Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

התקיפה הצבאית הבין-לאומית בלוב (2011)

קואורדינטות: Coordinates: חסר קו רוחב
 
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: התבנית מכילה טעויות ומידע שנכון לשבוע הראשון של התקיפה בלבד. ראו דף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: התבנית מכילה טעויות ומידע שנכון לשבוע הראשון של התקיפה בלבד. ראו דף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
התקיפה הצבאית הבין-לאומית בלוב (2011)
השמות שנתנו מדינות לחלקן בתקיפה:
קובץ:Coalition action against Libya-en.svg
מערכה: חלק מאכיפת אזורים אסורים לטיסה בלוב
מלחמה: ההתקוממות בלוב (2011)
תאריכים 19 במרץ 2011 – 31 באוקטובר 2011 (7 חודשים ו־13 ימים)
מקום לוב
קואורדינטות


Coordinates: חסר קו רוחב
 {{#coordinates:||type:city|||||| |primary |name=

}}
עילה החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות
תוצאה נפילת שלטונו של קדאפי וניצחון המורדים.
הצדדים הלוחמים

לוב (1977-2011)לוב (1977-2011) לוב של קדאפי

מפקדים
אבדות

חייל בריטי ו-4 מטוסים

מאות חיילים, 1,509 טנקים ונגמ"שים, 369 מתקני תחמושת, עשרות טנדרים, 550 מערכות טילי קרקע

התקיפה הצבאית הבין-לאומית בלוב הוא מבצע בין-לאומי שנועד לאבטח אזורים אסורים לטיסה בלוב, על פי החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם מיום 17 במרץ 2011, שהתירה למדינות החברות לנקוט "בכל אמצעי דרוש" כדי למנוע מכוחות הביטחון הנאמנים למועמר קדאפי, שליט המדינה, לפגוע באזרחים באמצעות תקיפות אוויריות על רקע ההתקוממות בלוב (2011), במהלכה ניהלו מורדים חמושים קרבות עזים מול צבאו של קדאפי ואף כבשו ערים חשובות ואזורים נרחבים.

רקע עריכה

החלטת המועצה התקבלה לאחר סדרה של כישלונות מצד המורדים, שמחו ומרדו בקדאפי בעקבות אפקט דומינו שנוצר מההפיכות בתוניסיה ובמצרים במסגרת גל המחאות בארצות ערב (2011-2010). סדרת הכישלונות הביאה להשתלטות מחדש של כוחות הנאמנים לקדאפי על האזורים שנכבשו בידי המורדים, וכן לאיום מפורש של קדאפי שלא להראות "שום רחמים" כלפי המורדים, וזאת בטרם כניסתו למעוז המרכזי והאחרון של המורדים בבנגאזי[1].

דחיפה משמעותית נוספת לקבלת החלטה במועצת הביטחון הייתה הקריאה של הליגה הערבית, ימים לפני ההצבעה, בתמיכה באזור אסור בטיסה. לאחר קבלת החלטת האו"ם לאבטחת אזור אסור לטיסה בלוב, הודיע שלטון קדאפי בטריפולי על הפסקת אש, אולם דיווחים מהשטח הראו כי אינו מיישם אותה ואף מגדיל לעשות בתקיפה של בנגאזי, למרות שהכריז שלא ייכנס לשם.

ההחלטה ואכיפתה עריכה

קובץ:A Qatar Emiri Air Force Dassault Mirage 2000-5 fighter jet - Joint Task Force Odyssey Dawn 2011.jpg
מטוס קרב מסוג מיראז' 2000 של חיל האוויר האמירי של קטר מפקח על האזור האסור לטיסה בלוב

ההחלטה הוצעה על ידי לבנון והתקבלה בתמיכה של עשר מדינות חברות, והימנעות של חמש מדינות: ברזיל, סין, הודו, רוסיה שהתנגדו להתערבות צבאית במדינה ריבונית[2], וגרמניה שהצהירה כי אינה רוצה להשתתף במבצע צבאי בלוב, אך מכירה בצורך לפעול בנידון[3].

המועצה פירטה רשימה של פעולות שכוללות הקפאת נכסים ואמברגו על מכירת נשק, אך גם התירה שימוש בכח הזרוע, אם נחוץ[4]. בערב 18 במרץ, לאחר מתן אולטימטום קודם על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה מתוקף תפקידו כמפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, החלה התקיפה הצבאית הבין-לאומית בלוב.

במהלך ליל 25 במרץ העבירה ארצות הברית את הפיקוד על אבטחת האזור האסור לטיסה לידי נאט"ו, כאשר הפיקוד לכוחות הקרקע נותר בידי כוחות הקואליציה[5]. שמו של מבצע נאט"ו הוא "מבצע מגן מאוחד" (Operation Unified Protector), הכולל אחריות על אמברגו נשק ואכיפת הסגר האווירי.

בנוסף לאכיפת אזור אסור לטיסה בלוב, הפגיזו מטוסי הקרב וספינות המלחמה של נאט"ו את בירת לוב ומעוז קדאפי ותומכיו, העיר טריפולי. ההפגזות נועדו לערער את היציבות של שליטת קדאפי בעיר ואף להורגו. במהלך ההפגזות נהרג אחד מבניו של קדאפי כשהופגז מתחם באב אל-עזיזיה, בו הוא שהה עם משפחתו.

ב-27 במאי הופעלו, בפעם הראשונה, מסוקי קרב של צרפת ובריטניה בתקיפה בלוב.

שם הקוד שניתן להשתתפות ארצות הברית במבצע, כמו גם של איטליה, נורווגיה ודנמרק, הוא "שחר האודיסיאה" (אנגלית: Operation Odyssey Dawn). השתתפותה של בריטניה בפעילות זו קרויה "מבצע אלאמי" (Operation Ellamy), בקנדה – "מבצע מובייל" (Operation MOBILE), והצרפתית "מבצע ארמאטאן" (Opération Harmattan).

התנגדות להתערבות הצבאית עריכה

בזמן המלחמה נטען כנגד כוחות נאט"ו וארצות הברית כי הן יוצאות להילחם נגד משטר קדאפי ממניעים כלכליים ואינטרסים משלהן (הקשורים באספקת נפט ובתוכנית הכלכלית של קדאפי ליצירת מטבע אפריקאי[6]) וכי מתבצעות תקיפות נגד אזרחים ומתקנים שאינם צבאיים[7] שגורמות להרס המדינה.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה