Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יוסף קסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
(הופנה מהדף ז'וזף קסל)
ז'וזף קסל
Joseph Kessel
צילום מאת הנס חיים פין מ-7 ביוני 1948
צילום מאת הנס חיים פין מ-7 ביוני 1948
שם לידה ז'וזף אלי קסל

יוסף (ז'וזף) קסל (10 בפברואר 1898 – 23 ביולי 1979) היה עיתונאי וסופר צרפתי. היה חבר האקדמיה הצרפתית.

ביוגרפיה עריכה

קסל נולד למשפחה יהודית בווילה קלרה באנטרה ריוס שבארגנטינה. אביו היה רופא ממוצא ליטאי. בילדותו בין השנים 1905 ל-1908 באורנבורג שברוסיה, וב-1908 היגרה משפחתו לצרפת. למד ב-lycée Masséna בניס ובתיכון לואי הגדול בפריז.

קסל השתתף כטייס במלחמת העולם הראשונה, בה זכה באות ההצטיינות. הצטרף למפקדה הצרפתית בסיביר במלחמת האזרחים ברוסיה.

ב-1923 התפרסם הרומן שלו "הערבה האדומה" וקיבל פרס על קובץ סיפוריו "הלבבות הנקיים". הוא כתב בז’ורנל דה דיבא ובעיתונים אחרים, והיה ממייסדי השבועון הצרפתי גריגואר שימוש בתבנית צר עבור "Gringoire" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'). טייל ברחבי העולם, ולאחר ביקורו בארץ־ישראל, פרסם את "ארץ האהבה" (Terre d’Amour) ב-1927.[1][2]

היה טייס גם מלחמת העולם השנייה אז לחם במסגרת צרפת החופשית. קסל כתב מספר ספרים ורומנים, שחלקם עובדו בהמשך לקולנוע בהם יפהפיית היום (Belle de Jour; שעובד לקולנוע על ידי לואיס בוניואל ב-1967). ב-1943 הוא ואחיינו מוריס דרואון[3] תרגמו לצרפתית את שיר הפרטיזנים Chant des Partisans שימוש בתבנית צר עבור "Le Chant des partisans" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') של המשוררת הרוסיה אנה מרלי שימוש בתבנית רו עבור "Марли, Анна Юрьевна" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(רו'). השיר היה להמנון הלא רשמי של צבא צרפת החופשית במלחמת העולם השנייה.[4]

קסל נבחר לאקדמיה הצרפתית ב-1962.

הוא נפטר ממפרצת ב-23 ביולי 1979 בקומונה בעמק האואז ונקבר בבית הקברות מונפרנאס בפריז. פרס יוסף קסל שימוש בתבנית צר עבור "Prix Joseph-Kessel" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') על שמו מוענק מדי שנה לספרים צרפתיים. הוא היה אביה של ניקול קסל.

האריה עריכה

בספר האריה מסופר בגוף ראשון על הילדה הלבנה פטריסיה, גיבורת הספר, שגדלה בשמורת טבע ויוצרת קשרים מיוחדים עם כלל בעלי החיים ובמיוחד עם האריה שגידלה במשך מספר שנים עוד מהיותו גור זעיר, אשר מציית להוראותיה. הילדה בקיאה גם במנהגי השבטים האפריקניים שנודדים בסביבה היא מסרבת לצאת ללימודים בפנימייה למרות מאמצי הוריה, האב האחראי על השמורה ואשתו שמתגעגעת לחיים בפריס.

הספר עוסק ביחסים המורכבים בתוך המשפחה הגרעינית, ביחסים בין האדם הלבן לאדם השחור, ובין האדם לטבע. הסיפור מושך ומעניין ושפתו יפה מאוד עד שמגיע לסופו הטרגי הצפוי. על הספר זכה המחבר בפרס גונקור לספרות.

ספריו שתורגמו לעברית עריכה

  • תרגום: ישראל פישמן, מכנו והיהודיה שלו, תל אביב: מוריה, 1930[1]
  • תרגום: ח. מרין, במימי סין, תל אביב: פלס, 1950
  • צבא הצללים
    • צבא הצללים, הוצאת משרד הביטחון, 1954
    • תרגום: יצחק לבנון, צבא הצללים, תל אביב: מערכות, 1982
  • האריה
    • תרגום: זאב זמירי, האריה, תל אביב: עידית, תש"ך
    • תרגום: לנה קנטי, האריה, ירושלים: כתר, 1980
  • תרגום: י. בן שמואל, נאוות יום, תל אביב: דן
  • תרגום: איילה רהב, עוברת אורח בסן סוסי, רמת גן: כנרת זמורה ביתן, 1985

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|יוסף קסל]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 אהוד בן עזר, "מכנו והיהודייה שלו ליוסף קסל" בפרויקט בן-יהודה
  2. ^ מכתב זאב ז'בוטינסקי - ורשה, אל מרים כהן - תל אביב, מכון ז'בוטינסקי
  3. ^ צרפת: הסופר מוריס דרואון הלך לעולמו בגיל 90, באתר ynet, 14 באפריל 2009
  4. ^ מילות השיר "שיר הפרטיזנים הצרפתיים" והאזנה לו, באתר זמרשת
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=יוסף_קסל&oldid=827857"