החזית המצרית במלחמת יום הכיפורים

החזית המצרית במלחמת יום הכיפורים

מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריכים	6 באוקטובר 1973 – 24 באוקטובר 1973 (19 ימים)
מקום	תעלת סואץ ואזורים הסמוכים לה
קואורדינטות	{{#coordinates:||type:city|||||| |primary |name= }}
עילה	פלישה מצרית
תוצאה	ניצחון טקטי ישראלי
הצדדים הלוחמים מצרים ישראל מנהיגים אנואר סאדאת  גולדה מאיר  מפקדים משיר אחמד איסמעיל עלי פריק אוול (צבא מצרים) סעד א-שאזלי אלוף שמואל גונן (עד 9 באוקטובר) רב-אלוף חיים בר-לב (החל מ-10 באוקטובר) כוחות הצבא המצרי: 2,200 טנקים, 2,900 נגמ"שים, 2,400 קני ארטילריה, 800 מערכות לשיגור טילי נ"ט, 12 משגרי רקטות קרקע קרקע מסוג פרוג ו-9 משגרי טילי קרקע קרקע מסוג סקאד *חילות המשלוח כ-200 טנקים, 60 נגמ"שים, כ-50 קני ארטילריה, כ-90 מטוסים, 30 מסוקים

קובץ:Golda Meir visiting Sinai front, 1973.webm

thumbtime=6:03

החזית המצרית במלחמת יום הכיפורים הייתה החזית היבשתית החשובה ביותר במלחמת יום הכיפורים (החזית החשובה השנייה היא החזית הסורית). הלחימה בחזית המצרית התנהלה בחצי האי סיני, גדותיה של תעלת סואץ והימים הסמוכים לחצי האי. בחזית זו נלחמה ישראל נגד מצרים. הייתה זו החזית שבה התנהלה הלחימה הקשה ביותר והגדולה ביותר מבחינת היקף הכוחות והציוד. בחזית זו נפלו מרבית הקרבנות של שני הצדדים.

הלחימה נפתחה במטס הפצצה של חיל האוויר המצרי שבעקבותיו באה חציית תעלת סואץ והתקפה רחבת היקף של הצבא המצרי על קו בר-לב. צה"ל הצליח בסופו של דבר לייצב את החזית, לחצות את התעלה אל תוך אפריקה והצד המצרי – תוך כיתור הארמייה השלישית, ובכך הביא לסיום המלחמה בניצחון טקטי ישראלי, אך במחיר כבד. מעל 1500 חיילים ישראלים נפלו בחזית הדרום, ועוד אלפים נפצעו.

ללחימה בחזית זו היו גם השלכות מדיניות ופוליטיות רבות. כיתור מוצבי קו בר-לב והשמדתם והאבדות הרבות בחזית זו הניעו תהליכים פוליטיים בתוך ישראל שבסופם נפלה ממשלת המערך כעבור שנים אחדות והליכוד עלה לשלטון. גם הפן המדיני קיבל תנופה בעקבות הלחימה בחזית זו. שנים אחדות לאחר סיום הקרבות נחתמו הסכמים בין ישראל למצרים שבסופם נחתם חוזה השלום. לפי תנאי החוזה הוחזר חצי האי סיני למצרים.

רקע

קובץ:Anwar Sadat cropped.jpg

נשיא מצרים אנואר סאדאת - יוזם המלחמה מהצד המצרי

ביוני 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, נחלו מדינות ערב תבוסה המוחצת. סוריה וירדן השתתפו במלחמה לצד מצרים, אך הפגיעה במצרים הייתה הקשה מכולם. כוחות צה"ל שטפו את מרחבי חצי האי סיני וכבשו אותו, כשהם ניצבים על הגדה המזרחית של תעלת סואץ. עשרות אלפי חיילי מצרים נהרגו, נשבו או נפצעו במלחמה מתוך סד"כ כולל של כ-240,000. כמעט כל הטנקים והמטוסים המצרים אבדו. הפגיעה הייתה לא רק באבדות בנפש ובציוד, אלא בעיקר אובדן היוקרה המדינית. הפילוסופיה הנאצריסטית ספגה מכה קשה ביותר.

בוועידת חרטום, שהתקיימה כחודשיים לאחר התבוסה המצרית במלחמת ששת הימים, קבע נאצר את התוכנית שתוביל את מצרים בשש השנים הבאות. נאצר פעל באופן נחוש למודרניזציה של הצבא המצרי. המלחמה הקרה שהייתה בשיאה בתקופה זו סיפקה קרקע פורייה לרצונותיו. מצרים, אף שהייתה אחת המדינות הבלתי-מזדהות החשובות, הידקה את קשריה עם ברית המועצות.

במקביל למאמציו לשדרג את הצבא המצרי יזם נאצר את מלחמת ההתשה. נאצר ניסה לגבות מחיר גבוה בחיי אדם מישראל כדי לאלץ אותה לסגת מהשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים. המלחמה הסלימה במהרה ושיאה היה הפצצות עומק של חיל האוויר הישראלי בשטח מצרים.

נאצר מת זמן קצר לאחר סיום מלחמת ההתשה בלי שהשיג את מטרותיו. חילופי האישים בהנהגת מצרים הביאו את אנואר סאדאת להגה השלטון. סאדאת המשיך בתנופת הפיתוח של קודמו. הסיוע הסובייטי השופע סייע לו לבנות את צבאו ולהתאימו לדרישות המלחמה.

סאדאת פעל לא רק בתחום הצבאי אלא גם בזירה המדינית. בריתות ישנות חוזקו. היציאה למלחמת יום הכיפורים תואמה עם סוריה, כדי שישראל תיאלץ להילחם בשתי חזיתות בו זמנית.

שדה הקרב

צורתו של חצי האי סיני הוא משולש. חלקו הדרומי הררי ואינו מאפשר תנועה רחבה של כוחות. חלקו הצפוני של חצי האי מתאפיין בנוף מישורי ברובו, ובו דיונות גדולות. במערבו נחפרה תעלת סואץ, תעלת מים ברוחב של כ-200 מטרים, המחברת בין הים התיכון למפרץ סואץ ולים האדום. תעלת סואץ שימשה כתעלה נגד טנקים והיוותה מעין חפיר ענק שצליחתו דרשה מאמץ הנדסי מורכב.

כוחות צבאות ישראל ומצרים נערכו משני צידי התעלה. לאורך הגדה המזרחית של התעלה בנתה ישראל את קו בר-לב, סדרה של מוצבים קטנים, אשר כונו "מעוזים". ביצורי הגדה הישראלית כללו גם סוללת עפר גבוהה. מקורה של הסוללה בעבודה לחפירת תעלת סואץ, אך הסוללה הוגבהה על ידי ישראל בעת בניית קו בר-לב, והיוותה מכשול הנדסי קשה למעבר עבור הצבא המצרי.

הגדה המצרית של התעלה הייתה מבוצרת פחות וכללה ביצורי שדה קלים כגון סוללת עפר (גבוהה יותר מזו הישראלית), וביצורים קלים נוספים. סוללת העפר המצרית שלטה באש על התעלה. אזור חקלאי צפוף שכלל תעלות מים בצד המצרי הקשה על תנועת כוחות בשטח. בצד הישראלי לא היו יישובים אזרחיים גדולים, בעוד שבצד המצרי היו כפרים רבים ושלוש ערים גדולות (מהצפון לדרום) - פורט סעיד, אסמאעיליה וסואץ.

אופי השטח החולי בסיני הקשה על תנועת כוחות ולכן עברו בו מספר מועט של צירים. המעוזים חוברו בציר אורך שנקרא במפת הקוד סיריוס ציר "לכסיקון".

ממזרח לתעלה, עד למרחק של כ-10 קילומטרים מקו המים, היה השטח מישורי ועביר, אך בחלקים ממנו היו ביצות וסבחות שמנעו מעבר כלי רכב. ממזרח לרצועה זו התרומם קו גבעות ראשון, במרחק של 10–12 ק"מ מהתעלה. גבעות אלה שלטו על השטח המישורי שממערב. על קו הגבעות נסלל ציר האורך השני, שנקרא ציר החת"ם (משום ששימש להעברת כוחות חיל התותחנים - חת"ם. הצירים "חזיזית", "פוטון" ו"כספי" במפת סיריוס). מזרחית לציר החת"ם השתרעו דיונות שהתרוממו בהדרגה עד לקו גבעות שני, גבוה יותר, במרחק של כ-30 ק"מ מהתעלה. לאורך קו זה עבר כביש טסה-בלוזה (מכונה גם "ציר הרוחב", הצירים "כרטיסן"-"מבדיל" במפה).

בסיני עברו מספר מצומצם של כבישים שכיוונם מזרח-מערב. צירי הרוחב בדרום הזירה עברו דרך שני מעברי הרים צרים: מעבר הגידי ומעבר המיתלה. חסימת המעברים האלה הייתה יכולה לנתק את כל החלק הדרומי של התעלה מישראל.

צבאות ופיקודם

צה"ל ופיקודו

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – סדר הכוחות של צה"ל במלחמת יום הכיפורים

מבנה סכמתי של יחידות צה"ל בחזית הדרום

זירת הדרום אלוף הפיקוד: שמואל גונן מפקד החזית: חיים בר-לב                                                                                                                             אוגדה 143 (אריאל שרון)     אוגדה 162 (אברהם אדן)     אוגדה 252 (אברהם מנדלר/ קלמן מגן)     כח נמר (קלמן מגן/ ששון יצחקי)     מרחב שלמה (ישעיהו גביש)                                                                                                                                 חטיבה 14 (אמנון רשף)       חטיבה 217 (נתן ניר)       חטיבה 164 (אברהם ברעם)       חטיבה 275 (פנחס נוי)       חטיבה 99 (טיבי שפירא)       חטיבה 35 (עוזי יאירי)                                                                                   חטיבה 421 (חיים ארז)       חטיבה 460 (גבי עמיר)       חטיבה 401 (דן שומרון)       חטיבה 11 (אהרן פלד)                 חטיבה 247 (דני מט)                                                                             חטיבה 600 (טוביה רביב)       חטיבה 500 (אריה קרן)       חטיבה 875 (אריה בירו)       חטיבה 204 (צבי רם)                                                               אגד 214 (יעקב עקנין)       אגד 215 (חיים גרניט)       אגד 209 (יעקב ארז)     חטיבה 274 (יואל גונן)                         אגד גישור (מנשה גור)

קובץ:Zvi Zur - Haim Bar-Lev1961.jpg

בר לב (השמאלי), מפקד חזית הדרום

הציוד הצה"לי בחזית זו היה מייצור מערבי, בעיקר אמריקאי כגון טנקי מגח, מטוסי פנטום וסקייהוק, אך גם בריטי (טנקי שוט), צרפתי (מטוסי מיראז' 3), בלגי (בעיקר נשק קל דוגמת רובה FN FAL), ורוסי (טנקי טירן). עיקר כוחו של צה"ל בזירה זו, כמו גם בזירות אחרות הייתה בעליונות חיל האוויר הישראלי על יריבו המצרי ועדיפות טקטית של חיל השריון.

עיקר הלחימה התבצעה סמוך לתעלת סואץ. בפיקוד זה פרס פיקוד הדרום שלוש אוגדות משוריינות (143, 162 ו-252), עוצבה נוספת בגודל של אוגדה בשם "כח נמר" וכוחות נוספים. אוגדת שריון ישראלית סטנדרטית כללה שלוש חטיבות משוריינות, אגד ארטילרי אחד, גדוד הנדסה וכוחות נוספים. מרבית כוחו של חיל ההנדסה הישראלי הופנה לזירה זו גם כן.

הכוחות במרחב שלמה היו מצומצמים וכללו חטיבת חיל רגלים אחת בלבד. חיל האוויר והים הישראלים התפצלו בין שתי חזיתות עיקריות במלחמה זו: החזית הסורית והחזית המצרית ולא הוקצו כוחות ייעודיים לאחת הזירות.

מפקד פיקוד הדרום היה שמואל גונן (גורודיש), אך הוא הוחלף לאחר מכן על ידי חיים בר-לב, שקיבל את הפיקוד בזירה. מפקדי האוגדות בזירה היו אריאל שרון (143), אברהם אדן (162) ואלברט מנדלר (252), שנהרג במהלך המלחמה והוחלף על ידי קלמן מגן. על כח נמר פיקד בתחילת המלחמה קלמן מגן, והוא הוחלף על ידי ששון יצחקי.

מפקדת הפיקוד סרה למרותו של ראש המטה הכללי דוד אלעזר (דדו). שר הביטחון היה משה דיין.

צבא מצרים ופיקודו

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים

מבנה סכמתי של צבא מצרים

המטה הכללי (סעד א-שאזלי)                                                                                                                                                                                                     הארמייה השנייה (סעד א-דין מאמון)                         הארמייה השלישית (עבד אל-מונעם ואצלי)                                                                                             גזרת ים סוף           הדיוויזיה ה-2 (חי"ר) (חסן אבו סעדה)   חטיבה 15 (שריון)   חטיבה 25 (שריון)   הדיוויזיה ה-7 (חי"ר) (אחמד בדאווי סיד אחמד)                   הדיוויזיה ה-3 (ממוכנת) (מחמד נג'אתי פרחאת)     הדיוויזיה ה-16 (חי"ר) (עבד רב אל-נבי חאפט')   חטיבה 135 (חי"ר)     חטיבה 130 (ממוכנת)   הדיוויזיה ה-19 (חי"ר) ( יוסף עפיפי מוחמד)   חטיבה 212 (חי"ר)         חטיבת נאצר (שריון)     הדיוויזיה ה-18 (חי"ר) (פואד עזיז ע'אלי)   אגד קומנדו 129     חטיבה 1 (ממוכנת, מדיוויזיה 6)   הדיוויזיה ה-6 (ממוכנת) (מחמד אבו אל-פתאח מחרם)   גדוד קומנדו         חטיבה 35 (שריון, גדוד אחד)     הדיוויזיה ה-23 (ממוכנת) (אחמד עבוד אל-זמר)             חטיבה פלסטינית 107   הדיוויזיה ה-4 (שריון) (מחמד עבד אל-עזיז קאביל)     הדיוויזיה ה-21 (שריון) (אבראהים אל-עראבי)             אגד 127

קובץ:Sahm2007 Shaz.jpg

סעד א-שאזלי, הרמטכ"ל המצרי

אמצעי הלחימה המצרים היו מייצור סובייטי וכללו מגוון רחב של תותחים, טנקים מסוג T-54 (וגם מעט T-62 החדישים יותר) נגמ"שים, טנקים אמפיבים, מטוסי מיג 21 וסוחוי 7 (שנפלו באיכותם ממטוסי חיל האוויר הישראלי) סוללות נ"מ רבות לרבות SA-2 וסוללות על רק"ם ייעודי מסוג SA-6, וכן מגוון כלי נ"מ נוספים. חיל הים המצרי כלל ספינות טילים מסוג קומאר ואוסה וכן כלי שיט נוספים במספר גדול.

צבא מצרים פרס בחזית הדרום שתי ארמיות מול תעלת סואץ, שלמרות שמן היו בסדר גודל של קורפוס. בסך הכל פרסו המצרים במסגרת שתי הארמיות 9 דיוויזיות ועוד דיוויזיה אחת בעתודה. כמו כן, כללו הכוחות המצרים מספר חטיבות וגדודים עצמאיים. חילות המשלוח הערביים בזירה זו היו קטנים יותר מאשר בחזית הסורית. כוחות חיל המשלוח כללו שתי חטיבות שריון, 3 חטיבות חיל רגלים, כ-90 מטוסים, וכ-170 טנקים^{[דרוש מקור]}. חיל הים המצרי פרס את מרבית כלי השיט שלו בים התיכון, אך החזיק שייטת חזקה גם בים סוף, במקום שבו לא היו כלי שיט גדולים של הצי הישראלי. חיל האוויר המצרי לא היה צריך לפצל את מאמציו לזירות נוספות וכל כוחו הופנה לזירה זו.

בראש הצבא עמד שר ההגנה, אחמד איסמעיל עלי והרמטכ"ל סעד א-שאזלי. חיל האוויר סר לפיקודו של חוסני מובארכ. כמו כן הנשיא אנואר סאדאת התערב באופן פעיל בניהול המערכה.

אסטרטגיה וטקטיקה

מצרים

מצרים, בהנהגתו של נשיאה, אנואר סאדאת, ביקשה לנהל "מלחמה כוללת מוגבלת בממדיה". כלומר, השאיפה המצרית לא הייתה הכרעה צבאית מוחלטת של מדינת ישראל, דבר שלהערכתו של סאדאת לא היה לאל ידה לעשות, אלא מצרים ביקשה לזכות בהישג טריטוריאלי מצומצם יחסית בחלקה המזרחי של תעלת סואץ. מתוך שאיפה זו נגזרה האסטרטגיה המצרית: פלישה בכוחות גדולים לתוך רצועת החוף הישראלית, כיבושה והתבצרות בה.

תוכנית המתקפה המצרית, שכונתה מבצע בדר, כללה שלושה שלבים:

• השלב הראשון: חצייה של תעלת סואץ באמצעות סירות גומי במספר רב של נקודות לכל אורכה, פריצת מכשול סוללות העפר באמצעות גריפתם בזרנוקי מים, והקמת גשרים להעברה רחבת היקף של חמש דיוויזיות רגלים מתוגברות בכוח נ"ט ושריון ממזרח לתעלה. שלב זה יכלול אש ארטילרית מכינה ותקיפות מהאוויר. משימת דיוויזיות החי"ר הייתה להתבסס בראשי גשר בעומק של 10–12 ק"מ. כיבוש המעוזים תוכנן להתבצע רק בשלב מאוחר יותר. ראשי הגשר תוכננו כך שיישארו תחת מעטפת ההגנה של סוללות טילי קרקע אוויר שהיו מוצבות ממערב לתעלה. על פי התכנון, יושלם השלב הראשון בתוך יממה לאחר הצליחה.
• השלב השני - "עצירה אופרטיבית": בלימת מתקפות נגד של צה"ל, קידום סוללות טילי הקרקע-אוויר אל ראשי הגשר, ומעבר של הדיווזיות המשורינות, כהכנה לשלב הבא. מספר הימים לעצירה האופרטיבית לא נקבע בפקודה.
• השלב השלישי: המשך ההתקפה מזרחה עד לעומק של 40 עד 70 ק"מ מהתעלה, והתבססות בקו: נח"ל ים-רפידים-מעבר הגידי-מעבר המיתלה. סוללות טילי הקרקע-אוויר יתקדמו בעקבות הכוחות מזרחה לתוך סיני כדי להגן על הכוחות המתקדמים מפני חיל האוויר הישראלי. על פי התכנון, שלב זה יושלם בתוך 13 ימים מהצליחה. שלב זה הוצג לסורים כחלק מהתוכנית, אך לא תוכנן להתבצע על ידי המצרים.

עוד תוכנן כי המתקפות המצריות ילוו בפשיטות באמצעות מסוקים של יחידות קומנדו בסיני, התקפות של רקטות פרוג, טילי סקאד, וטילי שיוט מדגם קלט נגד מטרות אסטרטגיות, ותקיפות של חיל האוויר המצרי, שיסייע לכוחות הקרקע ויתקוף את שדות התעופה הישראליים בסיני.

בדומה לתוכנית המתקפה הסורית, לא הוכנה על ידי המצרים תוכנית המשך לכיבוש סיני.

על מנת ליישם את תוכניתה רכשה מצרים אמצעי לחימה רבים מברית המועצות: טנקים, מטוסים, נשק קל, תותחים וכיוצא באלה. מצרים אף קיבלה סיוע סובייטי להקמת מפעלים לייצור תחמושת בשטחה. הרכש המשמעותי ביותר היה טילי קרקע-אוויר מתקדמים שיצרו אזור מוגן שנועד להקשות על חיל האוויר הישראלי לפעול בחופשיות. הרכש הגדול בוצע באוקטובר 1971, אם כי אמצעי לחימה סופקו למצרים אף לפני כן.

על מנת לחצות את תעלת סואץ רכשו המצרים גשרים צפים רבים מברית המועצות. לצורך העברת הטנקים נרכשו גשרי PMP מתוצרת סובייטית. לפריצת סוללת החול הגבוהה שבנתה ישראל על הגדה המזרחית של תעלת סואץ, תכננו המצרים להשתמש במשאבות מים בלחץ גבוה, שהוזמנו במיוחד לצורך עניין זה מגרמניה.

ברמה הטקטית פיצלו המצרים את הדיוויזיות המשורינות שלהם והוציאו חטיבה משוריינת מכל דיוויזיה וצירפו אותה לדיוויזיית חיל רגלים. בשעות הראשונות למלחמה, עד להקמת הגשרים ומעבר הטנקים, נועדו כוחות החי"ר לבלום בעצמם את התקפות הטנקים הישראלים. כוחות הרגלים צוידו בכמות גדולה מאוד של טילי נ"ט מונחים (סאגר) ומטולי רקטות נגד טנקים.

צבא מצרים נערך בכוח של שתי ארמיות מול תעלת סואץ: הארמייה השנייה, בכוח של חמש דיוויזיות, בגזרה הצפונית מצפון לאגמים המרים, והארמייה השלישית מדרום לאגמים המרים, בכוח של ארבע דיוויזיות.

להכנות נלוותה תוכנית הטעיה מורכבת, אשר הצליחה לשכנע את המודיעין הישראלי שמדובר בתרגיל גדול שעורך צבא מצרים.

ישראל

קובץ:מפה 20 - הערכות האויב וכוחותינו בדרום, 6 באוקטובר 1973 בשעה 1400 - מלחמת יום הכיפורים.jpg

הערכות צה"ל וצבא מצרים בתעלה לפני פתיחת האש

התוכנית הישראלית למלחמה בחזית המצרית הייתה חלק מהתוכנית למלחמה כוללת בשם פקודת סלע. התוכנית התייחסה להתקפה הצה"לית לאחר גיוס מילואים לחזית וכללה שלוש אוגדות משוריינות.

תוכנית ההגנה בשם פקודת שובך יונים התייחסה לשלב הבלימה וכללה אוגדה אחת בלבד ונועדה לתת מענה לשלב הצליחה המצרי ובלימת המאמץ המצרי עד גיוס סד"כ מלא לפי פקודת סלע.

בצה"ל היה ויכוח על דרך ההתנהלות בחזית התעלה. האם לשבת על גדת התעלה ולבנות ולעבות את קו בר-לב או לסגת לקו החת"ם ולנהל משם הגנה ניידת. שרון ודיין גרסו שיש לסגת מקו התעלה אך דעתם לא נתקבלה. הרמטכ"ל קיבל חלקית את התוכנית וסגר 16 מעוזים מתוך ה-32 אך לא פיתח תוכנית הגנה חלופית.

בשגרה הגנה על סיני אוגדה 252 הסדירה, בפיקודו של אלוף אלברט מנדלר. על על קו תעלת סואץ הגנו שלושת גדודי הטנקים של חטיבה 14, שהיו מוצבים בחניונים פלוגתיים בתעוזים, במרחק של 8–10 קילומטרים מהתעלה. במעוזים על גדת התעלה ישבו פחות מ-450 חיילי חי"ר: חיילי גדוד 68 מחטיבת ירושלים במעוזים הצפוניים עד "ליטוף", וחיילי נח"ל מגדוד 904 במעוזים מ"מפצח" ודרומה. כמו כן עמדו לרשות אוגדת סיני חטיבת השריון 401 שהייתה במרכז סיני וסיירת שקד.

ב-5 באוקטובר, בעקבות ידיעות על פינוי משפחות היועצים הסובייטים מסוריה, הועלתה הכוננות בצה"ל. חטיבה 460 (חטיבת טנקים מבית הספר לשריון) קודמה לסיני והוצבה גם היא בעתודה.

ב-6 באוקטובר התקבלה ידיעה כי המצרים יפתחו במלחמה בשעה 18:00. למרות זאת, גונן הורה שלא לקדם את הטנקים לעמדות ירי סמוך לתעלה לפני שעה 17:00, מפני שחשש מהסלמה של המצב. במטכ"ל סברו שלמרות ההתרעה הקצרה "הסדיר יבלום" (הכוונה לשריון ולחיל האוויר). בישיבת הממשלה בשעה 12:00, שעתיים לפני פרוץ המלחמה אמר משה דיין כי: "ניסיון צליחה מצרי, יהיה אבנטורה מצידם שכן אפילו יצליחו להקים כמה גשרים וחלק מכוחותיהם יתקדמו מספר קילומטרים, הרי כוח השריון שלנו בסוף ישמידם ויש לנו גם את חיל האוויר".

פתיחת המלחמה והקרבות ממזרח לתעלת סואץ (6–14 באוקטובר)

פתיחת המלחמה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מבצע בדר

קובץ:Egyptian water cannons.jpg

חיילים מצריים פורצים את מכשול סוללת העפר בעזרת זרנוקי מים

קובץ:Penetration in One of the Banks of the Suez Canal, Yom Kippur War, 16 October 1973.jpg

פרצה מצרית בסוללה סמוך לתעלת סואץ

ההתקפה המצרית נפתחה ב-6 באוקטובר, סמוך לשעה 14:00 בהרעשה ארטילרית מאסיבית לכל אורך התעלה. במקביל פתח חיל האוויר המצרי בתקיפה נרחבת בסיני, כנגד מטרות ישראליות (שדות תעופה, סוללות טילים, בסיסים צבאיים ועוד). כ-20 דקות מאוחר יותר החלו חטיבות החי"ר המצריות בצליחת התעלה על גבי סירות גומי, בחיפוי הארטילריה ותוך כדי ירי טילי נ"ט מעמדות בגדה המערבית של התעלה.

משהגיעו לצד המזרחי של התעלה, החלו המצרים בפריצת סוללת העפר בעזרת משאבות המים. בתוך כ-4–5 שעות מפתיחת הקרבות פרצו המצרים כ-70 פרצות בסוללה, לכל אורך התעלה.

המצרים צלחו בין המעוזים ועקפו אותם. סך הכל תקפו 12 חטיבות חי"ר - שתי חטיבות מכל אחת מחמש דיוויזיות החי"ר של מצרים ובנוסף שתי חטיבות חי"ר עצמאיות.

מול המצרים עמדו פחות מ-450 חיילי חי"ר ששהו במעוזים, 89 טנקים (מחטיבה 14) ו-7 סוללות ארטילריה. טנקי חטיבה 14 הגנו בכוחות פלוגתיים ומחלקתיים בגזרות השונות. בגזרת כל גדוד טנקים של חטיבה 14 תקפו 3–5 חטיבות מצריות. מיד עם פתיחת האש נעו טנקי חטיבה 14 לרמפות ולעמדות האש לפי פקודת "שובך יונים", ומהם החלו בירי אל עבר הכוחות המצרים המתקדמים. כשהתקרבו לתעלה נתקלו בירי של טנקים מצרים ממערב לתעלה ובירי של טילי נ"ט מסוג סאגר ו-RPG-7. בכמה מקומות הספיקו חוליות קומנדו וציידי טנקים מצריים להאחז ברמפות ממזרח לתעלה בטרם הגיעו אליהן הטנקים. עד הערב נותרו מהחטיבה כוחות מדולדלים לאחר שטנקים רבים נפגעו. חיל האוויר היה עסוק באותו זמן בתקיפת מערך הטילים המצרים ובניסיונות להריסת הגשרים ולא היה יכול לסייע לכוחות היבשה.

מיד עם פתיחת האש נעו חטיבות השריון 401 ו-460, שהיו בעתודה, לחזית. בשעה 16:00 הגיעו והצטרפו לניסיונות לבלימת המצרים. חטיבה 460 תפסה את הגזרה הצפונית, בעוד חטיבה 401 קיבלה לידיה את הגזרה הדרומית של התעלה (מדרום לאגמים המרים). במרכז המשיכה לפעול חטיבה 14. תא"ל קלמן מגן, שהיה אמור להתמנות למפקד אוגדה 252 לפני המלחמה, קיבל בלילה את הפיקוד על הגזרה הצפונית. בגזרה זו פעלה החטיבה המרחבית 275, יחד עם חטיבה 460.

אחת החטיבות העצמאיות המצרית, החטיבה האמפיבית 130, חצתה את האגם המר הקטן, והחלה לנוע לכיוון מעברי הגידי והמתלה. החטיבה המצרית נפגעה מידי טנקים מחטיבות 14 ו-401.

משעות הערב החלו מסוקים מצריים בהנחתת כוחות קומנדו בעורף כוחות צה"ל בסיני. המצרים כ-45 מסוקים לנקודות שונות בעומק סיני, במטרה לפגוע במפקדות ובסיסים חשובים, לפגוע בתשתיות, ולהציב מארבים בצירי התנועה. כ-20 מסוקים הופלו על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי ובירי מהקרקע. שאר המסוקים הצליחו להנחית את כוחות הקומנדו.

במהלך 6 באוקטובר שיגרו המצרים כ-25 טילי קלט ממטוסי טופולוב 16 לעבר בסיסי יחידות בקרה אווירית בסיני. מרבית הטילים יורטו אך במספר מקרים נרשמו פגיעות. שני טילי קלט שוגרו לכיוון תל אביב, אחד מהם נפל בים והשני יורט על ידי מטוס חיל האוויר מעל הים.

החל משעה 20:00 החלו המצרים בהצבת גשרי רק"ם על התעלה. לשם הבטחת חציה מהירה של התעלה בחרו המצרים בגשרים צפים המורכבים מיחידות משנה רבות. דבר זה הבטיח תיקון קל של הגשרים שנפגעו בהפצצות חיל האוויר הישראלי. במהלך הלילה הסתיימה השקת הגשרים והארמייה השנייה החלה להעביר טנקים לגדה המערבית. הארמייה השלישית התעכבה בהצבת הגשרים והשלימה את המשימה בבוקר 7 באוקטובר.

יחסי הכוחות בפתיחת המלחמה בתעלת סואץ היו לטובת המצרים באופן ברור. ביום הראשון צלחו את התעלה ללא קושי כ-40,000 לוחמים מצרים מצוידים בטילי סאגר ו-RPG-7. צה"ל הציב בתעלה עשרה חיילים לק"מ לעומת 300 מצרים. בארטילריה היה היחס 1:40. בגדה המערבית היו 1,700 טנקים מצריים לעומת 280 טנקים ישראליים בגדה המזרחית (מתוכם רק 88 בקו הקדמי) אבל רק מעטים מהם הופעלו על ידי המצרים ביום הראשון. לעומת זאת התמקדו המצרים בהעברת חי"ר משופע בנ"ט וארטילריה, אשר פגעו בטנקים של אוגדה 252 והסבו להם אבדות כבדות. ביממה הראשונה ספגה אוגדה 252 אבדות קשות - 345 חללים ונעדרים.

קובץ:1973 sinai war map A he.jpg

התמרונים העיקריים בתחילת המלחמה

הצליחה עברה בהצלחה רבה והמצרים הצליחו בכל משימותיהם. תוך 24 שעות הועברו עשרות אלפי חיילים וכמויות עצומות של ציוד צבאי לגדה הישראלית של תעלת סואץ. התקפות הנגד המקומיות של אוגדה 252 נהדפו על ידי כוחות חי"ר מצריים שהיו חמושים בטילי נ"ט רבים. מוצבים רבים כותרו והורעשו במטחי ארטילריה כבדים ששיתקו אותם. החבירה למוצבים מכותרים הייתה בעיה שהציקה מאוד לפיקוד הישראלי ופיקוד הדרום יזם התקפות רבות לחילוץ החיילים המכותרים. בסיוע ההתקפות האלה, חלק מהחיילים הצליחו לסגת לעבר הקווים הישראלים ואחרים נפלו בשבי. רק מוצב אחד - מעוז בודפסט - נותר בידיים ישראליות.

טנקים מצרים פולשים לסיני טנקים מצרים פולשים לסיני טנק מגח של צה"ל שנפגע סמוך לאחד המעוזים בקו בר-לב טנק מגח של צה"ל שנפגע סמוך לאחד המעוזים בקו בר-לב שריון מצרי חוצה את התעלה על אחד הגשרים שריון מצרי חוצה את התעלה על אחד הגשרים חיילים מצרים לאחר צליחת תעלת סואץ. ברקע אפשר לראות את הפרצה בסוללת החול. חיילים מצרים לאחר צליחת תעלת סואץ. ברקע אפשר לראות את הפרצה בסוללת החול.

7 באוקטובר

בלילה הראשון למלחמה נמשכו הקרבות הקשים סמוך לתעלה. המצרים המשיכו להזרים כוחות וציוד ולבסס את חמשת ראשי הגשר הדיוויזיונים. בגזרת הארמייה השנייה התבצעה הצליחה לפי לוח הזמנים המתכונן. בגזרת הארמייה השלישית התעכבה בניית הגשרים לרק"ם, בעיקר בגזרת הדיוויזיה ה-19 (הדרומית ביותר), עקב סוג האדמה שהקשה על פינוי סוללות החול ופריצת המעברים. ראשי הגשר המצריים חדרו לעומק של כ-3 ק"מ מהתעלה.

כוחות צה"ל, ובראשן שלוש חטיבות השריון הסדירות, ניסו למנוע את פלישת המצרים ולחבור למעוזים, אך היו בנחיתות מספרית ונפגעו מטילי הנ"ט שירו חיילי החי"ר המצרים. בבוקר 7 באוקטובר נותרו שלוש החטיבות עם כשליש מכוחן - כ-100 טנקים כשירים. המעוזים על קו התעלה היו מכותרים, ועל אף שהרמטכ"ל התיר לפנותם אם הלחץ עליהם גדול מדי, חילוצם היה כרוך בלחימה עזה. חלק מלוחמי המעוזים הצליחו להתפנות במהלך היום, ואחרים נפלו בשבי או נהרגו בניסיון הפינוי. עד סוף היום נותרו שמונה מעוזים מכותרים שלא פונו: "בודפסט", "חזיון", "פורקן", "מצמד", "בוצר", "מפצח", "ניסן" ו"מסרק".

במהלך הלילה הורה מפקד פיקוד הדרום, שמואל גונן, לשתי אוגדות המילואים לקדם את כוחותיהן לחזית התעלה: אוגדה 162, בפיקוד אלוף אברהם אדן ("ברן"), ירדה לסיני בציר החוף, ואוגדה 143, בפיקוד אלוף אריאל שרון, נסעה לסיני בציר המרכזי. מרבית הכוחות הגיעו לסיני על זחלים, ומיעוטן על מובילים. כמו כן, במהלך הלילה דילגה מפקדת פיקוד הדרום מבאר שבע לאום חשיבה.

בבוקר 7 באוקטובר הגיע חפ"ק אוגדה 162 לבלוזה, ואדן קיבל לאחריותו את הגזרה הצפונית. חוד האוגדה, חטיבה 217 שנעה על מובילים, הגיעה לאזור זמן קצר לאחר מכן. באזור רומני, כ-10 ק"מ ממזרח לבלוזה, נתקלה החטיבה במארב של פלוגת קומנדו מצרית, שהונחתה באזור בלילה הקודם, ונועדה לחסום את ציר החוף ולעכב את הגעת כוחות המילואים לחזית. טנקי החטיבה הסתערו על חיילי הקומנדו, ויחד עם כוח מסיירת שקד, הצליחו לחסל את המארב. מארב הקומנדו המצרי ברומני חוסל וכ-70 חיילי קומנדו נהרגו. לחטיבה 217 ולסיירת שקד היו 7-9 הרוגים ומספר כלי רכב פגועים, אך לאחר כשלוש שעות נפתח ציר התנועה מחדש.

משעות הצהריים הגיעו גם כוחות אוגדה 143 לחזית ובשעה 16:00 קיבל שרון לידיו את הגזרה המרכזית. אוגדה 252 נותרה אחראית לגזרה הדרומית של תעלת סואץ. קלמן מגן המשיך להפעיל את "כוח נמר" כמפקדה אוגדתית מאולתרת בגזרה הצפונית ביותר.

עם הגעת אוגדות המילואים לסיני, נערכו איגודי כוחות חדשים. אוגדה 143 קיבלה לידיה את חטיבה 14 הסדירה, והעבירה את החטיבה הממוכנת 875 לאוגדה 252. אוגדה 162 קיבלה את חטיבה 460, והעבירה את חטיבה 11 וחטיבה 204 ל"כוח נמר".

לקראת 8 באוקטובר נפרשו הכוחות בסדר הבא:

כוח נמר, בפיקודו של תא"ל קלמן מגן, מחוף הים התיכון ועד קנטרה:

• חטיבה 11, בפיקוד אל"ם אהרן פלד - חטיבה ממוכנת שכללה שני גדודי טנקים (גדוד טנקי סופר שרמן, וגדוד מגח מגדס"ר 279 שהוכפף אליה) ושני גדודי חרמ"ש.
• חטיבה 204, בפיקוד צבי רם - חטיבה ממוכנת שכללה את "כוח לפידות" (כ-20 טנקי מגח בפיקוד יעקב לפידות) ושני גדודי חרמ"ש (גדוד טנקי המגח של החטיבה הועבר לחטיבה 460).

אוגדה 162, בפיקודו של אלוף אברהם אדן, בגזרה שמקנטרה ועד אגם תמסח:

• חטיבה 460 בפיקוד אל"ם גבי עמיר - כ-50 טנקי שוט קל ומגח בשני גדודים.

• חטיבה 217 בפיקוד אל"ם נתק'ה ניר - 71 טנקי שוט קל בשלושה גדודים.
• חטיבה 500 בפיקוד אל"ם אריה קרן - כ-80 טנקי שוט קל בשלושה גדודים.
• אגד ארטילרי 215 בפיקוד חיים גרניט (האגד הגיע לחזית ב-8-9 באוקטובר).

אוגדה 143, בפיקודו של אלוף אריאל שרון, בגזרה המרכזית שמאגם תמסח ועד צפון האגם המר הגדול:

• חטיבה 14 בפיקוד אל"ם אמנון רשף - כ-40-50 טנקי מגח (M48 פטון) בשני גדודים.
• חטיבה 421 בפיקוד אל"ם חיים ארז - 76 טנקי מגח בשלושה גדודים.
• חטיבה 600 בפיקוד אל"ם טוביה רביב - 107 טנקי מגח (M60 פטון) בשלושה גדודים.
• גדס"ר 87 בפיקוד סא"ל בן-ציון (בנצי) כרמלי - גדוד סיור משוריין שכלל 21 טנקי מגח.
• אגד ארטלירי 214 בפיקוד אל"ם יעקב עקנין (הגיע לחזית ב-8 באוקטובר).

אוגדה 252, בפיקוד של אלוף אלברט מנדלר, בגזרה הדרומית, מהאגם המר הקטן ועד עיון מוסא, מדרום לעיר סואץ:

• חטיבה 401 בפיקוד אל"ם דן שומרון - כ- 40-50 טנקי מגח בשלושה גדודים.
• חטיבה 164 בפיקוד אל"ם אברהם ברעם - שלושה גדודי שוט קל (החטיבה הועברה לדרום מפיקוד הצפון והגיעה לחזית ב-8 באוקטובר).
• חטיבה 875 בפיקוד אל"ם אריה בירו - חטיבה ממוכנת שכללה גדוד טנקי סופר שרמן (47 טנקים) ושני גדודי חרמ"ש.
• אגד ארטילרי 209 בפיקוד אל"ם יעקב ארז.

כוחות צה"ל נערכו על ציר החת"ם (כ-10 ק"מ ממזרח לתעלה), מול ראשי הגשר המצריים.

8 באוקטובר - מתקפת הנגד

ההכנות למתקפת הנגד

כוחות שריון של צה"ל פרושים בסיני ב-8 באוקטובר

כוחות שריון של צה"ל פרושים בסיני ב-8 באוקטובר

מעודדים מכך שדיוויזיות השריון המצריות עדיין לא חצו את התעלה ומכך שהמצרים טרם פרצו מראשי הגשר לכיוון המעברים, הוחלט בצה"ל לתקוף את ראשי הגשר בטרם יספיקו להתארגן. זאת על אף שכוחות המילואים הישראלים רק הגיעו לחזית וטרם הספיקו להיערך בצורה מלאה. האגדים הארטילריים נתקעו מאחור בצירי התנועה העמוסים כמו גם חלק מכוחות השריון, חלק מכוחות השריון היו חסרים חלק מהציוד (כגון מקלעים ומפות), והמודיעין היה חלקי.

בשעות הערב ב-7 באוקטובר נערך דיון בחמ"ל הפיקוד באום חשיבה בנוכחות הרמטכ"ל דוד אלעזר, אלוף הפיקוד שמואל גונן ומפקדי האוגדות. בסופו של הדיון הורה אלעזר על מתקפת הנגד שתערך למחרת. לפי התוכנית, תנוע אוגדה 162 מצפון לדרום ותתקוף את ראשי הגשר של הארמייה השנייה, בשטח אוגדה 143. בשלב השני תנוע אוגדה 143 דרומה ותתקוף את הארמייה השלישית, כשאוגדה 252 מחפה לה. הכוחות הוזהרו שלא להיכנס לטווח של שלושה קילומטרים מתעלת סואץ כדי לא להיכנס לטווח טילי נ"ט של כוחות החי"ר המצרים. במידה וההתקפה תצליח מעבר לציפיות, הורה אלעזר לכוחות להיות מוכנים לצלוח את התעלה על הגשרים המצרים.

במהלך הלילה שינה אלוף הפיקוד גונן את תוכניותיו, והורה לאדן, מפקד אוגדה 162, להוסיף למשימתו את חילוץ אנשי המעוזים "חזיון" ו"פורקן" (מדרום לגשר פירדאן, בגזרת אוגדה 143), וצליחת התעלה על אחד הגשרים המצרים, סמוך למעוז "מצמד" באזור דוורסואר.

מתקפת הנגד של צה"ל ב-8 באוקטובר

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מתקפת הנגד של 8 באוקטובר

קובץ:מפה 31 - פעילות בדרום ב-8 באוקטובר לפני הצהרים - מלחמת יום הכיפורים.jpg

מהלכי אוגדות 162 ו-143 ב-8 באוקטובר

אוגדה 162 יצאה ראשונה להתקפה בשעה 8:00. אדן תכנן לתקוף מצפון לדרום עם שתי חטיבות (460 ממערב ו-217 ממזרח), בזמן שחטיבה 500 תהיה עתודה אוגדתית. עוד לפני פתיחת המתקפה נתקלה חטיבה 217 בהתקפה מצרית של שתי פלוגות טנקים מדיוויזיה 18, מכיוון קנטרה. חטיבה 217 נשארה באזור לבלום את ההתקפה.

חטיבה 460 התקדמה דרומה כמעט ללא התנגדות, באזור בו לא היו כוחות מצרים רבים. עובדה זו לא הייתה ידועה לאוגדה ולפיקוד, כך שלמעשה "תקפה" חטיבה 460 כ-15 ק"מ דרומה, בשטח שהיה ריק מאויב. מעודד מההצלחה, פנה אלוף הפיקוד גונן למפקד האוגדה וביקש ממנו להמשיך לתקוף דרומה עד האגם המר, ואז לצלוח את התעלה באזור "מצמד". בנוסף ביקש גונן לחבור למעוז "חזיון", ולנסות לצלוח גם באזור הפירדאן.

קובץ:Egyptian and Israeli Tanks Destroyed Near the Suez Canal During Yom Kippur War, 1973.jpg

טנק T-55 מצרי ומגח ישראלי שנפגעו בקרבות

עד 9:00 הגיעה חטיבה 460 לאזור גשר פירדאן ומעוז "חזיון". אש נפתחה על החטיבה והיא נכנסה לקרב מול כוחות מצרים. גונן המשיך ללחוץ על אדן לרדת דרומה עד לאזור "מצמד". לקראת השעה 11:00 החלה חטיבה 217 להתקדם דרומה, לאחר שהקרב באזור קנטרה שכך, אך השאירה גדוד אחד מול קנטרה. חטיבה 500, שהייתה בעתודה ממזרח, ניסתה להתקדם לעבר מעוז "פורקן" (מול אסאמעיליה). באזור גבעות "חמוטל" ספגה החטיבה אש טנקים וטילי נ"ט ונעצרה. מפקד גדוד 429 של החטיבה, דן ספיר, נהרג.

חטיבה 460 הייתה נתונה במשך שעתיים בקרב מול כוחות מצרים באזור שמול מעוז הפירדאן. בסביבות 11 בבוקר יצא גדוד 19 בפיקוד חיים עדיני, שהיה תחת פיקוד חטיבה 460, להסתערות ללא פקודה לכיוון התעלה. הגדוד הגיע למרחק של 1.5 ק"מ מקו המים, אז נפתחה עליו אש חזקה שכללה ירי טנקים מהסוללות משני צידי התעלה ומטחי טילי סאגר. הגדוד החל לספוג פגיעות, עדיני נפצע והורה על נסיגה. 20 אנשי צוות נהרגו ו-6 טנקים הושמדו. לגדוד נותרו רק שבעה טנקים תקינים, מתוך 25 שיצאו לקרב.

חטיבה 217 נכנסה לקרב באותו אזור בסביבות 13:00, כשהפקודה שקיבלה היה להתקדם בזהירות לכיוון "חזיון", ולצלוח על אחד הגשרים המצריים. כבר בתחילת הקרב נתקל אחד הגדודים באש ונעצר. גדוד 113, בפיקוד אסף יגורי, המשיך לבדו ונכנס גם הוא לקרב קשה, באותו אזור בו נפגע גדוד 19 קודם לכן. הגדוד איבד 30 הרוגים ופצועים רבים. מרבית טנקי הגדוד נפגעו, ורק ארבעה הצליחו להיחלץ לאחור. המג"ד יגורי ואנשי צוותו נפלו בשבי.

לאלוף הפיקוד גונן לקח זמן לקבל את תמונת המצב האמיתית. בבוקר הסתמן כי אוגדה 162 מתקדמת במהירות וללא התנגדות משמעותית. בנוסף התקבלה בפיקוד ידיעה לפיה כוחות קדמיים של האוגדה כבר חצו את התעלה בגזרת "חזיון". גונן הורה לאריאל שרון לעזוב את הגזרה המרכזית ובסביבות 11:00 עזבו חטיבות אוגדה 143 את עמדותיהן השולטות, נערכו בשדרות מסע על ציר הרוחב, ונעו דרומה לאזור מעברי הגידי והמיתלה.

בצהריים התברר בפיקוד מצבה האמיתי של אוגדה 162, וגונן הורה לשרון להחזיר את כוחותיו. אוגדה 143 נעצרה באזור צומת הגידי וחזרה צפונה. בינתיים תפסו כוחות מצרים את העמדות בהן החזיקה אוגדה 143 בבוקר: תעוז "נוזל", וגבעות "חמוטל" ו"מכשיר". לאחר מסע מיותר של כ-120 ק"מ, נערכה לקראת ערב האוגדה בגזרה המרכזית בעמדות נחותות לעומת אלו בהן החזיקה בבוקר.

אחר הצהריים תקפו כ-100 טנקים מדיוויזיה 2 המצרית באזור הפירדאן. חטיבות 460 ו-217, עם כ-30 טנקים כל אחת לאחר יום לחימה קשה, הצליחו לבלום את המתקפה.

בקרבות 8 באוקטובר נהרגו לאוגדה 162 מעל 100 חיילים, וכשליש מטנקיה נפגעו.

שלב המגננה (9–13 באוקטובר)

בעקבות כישלון מתקפת הנגד, הורה הרמטכ"ל אלעזר לכוחות צה"ל בפיקוד דרום לעבור למגננה ולהימנע משחיקת כוחות. הסיבות למהלך זה, כפי שהוצגו בקבוצת הפקודות בפיקוד דרום ב-8 באוקטובר בלילה היו:

• ספיגת אבדות רבות מאז פתיחת המלחמה.
• חיל האוויר הישראלי אינו נהנה מחופש פעולה בגזרה.
• רצון המטכ"ל למקד את המאמץ ההתקפי בחזית מול סוריה.
• מניעת הישגים קרקעיים נוספים של המצרים.
• צבירת כוח, התחמשות ומנוחה ללוחמים.

בישיבה זו העיר שר הביטחון דיין כי הכוח הצה"לי בפיקוד מונה כ-400 טנקים ומהווה את המחסום היחיד בין הצבא המצרי ובין תל אביב. לפיכך, מדיניות החיסכון בכוח שעליה הוחלט היא חיונית ביותר.

9 באוקטובר

למרות הפקודות, החליט אריאל שרון, מפקד אוגדה 143, לתקוף את המצרים לאורך 9 באוקטובר. בבוקר יצאו שתי חטיבות מהאוגדה למתקפה על מתחמי "חמוטל" ו"מכשיר". ההתקפה נהדפה על ידי דיוויזיה 16 המצרית. במקביל הצליחו כוחות האוגדה לחבור ל-33 לוחמי מעוז "פורקן" שנחלצו מהמעוז בלילה.

בהמשך הבוקר יצאו המצרים למתקפת שריון על "חמדיה" (מדרום ל"מכשיר") אולם חטיבה 600 הצליחה לבלום את המתקפה ופגעה בטנקים מצרים רבים. מעודד מההצלחה, שלח שרון את החטיבה לתקוף מערבה לכיוון "טלוויזיה", אך התקפה זו נבלמה באבידות כבדות.

בצהריים התקשר גונן לשרון והורה לו לא לצאת להתקפות נוספות. לאחר שהבין כי שרון ממשיך בתוכניותיו טס גונן לחפ"ק האוגדה, שם פגש את שרון פנים אל פנים ואסר עליו לתקוף. למרות זאת שלח שרון בשעות הערב את חטיבה 14 להתקפה על "טלוויזיה", ובשעה 18:20 השלימה החטיבה את התקפתה בהצלחה. גדס"ר 87 נשלח באישור שרון לסיור באזור "מצמד". הגדוד נע דרום מערבה עד לאגם המר, ומשם המשיך צפונה על ציר "לכסיקון". פלוגה אחת של הגדוד הגיעה לצומת "לכסיקון"-"נחלה" מבלי שנתקלה בכוחות מצרים. שרון ביקש להשאיר את הגדוד במקומו ולהתחיל בהכנות לצליחה למחרת, אך גונן התנגד ופקד על שרון להסיג את הגדוד לאחור. גדוד הסיור חנה באזור במהלך הלילה מבלי שזוהה על ידי המצרים ולקראת 7 בבוקר (ב-10 באוקטובר) נסוג חזרה. בעקבות הסיור זוהה אזור "מצמד" כאזור התפר שבין הארמיות השנייה והשלישית.

בגזרה הצפונית, פתחו בבוקר כוחות אוגדה 162 של אברהם אדן בהתקדמות זהירה לעבר ציר החת"ם, מבלי להתקל במצרים. משעות הצהריים החלה הדיוויזיה השנייה המצרית בניסיונות להתקדם מזרחה, כדי להרחיב את ראש הגשר למרחק של 10–12 ק"מ מהתעלה, במטרה להשלים את השלב הראשון של תוכנית המתקפה המצרית. כוחות הדיוויזיה, יחד עם חלק מדיוויזיה 18 המצרית, תקפו את גבעות "זרקור" ו"הברגה". ההתקפות, שכללו טנקים, ארטילריה וחי"ר מצויד בטילי נ"ט, נבלמו בקושי רב על ידי חטיבה 460 ובסיוע חטיבה 217. לקראת הערב קידמו המצרים, בחסות הפגזה ארטילרית כבדה, כוחות חיל רגלים לעמדות קדמיות. הרגלים המצרים תקפו במרחב שבין "זרקור" ו"הברגה" ונהדפו בסיוע של חיל האוויר הישראלי.

באגף הדרומי תקפה מהבוקר הדיוויזיה המצרית השביעית (חי"ר), בפיקוד אחמד בדאווי, לכיוון מעברי הגידי והמיתלה מול אוגדה 252 בפיקודו של אברהם מנדלר. בגזרת הגידי נבלמה ההתקפה המצרית על ידי טנקי חטיבה 164. בציר המיתלה (ציר "עטיפה") לחצו המצרים את חטיבה 401, ובסופו של דבר הצליחו לכבוש את תעוז "נוצה" ואת גבעת קרת-מורה, השולטת על ציר החת"ם ממערב.

במקביל, נע בצהריים המאוחרים טור שריון מצרי לכיוון ראס סודר. הטור, שכלל כ-20 טנקים ורק"ם נוסף מהחטיבה הממוכנת 1, הצליח להגיע עד עיון מוסא, שם נבלם על ידי כוח של חטיבת הצנחנים ששולב עם כוח טנקים קטן מתוגבר במרגמות 120 מ"מ ותול"רים. בנסיגתו נפגע הכוח המצרי ממטוסי חיל האוויר, שפעלו באזור בחופשיות משום שהיה מחוץ למטריית טילי הנ"מ המצרית.

ב-9 באוקטובר לפנות בוקר התפנו בהצלחה 38 אנשי מעוז "בוצר". אחר הצהריים נפל מעוז "ניסן" ו-10 מלוחמיו נשבו.

לפי הערכת אברהם אדן, נפגעו ביום הלחימה ב-9 באוקטובר כ-80 טנקים הן לצה"ל והן לצבא המצרי. לעומתו, טוען ברטוב כי באוגדת שרון נפגעו באותו יום רק 23 טנקים, ולא 50 כפי שסברו תחילה, וכי המצרים איבדו 100 טנקים. לטענת שאזלי נפגעו לצה"ל ב-8 וב-9 באוקטובר 260 טנקים.

בעקבות הכישלון החרוץ של מתקפת הנגד ב-8 באוקטובר, ובעקבות אי ציות שרון לפקודות גונן בקרבות 9 באוקטובר, החליט הרמטכ"ל הישראלי, על פי דרישת שר הביטחון, להחליף את המפקד העליון של צה"ל בחזית המצרית. הדחתו של גונן נתפסה בפיקוד הישראלי כבעייתית, והיה חשש כי תתפרש, הן בצד המצרי והן בציבור הישראלי, כהודאה בתבוסה, לכן הוחלט להשאיר את גונן בתפקידו, אך למנות את רב-אלוף במילואים חיים בר-לב ל"מפקד חזית הדרום".

10 באוקטובר

בשעות הבוקר הגיע חיים בר-לב לפיקוד הדרום, שוחח עם גונן, וקיבל את הפיקוד על חזית הדרום.

במהלך היום תקפו המצרים באגף הצפוני את אוגדה 162 במספר גלים. הגל הראשון, בשעות הבוקר, בכוח של שני גדודי שריון ושני גדודי חי"ר ובחיפוי ארטילריה מצרית, נבלם בקושי על ידי חטיבה 460 שהגנה על "זרקור" ו"הברגה" וקיבלה סיוע מהחטיבות השכנות (חטיבה 217 בצפון וחטיבה 500 בדרום) וסיוע מסיבי מאגד ארטילרי 215 (בפיקוד חיים גרניט). בשעה 13:00 החל גל התקיפה השני שהתבצע באותה מתכונת שבה חיילי חי"ר חמושים בנשק נ"ט התקדמו בחיפוי טנקים וארטילריה. גל זה שהתפרש גם למרחב שמדרום ל"הברגה" נהדף גם הוא, תוך שלכוח הישראלי נגרמו אבדות לא מעטות. לאחר כשעתיים החלה תקיפה מצרית נוספת, גם היא באותה מתכונת שבה חיילי החי"ר מבצעים את רוב הלחימה. הפעם היה המוקד באזור "זרקור" מול כוחות חטיבה 217. למרות קשיי שליטה של מפקדי הכוחות הצה"ליים, נהדפה בקושי גם התקפה זו, בסיוע ירי ארטילרי של האגד האוגדתי, שהשלים בסוף יום הלחימה ירי של 4,700 פגזים. אדן דיווח כי ביום הקרבות נפגעו 22 טנקים מתוך 130 שעמדו לרשותו.

בגזרה הדרומית תקפה שוב חטיבה 1 המצרית (שסופחה לדיוויזיה 19) לכיוון עיון מוסא, אולם היא נבלמה על ידי כוח מחטיבה 401, בסיוע מטוסי חיל האוויר הישראלי.

בישיבת ועדת שרים מצומצמת (מאיר, דיין, אלון וגלילי) יחד עם פורום מצומצם של המטכ"ל שנערכה מאוחר בערב ב-10 באוקטובר, ובה נדונות חלופות הפעולה על רקע הצעה להפסקת האש שיזמה ברית המועצות, התקבלה המלצת הרמטכ"ל לפתוח במתקפה בחזית הסורית ולהמשיך בבלימה בסיני.

11–13 באוקטובר

בימים אלה הייתה פעילות הלחימה בתעלה נמוכה באופן יחסי, וכללה התקפות מקומיות והפגזות ארטילריות לאורך כל קו החזית. צה"ל ניצל ימים אלו להתארגנות, תיקון טנקים והשלמת כוח האוגדות. כך למשל עלה מספר הטנקים השמישים של אוגדה 252 מ-35 ב-8 באוקטובר ל-150 ב-13 באוקטובר,, ובאוגדה 162 עלה מספר הטנקים מ-100 לכ-200 ב-13 באוקטובר. כמו כן, הושלמה מצבת הארטילריה וחיל הרגלים.

בגזרת אוגדה 162 נמשכו ההתקפות המצריות. ב-11 באוקטובר תקפה חטיבה 15 המצרית (מדיוויזיה 18, טנקי T-62) בצפון הגזרה האוגדתית (ציר "מאדים"), בנוסף להתקפות על "זרקור" ו"הברגה". כוחות האוגדה הצליחו להדוף את ההתקפות תוך אבידות נמוכות. ב-12 באוקטובר תקפו המצרים שוב את "הברגה". בגזרת כוח נמר (הגזרה הצפונית) נתקל גדוד חרמ"ש 128 בכוח קומנדו מצרי באזור בלוזה. בקרב שהתפתח נהרגו 8 מחיילי הגדוד, בעוד למצרים נהרגו 50 חיילים וכוח הקומנדו הושמד.

בלילה שבין 10–11 באוקטובר הונחתו על ג'בל עתקה שני תותחי M102, יחד עם כוח תותחנים וסיירת מטכ"ל במסגרת מבצע פונטיאק. הכוח הונחת במסוקים, וביצע ירי על מפקדות הארמייה השלישית וצומת חיוני באזור הק"מ ה-101 על ציר קהיר-סואץ, והסב להם נזקים. בסיום הירי חולץ הכוח בשלום על ידי מסוק.

ב-11 באוקטובר נתקל כוח סיור של הצנחנים במארב קומנדו מצרי בוואדי סודר (ציר "בהלה"), מצפון מזרח לראס סודר. המארב כלל כ-140 חיילי קומנדו מצריים, ששהו באזור במשך מספר ימים. כוחות נוספים נשלחו לעזרת הצנחנים, ובקרב שהתפתח נהרגו שמונה חיילים ישראלים. הציר נפתח לאחר ארבעה ימים, כאשר המצרים נטשו את המארב.

ב-11 באוקטובר בלילה נערך ניסיון לחלץ את לוחמי מוצב המזח מהים, על ידי לוחמי יחידה 707, אולם הכוח התגלה והוחזר לפני חצות. ב-13 באוקטובר בצהריים נכנעו חיילי "המזח" למצרים, ו-37 לוחמים נלקחו בשבי.

הדיון המרכזי במטכ"ל בימים אלו היה על היתכנות צליחה ישראלית, מיקומה ומועדה. ב-12 באוקטובר בשעה 14:30, בזמן דיון בקבינט המלחמה בנוכחות ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר, התקבלה ידיעה מודיעינית לפיה המצרים מתכוננים להתקפה בסיני, שתכלול מעבר של הדיוויזיות המשורינות המצריות 4 ו-21 מהגדה המערבית אל סיני. בעקבות הידיעה הסתיים הדיון והוחלט כי כוחות צה"ל יערכו לבלימת המתקפה המצרית, ואחריה יחל מבצע הצליחה.

בבוקר 13 באוקטובר תקפה חטיבת החי"ר 8 המצרית יחד עם גדוד טנקים את מערכי חטיבה 164 סמוך לתעוז "מצווה", בציר המוביל למעבר הגידי. ההתקפה נהדפה בסיוע חיל האוויר, וכ-30 טנקים מצריים הושמדו. בצהריים הגיע לגזרה מפקד אוגדה 252, אברהם מנדלר. כשנכנס נגמ"שו של מנדלר לתעוז "מצווה", הוא נפגע מפגז מצרי. מנדלר נהרג יחד עם ראש לשכתו, קשרו האישי, והעיתונאי רפי אונגער. דדו החליט למנות את תא"ל קלמן מגן, מפקד "כוח נמר", למפקד אוגדה 252 (מגן היה מיועד טרם המלחמה להחליף את מנדלר בתפקידו ב-8 באוקטובר), ואת רמ"ט פיקוד הדרום, תא"ל ששון יצחקי, מינה למפקד "כוח נמר". בשעה 14:20 נערך בטסה טקס קצר, בו קיבל מגן את התפקיד והועלה לדרגת אלוף. האלוף עזר ויצמן, שגויס כעוזר הרמטכ"ל בזמן המלחמה, תרם למגן את דרגותיו.

לקראת הצליחה הצפויה, יצאה אוגדה 162 להתארגנות בעורף. את מקומה של אוגדה 162 בחזית תפסה חטיבת הטירנים 274, בעוד חטיבה 500 מהאוגדה הושארה בעורפה, כעתודה.

בלילה הונחת כוח מסיירת מטכ"ל במסגרת מבצע זנבר על כביש סואץ-קהיר, באמצעות שלושה מסוקי יסעור. הכוח הונחת במטרה לפגוע בדרגים בעורף המערך המצרי והחל בפשיטה, אולם אז הורה שר הביטחון לבטל את הפעולה והכוחות הוחזרו ארצה.

ההתקפה המצרית ב-14 באוקטובר

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קרב השריון ב-14 באוקטובר (מלחמת יום הכיפורים)

קובץ:מפה 44 - מתקפות מצריות ב-14 באוקטובר - מלחמת יום הכיפורים.jpg

מהלכי קרב השריון ב-14 באוקטובר

לקראת 14 באוקטובר הוחלט בהנהגה המצרית לסיים את שלב העצירה האופרטיבית ולצאת לשלב השלישי בתוכנית המתקפה, לעומק סיני. להחלטה קדם לחץ מצד הסורים, שכרעו תחת לחץ ההתקפה הישראלית לתוך שטח סוריה. הרמטכ"ל המצרי סעד א-שאזלי התנגד למהלך, כמו גם מפקדי הארמיות. מפקד הארמייה השנייה, סעד מאמון, אף הודיע כי הוא מתפטר כיוון שהפקודות הן בלתי אפשריות, אך לבסוף חזר בו מהתפטרותו. סאדאת ושר ההגנה איסמעיל עלי גמרו אומר לצאת למתקפה, וקבעו את תחילתה ל-14 באוקטובר.

כוחות צבא מצרים להתקפה היו דיוויזיות העתודה שהושארו ברובן ממערב לתעלה: דיוויזיית השריון 21 והדיוויזיה הממוכנת 23 בגזרת הארמייה השנייה, ודיוויזיית השריון 4 והדיוויזיה הממוכנת 6 בגזרת הארמייה השלישית. נוסף להם עמדו לרשות המצרים חמש דיוויזיות החי"ר, שכבר נמצאו ממזרח לתעלה, והיו מוקטנים לאחר שמונה ימי לחימה. בסך הכל עמדו לרשות המצרים כ-1,000 טנקים.

בבוקר 14 באוקטובר היו פרוסים כוחות פיקוד הדרום באופן הבא: "כוח נמר" מקנטרה וצפונה עם שתי חטיבות ממוכנות (חטיבה 204 וחטיבה 11), מדרומה חטיבה 274 עד אגם תמסח (בגזרת אוגדה 162 שהתארגנה מאחור), אוגדה 143 מאגם תמסח ועד לצפון האגם המר (חטיבות 421 ו-14 בחזית, וחטיבה 600 בעתודה), ואוגדה 252 בגזרה הדרומית ביותר, מדרום לאגמים המרים ועד למפרץ סואץ, בגזרת צירי הגידי והמיתלה (חטיבה 164, חטיבה 401, וחטיבה 8. כמו כן עמדה לרשות האוגדה חטיבת הצנחנים 35, שנפרסה מדרום באזור ראס סודר). בסך הכל עמדו לרשות הפיקוד כ-750 טנקים.

המתקפה המצרית, אשר כללה שימוש נרחב בטנקים מלווים בחי"ר ובחיפוי ארטילרי, החלה בשעה 6:00 בהפגזה ארטילרית רחבת היקף. בלוזה ומתחם "הברגה" הותקפו על ידי מטוסים מצריים.

הגזרה הצפונית

בגזרה הצפונית ביותר תקפה חטיבה 15 המצרית, מצוידת בטנקי T-62, את "כוח נמר". חטיבה 204 בלמה את המאמץ הצפוני סמוך לתעוז "יורם", והפריצה הדרומית נתקלה בקו הגנה של חטיבה 11. שני ניסיונות הפריצה המצריים נבלמו. המצרים איבדו כ-40 טנקים, בעוד של"כוח נמר" לא נפגעו טנקים.

בגזרת אוגדה 162 תקף כוח מצרי. על האזור הגנה חטיבת הטירנים 274, בעוד מרבית אוגדה 162 נשלחה להתארגן בעורף. גדוד 430 מחטיבה 500 נשלח לסייע באזור "הברגה". חטיבה 274, לה היה זה הקרב הראשון בחזית, ספגה אבידות (32 הרוגים ו-20 טנקים פגועים), אך בלמה בהצלחה מספר גלי התקפה לרוחב הגזרה, ופגעה בכ-40 טנקים מצריים. מרבית הכוחות מאוגדה 162 נעו במהלך היום לציר הרוחב, ונערכו מדרום לטסה.

הגזרה המרכזית

בגזרה זו תקפה דיוויזיית השריון 21, בכוח של שתי חטיבות שריון. מולה הייתה ערוכה אוגדה 143.

התקפת הדיוויזיה החלה בהפגזה ארטילרית ממושכת. בסביבות 6:00 תקפה חטיבה 1 המצרית בחלק הדרומי, מ"מיסורי" מזרחה. מולה עמדה חטיבה 14 הישראלית, שהחלה לצלוף בטנקים המצרים. כמה טנקים מצרים הצליחו להגיע עד לטווחים של 100 מטר מהשריון הישראלי אך שם נבלמו. הגדוד השלישי של החטיבה איגף את המצרים מדרום, ובתוך כשעה נבלמה ההתקפה המצרית.

בשעה 7:00 החלה חטיבה 14 המצרית לתקוף באגף הצפוני של האוגדה, באזור "חמוטל", מול חטיבה 421. גדוד אחד ריתק את המצרים בחזית, בזמן שגדוד אחר איגף מצפון, ויחד הצליחה חטיבה 421 להדוף בתוך זמן קצר את המתקפה המצרית, תוך שהיא פוגעת בכ-40 טנקים.

במהלך היום איבדה דיוויזיה 21 כ-85–90 טנקים (כמחצית מכוחה), בעוד לאוגדה 143 נפגעו כ-15 טנקים.

הגזרה הדרומית

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קרב ואדי מבעוק

בגזרה הדרומית תקפו המצרים באמצעות חלקים מדיוויזיית השריון הרביעית, מתוגברים בכוחות חי"ר. מולם ניצבו כוחות אוגדה 252 על הצירים המובילים למעברי הגידי והמתלה.

חטיבת השריון 25 המצרית, יחד עם חי"ר מדיוויזיה 7, תקפה בציר הגידי. מולה עמדה חטיבה 164 עם 47 טנקים. הקרב התנהל מטווחים ארוכים והושמדו בו 5 טנקים מצרים. גל התקיפה השני היה ב-12:00 ובו ערכו המצרים איגוף מדרום. גם את ההתקפה הזו הדף הכוח הישראלי והשמיד 15 טנקים.

במקביל, חטיבת השריון 3 המצרית, מתוגברת בגדוד חי"ר, באיגוף דרומי דרך ואדי מבעוק, במטרה לעקוף את כוחות חטיבה 401 שהגנו על ציר המתלה. תנועת החטיבה המצרית זוהתה על ידי מספר תצפיות של האוגדה, וגדוד 46 מחטיבה 401, שהיה בעתודה, נשלח דרומה אל ואדי מבעוק. הגדוד התייצב סמוך למפגש הואדי עם ציר הרוחב, ותפס עמדות בדיונות השולטות על הואדי. באזור ניצב כבר גדוד חרמ"ש 89 (מחטיבה 875), שירה על המצרים, אף שלא היה מצויד ללחימה בטנקים. הטנקים הישראלים הפתיעו את החוד המצרי. טנקים רבים נפגעו, והתקדמות הכוח המצרי נעצרה. מטוסי חיל האוויר הישראלי, שיכלו לפעול בחופשיות באזור זה, תקפו מספר פעמים וסייעו בבלימת המצרים. בסך הכל נפגעו כ-50 טנקים מצרים.

במקביל תקף גדוד חי"ר ממוכן מחטיבה 113, עם כ-50 טנקים. הגדוד יצא מאזור עיון מוסא והתקדם על ציר "יורה", מדרום לואדי מבעוק. כוחות גדוד הצנחנים 202 נתקלו בכוח המצרי והדפו אותו בעזרת סיוע רחב היקף של חיל האוויר, ארטילריה ומחלקת טנקים מחטיבה 164 שנשלחה לסייע. בהתקפה זו הושמדו כ-30 טנקים מצרים. המג"ד המצרי ופלוגת חי"ר מהכוח נשארו בשטח במשך יומיים, התגלו ב-16 באוקטובר, ונפלו בשבי.

סיכום היום

בקרב 14 באוקטובר נחלו המצרים כישלון חרוץ. ניסיונות ההתקפה המצרים נבלמו בכל הגזרות, כשלמצרים נהרגו מאות חיילים ונפגעו 200–250 טנקים. לצה"ל נהרגו 37 חיילים ונפגעו כ-30 טנקים. למרות ההצלחה, בפיקוד הישראלי התאכזבו מכך שדיוויזיות השריון המצריות לא הוטלו במלואן לשדה המערכה, בעיקר בגזרת הארמייה השלישית. שיחות הטעייה שנעשו ברשת הקשר בין הרמטכ"ל למפקד חזית הדרום, במטרה לגרום למצרים לתקוף, לא הצליחו למשוך את המצרים.

בעקבות הכישלון בקרב ב-14 באוקטובר, לא יצאה מצרים להתקפה גדולה נוספת עד סוף המלחמה והסתפקה בהתקפות נגד מקומיות. כישלון ההתקפה המצרית סלל את הפריצה הישראלית לעבר הגדה המצרית של תעלת סואץ.

קובץ:CombatMap15101973.jpg

תרשים כללי של אזור הצליחה והצירים המובילים אליו

צליחת התעלה על ידי צה"ל - מבצע אבירי לב (15–17 באוקטובר)

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – מבצע אבירי לב, קרב החווה הסינית

קובץ:1973 sinai war maps2 HE.jpg

מהלך מבצע אבירי לב

לאחר כישלון ההתקפה המצרית ב-14 באוקטובר, היה מוכן צה"ל לצאת למבצע התקפי לצליחת התעלה. בישיבת ממשלה שנערכה ב-14 באוקטובר בערב, בתמיכת שר הביטחון משה דיין וראשי הצבא, אישרה הממשלה לבצע את תוכנית הצליחה. פתיחת מבצע "אבירי לב" נקבעה ל-15 באוקטובר בשעה 17:00.

לפי תוכנית המבצע, הצליחה תתבצע באזור מעוז "מצמד", בצפון האגם המר. אזור זה זוהה קודם כתפר בין שתי הארמיות המצריות בו לא היו כוחות מצריים גדולים. על אוגדה 143 הוטלה המשימה לפרוץ לחצר "מצמד", לגשר על התעלה, ולבסס ראש גשר ממערב לתעלה. לאחר גישור התעלה יועדה אוגדה 162 לחצות על הגשרים ולהרחיב את ראש הגשר לתוך שטח מצרים.

ערב המבצע כללה אוגדה 143, בפיקודו של האלוף אריאל שרון, 3 חטיבות שריון (חטיבה 14 הסדירה וחטיבות המילואים 421 ו-600), חטיבת הצנחנים 247, ושני אגדים ארטילריים, בנוסף לכוחות חי"ר שתגברו את האוגדה וכוחות הנדסה. על חטיבה 14 הוטלה משימת כיבוש מסדרון הצליחה, כולל אזור החווה הסינית והצירים המובילים לתעלה (הצירים "עכביש", "טרטור" ו"נחלה"). על חטיבה 247 הוטל לצלוח את תעלת סואץ בסירות גומי ולבסס ראש גשר בגדה המערבית של התעלה. על חטיבה 421 הוטלה משימת גרירת אמצעי הצליחה ההנדסיים (גשר הגלילים, דוברות היוניפלוט והתמסחים), השקתם למים וחצית התעלה על גביהם. חטיבה 600 יועדה לביצוע התקפת הסחה באזור "מיסורי", מצפון לאזור הצליחה ולחווה הסינית.

ב-15 באוקטובר בערב יצא לדרך מבצע אבירי לב. בשעה 17:00 יצאה חטיבה 600 להתקפת הסחה על "מיסורי". עם חשיכה החלה חטיבה 14, שכללה ארבעה גדודי טנקים ושלושה גדודי חי"ר, בתנועה לכיוון התעלה, כשהיא מבצעת איגוף דרומי לכיוון "לקקן". משם המשיכו הכוחות צפונה, לצומת "לכסיקון"-"טרטור". שני גדודי הטנקים הראשונים עברו בצומת מבלי שנתקלו בהתנגדות, אולם על שאר הכוחות נפתחה אש חזקה. צומת "לכסיקון"-"טרטור" נותר כל הלילה במוקד הקרבות של חטיבה 14, שהייתה מפוצלת מדרום ומצפון לצומת. טנקים רבים נפגעו והחטיבה ספגה הרוגים רבים.

חטיבת הצנחנים 247 בפיקוד דני מט התעכבה בדרך לתעלה עקב צירי התנועה הפקוקים. החטיבה הגיעה מדרום לצומת "לכסיקון"-"טרטור" מבלי שנתקלה באויב, והצנחנים פנו מערבה לעבר מוצב "מצמד". בשעה 1:25 בלילה הורדה הסירה הראשונה למים, וחמש דקות אחר כך הגיעו לגדה השנייה מבלי להיתקל באויב. הגדוד הראשון צלח את התעלה וביסס את ראש הגשר ממערב לתעלה.

כוחות חטיבה 421 המשיכו בגרירת אמצעי הצליחה לתעלה. הכוחות נתקלו בקשיים רבים בגרירת גשר הגלילים באזורי דיונות קשים. הגעת הגשר התעכבה והיה נראה שהגשר לא יצליח להגיע לתעלה בזמן. בהמשך הלילה נקרע גשר הגלילים במהלך הגרירה, במרחק של כ-16 ק"מ מהתעלה. דוברות היוניפלוט נתקעו גם הן בפקקי תנועה בצירים המובילים לאזור הצליחה. לעומת זאת, דוברות ה"תמסח" המתנייעות הצליחו להתקדם, ושרון החליט לבסס את צליחת כוחות השריון על התמסחים. בשעה 4:00 הגיעו התמסחים לשפת תעלת סואץ, והחל משעה 6:30 בבוקר החלו בהעברת טנקים לצד המערבי. למעלה מ-20 טנקים מחטיבה 421 הועברו לצד השני והרחיבו את ראש הגשר שתפסו הצנחנים.

חטיבה 14 הייתה נתונה בקרבות קשים בצומת "לכסיקון"-"טרטור". בבוקר 16 באוקטובר תקפה החטיבה את הצומת ממספר כיוונים ולקראת השעה 10:00 הצליחה לכבוש אותו. ניסיונות לטהר את ציר "טרטור" לא צלחו והציר לא נפתח למעבר כוחות. בקרבות על הצומת ואזור החווה הסינית נהרגו באותו לילה 122 חיילים.

מבצע הצליחה התעכב בשל מודיעין לקוי, וקושי בהעברת אמצעי הצליחה (גשר הגלילים נשבר והדוברות נתקעו בצירים). למרות זאת, הצליחו כוחות שריון וצנחנים קטנים לחצות את התעלה בסירות גומי ובסיוע התמסחים, ולבסס ראש גשר. מאמץ הצליחה לא הובן על ידי המצרים. שרון ביקש להעביר טנקים נוספים ממערב לתעלה על גבי התמסחים כדי להרחיב במהירות את ראש הגשר. בהמשך ביקש אף לחצות עם כל האוגדה ולהשאיר את משימת פתיחת הצירים ממזרח לאוגדה 162. במטכ"ל חששו להעביר כוחות נוספים לפני הקמת גשר קבוע על התעלה, אסרו על שרון להעביר כוחות נוספים והורו לו להמשיך במשימת פתיחת הצירים לתעלה.

המשך קרב החווה הסינית

קובץ:Destroyed tank of the Egyptian army on the Sinai, 1973 (2).jpg

טנק T-62 פגוע בחולות סיני

בצהרי 16 באוקטובר הוטל על אוגדה 162 לפתוח את הצירים המובילים לתעלה, שעדיין היו חסומים. למשימה נשלחה חטיבה 217, שנתקלה בירי טילי סאגר מאזור "החווה הסינית" ממנו נפגעו מספר טנקים. עד סוף היום ניסתה החטיבה להתקדם ללא הצלחה והצירים נותרו חסומים. הוחלט לנסות לטהר את הצירים על ידי כוח חי"ר בלילה. למשימה נשלח גדוד 890 (בפיקוד איציק מרדכי) מחטיבת הצנחנים, יחד עם המח"ט עוזי יאירי. לאחר חצות (ב-17 באוקטובר) יצא הגדוד למשימתו - טיהור ציר "טרטור", אולם הוא נתקל בכוח מצרי חטיבתי. המצרים התבצרו בתעלות ופתחו באש כבדה ממקלעים וטילי סאגר. חיילים רבים נפגעו והגדוד נעצר. במהלך 17 באוקטובר נשלחו כוחות נוספים לעזרת הצנחנים (גדוד 100 וגדוד מחטיבה 217), אולם גם הם נכנסו לקרב קשה וספגו נפגעים. עד שעות הצהריים הצליח גדוד 890 להיחלץ לאחור, לאחר שספג 40 הרוגים.

במקביל לקרב הצנחנים מצפון לציר "טרטור", גילה סיור שנע על ציר "עכביש" כי הציר פנוי. מפקד האוגדה אדן החליט להעביר את הדוברות בציר "עכביש". בשעות החשיכה האחרונות נעה שיירת הדוברות על ציר "עכביש", כשקרב הצנחנים שמתנהל מצפון לו, בציר "טרטור", מאפשר את העברתן. בבוקר 17 באוקטובר הגיעו הדוברות לחצר "מצמד", והוחל בחיבורן לגשר קבוע.

בינתיים גילו המצרים על מאמץ הצליחה הישראלי והחלו מפגיזים את אזור הצליחה. חיבור הדוברות התבצע תחת הפגזות ארטילריות כבדות ושתי דוברות נפגעו. בשעה 16:30 אחרי הצהריים הושלמה בניית גשר הדוברות.

במקביל תקפו המצרים את אזור הצליחה שממזרח לתעלת סואץ מצפון ומדרום. בבוקר תקפה חטיבה 1 המצרית את אזור הצליחה מצפון. גדוד מחטיבה 14 בלם את המצרים ופגע בכ-20 טנקים. חטיבת השריון המצרית 25 (מהארמייה השלישית) נשלחה לתקוף מדרום והגיעה לקרבת אזור הצליחה בשעות הצהריים. ידיעות על ההתקפה המצרית הגיעו לידי המודיעין הישראלי, ואוגדה 162 נשלחה להניח מארב לחטיבה 25 המצרית. אחר הצהריים הפתיעו חטיבות 500 ו-217 את הכוח המצרי מהאגף, ופגעו ב-60 טנקים. חטיבה 25 המצרית נפגעה בצורה קשה, ונסוגה לאחור.

ציר "טרטור" ואזור החווה הסינית טוהרו ב-18 באוקטובר, לאחר שהמצרים נסוגו מהאזור.

ביסוס ראש הגשר ממערב לתעלה

ב-16 באוקטובר 1973 בבוקר התבססו הצנחנים ממערב לתעלת סואץ והחלו בטיהור החיץ החקלאי בסביבת הצליחה. באותו היום הוטל על חטיבה 421 לפשוט על בסיסי טילי נ"מ באזור כדי להרחיב את השטח בו יוכל חיל האוויר לפעול. כוח של 20 טנקים וכ-10 נגמ"שים יצא לפשיטה, השמיד ארבעה בסיסי טילים ממערב לאזור הצליחה, וגרם לנזק רב. הפשיטה הפתיעה את המצרים, שלא הבינו כי כוחות שריון ישראלים כבר חצו את התעלה.

בבוקר 17 באוקטובר העביר שרון 10 טנקים נוספים מחטיבה 421 ממערב לתעלה, בניגוד להנחיית הפיקוד, בתואנה של אספקת דלק ותחמושת לכוחות שממערב לתעלה. משנודע על כך למפקדת פיקוד הדרום, הורו לשרון שלא להעביר טנקים נוספים ללא אישור מפורש.

במהלך היום הפגיזו המצרים גם את ראש הגשר ממערב לתעלה וגרמו לנפגעים. הוחלט לשלוח כוח צנחנים לסיור צפונה מראש הגשר, כדי לפגוע בתצפיות ארטילריות. כוח הסיור מחטיבה 247 יצא בשעה 11:00 צפונה לאורך מסילת הברזל, ונתקל באש מאזור כפר סרפאום וממתחם "אורחה". הכוח נקלע לקרב קשה בלב מתחם מצרי, כשהוא בנחיתות מספרית, ואנשיו ניהלו קרב הירואי. המח"ט דני מט שלח כוחות נוספים מהחטיבה לחילוץ הכוח ולאחר ארבע שעות חולצו הצנחנים מסרפאום. בקרב נהרגו 14 חיילים ו-35 נפצעו.

כוחות מצרים תקפו באותו היום גם את ראש הגשר ממערב לתעלה. טנקים מחטיבה 421 הגנו על הגשרים שעברו מעל תעלת המים המתוקים, והדפו את הטנקים וחיילי החי"ר שהתקרבו לגשרים.

גזרות נוספות

עם תחילת ההכנות לקראת מבצע הצליחה, קיבל "כוח נמר" את האחריות לגזרת אוגדה 162 (מקנטרה ועד אסמאעיליה). חטיבה 274, שהחליפה את האוגדה כבר ב-14 באוקטובר, עברה לפיקוד כוח נמר ביום המחרת.

ב-15 באוקטובר בבוקר תקפו המצרים את מעוז "בודפשט" (המעוז הצפוני ביותר, לחוף הים התיכון). כוח טנקים ונגמ"שים תקף את המוצב ממערב, לאורך השרטון. ארבעה נגמ"שי BTR שהתקרבו למוצב נפגעו על ידי חיילי המוצב ונשארו על חוף הים. החיילים המצרים הסתערו על המעוז, ונהדפו לאחר קרב פנים אל פנים. במקביל נתקל סיור ממונע מחטיבה 204 במארב שהניחו המצרים במהלך הלילה, כ-1.5 ק"מ ממזרח למעוז. פלוגת חרמ"ש מחטיבה 11 נשלחה לסייע. מספר זחל"מים נפגעו, והתפתח קרב קשה, שבסופו נכנע הכוח המצרי. 20 חיילים ישראלים נהרגו בקרב, בעוד למצרים נהרגו כ-60 חיילים ו-35 נפלו בשבי.

בגזרת אוגדה 252, הגזרה הדרומית, לא הייתה פעילות רבה בימים אלה. עם תחילת מבצע הצליחה, ב-15 באוקטובר בשעה 17:00 יצא גדוד מחטיבה 164 להתקפת הסחה על מתחם מצרי בציר הגידי. ב-17 באוקטובר יצאה חטיבה 25 המצרית מהגזרה הדרומית צפונה, להתקפתה על ראש הגשר. אוגדה 252 סייעה באש ארטילרית למארב שהטמינה לו אוגדה 162. באותו היום תקף חי"ר מצרי את חטיבה 164, ופגע בשישה טנקים, עד שנהדף.

האוגדה הייתה אמורה לתקוף את הכוח המצרי בעיון מוסא שמדרום לה אולם לבסוף הוחלט כי האוגדה, עם שתי חטיבות הטנקים שלה, תתכונן לחצות את התעלה ולפעול יחד עם שתי האוגדות האחרות ממערב לתעלה.

הלחימה בצדה המערבי של תעלת סואץ (18–24 באוקטובר)

בצהריי 17 באוקטובר הגיעו הרמטכ"ל דדו ושר הביטחון דיין לסיני, לדיון בנוכחות מפקד החזית בר-לב ומפקדי האוגדות אברהם אדן ואריק שרון. שרון לחץ להעביר את אוגדתו ממערב לתעלה ולהשאיר את אוגדה 162 לפתוח את הצירים לתעלה. אדן ביקש להמשיך בתוכנית כפי שהיא, לשחרר את כוחותיו ממשימותיהם, ולתת לאוגדתו לצלוח. בר-לב הציע שכל אוגדתה תצלח עם מחצית מכוחה, ושאר הכוח יישאר ממזרח בפיקוד סגן מפקד האוגדה, כדי לפתוח את הצירים. הרמטכ"ל דדו שלל את הצעת הפשרה, ופסק שאוגדת אדן תחצה ראשונה, בזמן שאוגדת שרון תחזיק את ראש הגשר.

החלפת כוחות אוגדה 162 על ידי כוחות אוגדה 143 החלה אחר הצהריים, ובלילה שבין 17 ו-18 באוקטובר חצתה אוגדה 162 (בכוח של שתי חטיבות: 460 ו-217), את תעלת סואץ על גשר הדוברות. במהלך החצייה נקרע הגשר לאחר שמספר טנקים נסעו עליו במהירות גבוהה ובמרווחים קטנים מדי. הגשר תוקן באותו הלילה באמצעות גשר שהניח טנק גישור במקום השבר.

באותו הלילה הונחתו שוב שני תותחי 105 מ"מ על ג'בל עתקה באמצעות מסוקים ("מבצע אבולעפיה", בדומה למבצע פונטיאק ב-11 באוקטובר). הכוח הפושט הפגיז את מוצב המכ"ם המצרי בהר וכוחות נוספים באזור, ופונה בגמר הירי חזרה לישראל.

18 באוקטובר

בבוקר 18 באוקטובר הורה הרמטכ"ל אלעזר לכוחות הפיקוד לפרוץ מערבה מהחיץ החקלאי, ולבסס את ראש הגשר בשתי הגדות. על אוגדה 162 הוטל להרחיב את ראש הגשר מערבה, עם שתי חטיבותיה. אוגדה 143 תרחיב את ראש הגשר צפונה, בשתי הגדות. אלעזר ראה חשיבות בכיבוש מתחם "מיסורי", שאיים מצפון על אזור הצליחה ועל הצירים המובילים לתעלה. באזור היו כמה חטיבות מצריות שנשלחו לאזור מרגע שהבינו המצרים כי צה"ל חוצה את התעלה בכוחות גדולים.

בשעה 6:00 בבוקר יצאה אוגדה 162 לדרך. חטיבה 217 התקדמה, ונתקלה בטנקים מצרים באזור מחנות אבו סולטן. הגדוד המוביל שלה הצליח להתקדם מערבה יותר ותפס את מתחם "ערל" לאחר קרב קצר. הציר לכיוון "ערל" נותר חסום עד הלילה, עת טוהר האזור בסיוע חרמ"ש וחי"ר מחטיבת הצנחנים.

חטיבה 421 מאוגדה 143, שחנתה בסמוך, הועברה למשך היום תחת פיקודו של אדן. החטיבה קיבלה דלק ותחמושת, ויצאה לפשיטה על מתחם "גשירה", כדי להקל את הלחץ שעל חטיבה 217. החטיבה תפסה את "גשירה" לאחר התנגדות מועטה, תוך שהיא פוגעת בכ-15 טנקים ובבסיס טילים מצרי.

חטיבה 460 ניסתה לעבור גשר על תעלת המים המתוקים, אך נתקלה באש מהצד השני והתקשה לפרוץ בשטח החקלאי הצפוף. החטיבה קיבלה תגבור מפלוגת צנחנים מחטיבה 247, ואלה, יחד עם פלוגת הסיור של חטיבה 460, פרצו קדימה וטיהרו את התעלות במוצב "אורי".

האוגדה נעצרה מול מתחם "צח", ששלט על האזור והיה מבוצר וחפור. בשעה 11:00 ניסה אדן לתאם התקפה אוגדתית על "צח", כשחטיבה 460 מרתקת את המתחם ממזרח וחטיבה 217 תוקפת מצפון. עם היציאה להתקפה נפגעו מספר טנקים ואדן עצר את ההתקפה. בינתיים יצאו שני גדודים מהאוגדה לפשיטות על סוללות טק"א מצריות והשמידו שלושה בסיסי טילים.

במהלך היום ביקש אדן את חטיבה 500 בחזרה, כדי להיערך להתקפה אוגדתית. בקשתו אושרה ובלילה חצתה חטיבה 500 את התעלה על גשר הדוברות ובעזרת התמסחים. במהלך החצייה נפגע אחד התמסחים מארטילריה, ושני הטנקים שהיו עליו שקעו בתעלה עם צוותיהם. שישה אנשי צוות שלא הצליחו להיחלץ נהרגו.

אוגדה 143 תוגברה בחטיבת הצנחנים 35, שחצתה את התעלה ונערכה להגן על ראש הגשר מצפון. אחר הצהריים חצה שרון עם מטהו את התעלה, והשאיר את סגנו ג'קי אבן כאחראי על אזור הצליחה בגדה המזרחית.

ממזרח לתעלה, נשלחה חטיבה 600 לניסיון נוסף לטיהור ציר "טרטור". התגלה כי המצרים נטשו בלילה את האזור והציר פנוי. סיירת שקד ויחידה 88 ("דוב לבן") תקפו את אזור המבנים של החווה הסינית (מתחם "אמיר") וכבשו אותו לאחר התנגדות קלה. חטיבה 14 הצליחה להרחיב את מסדרון הצליחה כ-2 ק"מ צפונה. ניסיונות התקפה על מתחם "מיסורי" נתקלו בהתנגדות והמתחם לא נכבש.

חטיבה 600 גררה במשך היום את גשר הגלילים ובערב הגיע הגשר לחצר הצליחה. הגשר הושק למים ואחרי חצות היה מוכן למעבר כוחות.

19 באוקטובר

קובץ:מפה 62 - פריצה למרחב גושן, 19-20 באוקטובר - מלחמת יום הכיפורים.jpg

מהלכי פיקוד הדרום ב-19-20 באוקטובר.

הרמטכ"ל דדו הורה לפיקוד הדרום להתקדם דרומה וללחוץ את הארמייה השלישית המצרית ממערב. לצבא המצרי נותרו מספר חטיבות באזור קהיר, ולהן כ-270 טנקים, ובצה"ל לא ידעו אם כוחות אלה יישארו להגן על קהיר או יישלחו להתקפה מרוכזת על כוחות צה"ל שממערב לתעלה. הרמטכ"ל המצרי שאזלי הציע שוב להחזיר כוחות שנמצאו ממזרח לתעלה אך סאדאת סירב.

בפיקוד הדרום הורו על המשך הפריצה דרומה מראש הגשר עם שתי אוגדות והגעה לרכסי ג'ניפה, לצד הרחבת ראש הגשר צפונה בשתי הגדות. לצורך כך קיבל קלמן מגן, מפקד אוגדה 252, הוראה ב-18 באוקטובר לעבור לצד המערבי של התעלה. האוגדה חצתה בבוקר 19 באוקטובר את תעלת סואץ עם שתי חטיבות שריון מוקטנות: חטיבה 164 עם 40 טנקים, וחטיבה 401 עם כ-36 טנקים. בגזרה הדרומית ממזרח לתעלה הותירה האוגדה את "כוח גרנית" (על שם ישראל גרנית, ראש מטה האוגדה, שנותר לפקד על הכוח), שכלל: חטיבת חרמ"ש 875, גדוד טנקים 52 מחטיבה 401, פלוגת טנקים מחטיבה 164, גדוד צנחנים 202, ועיקר האגד הארטילרי.

משאיות האספקה לאוגדה 162, שכבר ניצבה בפתח החיץ החקלאי, התקשו להתקדם עקב הפגזות ארטילריות, והאוגדה התעכבה בצאתה לדרך. אדן החליט לעקוף את צומת "צח" מדרום ומצפון, ולהשאיר את כיבוש המתחם לאוגדה 252.

חטיבה 460 הצליחה לפרוץ דרומה ופתחה בתנועה מהירה דרום-מערבה, במרחבים הפתוחים. החטיבה עלתה על רכס ג'ניפה, השמידה סוללת טילים עליו, והייתה במגע עם חטיבה מצרית שנערכה ממערב. חטיבה 217 עקפה את צומת "צח" מצפון, נתקלה במתחם אויב ב"מקצרה", והחלה בקרב עימו, בסיוע חטיבה 401. הכוחות נתקלו בטנקים ובחי"ר מצרי, והשמידו תותחים וסוללות טילי נ"מ. לאחר כיבוש "מקצרה" המשיכה חטיבה 217 דרומה. עד חשיכה הגיעו חטיבות 217 ו-500 לגבעות ג'ניפה ונערכו עליהן.

אוגדה 252 התקדמה מערבה. חטיבה 164 כבשה בבוקר את צומת "צח" בסיוע אווירי. חטיבה 401 סייעה בכיבוש מתחם "מקצרה", ולאחריו המשיכה מערבה.

על אוגדה 143 הוטל להרחיב את ראש הגשר צפונה, בעיקר בגדה המזרחית. שרון התעלם מהוראות הפיקוד ונתן עדיפות להתקדמות צפונה ממערב לתעלה. בבוקר חצתה חטיבה 14 את התעלה על גשר הגלילים, ושרון הותיר את חטיבה 600 להחזקת ראש הגשר ממזרח לתעלה. חטיבה 14 נשלחה לתקוף את סרפאום ומתחם "אורחה". החטיבה תקפה את המתחם מעורפו, מכיוון מערב, באמצעות יחידה 88 וסיירת שקד. הכוחות פרצו ללב המתחם, ונתקלו בירי כבד של תותחי נ"מ ותול"רים. כוחות החי"ר של הכוח סייעו בטיהור תעלות המוצבים. לאחר קרב של שלוש שעות הצליחה החטיבה לכבוש את מתחם "אורחה", במחיר של 18 הרוגים.

חטיבה 421 התקדמה צפונה מחניוני הלילה והשמידה שני בסיסי טילים נוספים. חטיבת הצנחנים 35, בכוח של שני גדודים, התקדמה צפונה באזור החיץ החקלאי, בין תעלת סואץ לתעלת המים המתוקים, ללא התנגדות רבה.

עקב סירובו של שרון לעקוב אחר הוראות פיקוד הדרום, ביקשו בר-לב וגונן להדיח את שרון. דדו, הרמטכ"ל, התנגד לבקשה ובצהריים הגיע במסוק כדי לדבר עם שרון באופן אישי.

20 באוקטובר

אוגדה 252 התקדמה בעקבות אוגדה 162. חטיבה 401 המשיכה דרומה והחליפה את כוחות האוגדה השכנה ברכס ג'ניפה, האגף המערבי של ההתקדמות דרומה. חטיבה 164 נעה דרומה במקביל לאגם המר הגדול, וכבשה את שדה התעופה פאיד.

אוגדה 162 המשיכה בהתקדמות על מזרחה ודרומה על רכס ג'ניפה. הכוחות נתקלו בטנקים וחי"ר מצרים ונלחמו בהם, תוך אבידות מעטות לכוחות האוגדה. חטיבה 217 התקדמה דרומה על רכס ג'ניפה, והגיעה לציר ג'ניפה-קהיר (ציר "עשור"). חטיבה 500 המשיכה מזרחה עד המורדות הדרום-מזרחיים של הרכס. חטיבה 460 ניסתה לפתוח את ציר "חבית", המקביל לחוף האגם המר הגדול, כציר אספקה, כשכוח טנקים של החטיבה יורד מג'ניפה, בזמן שגדוד הסיור שלה מתקדם מפאיד דרומה. בלחימה נפגעו מספר טנקים והחטיבה נעצרה על הרכס.

בסך הכל התקדמה האוגדה ביום זה כ-15 ק"מ מזרחה על רכס ג'ניפה, והשתלטה על מרביתו. האוגדה המשיכה בפגיעה בבסיסי טילים, דבר שהגדיל את יכולת חיל האוויר לפעול במרחב.

משימת אוגדה 143 לפי פיקוד הדרום הייתה להרחיב את מסדרון הצליחה ממזרח לתעלה צפונה. שרון דבק בתוכניתו ללחוץ ממערב לתעלה בטענה שמהלך כזה יביא לנסיגה מצרית ממתחם "מיסורי", שתיוותר מוקפת בכוחות ישראלים. בסופו של דבר התיר הפיקוד לשרון להתקדם צפונה גם ממערב לתעלה, בתנאי שלא יכנס לקרבות קשים.

חטיבה 14 וכוחות חטיבה 35 התקדמו ממערב לתעלה, מסרפאום צפונה. חטיבה 14 התקדמה באיטיות צמוד לתעלה, באזור החיץ החקלאי, בסיוע הדדי בין הטנקים לכוחות החי"ר של החטיבה. חטיבה 35 התקדמה ממערב לחטיבה 14, משני צידי תעלת המים המתוקים. חטיבה 421 הרחיבה את השטח שבשליטת האוגדה מערבה.

בגדה המזרחית, התקדמה גם חטיבה 600 מספר קילומטרים צפונה, כמעט במקביל לחטיבה 14.

בליל 19-20 החלה בניית הגשר השלישי על התעלה - גשר הצנע, שאורכו היה כ-80 מטר. להשלמת המרחק לגדה הנגדית הוצמדו לגשר דוברות, ובשעה 17:00 היה הגשר מוכן למעבר.

סיום המלחמה

קובץ:POWPrtAdabia24101973.jpg

שבויים מצריים שנתפסו בנמל אל-אדביה

לאחר התקדמות מבצע הצליחה פעלה אוגדה 143 (בפיקודו של אריאל שרון) בגזרה הצפונית של "אפריקה", מדרום לאיסמעיליה. אוגדה 162 (בפיקודו של אברהם אדן) ואוגדה 252 (בפיקודו של קלמן מגן) פעלו בגזרות המרכזיות והדרומיות של שטח זה. שטחה של "אפריקה" נכבש עד 24 באוקטובר. בפעילות צבאית זו היו לצה"ל מאות רבות של נפגעים.

שיחות הפרדת הכוחות בין ישראל לבין מצרים, שהתנהלו בחודשים אוקטובר 1973 עד ינואר 1974, נערכו בדרום-מערב שטח "אפריקה" - במקום בו חצה קו החזית את הכביש מן העיר סואץ לקהיר, בקילומטר ה-101 של כביש זה. במהלך חודשי השיחות ניצבו חיילי צה"ל באפריקה בעמדותיהם, ביצרו את מערכיהם ועמדו מדי פעם בקרבות נוספים עם המצרים.

צה"ל פינה את "אפריקה" בעקבות הסכם הפרדת הכוחות, שנחתם ב-18 בינואר 1974. פינוי השטח הושלם ב-25 בפברואר באותה שנה.

זירות משנה בחזית הדרום

הקרבות בים

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים#המלחמה בזירת מפרץ סואץ וים סוף

זירת מפרץ סואץ וים סוף הייתה זירה משנית מבחינת סדרי הכוחות הימיים של הצדדים. חיל הים הישראלי החזיק בזירה זו נחתות, אוניית אספקה וספינות "דבור" שמספרן גדל מ-4 ספינות בתחילת המלחמה ל-10 החל מהיום השמיני למלחמה. לפני המלחמה היה בכוונת חיל הים להעביר לזירה שתי ספינות טילים מדגם "סער 4", שיציאתן למעבר באמצעות הקפת יבשת אפריקה נקבעה ל-15 באוקטובר, ולכן לא מומשה. הפעילות של חיל הים הישראלי בזירה כללה התגוננות מתקיפות אוויר וטילים ימיים, הכנות למבצע נחיתה, פגיעה בכלי שיט אויב ומניעת פשיטות קומנדו.

מרחב שלמה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – זירת מרחב שלמה במלחמת יום הכיפורים

זירת מרחב שלמה הייתה משנית בחשיבותה וגם בסדר כוחותיה במלחמה. המצרים יזמו פשיטות קומנדו והפצצות במרחב שלמה. פשיטות קומנדו אלה לא הצליחו לגרום לאבדות משמעותיות לצה"ל וכוחות המרחב הצליחו להתמודד איתן ביעילות.

בתחילת המלחמה היה מרחב שלמה חלק מפיקוד הדרום. ב-9 באוקטובר 1973 הופרד מרחב שלמה מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, פיקוד מרש"ל, בפיקודו של האלוף (מיל') ישעיהו גביש. הפיקוד עסק בבלימת ניסיונו של הצבא המצרי להתקדם לכיוון ראס סודר, ובמרדף אחר שלושה גדודי קומנדו מצריים שהונחתו בתחומו. ב-22 בנובמבר 1973 הועבר האלוף שמואל גונן מתפקיד מפקד פיקוד הדרום לתפקיד מפקד פיקוד מרש"ל.

הנצחה ומורשת

המצרים רואים בהצלחתם בשלבים הראשונים של הלחימה את גולת הכותרת של המלחמה כולה. בקהיר הוקם מוזיאון שמנציח את מבצע באדר ואת כיבוש מוצבי קו בר-לב. כמו כן, רחובות ואתרים רבים נקראים על שם 10 ברמאדן (תאריך בלוח השנה המוסלמי שבו החלה המלחמה) ו-6 באוקטובר הוא יום הכוחות המזוינים במצרים.

ראו גם

• החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים

לקריאה נוספת

• אלחנן אורן, תולדות מלחמת יום הכיפורים, המחלקה להיסטוריה של צה"ל, 2013
• דני אשר, לשבור את הקונספציה, תל אביב: מערכות, 2003
• סעד א-שאזלי, חציית התעלה, תל אביב: מערכות, 1987
• עמירם אזוב, צליחה, הוצאת דביר, 2011
• עמנואל סקל, הסדיר יבלום? החמצת ההכרעה בקרב המגננה במערב סיני במלחמת יום הכיפורים, הוצאת מעריב, 2011
• אברהם אדן, על שתי גדות הסואץ, ירושלים: עידנים, 1979
• אלישיב שמשי, בכוחם להכריע: על מפקדי אוגדות בשדה הקרב, תל אביב: משרד הביטחון, 2007
• יעקב אבן, שמחה מעוז, בנקודת הכובד: מצביאות בחזית התעלה במלחמת יום הכיפורים, בן-שמן: מודן, 2012
• אמנון רשף, לא נחדל! – חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים, הוצאת דביר, 2013
• מנחם בן שלום, השעות: יומן מלחמה: חטיבה 600 במלחמת יום הכיפורים, 2019
• עודד מגידו, בנתיבי אבק וזמן - סיפורה של חטיבה 421, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2023

קישורים חיצוניים

• קובץ:Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg תעודה היסטורית: סיור עם שר הביטחון בחזית סיני – 21 באוקטובר 1973, באתר צה"ל, 5 ביולי 2023
• תמונת מוזיאון המלחמה בקהיר
• אודות הפנורמה המנציחה את המלחמה במוזיאון המצרי (באנגלית)
• שמעון גולן, מבלימה עד צליחה, תהליך קבלת ההחלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים מתחילת המלחמה עד צליחת תעלת סואץ, תוהד – מחלקת היסטוריה, 2001
• שמעון גולן, הבשלו תנאים לצליחה - (המידע, ההערכות וההחלטות במטכל במהלך המתקפה המצרית ב-14 באוקטובר 1973 וביום המחרת, זרקור – מחלקת היסטוריה, 2003
• דניאל אשר (בהנחיית יואב גלבר, החוג ללימודי ארץ ישראל), מלחמה כוללת מוגבלת בממדיה – המענה התורתי צבאי מצרי למערכת ההגנה של צה"ל ערב מלחמת יום הכיפורים, באתר של אוניברסיטת חיפה, 2002 קובץ PDF (דף הקטלוג של המאמר)
• עזרא נשרי, ‏מלחמה בשל סטטוס-קוו בלתי נסבל עוד מבט על מלחמת יום הכיפורים בחזית הדרום, מערכות 403-404, דצמבר 2005
• קובץ:Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg "בנדיגו": שילוב ארטיליה במענה לאיום טילי קרקע-אוויר בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, באתר צה"ל, 5 ביולי 2023