חוזה פריז (1947)
פעולות נוספות
| נציגים קנדיים בחוזה פריז: נורמן רוברטסון, ויליאם ליון מקנזי קינג, ברוק קלקסטון, ארנולד הייני | |||
| נציגים קנדיים בחוזה פריז: נורמן רוברטסון, ויליאם ליון מקנזי קינג, ברוק קלקסטון, ארנולד הייני | |||
| מדינה |
שגיאות פרמטריות בתבנית:דגל פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים קובץ:Flag of None.svg [[|]] | ||
|---|---|---|---|
| עילה | חוזה שלום בין המדינות המנצחות במלחמת העולם השנייה למדינות הציר המשניות | ||
| משתתפים | |||
| |||
ועידת השלום בפריז שנערכה בין 29 ביולי ל-15 באוקטובר 1946 הביאה לניסוחו של חוזה פריז, אשר נחתם ב-10 בפברואר 1947. בחוזה זה העניקו בעלות הברית לחמש ממדינות הציר "המשניות" – איטליה, רומניה, הונגריה, בולגריה ופינלנד את הזכות לחדש את ריבונותן בתחום יחסיהן הבינלאומיים ולהציע את מועמדותן לחברות באומות המאוחדות. בחוזה נכללו הסדרים בדבר תשלומי פיצויים, התחייבות לשמירה על זכויות מיעוטים אתניים וזכויות הפרט; וכן שינויים טריטוריאליים שכללו את סיום שליטתה של איטליה במושבותיה באפריקה ושינויים בגבולות שבין הונגריה וצ'כוסלובקיה, רומניה והונגריה, ברית המועצות ורומניה, בולגריה ורומניה וברית המועצות ופינלנד. חמש המדינות התחייבו לפעול נגד הופעתם של ארגונים פשיסטיים בתחומן, או כל ארגון אחר, פוליטי, צבאי או צבאי למחצה, שמטרתו לפגוע בזכויות דמוקרטיות. עוד הוסכם כי אזרחי חמש המדינות לא יחויבו בתשלום פיצויים עבור נזקים בגין פעילות פרטיזנית לטובת בעלות הברית, וכי לא יועמדו לדין בגין מעשים אלה.
תשלום פיצויים עריכה
ההסכם קבע את סכומי הפיצויים בהם היה על חמש המדינות לשאת. ברית המועצות פעלה להגדלת הסכומים למרב, למעט במקרה של בולגריה אשר נתפסה בעיני הסובייטים כ"אשמה פחות". חובותיהן של הונגריה ורומניה כפי שנוסחו בהסכמי הכניעה שלהן הוכרו כמוגזמים, ותוקנו במסגרת ההסכם. להלן סכומי הפיצויים במיליוני דולרים בערכי שנת 1938:
| מדינה | ליוגוסלביה | ליוון | לברית המועצות | לאתיופיה | לאלבניה | לצ'כוסלובקיה ויוגוסלביה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| מאיטליה | 125 | 105 | 100 | 25 | 5 | - |
| מפינלנד | - | - | 300 | - | - | - |
| מהונגריה | - | - | 200 | - | - | 100 |
| מרומניה | - | - | 300 | - | - | - |
| מבולגריה | 25 | 45 | - | - | - | - |
שינויים טריטוריאליים עריכה
- רוב ההסדרים הטריטוריאליים נגעו לאיטליה:
- איטליה חויבה לוותר על איסטריה, זאדר, מרבית חבל הקראס, האי לסטובו (אנ') בדרום הים האדריאטי וחלקו העליון של עמק נהר סוצ'ה אשר נמסרו כולם ליוגוסלביה.
- איטליה מסרה את הריבונות במעבר סן ברנאר הקטן, מונז'נבר, הר תבור (Mont Thabor) וחלקים מהריביירה האיטלקית המערבית לצרפת.
- לוב וסומליה האיטלקית נמסרו לבריטים.
- טיינג'ין נמסרה לסין.
- האיים הדודקאנסיים עברו לשליטת יוון.
- אריתראה עברה לשליטת אתיופיה.
- אלבניה זכתה שוב בעצמאותה.
- רומניה ויתרה על בסרביה ובוקובינה הצפונית שסופחו על ידי ברית המועצות אך זכתה שוב בריבונות על טרנסילבניה שבתקופת המלחמה נשלטה על ידי הונגריה. בנוסף קבע ההסכם כי דרום דוברוג'ה יישאר בחזקת בולגריה.
- תנאי הסכם שביתת הנשק בין פינלנד לברית המועצות מ-19 בספטמבר 1944 אשר סיים את מלחמת ההמשך, ולפיו ויתרה פינלנד על חבל קרליה, סאלה, פטסמו מספר איים בים הבלטי (ביניהם סורסארי) אושררו.
- הונגריה השיבה לצ'כוסלובקיה את השטחים שהוענקו לה בחסות גרמניה הנאצית ב-1938 כחלק מהסכם מינכן ואת אלה שכבשה במלחמה ההונגרית-סלובקית.
קישורים חיצוניים עריכה
