שם החודש וסמליו
עריכה
החודש מוזכר בשמו בתנ"ך, במגילת אסתר, המאוחרת לתקופת שיבת ציון: "בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (פרק ב', פסוק ט"ז). מקור שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, בגלות בבל.[5] בשפה האכדית, ממנה הגיעו שמות כל החודשים בלוח העברי, שם החודש היה טביתו – tebitu – שפירושו משהו שטובעים בו, השם נובע מהגשמים והבוץ העמוק אשר מאפיינים את החודש.[2] בביתא ישראל החודש נקרא טבית.
מזל החודש הוא מזל גדי.[6] בלוח השנה במגילות קומראן מזלו הוא מזל דלי. חודש טבת מקושר לשבט דן,[7] גד,[8] אשר[9] או לשבט יהודה[10].
בהיסטוריה של עם ישראל
עריכה
הערות שוליים
עריכה
- ^ חודשי השנה העברית, באתר האקדמיה ללשון העברית, 8 בספטמבר 2015
- ^ 1 2 W. Muss-Arnolt, The Names of the Assyro-Babylonian Months and Their Regents, Journal of Biblical Literature 11, 1892, עמ' 160–176 doi: 10.2307/3268813
- ^ כ-74.5% מכלל השנים.
- ^ כ-25.5% מכלל השנים.
- ^ על כך מעיד אף תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ב'.
- ^ ספר יצירה פרק ה' משנה ט"ז
- ^ רבי יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, סוף שער ה'.
- ^ רבי אברהם בן עזריאל, ערוגת הבושם, חלק א' עמוד 289.
- ^ רבי פינחס ברבי יעקב הכהן, קידוש ירחים לחודש טבת.
- ^ רבי יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, דרוש ב'.
- ^ רק בשנים חסרות (כ-25.5% מכלל השנים), ברוב השנים (כ-74.5%) רק א' וב' בטבת.
