, כאשר הסף בין התחומים מוגדר כסף הלקטט או הסף האנאירובי.
לאחר תום הפעילות הגופנית, ממשיך הגוף לנצל את הלקטט ברקמות שונות עד לחזרתו לריכוז המנוחה תוך פחות משעה מתום הפעילות.
בניגוד למיתוס הרווח, אין קשר בין כאב שריר מושהה (״שריר תפוס״, DOMS) לבין ייצור חומצת החלב בגוף.[2][3]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- פיזיולוגיה - מיתוס חומצת החלב מאת מאט פיצג'רלד
הערות שוליים עריכה
- ^ חומצת חלב במילון אפייה [כלכלת הבית] (תשי"ז–תשי"ט–תש"ך), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ ארז ביבי, למה כואב לנו אחרי האימון?, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2023-03-21